Back
Gittin
Daf 32aשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע, מַשְׁמַע דְּבָטֵל וּמַשְׁמַע דְּלִיבַטֵּיל, גַּבֵּי גֵּט לִישָּׁנָא דִּמְהַנֵּי בֵּיהּ קָאָמַר, גַּבֵּי מַתָּנָה לִישָּׁנָא דִּמְהַנֵּי בָּהּ קָאָמַר.
has two potential meanings,
RASHI
שתי לשונות משמע וכיון דהכי הוא סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין:
אֲמַר אַבַּיֵי, נְקִיטִינַן: שְׁלִיחַ מַתָּנָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁלִיחַ הַגֵּט; נָפְקָא מִינָּהּ לְ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״ דָּמֵי.
Additionally Abaye said with regard to the relationship between a bill of divorce and a gift that we have a tradition: An agent sent to deliver a gift
RASHI
הרי הוא כשליח הגט ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל הרי היא בטלה:
ה"ג נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי ואע"ג דמתנה זכות הוא מצי למיהדר דהולך לאו כזכי דמי:
TOSAFOT
להולך לאו כזכי דמי בגט לא שייך לומר הולך לאו כזכי דאפילו זכי נמי לא מהני ולא נקטיה אלא לסימנא בעלמא לומר כי היכי דלא מהניא הולך בגט לא מהני נמי במתנה:
רָבִינָא אַשְׁכַּחֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּתָלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא, וְקָא מִיבָּעֲיָא לֵיהּ: ״בָּטֵל״, מַהוּ? תֵּיקוּ.
The Gemara relates: Ravina
RASHI
דתלי נשען:
בטל מהו אם אמר בטל ולא אמר הוא מהו לשעבר משמע ואין בדבריו כלום כיון דלא אמר הוא או דילמא בלא הוא נמי ב' לשונות משמע ולישנא דאהני ביה קאמר:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, וְאָמְרִי לָהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״גֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל״, ״לֹא יַתִּיר״, ״לֹא יַעֲזִיב״, ״לֹא יְשַׁלַּח״, ״לֹא יְגָרֵשׁ״, ״יְהֵא חֶרֶס״, ״יְהֵא כְּחֶרֶס״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין.
Rav Sheshet says, and some say that it was taught in a baraita , that if the husband said one of these phrases: This bill of divorce shall not be effective,
״אֵינוֹ מוֹעִיל״, ״אֵינוֹ מַתִּיר״, ״אֵינוֹ מַעֲזִיב״, ״אֵינוֹ מְשַׁלֵּח״, ״אֵינוֹ מְגָרֵשׁ״, ״חֶרֶס הוּא״, ״כְּחֶרֶס הוּא״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
If, however, the husband used one of the following formulations: This bill of divorce has no effect, does not release, does not cause to leave, does not send away, does not divorce, it is pottery, or it is like pottery, then it is as though he said nothing. The husband has the authority only to render the bill of divorce void. However, his descriptive statements with regard to the legal standing of the bill of divorce are meaningless.
RASHI
אינו מועיל משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו:
חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום דכל לשונות הללו לשעבר הוא:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: ״הֲרֵי הוּא חֶרֶס״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: מַאי שְׁנָא מֵ״הָרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ״, ״הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר״?
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if he said: It is hereby pottery?
RASHI
הרי הוא חרס מהו להבא משמע או לשעבר משמע:
מאי שנא מהרי הוא הקדש דקי"ל דהוי הקדש בכמה דוכתי דתנן בנדרים (דף מח.) אם שלי הן הרי הן מוקדשים לשמים ובהפקר נמי תנן בה הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ אלמא להבא משמע:
TOSAFOT
מאי שנא מהרי הוא הקדש תימה דבריש אין בין המודר (נדרים דף לד:) משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי לא אמר כלום דגרע מגט זה חרס הוא דאמר דלא אמר כלום דהא בטל הוא דבריו קיימין וכי אמר גט זה בטל ולא אמר הוא מיבעיא לן ועמד בתיקו:
חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ, אוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ. וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן.
§ The Gemara asks: If the husband rendered void a bill of divorce, can he go back and divorce his wife with it,
RASHI
חוזר ומגרש בו אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו:
או אינו חוזר ומגרש מי אמרינן בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה עד דהדר ומשוי ליה שליח אבל גיטא לא בטיל:
TOSAFOT
רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו תימה והא ריש לקיש ור' יוחנן דפליגי בריש האומר בקידושין (דף נט.) משמע דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כמו שמוכיח שם ממתני' דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה כו' וכתיבת גט לשמה הוי מעשה דאם כתב אדם ס"ת לשמה אינו יכול לחזור ולבטל וי"ל דכל זמן שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה:
אִינִי? וְהָא קַיְימָא לָן הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר: חוֹזֶרֶת!
The Gemara asks: Is that so? But don’t we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said: If a man gives a woman money for betrothal and says that the betrothal will take effect after thirty days, the woman can retract
RASHI
כר' יוחנן דאמר חוזרת בקדושין בפרק האומר לחברו אמר לאשה התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים וחזרה בה בתוך שלשים בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין ה"נ ליבטיל גיטא:
הָכִי הָשְׁתָּא? הָתָם דִּיבּוּר וְדִיבּוּר הוּא, אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר, וְהָכָא נְהִי דְּבָטְלֵיהּ לִשְׁלִיחוּתָא דְּשָׁלִיח, גִּיטָּא גּוּפֵיהּ מִי קָא בָּטֵיל?
The Gemara rejects this argument: How can these cases be compared? There, in the case of betrothal, it is speech that accepts the betrothal and speech that retracts her acceptance; therefore, her speech comes and nullifies her previous speech,
RASHI
דיבור ודיבור הוא מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור שנתרצתה בקדושין אתי דיבור של חזרה ומבטל דיבור ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת:
והכא נהי האי דאמר בטל הוא לשליח הוא דבטליה שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל גט שהוא בעין אינו נפסל:
TOSAFOT
התם דיבור ודיבור הוא מתוך הלשון משמע דאפי' ביטלו בפירוש אינו מבוטל מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא משמע דהכא לאו דיבור ודיבור הוא אלא דיבור ומעשה וגם מדקאמר גט גופיה מי קא בטיל משמע דאין לו כח לבטל אבל בקידושין בריש האומר (דף נט.) אין שם כל זה האריכות וכתוב בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה משמע דאם ביטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל וכן צריך לומר דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה דאי לאו הכי תקשי לרב ששת כדפירשנו לעיל ומדקאמר בפ"ב (לעיל גיטין דף יח.) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דלא הכשיר ר"ש מיכן עד עשרה ימים דחיישינן שמא פייס פי' שמא ביטל את הגט כדפי' ר"ת אין ראיה כדפרי' בפ"ב ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה:
״בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה״. אִיתְּמַר: בִּפְנֵי כַמָּה הוּא מְבַטְּלוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה.
§ The mishna taught that initially a husband who wished to render void the bill of divorce would convene a court, even if he had already sent the document with an agent, and render the bill of divorce void in the presence of the court. It was stated: When the husband would state that the bill of divorce should be void, in the presence of how many people must he render it void?
RASHI
בפני כמה הוא מבטלו קודם תקנת רבן גמליאל:
בפני שנים דבשלמא גבי דינא דממונא בעי' שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי:
TOSAFOT
ורב נחמן אמר בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרי להו אין לומר דרב נחמן לטעמיה דאמר בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) משמיה דשמואל שנים שדנו דיניהם דין דהא רבא לית ליה התם (דף ג.) דשמואל ועל כרחך רבא אית ליה הכא כרב נחמן דאמר בפני שנים דהא פליגי ר' יוחנן ור"ל בסמוך בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת ורבא פסיק בריש החולץ (יבמות דף לו.) בכולי הש"ס כר' יוחנן לגבי דר"ל לבר מתלת ור' יוחנן קאי כרב נחמן ועוד אמר בירושלמי דסנהדרין רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ (שם דף מו:) נמי א"ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וע"כ צריך לומר אף ע"ג דתרי אין דיניהם דין כיון דפרוזבול סגי בתרי קרי להו בית דין ואם תאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף ל.) דפריך גבי אודיתא דילמא ב"ד חצוף כדשמואל דאמר שנים שדנו כו' בלאו שמואל נמי איכא למיפרך דהא ר' יוחנן ורבא לית להו דשמואל וקא סברי דלתרי בית דין קרי להו וכי האי גוונא נמי פריך גבי קיום שטרות בפ"ב דכתובות (דף כב.) וי"ל. דהתם כיון דבעינן שלשה באודיתא וקיום שטרות אין שייך לגבי ההוא מילתא לקרות לתרי ב"ד מש"ה קאמר דלמא לא בעי התם ג' כדשמואל. ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תיקן רבן גמליאל שלא יהו עושין כן ואומר ר"י דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד אפי' לרב נחמן דאינו מבוטל דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל לא היה מבוטל דדוקא בפני ג' לרב ששת מבוטל דליכא למיחש לממזרות אבל בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא ולרב נחמן אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כדאמרינן בסמוך ואפ"ה הוי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה:
רַב שֵׁשֶׁת אֲמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, ״בֵּית דִּין״ קָתָנֵי; וְרַב נַחְמָן אֲמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם, לְבֵי תְּרֵי נַמִי ״בֵּית דִּין״ קָרֵי לְהוּ. אֲמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמִינָא לָהּ? דִּתְנַן: ״מוֹסְרַנִּי לִפְנֵיכֶם
The Gemara explains the reasoning of each amora : Rav Sheshet said that he must do so in the presence of three people, because the mishna teaches that this takes place in the presence of a court, and a court consists of three judges. And Rav Naḥman said that it may be done in the presence of two people, as two people are also called a court, and in exigent circumstances one may rely on this. Rav Naḥman said: From where do I say that two people are also called a court? As we learned in a mishna ( Shevi’it 10:4): When one creates a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [ prosbol ], he states: I transfer to you in your presence,
RASHI
מוסרני לכם לקמן (גיטין דף לו.) הוא בפרקין גבי פרוזבול שהוא מוסר שטרותיו לב"ד דאיהו לא תבע ליה לב"ח אלא הב"ד והן יורדין לנכסיו ולא קרינא ביה לא יגוש:
TOSAFOT
לתרי נמי ב"ד קרי להו וא"ת דבספ"ב דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ודייק טעמא דב"ד הוא הא בי תרי לא והא אמר הכא דלתרי נמי ב"ד קרי להו ואור"י דהתם דייק מדלא קאמר מפני שהם שנים אלא תלי טעמא בב"ד ש"מ דלא סגי התם בתרי א"נ מיאון דומיא דחליצה וב"ד דחליצה היינו ג' ולא אתי כמאן דמכשיר חליצה ביחיד דחד לא מקרי ב"ד ואיכא נמי רננה: