Back
Gittin
Daf 16bכָּשֵׁר. אַלְמָא קָסָבַר: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, אֵין צְרִיכִין שֶׁיֹּאמְרוּ: ״בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם״.
it is valid. The Gemara comments: Apparently, Rabbi Yoḥanan holds that two people who brought a bill of divorce from a country overseas are not required
RASHI
כשר ואע"ג דלא כלום קאמרי דלחד אצרכוה למימר תרוייהו דלא ליחלפו בקיום שטרות דעלמא אפ"ה כשר דקסבר שנים שהביאו גט אין צריכין לומר כו' דטעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו והרי עדים מצויין לקיימו ואי קשיא כיון דסוף סוף שנים הן מה לי שניהם שלוחים מה לי אחד מהם הרי עדים מצויין לקיימו לא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מלתא ואם באת להכשיר את זה יכשירו את זה אבל כששנים הביאוהו מלתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא אחמור בה רבנן:
TOSAFOT
אלמא קסבר שנים שהביאו גט אין צריכין כו' פי' בקונטרס דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו ונראה דאפילו למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה איירי הכא דלאחר שלמדו בבי תרי דלא שכיח לא גזרינן שמא יחזור לקלקולו אבל מאן דסבר שנים שהביאו גט צריכין ע"כ סבר לפי שאין בקיאין לשמה כרבה דלרבא אפילו לא אמר זה בפני נכתב וזה בפני נחתם כשר כיון שאומרים שהבעל שלחם דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה וא"ת ולרבא נמי דלמא בעלמא צריכין והכא דכשר משום דחד מינייהו מסהיד אכתיבה וחד אחתימה ואין לומר דכיון דלא מסהיד אכוליה מילתא לא דייק דהא תנן אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר אלמא מהימן חד אע"ג דלא מסהיד אלא אכתיבה לחודא ולא אמרינן דלא דייק וי"ל דאם איתא דצריכין בעלמא גם כאן לא היה מועיל דכיון שאין כאן אלא אחד שמעיד על החתימה לבד אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא אע"ג דאידך מעיד על הכתיבה מאחר דהאי דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה דרבה נמי אית ליה טעמא דאיחלופי דכיון דכבר תקנו בפני נכתב משום לשמה תקנו נמי דצריך לומר משום איחלופי כדפרישי' לעיל בפ"ק (גיטין דף ה.) אע"פ שכיון שהם שנים אין צריכין להעיד משום קיום אלא משום לשמה מ"מ כיון דצריך מיהא עדות משום לשמה יסברו העולם דעדות זה משום קיום הוא ואתי לאיחלופי משום קיום שטרות דעלמא:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: שְׁנַיִם אוֹמְרִים: ״בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּפָנַי נֶחְתַּם״ – פָּסוּל, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
Abaye said to Rav Shmuel bar Yehuda: If that is so, if the mishna is referring specifically to a case where the document was not produced by both of them, consider the latter clause of the mishna, which teaches: If two people say: It was written in our presence,
RASHI
סיפא דקתני פלוגתא דר' יהודה ורבנן על כרחיך בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם הוא דאי שניהם שלוחין מכשרי רבנן ואע"ג דאמירה דידהו לא כלום היא דהא שנים שהביאו גט אין צריכין לומר:
טַעֲמָא דְּאֵין הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, הָא גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם – מַכְשְׁרִי רַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
The Gemara infers: The reason this document is invalid is specifically due to the fact that the bill of divorce was not produced by both of them, but if the bill of divorce was produced by both of them would the Rabbis deem it valid? Rav Shmuel bar Yehuda said to Abaye: Yes, the Rabbis would deem this bill of divorce valid.
TOSAFOT
הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן מדקדק כן לפי שרוצה לישאל וכי אין גט יוצא כו' במאי פליגי דבגט יוצא מתחת ידי שניהם ניחא ליה דפליגי כמו שמפרש בלשון שני ובלשון שני איפכא וניחא ליה טפי דפליגי באין גט יוצא כו' כמו שמפרש כאן בלשון ראשון וכעין סוגי' זו איכא באלו טרפות (חולין דף נח.) גבי ולד טרפה:
וְכִי אֵין גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם בְּמַאי פְּלִיגִי? מָר סָבַר: גָּזְרִינַן דִּלְמָא אַתְיָא לְאִיחְלוּפֵי בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא בְּעֵד אֶחָד, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
The Gemara asks: And in a case where the bill of divorce was not produced by both of them, with regard to what underlying principle do they disagree? The Gemara explains: One Sage, the Rabbis, holds: The Sages decree that it is invalid lest people will come to confuse this case with the typical situation of ratification of legal documents. In other words, they will think it is possible to ratify other documents by the testimony of one witness. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the Sages do not decree that it is invalid for this reason.
RASHI
במאי פליגי הואיל ואחד מביאו והוא לא אמר כתיקון חכמים אמאי קמכשר ר' יהודה:
ת"ק סבר אף על פי שהגט יוצא מתחת עד החתימה והשליח הימנוהו רבנן כתרי אפילו הכי כיון דלא אמר נמי בפני נכתב פסול גזירה דלמא אתי לאיחלופי כו':
ורבי יהודה סבר כיון דאצרכיניה תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה תו לא אתי לאיחלופי:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לָהּ, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם – פָּסוּל. אַלְמָא קָסָבַר: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, צְרִיכִין שֶׁיֹּאמְרוּ: ״בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם״.
Some say another version of this discussion: Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: Even a bill of divorce produced by both of them is invalid. The Gemara comments: Apparently, Rabbi Yoḥanan holds that if two people brought a bill of divorce from a country overseas they are required to say: It was written in our presence and it was signed in our presence.
RASHI
צריכין ואלו לא אמרו כתיקון חכמים דכיון דחד הוא דאסהיד אחתימה אתי לאיחלופי הואיל ואיהו לא אמר אכתיבה:
TOSAFOT
אלמא קסבר צריכין כו' היינו כרבה כדפירשנו:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: שְׁנַיִם אוֹמְרִים: ״בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּפָנַי נֶחְתַּם״ – פָּסוּל, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֲפִילּוּ גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם פָּסְלֵי רַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
Abaye said to him: If that is so, consider the latter clause of the mishna, which teaches: If two people say: It was written in our presence, and one person says: It was signed in my presence, then the document is invalid. And Rabbi Yehuda deems it valid. Is it true to say that even when the bill of divorce was produced by both of them the Rabbis deem it invalid? Rav Shmuel bar Yehuda said to him: Yes.
RASHI
סיפא דקתני פלוגתא נימא דומיא דרישא דאפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי דהא צריכין לומר והני לא כלום קאמרי דאי גט יוצא מתחת ידי עדי הכתיבה האי דחתימה לאו כלום הוא שאינו שליח בדבר ואי מתחת יד אחד מאלו ועד החתימה או שלשתן שלוחין בו כיון דאחתימה חד הוא דאסהיד ואיהו לא אמר אכתיבה אתי לאיחלופי בעלמא:
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ, וּמָר סָבַר: לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ.
The Gemara asks: With regard to what principle do the tanna’im disagree?
RASHI
במאי פליגי כלומר ר' יהודה אמאי אכשר:
תנא קמא סבר לפי שאין בקיאין לשמה הלכך שנים שהביאו גט צריכין לומר והני לא כלום אמרו כדאמרן:
ורבי יהודה סבר לפי שאין מצויין לקיימו הלכך שנים שהביאו גט אין צריכין לומר ולא איכפת לן:
TOSAFOT
במאי פליגי וא"ת ולימא דפליגי באיחלופי כמו ללשון ראשון ואומר ר"י דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דטעמא דרבי יהודה משום דלא חייש לאיחלופי כיון דאין גט יוצא אלא מתחת יד עד החתימה מוכחא מילתא משום דעד חתימה נאמן ביחידי לפי שהוא שליח הגט מדמצרכינן אכתיבה תרי משום דלא הוו שלוחים אבל להאי לישנא דמוקי לה בגט יוצא מתחת יד שניהם איכא למיחש לאיחלופי דהשתא אין כאן הוכחה כיון דעד המעיד על הכתיבה ישנו נמי שליח הגט:
ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו השתא הוה מצי לאקשויי ולפלוג רבי יהודה ברישא:
לֵימָא, דְּרַבָּה וְרָבָא תַּנָּאֵי הִיא! לָא. רָבָא מְתָרֵץ כְּלִישָּׁנָא קַמָּא.
The Gemara asks: If so, shall we say that the disagreement of Rabba and Rava with regard to the two reasons for the declaration is a dispute between tanna’im ? The Gemara rejects this suggestion: No, as Rava resolves this issue and explains it in accordance with the first version, that the Rabbis agree that two people who bring a bill of divorce are not required to say: It was written in our presence and it was signed in our presence. Consequently, it is possible that both opinions concur that an agent is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, so that witnesses will be available to ratify it.
RASHI
רבא מתרץ כלישנא קמא דאין גט יוצא מתחת ידי שניהם דאי שנים הביאוהו דכולי עלמא כשר דאין צריכין לטעם לפי שאין עדים מצויין והכא כשהביאו א' אותו שהעיד על החתימה וטעמא דר' יהודה כדאמרן לעיל דכיון דאיכא תרי אחריני אכתיבה לא אתי לאיחלופי:
וְרַבָּה אָמַר לָךְ: דְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ,
And Rabba could have said to you, in accordance with the second formulation of Rabbi Yoḥanan’s statement, i.e., two people who bring a bill of divorce are also required to say: It was written in our presence and it was signed in our presence, that everyone agrees that we require them to issue the declaration because people are not experts in the halakha that it must be written for her sake. And with what are we dealing here? We are dealing with the period after they learned to write a bill of divorce for her sake even overseas.
RASHI
ורבה מוקי לה כלישנא בתרא ואמר לך הכא דמכשיר רבי יהודה לאו משום דשנים המביאין גט אין צריכין אלא לאחר שלמדו עסקינן דלמאי ניחוש לה אי לשמה הא איכא אי לקיימו הא איכא דשנים הם ורבנן דפסלי גזרי שמא יחזור דבר לקלקולו ורבי יהודה סבר לא גזרינן דתרי דמייתי גיטא לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן:
TOSAFOT
ורבה אמר לך דכולי עלמא כו' הוא הדין דמצי לשנויי דרבה כלישנא קמא דלדידיה נמי בי תרי דמייתי גיטא אין צריכין משום דלא שכיחא כדאמרן בפ"ק (לעיל גיטין ה.):
וּבִגְזֵירָה שֶׁמָּא יַחֲזוֹר הַדָּבָר לְקִלְקוּלוֹ קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
And they disagree with regard to whether there is a rabbinic decree that the bill of divorce is invalid lest the matter return to its corrupt state, i.e., the residents overseas will forget that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. As one Sage, the Rabbis, holds: The Sages decree that it is invalid for this reason, and therefore the declaration is still required even after they learned. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds: The Sages do not decree that it is invalid lest they forget the halakha .
TOSAFOT
ומר סבר לא גזרינן פי' בקונטרס דלא גזר רבי יהודה שמא יחזור דבר לקלקולו דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן ובחנם פירש כן דאפי' בחד נמי לא גזור דהא מסיק למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב ומפרש טעמא משום איחלופי ולא קאמר טעמא שמא יחזור דבר לקלקולו והיינו טעמא דנראה לו לגמרא כיון דרבנן לא מפלגי וגזרו בין בחד בין בתרי לרבי יהודה נמי לא מיסתבר לחלק כיון דלא גזר בתרי הוא הדין בחד:
וְלִיפְלוֹג נַמִי רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵישָׁא! הָא אִתְּמַר עֲלָהּ, אָמַר עוּלָּא: חָלוּק הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אַף בָּרִאשׁוֹנָה.
The Gemara asks: But if so, let Rabbi Yehuda disagree also with regard to the first clause of the mishna, concerning the case where one agent says: It was written in my presence, and the other agent says: It was signed in my presence. Why does he disagree only about a case where two say that the document was written in their presence? The Gemara answers: Rabbi Yehuda disagrees even with regard to the first clause, as it was already stated with regard to the mishna that Ulla said: Rabbi Yehuda was in disagreement even with regard to the first clause.
RASHI
ולפלוג נמי רבי יהודה ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם כיון דיוצא מתחת ידי שניהם דלקיימו ליכא למיחש ולשמה נמי הא למדו ולקלקול לא חייש:
מְתִיב רַב אוֹשַׁעֲיָא לְעוּלָּא: רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּזוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת. מַאי לָאו לְמַעוּטֵי אֶחָד אוֹמֵר: ״בְּפָנַי נִכְתַּב״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּפָנַי נֶחְתַּם״?
Rav Oshaya raises an objection to the opinion of Ulla from the following baraita ( Tosefta 2:2): Rabbi Yehuda deems the bill of divorce valid in this case but not in another case. What, is it not correct to say that this serves to exclude a case where one says: It was written in my presence, and one says: It was signed in my presence?
לָא, לְמַעוּטֵי ״בְּפָנַי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתַּב״. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא, הוֹאִיל וְלֹא גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחֲזוֹר דָּבָר לְקִלְקוּלוֹ – דִּלְמָא אָתֵי לְאִחְלוּפֵי בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא בְּעֵד אֶחָד נַמִי לָא גָּזַר, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara rejects this suggestion: No, this serves to exclude a case where only one witness testified: It was signed in my presence but it was not written in my presence. The Gemara asks: Why is it necessary to exclude this case? It might enter your mind to say: Since Rabbi Yehuda did not issue a rabbinic decree that it is invalid lest the matter return to its corrupt state, perhaps he also did not decree that it is invalid lest people will come to confuse this case with the typical situation of ratification of legal documents, which cannot be performed with one witness. Consequently, the baraita teaches us that although Rabbi Yehuda is not concerned about people forgetting the halakha and therefore holds that there is no longer any reason to be worried about the document not being written for her sake ab initio , nevertheless he is still concerned that a bill of divorce might be confused with other legal documents.
RASHI
לא למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דחד הוא ופסולי' משום גזירה דלמא אתי לאיחלופי הוא:
אִתְּמַר נַמִי, אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
It was also stated, similar to Rabbi Yoḥanan’s statement, but in the name of a different amora , that Rav Yehuda says: With regard to two people who brought a bill of divorce from a country overseas, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis.
RASHI
אתמר נמי כלישנא בתרא דרבי יוחנן דבגט יוצא מתחת ידי שניהם מחלוקת:
רַבָּה בַּר בַּר חָנָה חֲלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה לְשַׁיּוּלֵי בֵּיהּ. בָּעוּ מִינֵּיהּ: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, צְרִיכִין שֶׁיֹּאמְרוּ ״בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם״ אוֹ אֵין צְרִיכִין? אָמַר לָהֶם: אֵין צְרִיכִין. מָה אִילּוּ יֹאמְרוּ ״בְּפָנֵינוּ גֵּירְשָׁהּ״ מִי לָא מְהֵימְנֵי? אַדְּהָכִי אֲתָא הַהוּא
§ The Gemara relates: Rabba bar bar Ḥana