Back
Gittin
Daf 43bוְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים, מַה נַּפְשָׁךְ? אִי קִדּוּשֵׁי דִּרְאוּבֵן קִדּוּשִׁין – קִדּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן לָאו קִדּוּשִׁין, וְאִי קִדּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן קִדּוּשִׁין – קִדּוּשֵׁי דִּרְאוּבֵן לָאו קִדּוּשִׁין.
and I do not declare her to be the wife of two dead men. The halakha is that a yevama whose requirement for levirate marriage results from marriage to two brothers does not enter into levirate marriage at all. Here, that halakha does not apply, as whichever way you look at it,
RASHI
ואין אני קורא בה אשת שני מתים לומר חציה היתה לזה וחציה לזה ומכח שניהם היא באה ואמרי' ביבמות (דף לא:) ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתיבמת שנאמר ומת אחד מהם וגו' (דברים כ״ה:ה׳) מי שעליה זיקת יבם א' ולא שעליה זיקת שני יבמין וזו ע"י מאמר לא יצתה מזיקת יבום הראשון כולה ובמקצתה חל עליה זיקת יבום השני אבל הכא לא זיקת שנים עלה דחד מנייהו קדושין גמורים ודאידך לאו כלום ומיהו משום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא לן הי מנייהו הוו קדושין והשתא דמתו להו מתיבמת ללוי ממה נפשך כו':
TOSAFOT
ואין אני קורא בה אשת שני מתים וא"ת והכא מאי נפקא מינה אם היא אשת שני מתים הא אמרינן בפ' ד' אחין (יבמות דף לא:) דזיקת שני יבמין דרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות וזה לא שייך הכא וי"ל דהתם במאמר דרבנן הויא זיקת ב' יבמין דרבנן אבל בעלמא הוי דאורייתא:
מה נפשך אי קידושי ראובן כו' פי' בקונטרס דמשום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא ליה הי מינייהו הוו קידושין וקשה דרב חסדא גופיה פשיטא ליה דהוו קידושין ורבה בר רב הונא נמי חזר בו מכח דברי רב חסדא ונראה דמספקא ליה אי גמרי קדושי ראשון אי פקעי:
אִיתְּמַר: חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן וְנִשְׁתַּחְרְרָה, וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁהּ לְשִׁמְעוֹן, רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב נַחְמָן: פָּקְעוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן, רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: גָּמְרוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן.
It was stated: If there was a half-maidservant half-free woman who was betrothed
RASHI
וחזרה ונתקדשה לשמעון ולאו משום אחיו נקט ליה:
פקעו קדושי ראשון אפי' למ"ד מקודשת בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד:
גמרו קדושי ראשון ע"י השחרור גמרו דעד עכשיו הבא עליה באשם ומלקות היה אפילו מזיד ומכאן ואילך הבא עליה במיתה:
TOSAFOT
גמרו קידושי ראשון והא דאמרי' בפ"ק דקידושין (דף ז.) בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדיש חציה כו' הא לא הקדישה לא גמרי שאני התם דאפשר שתרעה ויהיו חציה דמיה הקדש וחציה חולין אבל הכא דאי אפשר שתהא חציה מקודשת דכי יקח איש אשה כתיב לא חצי אשה מסתבר למימר או גמרי או פקעי ואע"ג דהתם מדמי למקדש חצי אשה לא קשה מידי דמייתי שפיר דהיכא דאיכא דעת אחרת לא פשטי בכולה אי נמי איכא למימר דבהמה של שני שותפין ששייר בקניינו קצת שהרי בהמה היתה בת הקדש לפיכך לא גמרי אבל הכא חציה שפחה לא היתה בכלל קידושין:
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּוָותֵיהּ דִּידִי מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב: ״לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חוּפָּשָׁה״, הָא חוּפָּשָׁה – יוּמְתוּ.
Rabbi Zeira says: It stands to reason in accordance with my opinion, as it is written with regard to one who engages in sexual intercourse with a designated maidservant: “They shall not be put to death, because she was not free” (Leviticus 19:20), and one can infer: But if she was free, then they will be put to death,
RASHI
לא יומתו כי לא וגו' ומוקמינן לה בחציה שפחה וחציה בת חורין וס"ל דה"ק אינן חייבין מיתה משום א"א כי לא חופשה לאחר קידושין הא חופשה לבתר הכי יומתו דהוי לה אשת איש גמורה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וּלְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַמְאוֹרֶסֶת לְעֶבֶד עִבְרִי, הָכִי נַמִי דְּכִי חוּפָּשָׁה יוּמְתוּ?! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – שֶׁחוּפְּשָׁה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁהּ, הָכָא נַמִי – שֶׁחוּפְּשָׁה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁהּ.
Abaye said to him: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who says: It is referring to a Canaanite maidservant betrothed to a Hebrew slave, so too, will you say that when she is free they are put to death? Once she is free, her betrothal to a Hebrew slave certainly is abrogated. Rather, what have you to say in order to understand the inference from the verse according to Rabbi Yishmael? That is a case where she was free, and she then went back and was betrothed. Here too, even if the verse is discussing a half-maidservant half-free woman, they will be put to death only in a case where she was free and she then went back and was betrothed, but the emancipation itself does not complete her earlier betrothal.
RASHI
ה"נ הא חופשה בתר אירוסין יומתו וכי קידושין ראשונים כלום היו:
אלא מאי אית לך למימר דוקיא דקרא הכי משמע:
הא חופשה וחזרה ונתקדשה יומתו אם ניאפה עם אחר:
אָמַר רַב הוּנָא בַּר קְטִינָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, וְכָפוּ אֶת רַבָּה וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין. כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, דְּאָמַר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר ״וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר וגו׳ פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ״ וגו׳?
§ Rav Huna bar Ketina says that Rabbi Yitzḥak says: An incident occurred involving one woman who was a half-maidservant half-free woman, and they forced her master to emancipate her, and he made her a free woman. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is it? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says: For both Adam and Eve the verse states: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful, and multiply, and replenish the earth and subdue it” (Genesis 1:28), indicating that the mitzva to procreate is incumbent upon women as well, and therefore a half-maidservant half-free woman must be freed to enable her to procreate?
RASHI
כר' יוחנן בן ברוקה במס' יבמות:
על שניהם הוא אומר כו' דאשה נמי מיפקדה אפריה ורביה:
אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לָא, מִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: No, it need not be in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as the reason that he was forced to emancipate her was because she was unable to marry, and other men took liberties with her, i.e., engaged in intercourse with her. Consequently, the court forced her master to emancipate her so that she could marry.
RASHI
מנהג הפקר היו נוהגין בה בזנות דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה משמרת עצמה:
מתני׳ הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ – יָצָא בֶּן חוֹרִין.
In a case of one who sells his slave to gen-tiles,
RASHI
מתני' יצא לחירות אם ברח מן העובד כוכבים או שקנסוהו ב"ד לפדותו כדאמר לקמן דקונסים אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד לו וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן לח"ל יצא לחירות מפני שהוציאו מארץ לחוצה לארץ ובגמרא מפרש את מי קנסו אם את הלוקח או את המוכר:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹיִם – יָצָא לְחֵירוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן; אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ, אֲבָל כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ – זֶהוּ שִׁחְרוּרוֹ.
The Sages taught ( Tosefta , Avoda Zara 3:16): In a case of one who sells his slave to gentiles, the slave is emancipated, but nevertheless requires a bill of manumission from his first master. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? When the master did not write a document for him, but if he wrote a document for him, then this is his emancipation and he does not require a bill of manumission.
RASHI
גמ' אינו שטר:
TOSAFOT
אבל אם כתב עליו אונו זהו שחרורו וא"ת הא דאמר אמימר לעיל (גיטין דף מ.) המפקיר עבדו אין לו תקנה דאיסורא דאיכא גביה לא מצי מקני ליה וכאן משמע דיש לו תקנה בשטר ועל כרחך לא משחרר ליה עד שיברח דאי לאלתר חייל השחרור היכי מזבין ליה ומסר ליה לעובד כוכבים להשתעבד בו וי"ל דלא דמי למפקיר דעובד כוכבים לא קני ליה אלא למעשה ידיו ואכתי פש ליה גבי ישראל ממונא דקני ליה לקנס ולוולדות ולא הפקיעו ממנו חכמים עד אחר שיכתוב לו גט שחרור:
מַאי אוֹנוֹ? אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: דְּכָתַב לֵיהּ הָכִי: לִכְשֶׁתִּבְרַח מִמֶּנּוּ אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ.
The Gemara asks: What is the nature of this document? Rav Sheshet said: He writes to him like this: When you will escape from the gentile, I have no business with you. Even though this is not an explicit bill of manumission, it is sufficient for him to be considered a freeman.
RASHI
לכשתברח מן העובד כוכבים אין לי עסק בך:
תָּנוּ רַבָּנַן: לָוָה עָלָיו מִן הַגּוֹי, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ גּוֹי נִמּוּסוֹ – יָצָא לְחֵירוּת. מַאי נִמּוּסוֹ? אֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה: נַשְׁקֵי.
§ The Sages taught: If he borrows from a gentile on the basis of the slave,
RASHI
נמוסו לקמן מפרש:
יצא לחירות דהויא כמכירה וקנסוהו רבנן:
נשקי חותם וסי' עבדות שתולין לעבדים בצואריהם:
מְתִיב רַב שֵׁשֶׁת: הָאָרִיסִין, וְהַחָכִירוֹת, וַאֲרִיסֵי בָתֵּי אָבוֹת, וְגוֹי שֶׁמִּשְׁכֵּן שָׂדֵהוּ לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה לוֹ נִמּוּסוֹ – פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר;
Rav Sheshet raises an objection to this based on a baraita ( Tosefta , Terumot 2:11): If there was a field owned by a gentile, but there were Jewish sharecroppers, or Jewish tenant farmers,
RASHI
האריסין ישראל שנעשה אריס לעובד כוכבים בקרקע העובד כוכבים וקסבר יש קנין לעובד כוכבים בארץ להפקיע מיד מעשר:
אריס למחצה לשליש ולרביע:
חכירות שקבלה מן העובד כוכבים בכך וכך חטין לשנה:
ואריסי בתי אבות כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות שהיו אבותיו של ישראל אריסין בקרקע זה לאבותיו של עובד כוכבים זה אפ"ה לא הוי כקנוי לישראל אלא של עובד כוכבים הוא ופטור מן המעשר ישראל זה בחלקו:
אף על פי שעשה לו לישראל נמוסו:
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ נַשְׁקֵי, שָׂדֶה בַּת נַשְׁקֵי הִיא? אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זְמָן.
And if it enters your mind that the phrase: His law, means a seal, is a field able to be sealed? Rather, Rav Sheshet says: The expression: He acted for him based on his law, means time. In other words, a deadline was set and if the debt was not paid by the given date the slave would automatically be transferred to the possession of the gentile.
RASHI
זמן אם לא פרעתיך לזמן פלוני יהא חלוט לך:
קשיא זמן אזמן דגבי עבד חשיב לה מכירה וגבי שדה לאו מכירה היא:
קַשְׁיָא זְמָן אַזְּמָן! לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְטָא זִמְנֵיהּ, הָא דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ.
The Gemara asks: If that is so, there is a difficulty with regard to the issue of time in the case of the slave and the issue of time in the case of the field. In the case of the slave the halakha is that after the set time, he leaves the debtor’s authority and is emancipated, while in the case of the field its produce does not become obligated to be tithed like the produce of a Jew’s field after that set time. The Gemara answers: This is not difficult, since the following distinction can be made: This, the case of the slave who is emancipated, is referring to when his time to be transferred has arrived, and this, the case of the field, is referring to where its time to be transferred has not yet arrived.
RASHI
הא דמטא זימניה הך דגבי עבד:
אֶלָּא גַּבֵּי עֶבֶד דִּמְטָא זִמְנֵיהּ צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא, אִידִי וְאִידִי דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא לְגוּפָא, וְהָא לְפֵירָא.
The Gemara asks: But with regard to a slave whose time to be transferred has arrived, does it need to be said that he is emancipated? Isn’t it obvious that once he is transferred to the authority of the gentile, he is emancipated, just as in the case of a sale? Rather, the Gemara offers a different explanation: This case and that case are referring to when his time to be transferred has not yet arrived, and it is not difficult: This, the case of the slave who is emancipated, is with regard to the slave himself, as the slave himself is to be transferred to the gentile, and that case is with regard to the produce.
RASHI
אלא גבי עבד דמטא זימניה בלשון קשיא הוא:
הא לגופא גבי עבד דקבע בו זמן לגופו שאם לא יתן לו עד אותו זמן יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו היה משתעבד בו וכיון דזלזל בתקנתא דרבנן דאסרו למכור עבד לעובד כוכבים קנסוהו ואע"ג דלא מטא זימניה וגבי שדה דקבע לו זמן לפירות עכשיו לא תאכל הפירות ואם לא אפרע לך ליום פלוני אכול פירות עד שאפרע מעותיך הלכך אפי' מטא זימניה לאו מכירה היא וכ"ש בדלא מטא זימניה:
TOSAFOT
הא לגופא פי' בקונט' גבי עבד קבע לו זמן שאם לא יפדהו יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו משתעבד בו וכיון דמזלזל בתקנתא דרבנן קנסוה אע"ג דלא מטא זימניה וגבי שדה איירי דקבע ליה זמן לפירי שאם לא יפדהו עד הזמן יאכל הפירות משם ואילך עד שיפרע הלכך אפי' מטא זימניה אין לו אלא פירות ותימה כיון דעד דלא מטא זימניה אין לו פירות מה שייך לומר פטור מן המעשר ועוד דהוה ליה למימר אידי ואידי בין מטא זמניה בין לא מטא זמניה ומדנקט לא מטא זמניה משמע דלא מתוקמא ההיא דמעשר אלא בלא מטא זמניה ונראה לפרש הא לגופא הא לפירא כמו הא גופא והא פירא דגבי עבד אע"ג דלא מטא זמניה הגוף בבית העובד כוכבים ומפקיעו מן המצות ומש"ה יוצא לחירות אבל בשדה אין לו לישראל אלא פירות והשדה ברשות העובד כוכבים ופטור: