Back
Gittin
Daf 18aחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּיֵּיס. וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים; אִם אִיתָא דְּפִיֵּיס – קָלָא אִית לֵיהּ לְמִילְּתָא.
Why not? Because we are concerned that perhaps he appeased his wife and engaged in sexual intercourse with her, thereby invalidating the bill of divorce. And Rabbi Yoḥanan said: Even if the delay in signing was from now until ten days later Rabbi Shimon deems it valid. There is no concern that he appeased her because if it is so that he appeased her, then the matter becomes public knowledge,
RASHI
שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן:
קלא אית ליה למילתא שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו וכאשר ישקוט את ריבם הכל מרגישים:
TOSAFOT
חיישינן שמא פייס ואין להקשות בגיטין הבאים ממדינת הים ובמשליש גט לאשתו אמאי לא חיישינן שמא פייס דהכא הוא דחיישינן טפי לפי שעדיין לא נחתם וכי מתפייס נמי ליכא קלא וכן כי אמר לעשרה חתומו וחתום בי תרי ביומיה דבסמוך רגיל להתפייס כיון דלא חתמו כל הצריכים לחתום וכי מפייס נמי ליכא קלא אבל כשכבר חתמו כל העדים בגט ומזומן לינתן אין רגיל להתפייס וכשחוזר ומתפייס הכל מרגישין אבל קשה דבפ' כל הגט (לקמן גיטין דף כט:) גבי ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין פריך עלה וניחוש שמא פייס וכן אההיא אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ובקונט' פי' שם דבשולח גט ממדינת הים ליכא למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא אבל מהמשליש גט לאשתו קשה וגם לר' יוחנן דהכא ונראה לר"ת דבהמשליש שהוא עמה בעיר ואינו הולך משם מסתמא מחמת קטטה מגרש ומה שקובע זמן בנתינת הגט לצעורה קא מכוין ולא להתפייס אבל בהנך דלקמן שהולך משם ואינו אצלה בעיר מסתמא לטובתה נתכוין שלא תתעגן וקובע זמן חיישינן שמא יבא בתוך כך ויתפייס וכי יתפייס נמי ליכא קלא כיון שאינו מגרשה בשביל קטטה אפי' רבי יוחנן מודה התם:
שמא פייס פירש בקונטרס שמא נתייחד עמה והוי גט ישן ואין נראה לר"ת דהא בסוף פרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עו:) קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ופריך עלה וליחוש שמא פייס משמע דתרי מילי נינהו ועוד דלמה ליה למיפרך שמא פייס ומשום גט ישן התם דקאי אההיא דהרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום ואם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כיון דאם בא בלא שום ייחוד בטל הגט ואומר ר"ת דשמא פייס דהכא וריש פרק כל הגט (לקמן גיטין דף כט:) רוצה לומר שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא ומיירי הכא כשאמר להם לחתום מכאן עד עשרה ימים או לאלתר והם לא חתמו עד עשרה ימים ובשעת החתימה לא היה הבעל שם ולהכי חיישינן שמא פייס וביטל שליחותם ושלא מדעתו חתמו אבל אם אחר עשרה ימים צוה להם לחתום כשר דאפילו בטל הגט קודם הא קיימא לן כרב נחמן דאמר בריש השולח (לקמן גיטין דף לב:) דחוזר ומגרש בו ומיהו אההיא דאם לא באתי אינו רוצה לומר שמא פייס ובטל את הגט בדיבור דכיון דאמר מעכשיו אם לא באתי ולא בא הוי גט מעכשיו אע"ג דבטלו אח"כ אלא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך בטל הגט ואין מזכיר הפיוס אלא משום שע"י שנתפייס חוזר לו ובא ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שאפילו באתי אם היא תאמר שלא באתי יהא גט ועל פי' הקונטרס קשה דמאי משני דאע"ג דאמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אצלה אנן חיישינן ולא מהימנינן ליה ומיהו גם על פי' ר"ת קשה אההיא דכל זמן שאעבור נגד פניך ל' יום דמשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי מ"מ ניחוש שמא בטל את הגט דכיון דלא אמר מעכשיו ואין הגט חל עד שיעבור מנגד פניה ל' יום ואם בתוך כך בטלו לא הוי גט ונראה לר"י דלא חיישינן לשמא פייס אלא חיישינן משום לעז בעלמא שיוציא הבעל לעז שבטל את הגט והשתא משני שפיר באומר נאמנת כו' דכיון שהאמינה עליו שוב לא יוציא לעז דכסיפא ליה מלתא והשתא משני שפיר גם לפי' הקונטרס וכן משמע התם מתוך פירושו דלא הוי אלא לעז שהזכיר בדברי המקשה ערעורו של בעל:
אִיתְּמַר: אָמַר לַעֲשָׂרָה ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנַיִם מִשּׁוּם עֵדִים, וְכוּלָּם מִשּׁוּם תְּנַאי, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כּוּלָּם מִשּׁוּם עֵדִים.
§ It was stated that Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagreed with regard to the following case: If the husband says to ten men: Write a bill of divorce
RASHI
אמר ר' יוחנן שנים נתכוין לחתום בו לשם עדים:
וכולם לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אלא א"כ חותמין בו כולן:
כולם משום עדים נתכוון להחתימם:
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּלָא אֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״, וְהָא תְּנַן: אָמַר לַעֲשָׂרָה ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין! אֶלָּא דַּאֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״.
The Gemara asks: What are the circumstances in which all of them have to sign? If we say that he did not say to them: All of you, but just said to them: You should write a bill of divorce for my wife, didn’t we learn in a mishna (66b) that if one said to ten people: Write a bill of divorce for my wife, then one would write, and two would sign, and not all ten of them are required to sign. Rather, the case of their dispute is when he said to them: All of you write a bill of divorce for my wife, and in this instance is was taught later on in that mishna that one person writes the bill of divorce and everyone else must sign it.
RASHI
ושנים חותמין וקשיא לתרוייהו דאמרי כולם צריכים לחתום:
אלא דאמר כולכם דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דַּחֲתוּם בֵּי תְּרֵי מִינַּיְיהוּ בְּיוֹמֵיהּ, וְאִינָּךְ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם תְּנַאי – כָּשֵׁר; וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם עֵדִים – פָּסוּל.
The Gemara asks: What is the difference between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish; what is the difference if the rest of the men function as witnesses or just in order to fulfill the man’s stipulation? The Gemara answers: There is a difference between them in a case where two of them signed on that day and the rest signed not on the day it was written but from now until ten days later. According to the one who says that the other signatures are due to the stipulation, the bill of divorce is valid, because two witnesses signed the bill of divorce on the same day that it was written, and the stipulation was also fulfilled. And according to the one who says that all these people sign due to his wish that they all function as witnesses, it is invalid because not all the witnesses signed the bill of divorce on the day it was written.
RASHI
מאי בינייהו בין משום תנאי בין משום עדים כולם צריכים לחתום דה"נ תנן בסיפא דההיא כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולם חותמין:
ועד עשרה ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולן:
TOSAFOT
ואינך מכאן עד עשרה ימים ובמעמד כולן כדאמרינן בפ' קמא (לעיל גיטין י:) דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה:
אִי נַמִי: כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם תְּנַאי – כָּשֵׁר, לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם עֵדִים – פָּסוּל.
Alternatively, there is another difference between them, in a case where one of these ten people is found to be a relative of the husband or wife, or is otherwise found to be disqualified to serve as a witness. According to the one who says that the other signatures are due to the stipulation, this bill of divorce is valid because the disqualified person did not serve as a witness. He just signed the bill of divorce in order to fulfill the stipulation, and the bill of divorce has the signature of two qualified witnesses. According to the one who says that all these people sign due to the man’s wish that they all function as witnesses, the bill of divorce would be invalid, as is the case whenever one member of a group of witnesses is disqualified.
TOSAFOT
אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול דאע"ג דאמרי' (מכות דף ו.) דשיילינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו הכא לא שייל דפשיטא דחתמו לדעת הבעלים:
אִי חֲתוּם בַּתְּחִילָּה קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, אָמְרִי לָהּ: כָּשֵׁר, וְאָמְרִי לָהּ: פָּסוּל. אָמְרִי לָהּ כָּשֵׁר – תְּנַאי הוּא, אָמְרִי לָהּ פָּסוּל – אָתֵי לְאִיחְלוּפֵי בִּשְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא.
The Gemara adds another point of dispute: According to Rabbi Yoḥanan, who holds that the other witnesses sign due to the husband’s stipulation, if a relative or other disqualified witness signed at the beginning, before two valid witnesses had signed, then some say the bill of divorce is valid and some say that it is invalid. Some say that it is valid because the request for ten signatures is a stipulation. Since these ten people are not meant to serve as witnesses and are meant only to fulfill the stipulation, it makes no difference if they signed at the beginning or at the end. Some say that it is invalid because there is a concern that the courts will come to confuse it with typical documents, and they will rely on disqualified witnesses in those cases.
RASHI
ומ"ד משום עדים פסול דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו הוי ליה מוקדם:
נמצא א' מהן קרוב או פסול וקי"ל בסנהדרין (דף ט.) אפילו מאה עדים ונמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה:
אי חתים בתחילה קרוב או פסול בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום:
אמרי לה כשר למאן דאמר משום תנאי דאע"ג דאיחתים ברישא קרוב או פסול העדות תתקיים בראויים לעדות והוא יחשב לתנאי דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות והקרוב לתנאי:
אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא דכיון דחתם ברישא אתי למימר זה ודאי לשם עדות חתם ויכשירו קרוב בכל השטרות:
TOSAFOT
אמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא וא"ת מאי שנא מגט מקושר דאמר לקמן בסוף הזורק (גיטין דף פב.) אי בעי חתים קרוב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף וי"ל דשאני גט מקושר דעדיו שלשה ושנים מהן הכשרין חתומין עליו לשם עדות הלכך לא אתי לאיחלופי אבל הכא שאין צריך כי אם שנים משום עדות יאמרו דשנים הראשונים ודאי הם לשם עדות ואתי לאיחלופי אבל קשה דאמר חזקיה מלאוהו בקרובים כשר ומשמע בהדיא בפ' המגרש (לקמן גיטין פז:) דמילתיה דחזקיה גבי מילוי שני שיטין שהרחיק מן הכתב איתמר ואומר ר"ת כיון דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה סברי שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו הראשונים לפני כל העדים אבל התם בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומין תחילה יאמרו אותם שמצאו תחילה החתימו תחילה או אחרי כן חתמו למילוי ואור"ת דאפילו מאן דפסיל הכא לא פסיל אלא בתחילה אבל באמצע וסוף כשר דכיון דלא הוי בתחילה לא אתי לאיחלופי והא דתניא בתוספתא ומייתי לה בריש גט פשוט (ב"ב דף קסב:) היו לו ארבעה וחמשה עדים חתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר כך היא הגירסא בתוספתא אומר ר"ת דנקט שנים הראשונים לרבותא דאע"פ שנראה יותר שהם עיקר העדות וכ"ש אם נמצאו אמצעיים או אחרונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר ואין נראה לר"י דאי כשר בשטרות שנים קרובים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ניחוש דלמא אתי לקיומיה בשנים קרובים או בחד קרוב וחד כשר וליכא למימר דלעולם לא מקיים עד שיכירו כל החתימות שבשטר ואע"ג דבגט מקושר מקיימינן מכל תלתא דאית ביה התם משום דאטרחוה רבנן להחתים על כל קשר לא אטרחוה לקיים כולם אבל הכא דכמה דבעי מחתים בעי קיום בכולהו דהא אמרינן בגט פשוט לא שנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא אפי' הרחיק שיטה אחת פסול ופריך בין העדים לכתב נמי ליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר לרבות בעדים הוא דעבדי ומשני כל כי ה"ג אין מקיימין אותו מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה משמע דבעלמא מכל תרי דאית ביה מקיימין ואי הוה צריך לקיים כל החתימות לא הוה פריך מידי וחזר בו ר"ת ומפרש כמו שמפרש בהלכות גדולות דדוקא נקט בברייתא שנים הראשונים קרובים כו' דתלינן דחתמו לכבוד או למילוי לכך תתקיים העדות בשאר אבל נמצא מן האמצעיים או מן האחרונים קרוב או פסול עדותו בטלה דודאי לשם עדות חתמו והכי קאמר בגט פשוט (ב"ב דף קסג:) כל כי האי גוונא אין מקיימים מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה אבל בעלמא אדרבה הוי איפכא דאין מקיימין מעדים שלמעלה אלא מעדים של מטה ומאן דמכשיר הכא לא מכשיר אלא בתחילה אבל בסוף פסול לכולי עלמא וא"ת למאן דאמר משום עדים דדעת בעל השטר להחתים משום עדים והם חותמים לפי דעתו אמאי תלינן בשאר שטרות שחתמו למילוי לישיילינהו כי היכי דשיילינן התם למיחזי אתיתו כו' ואמר רבינו תם דשאני שטר דעדים החתומים נעשה כמו שנחקרה עדותם בב"ד:
הַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, חֲתוּם בֵּי תְּרֵי מִינַּיְיהוּ בְּיוֹמֵיהּ וְאִינָּךְ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲמַר לֵיהּ:
It is told: There was a certain person who said to ten men: Write a bill of divorce for my wife. Two of them signed that day and the others signed after a delay from now until ten days later. He came before Rabbi Yehoshua ben Levi
RASHI
ההוא דאמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי: