Back
Gittin
Daf 31bמֵעֵת לְעֵת שֶׁל הַנָּחָה.
It means from the time that it was set aside until the same time the day after it was set aside. In other words, he must be concerned about all of the untithed produce that he had rendered fit after the first twenty-four hour period from when he set aside the produce or money had passed.
RASHI
של הנחה הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום:
תְּנַן: אִם אָבְדוּ – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת; בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאֲמַר מֵעֵת לְעֵת שֶׁל בְּדִיקָה – שַׁפִּיר,
We learned in the mishna: If he discovers that they were lost, then he must be concerned that the produce or money that he set aside was lost from the time until the same time. Granted, according to the one who said that this means from the time it was checked and found to be lost until the same time of day on the previous day, it works out well, as the wine is presumed to have turned to vinegar from that moment.
RASHI
חושש מעת לעת משמע יום אחד הוא דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה:
אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר מֵעֵת לְעֵת שֶׁל הַנָּחָה, הַאי ״מֵעֵת לְעֵת״ – ״עַד מֵעֵת לְעֵת״ מִיבָּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.
But according to the one who said that this means from the time that it was set aside until the same time the day after it was set aside, this expression: From the time until the same time, is imprecise, as the presumption is that the wine turned to vinegar dating back to the day after it had been set aside. Therefore, it should have said: One is concerned going back until then from the time it was set aside to the same time the following day, i.e., twenty-four hours after it had been set aside. The Gemara comments: The wording of the mishna is difficult according to that opinion.
RASHI
אלא למ"ד כולהו יומי קאי בחששא בר מיומא קמא חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי ליה: ר"א בן פדת דגמרא ור"א בן שמוע דמתניתין וברייתא:
״דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר, דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טְמֵאוֹת.
The mishna teaches that this is the statement of the tanna Rabbi Elazar. The amora Rabbi Elazar says: Rabbi Elazar’s colleagues disagree with him, as we learned in a mishna ( Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a , which was then measured and found deficient
RASHI
חלוקין ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש:
מקוה שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:
כל טהרות שנעשו על גביו כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה מעולם:
בין שהמקוה ברשות היחיד דקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:
בין ברה"ר דקי"ל ספיקו טהור הכא טמא דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:
פְּשִׁיטָא דַּחֲלוּקִין! מַהוּ דְּתֵימָא: מַאי לְמַפְרֵעַ – מֵעֵת לְעֵת, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara comments: It is obvious that those who ascribe to the statement of that mishna disagree with Rabbi Elazar the tanna . What novel idea is Rabbi Elazar the amora teaching? The Gemara answers: It is necessary lest you say that what the term retroactive is referring to is any item that was immersed and purified from the time it was found to be deficient until the same time the previous day, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. Therefore, he teaches us that in fact they disagree and deem impure all items immersed from the time that the ritual bath had last been checked.
RASHI
פשיטא דחלוקין מהא מתני' ור"א בן פדת מאי אשמעינן הא מתני' בהדיא תנן טמאות:
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים״ כו׳. תָּנָא: בְּקִידּוּם שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁל תְּקוּפָה.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: One checks the wine at three times during the year. One of these times is when the east wind blows at the conclusion of the festival of Sukkot . A Sage taught: It is checked when the east wind blows at the conclusion of the festival of Sukkot in the season
RASHI
של תקופה אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא:
TOSAFOT
בקידום של מוצאי החג של תקופה של תקופת תשרי אבל משכה תקופת תמוז עד כאן לא וא"ת והא אי אפשר שתמשוך עד כאן כדאמרי' בפרק קמא דסנהדרין (דף יג.) דבעינן מקצת החג בתקופה חדשה וי"ל דאמר התם דעל תקופה לבדה אין מעברין:
תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַתְּבוּאָה: לִפְנֵי הַזֶּרַע, וּבִשְׁעַת הַזֶּרַע, וּבִפְרוֹס הַפֶּסַח; וּבִשְׁלֹשָׁה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַיַּיִן: בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, וּבִפְרוֹס עֲצֶרֶת, וּבִפְרוֹס הֶחָג. וְשֶׁמֶן – מֵעֲצֶרֶת וְאֵילָךְ. לְמַאי הִלְכְתָא? אֲמַר רָבָא, וְאִיתֵימָא רַב פַּפָּא: לְשׁוּתָּפִין. מִכָּאן וְאֵילָךְ מַאי? אֲמַר רָבָא: כָּל יוֹמָא פִּירְקֵיהּ הוּא.
It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says that at three times during the year one sells
RASHI
לשותפין שאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום:
פירקיה זמנו למכור:
TOSAFOT
לפני הזרע ובשעת הזרע תימה דכל זה הוא פרק א' דאין הפסק בין לפני הזרע לשעת הזרע וי"ל דבשעת הזרע הוא סוף הזרע שכבר זרעו כל מה שהיה להם ונתחסר להם שלא היה להם כל הצורך:
לשותפין פירש ר"ח ור"ת כי הא דאמר בריש המקבל (ב"מ דף קה.) הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי [ורווח] וא"ל חד לחבריה תא ונפלוג ואמר ליה אידך נרויח טפי דינא הוא דמעכב והשתא עד זה הזמן יכולין לעכב ואז ימכרו ויחלוקו וכן לכל דבר יש זמן:
״וַיְהִי כִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית״. מַאי ״חֲרִישִׁית״? אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, עוֹשָׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם.
§ Having mentioned the east wind, the Gemara quotes a related verse: “And it came to pass, when the sun arose, that God prepared a vehement [ ḥarishit ] east wind” (Jonah 4:8). The Gemara asks: What is the meaning of the word “ ḥarishit ”? Rav Yehuda says: It means a wind that plows [ ḥoreshet ], as at the time that the wind blows, it forms many furrows
RASHI
בשעה שמנשבת עושה תלמים בים כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא:
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף״? אֶלָּא אָמַר רַבָּה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם״, אָמַר רַבִּי תַּחֲלִיפָא בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵימָתַי בְּגָדֶיךָ חַמִּים – בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ.
Rabba said to him: If that is so, then that which is written in the continuation of the verse: “And the sun beat upon the head of Jonah and he fainted” (Jonah 4:8), is difficult; it seems from the continuation of the verse that the wind was not extremely hot, not strong. Rather, Rabba says: At the time that it blows, it silences all the winds before it. Therefore, it is called ḥarishit , because all other winds are silent [ maḥarishot ] before it. Since only this wind was blowing, it became very hot. And this is as it is written: “You whose garments are hot, when the earth is still by reason of the south wind” (Job 37:17). Rabbi Taḥalifa bar Rav Ḥisda says that Rav Ḥisda says in explanation of this verse: When are your garments hot, i.e., when is there the greatest heat? It is when the earth is still by reason of the south wind,
RASHI
היינו דכתיב בתמיה:
ותך השמש הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה ולכך שינה בלשונו:
משתקת כל הרוחות מפניה כשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה חרישית:
כשמשקיט ארץ מדרום כשצינת רוח דרומית שוקטת ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות:
TOSAFOT
אי הכי היינו דכתיב ותך השמש אהאי קרא קאמר שלא בא לספר בכח גבורת סערתה שהיתה עושה תלמים בים אלא להעיד שהשתיקה שאר כל הרוחות ונתחמם העולם ומכל מקום אמת הוא שהוא רוח חזק מאד כדכתיב (שמות י״ד:כ״א) ברוח קדים עזה כל הלילה וברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהילים מ״ח:ח׳) דלפעמים שולחה הקב"ה לעולם עזה וקשה:
רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הָווּ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל גְנֵיבָא עֲלַיְיהוּ, אֲמַר חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ, דְּבַר אוּרְיָין הוּא. אֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: מִקַּמֵּי פַּלְגָּאָה נֵיקוּם? אַדְּהָכִי אֲתָא אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ, אֲמַר לְהוּ: בְּמַאי עָסְקִיתוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: בְּרוּחוֹת.
The Gemara relates that Rav Huna and Rav Ḥisda were sitting, and Geneiva passed by them. One said to the other: Let us stand before him, as he is a son of the Torah. The other said to him: Shall we stand before a quarrelsome person? In the meantime, Geneiva came to them and said to them: With what were you dealing when you were sitting together? They said to him: We were dealing with winds.
RASHI
פלגאה בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי' בפ"ק (לעיל גיטין דף ז.) בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:
אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם, וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת עִם כּוּלָּן, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכּוּלָּן, וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ, מַחֲרֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִפָּנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן״.
He said to them: This is what Rav Ḥanan bar Rava says that Rav says: Four winds blow on each day, and the north wind
RASHI
רוח צפונית נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות:
בן נץ מלאך העשוי כנץ:
מעמידה בכנפיו:
יאבר לשון אברתו יגדיל כנף:
רָבָא וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָווּ יָתְבִי, הֲוָה חָלֵיף וְאָזֵיל רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב דְּיָתֵיב בְּגוֹהַרְקָא דְּדַהֲבָא וּפָרִיס עֲלֵיהּ סַרְבְּלָא דְּכָרְתֵי. רָבָא אֲזַל לְגַבֵּיהּ, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא אֲזַל לְגַבֵּיהּ, אֲמַר: דִּלְמָא מֵאֵינָשֵׁי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִינְהוּ, רָבָא צָרִיךְ לְהוּ, אֲנָא לָא צְרִיכְנָא לְהוּ.
The Gemara also relates that Rava and Rav Naḥman bar Yitzḥak were sitting, and Rav Naḥman bar Ya’akov was passing by them while sitting on a gilt carriage [ goharka ]
RASHI
גוהרקא עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים:
סרבלא דכרתי צבע תכלת דומה לכרתי:
אנא לא צריכנא להו דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין דף קכד):
TOSAFOT
אנא לא צריכנא להו פירש בקונטרס דרב נחמן בר יצחק חתניה דבי נשיאה הוה כדאמר בהעור והרוטב (חולין קכד.) ולפירושו רב נחמן סתם שבגמ' הוא רב נחמן בר יצחק דבהעור והרוטב משמע דסתם רב נחמן הוא חתניה דבי ריש גלותא ואין נראה דבפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג:) אמרי' יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן וכן בפ' עושין פסין (עירובין דף יח:) גבי מנוח עם הארץ היה משמע דרב נחמן סתם לאו היינו רב נחמן בר יצחק וכן בפ' השולח (לקמן גיטין לט:) גבי אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילת דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה וכן בכמה דוכתי אלא רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב דהא רב נחמן סתם הוא חברו של רב ששת ובירושלמי מוכח בדוכתי טובא דרב נחמן בר יעקב הוא חברו של רב ששת וגם בש"ס שלנו אינו מזכיר בשו' מקום רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכיר אצלו רב נחמן אחר רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר רב חסדא והא דקאמר הכא רב נחמן בר יצחק לא צריכנא להו עשיר היה ולא היה צריך להם:
כְּדַחֲזָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב הֲוָה, אָזֵיל לְגַבֵּיהּ, גַּלֵּי לִדְרָעֵיהּ, אֲמַר: שַׁדְיָא נָשֵׁיב! אָמַר רָבָא, הָכִי אָמַר רַב: אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם מַרְקֶבֶת בּוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרַחַת בּוֹ.
When he saw that it was Rav Naḥman bar Ya’akov, he also went to him. Rav Naḥman bar Ya’akov uncovered his arm due to the heat and said: The wind called Shadya
RASHI
גלייה רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו:
שדיא נשיב השידה מנשבת:
שכבת זרע תוך שלשה ימים:
TOSAFOT
שדיא נשיב ארוח מזרחית קאמר כדמוכח סוגיא ולא ששמה שדיא אלא לפי שהיתה קשה קראה כך ורוח דרומית שמה שדיא כדאמר בערוך בערך אסתנא וזהו לשונו לד' רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וּשְׁלָשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה׳ מִמִּדְבָּר עוֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ״ וגו׳. ״יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ״ – זוֹ מְקוֹרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, ״וְיֶחֱרַב מַעְיָינוֹ״ – זֶה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה, ״הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה״ – זוֹ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם.
Rav Naḥman bar Yitzḥak, who was present, said about their statements: And the three of them derived their statements from one verse, as it is stated: “For though he be fruitful among the reed-plants, an east wind shall come, the wind of the Lord coming up from the wilderness, and his spring shall become dry, and his fountain shall be dried up; he shall spoil the treasure of all precious vessels” (Hosea 13:15). The statement that a woman miscarries in its wake is based on the phrase “His spring shall become dry,” as this is referring to a woman’s womb. With regard to the phrase “And his fountain shall be dried up,” this is referring to the semen that is in a woman’s womb. And with regard to the phrase “He shall spoil the treasure of all precious vessels,” this is referring to a pearl in the sea.
RASHI
מקורה של אשה עובר שבמעיה:
אָמַר רָבָא: עֲדֵי סוּרָאָה הוּא, דְּדָיְיקֵי קְרָאֵי. מַאי ״כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא״? אֲמַר רָבָא: אֲפִילּוּ
Rava says: This Sage is from Sura, as they are precise with verses. The Gemara asks: What is the meaning of: “Though he be fruitful [ yafri ] among the reed-plants”? Rava said: Even
RASHI
עדי סוראה הוא הדבר הזה מבני סורא הוא דדייקי קראי: