Back
Gittin
Daf 23bמִכְּלָל דְּעֶבֶד כָּשֵׁר. אָמַר רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לָאִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִּין וְקִדּוּשִׁין.
one can learn by inference that a slave is fit.
RASHI
מכלל דעבד כשר וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם:
TOSAFOT
אין העבד נעשה שליח כו' וא"ת ומתניתין ליתני עבד וכל שכן עובד כוכבים וללישנא דאמר ר' יוחנן לעיל זו אין תורה ניחא דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר אבל להך לישנא. דמוקי ר' יוחנן כר"א קשה מהך דר' יוחנן דהכא ואור"ת דנקט עובד כוכבים לאשמועי' עובד כוכבים. ונתגייר פסול אע"פ שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר דהוי בעובד כוכבים רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר:
לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין והא דמתגרשת בעבד שלה היינו מטעם חצר:
מַתְקִיף לָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: טַעֲמָא בְּמִילְּתָא דְּלֵיתֵיהּ, הָא בְּמִילְּתָא דְּאִיתֵיהּ – כָּשֵׁר?
Rabbi Elazar objects to this explanation as to why a slave cannot act as an agent: The reason that a slave is unfit is that this agency pertains to a matter whose halakhot he is not included in, but for a matter whose halakhot he is included in, i.e., a mitzva that applies to a slave, is he fit to serve as an agent?
RASHI
הא במילתא דאיתיה כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום:
וְהָא גּוֹי וְהָא כּוּתִי דְּאִיתְנְהוּ בְּתוֹרַת תְּרוּמָה דְּנַפְשַׁיְיהוּ, דִּתְנַן: הַגּוֹי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ מִשֶּׁלָּהֶם – תְּרוּמָתָם תְּרוּמָה, וּתְנַן: גּוֹי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה,
But what of a gentile and a Samaritan, who are included in the halakhot of teruma with regard to their own produce, i.e., they must designate a portion of it for the priest, as we learned in a mishna ( Terumot 3:9): With regard to a gentile and a Samaritan that separated teruma from their own
RASHI
שתרמו את שלהן תרומתן תרומה ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
אפילו ברשותו של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:
TOSAFOT
העובד כוכבים והכותי שתרמו כו' פי' בקונט' דקסבר אין קנין לעובד כוכבים ונראה לר"י דאפילו למ"ד יש קנין משכחת לה כשגדלה שליש ביד ישראל וקנה ממנו עובד כוכבים ולא מיפטר מטעם לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים אי נמי כשזרעה העובד כוכבים ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר וקנאה ממנו ועוד דפי' ר"ת בספ"ק דבכורות (דף יא: ד"ה טבלים) דלא מיפטר לוקח היכא דלקח קודם שנתמרח אי נמי בחכר שדה מישראל חייב הגדל בו בתרומה ואפי' יש קנין לעובד כוכבי':
תרומתו תרומה והא דאמרי' בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף מה.) ופ"ק דתמורה (דף ב:) דקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל אתיא כר' שמעון דפליג הכא בסיפא ובריש פרק שני דקידושין (דף מא:) מייתי לה:
ותנן עובד כוכבים שתרם את של ישראל כו' הוה מצי לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני דקדושין (דף מא:) אלא דעדיפא מיניה משני:
מַאי טַעֲמָא? לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב: (״אַתֶּם״) ״גַם אַתֶּם״, מָה אַתֶּם יִשְׂרָאֵל – אַף שְׁלוּחֲכֶם יִשְׂרָאֵל?
What is the reason for this? Is it not because it is written “you” in the verse that is the source for the halakhot of agency: “So you also shall set apart a gift unto the Lord of all your tithes” (Numbers 18:28), and the Sages expound the expression “so you also” to mean the following: Just as you, the ones appointing the agents, are Jews, so too, your agents must be Jews. Since slaves are not full-fledged Jews, they should be disqualified from ever acting as agents, even in a matter in which they are included in its halakhot .
RASHI
מאי טעמא אינה תרומה:
לאו משום דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות:
אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לָא, מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית – אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית.
The Sages from the school of Rabbi Yannai say: No, the verse should be expounded in the following manner: Just as you, the ones appointing the agents, are members of the covenant, so too, your agents must be members of the covenant.
RASHI
לא מה אתם בני ברית מהולים ובאו בברית מצות:
אף שלוחכם בני ברית לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו':
TOSAFOT
מה אתם בני ברית וא"ת דבפ"ב דקידושין (גז"ש) משמע דלרבי שמעון לא איצטריך ליה למידרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתי וא"כ לדידיה מנא לן הא דקי"ל בכל דוכתי דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף עא:) וי"ל דמ"מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט אִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִּין וְקִידּוּשִׁין, וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁנִינוּ: ״הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדֵךְ בֶּן חוֹרִין״, אִם הָיְתָה עוּבָּרָה – זָכְתָה לוֹ.
The Gemara quotes a related statement: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A slave cannot become an agent to receive a bill of divorce for a woman from the hand of her husband, because he is not included in the halakhot of divorce and betrothal. And although we learned: If a person said to his female slave: Behold you are still a maidservant and your unborn child is a freeman, if she was pregnant at that time, then she acquired freedom for the unborn child.
RASHI
ואף ע"פ ששנינו בברייתא במס' תמורה האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו לעובר בקבלת גט זה להיות משוחרר:
מַאי ״אִם הָיְתָה עוּבָּרָה זָכְתָה לוֹ״? כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אֲמַר, רַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי אָמַר: נִרְאִים דְּבָרִים שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵירוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁלּוֹ.
The Gemara first clarifies: What is the connection between the initial statement of Rabbi Yoḥanan and the clause: If she was pregnant at that time, she acquired freedom for the unborn child? When Rav Shmuel bar Yehuda came, he said: Rabbi Yoḥanan said two distinct statements: The first statement was that a slave cannot be appointed as an agent to receive a bill of divorce for a woman from her husband, and the other was: It appears that a slave can receive a bill of manumission for his fellow slave
RASHI
מאי אם היתה עוברה מה ענין שחרור אצל גט אשה דקאמר אע"פ ששנינו הא ודאי בתורת שחרור איתיה:
ר' יוחנן תרתי אמר חדא הא דגט אשה ועוד אחריתי ואמילתא אחריתי קאמר אע"פ והיינו מילתא אחריתי נראין דברים שהעבד מקבל גט שחרור לחבירו:
מיד רבו של חבירו שאין רבו שלו דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי מיהוי:
אבל לא מיד רבו שלו אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמי וכשמסרו גט בידו לא יצא גט מרשותו ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באים כאחד דשיחרורא דידיה הוא אבל לאחרינא לא:
וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר: זוֹ הֲלָכָה שְׁנוּיָה: אִם הָיְתָה עוּבָּרָה – זָכְתָה לוֹ! אֱמוֹר לוֹ: שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר פֵּירְשׁוּ אֶת הַדָּבָר, רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק.
And if a person will whisper a question to you, saying: This ruling, that a slave cannot receive a bill of manumission for his fellow slave from their common master, is difficult, as a halakha was taught that states the opposite: If a maidservant was pregnant
RASHI
ואם לחשך אדם באזנך להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה:
חַד אֲמַר: הָא מַנִּי? רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ – קָנָה. וְחַד אֲמַר: מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי בְּהָא? קָסָבַר: עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, וְנַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְנָה לָהּ אֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ.
One of them said: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says: With regard to one who emancipates half of his slave,
RASHI
המשחרר חצי עבדו קנה העבד אותו חצי:
וחד אמר מוסיף ומסיים פירוש הדבר:
מאי טעמא דרבי בהא הא לא חצי עבדו הוא דתרי גופי נינהו:
קסבר עובר ירך אמו הוא והוה ליה כחצי גופה:
TOSAFOT
מאי טעמא דרבי גרסי' ולא גרסי' דר' יוחנן דבהערל (יבמות דף עח.) סבר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מוכח סוגיא התם:
ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה תימה לר"י היתה עוברה היאך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפילו שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחד כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כג.):
מתני׳ אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר ״מֵת בַּעְלָהּ״, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּיטָּהּ: חֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ, וּבַת בַּעְלָהּ.
There are instances in which a woman’s testimony that another woman’s husband has died is not deemed credible ( Yevamot 117a). If there is a presumption that due to their familial relationship the two women hate each other, there is concern that the woman is testifying falsely in order to harm the other woman. By doing so, she can cause the other woman to remarry. If her original husband then proves to be living, she will be required to leave her second husband. This mishna teaches: Even the women who are not deemed credible
RASHI
מתני' חמותה ובת חמותה כו' בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה ומכוונת לקלקלה ואין נאמנות להעידה שמת בעלה:
יבמתה אשת אחי בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים ויהו צרות זו לזו:
מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה? שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״.
The mishna explains: What is the difference between a bill of divorce and death, that certain women are deemed credible to testify about one but not the other? With regard to a bill of divorce, it is so that the writing proves that the husband is divorcing his wife, and the testimony is needed only to supplement the bill of divorce. Similarly, the woman herself may bring her own bill of divorce,
RASHI
ומה בין גט למיתה דאמיתה לא מהימנין ואגט מהימנין:
גמ׳ וְהָתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁאֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר ״מֵת בַּעְלָהּ״, כָּךְ אֵין נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטָּהּ! אֲמַר רַב יוֹסֵף, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בָּאָרֶץ, כָּאן בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : Just as these women are not deemed credible
RASHI
גמ' בארץ שאינה צריכה לומר בפני נכתב:
בָּאָרֶץ, דְּלָאו אַדִּיבּוּרָהּ דִּידָהּ קָא סָמְכִינַן – מְהֵימְנָא. בְּחוּצָה לָאָרֶץ, דְּאַדִּיבּוּרָהּ דִּידָהּ קָא סָמְכִינַן – לָא מְהֵימְנָא.
The Gemara explains the difference: In a case that takes place in Eretz Yisrael, where, to validate the bill of divorce we do not rely on her statement of: It was written in my presence and it was signed in my presence, she serves only as an agent. Consequently, she is deemed credible to bring the bill of divorce. However, in a case that takes place outside of Eretz Yisrael, where we rely on her statement of: It was written in my presence and it was signed in my presence, and no one can contest the validity of the bill of divorce after her statement has been accepted, she is not deemed credible, as there is a concern that this woman may be intentionally lying in order to cause harm.
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! בָּאָרֶץ דְּאִי אָתֵי בַּעַל מְעַרְעֵר מַשְׁגַּחִינַן בֵּיהּ, דְּאִיכָּא לְמֵימַר לְקִלְקוּלָא קָא מִיכַּוְּונָה – לָא מְהֵימְנָא. בְּחוּצָה לָאָרֶץ, דְּאִי אָתֵי בַּעַל מְעַרְעֵר לָא מַשְׁגַּחִינַן בֵּיהּ – מְהֵימְנָא!
Abaye said to him: On the contrary, the opposite is more reasonable, and the distinction should be: In Eretz Yisrael, where if the husband were to come and contest the validity of the bill of divorce, we would pay attention to him and rule that they are not divorced, where it could be said that the woman who hates her intends to do her harm by having her remarry based on a bill of divorce that was later contested, she is not deemed credible. However, outside of Eretz Yisrael, where if the husband were to come and contest
RASHI
דאי אתי בעל מערער ואמר לא כתבתיו:
משגחינן ביה שהרי לא נתקיים בבית דין ואיכא למימר שזו מתכוונת לכך שתתקלקל:
בחוצה לארץ שהצריכוה לומר בפני נכתב וזהו קיומו ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן:
TOSAFOT
אדרבה איפכא מיסתברא ורב יוסף סבר דמ"מ יכולה לקלקלה בחו"ל ע"י עדים וראיה שלא שלח לה הגט:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבַּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמַה נָּשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ – נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטָּהּ, הִיא שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר ״מֵת בַּעְלָהּ״ – אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ?
The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Abaye ( Tosefta 2:6): Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Akiva: A woman is deemed credible to bring her own bill of divorce through an a fortiori inference: Just as women about whom the Sages said: They are not deemed credible to say: Her husband died, are nevertheless deemed credible to bring her bill of divorce, with regard to the woman herself, who is deemed credible to say that her husband died, is it not right that she is deemed credible to bring her own bill of divorce?