Back
Gittin
Daf 14aאֲמַר לְהוּ לְרַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי וּלְרַבִּי יוֹסֵי בַּר כֵּיפַר: בַּהֲדֵי דְּאָתִיתוּ אַתְיוּהּ נִיהֲלִי. אֲזוּל, יְהָבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ. אָמְרִי לְהוּ: נִקְנֵי מִינַּיְיכוּ. אָמְרִי לְהוּ: לָא. אָמְרִי לְהוּ: אֲהַדְרֵיהּ נִיהֲלָן.
Rabbi Aḥai said to Rabbi Dostai bar Rabbi Yannai and to Rabbi Yosei bar Keifar: When you come from Neharde’a bring the vessel to me. They went to Neharde’a and the people who were in possession of the vessel gave it to them. After handing over the vessel, those people said to them: Let us perform an act of acquisition with you, so that you will be responsible for the vessel until you reach Rabbi Aḥai. The agents said to them: No; we do not want to do this. They said to them: If so, return the vessel to us, as we do not wish to transfer it in such a manner that we retain responsibility.
רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי אֲמַר לְהוּ: אִין, רַבִּי יוֹסֵי בַּר כֵּיפַר אֲמַר לְהוּ: לָא. הָווּ קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵי מָר הֵיכִי קָא עָבֵיד! אֲמַר לְהוּ: טַב, רְמוּ לֵיהּ.
Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, said to them: Yes, I am willing to return it. However, Rabbi Yosei bar Keifar said to them: No, as you do not have the right to retract in this situation. They tormented Rabbi Yosei bar Keifar to force him to agree to return the vessel. Rabbi Yosei bar Keifar said to Rabbi Dostai: See, my Master, what they are doing to me. Rabbi Dostai said to them: You are acting well; hit him.
RASHI
אמר להו אין מהדרנא:
אמר להו לא כדאמרי' לעיל אם בא לחזור אינו חוזר:
אמרו לו לר' דוסתאי:
חזי מר מאי קעביד דלא קמהדר לן:
טב רמו ליה הרבה הכוהו לשון מורי ל"א טב רמו ליה יפה ראויות המכות הללו:
כִּי אָתוּ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵי מָר, לָא מִיסְתַיֵיהּ דְּלָא סַיְיעָן, אֶלָּא אֲמַר לְהוּ נַמִי ״טַב רְמוּ לֵיהּ״! אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי תִּיעֲבַד הָכִי?
When these two agents came before Rabbi Aḥai, Rabbi Yosei bar Keifar said to him: See, my Master, not only did Rabbi Dostai not support me; rather, he even said to them: You are acting well; hit him. Rabbi Aḥai said to Rabbi Dostai: Why did you do this?
RASHI
אמאי תעביד הכי שנתרצית להחזיר מיד:
אֲמַר לֵיהּ: אוֹתָן בְּנֵי אָדָם הֵן אַמָּה וְכוֹבָעָן אַמָּה, וּמְדַבְּרִין מֵחֶצְיֵיהֶן, וּשְׁמוֹתֵיהֶן מְבוֹהֲלִין: אַרְדָא וְאַרְטָא וּפִילִי בְּרֵישׁ, אוֹמְרִין ״כְּפוֹתוּ״ – כּוֹפְתִין, אוֹמְרִין ״הֲרוֹגוּ״ – הוֹרְגִין. אִילּוּ הָרְגוּ אֶת דּוֹסְתַּאי, מִי נָתַן לְיַנַּאי אַבָּא בַּר כְּמוֹתִי!
Rabbi Dostai said to him: Those people who were in possession of the vessel, they are the size of a cubit,
RASHI
הן אמה אנשי מדות גבוהים בקומה:
וכובען אמה אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם:
ומדברין מחצייהן כלומר קולן עבה ונראה הדיבור יוצא מטיבורן:
ארדא וארטא ופילי בריש:
אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת הֵן? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. יֵשׁ לָהֶן סוּסִים וּפְרָדִים שֶׁרָצִים אַחֲרֵיהֶן? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ.
Rabbi Aḥai said to him: Are these people close to the government? Rabbi Dostai said to him: Yes. Rabbi Aḥai asked him: Do they have horses and mules that run after them, i.e., do they have servants to perform their bidding? Rabbi Dostai said to them: Yes. Rabbi Aḥai said to him: If so, you acted well, as the situation was entirely out of your control.
״הוֹלֵךְ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וְהָלַךְ וּבִקְּשׁוֹ וְלֹא מְצָאוֹ – תָּנֵי חֲדָא: יַחְזְרוּ לַמְשַׁלֵּחַ, וְתַנְיָא אִידָךְ: לְיוֹרְשֵׁי מִי שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ.
§ The Gemara discusses the meaning of the expression: Deliver, in relation to a gift. With regard to one who said to his agent: Deliver one hundred dinars to so-and-so, and the agent went and searched for that person but did not find him, as he had died, it is taught in one baraita : The money should be returned to the sender. And it is taught in another baraita : The money should be given to the heirs of the one to whom it was sent.
RASHI
ולא מצאו שמת:
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: ״הוֹלֵךְ״ כִּ״זְכֵי״, וּמָר סָבַר: ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״?
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this, as one Sage, in the second baraita , holds that in the case of a gift, saying: Deliver, is like saying: Acquire, and consequently the agent took possession of the money on behalf of the one to whom it was sent. Therefore, the heirs inherit this item. And one Sage, in the first baraita , holds that in the case of a gift, saying: Deliver, is not like saying: Acquire, and therefore the agent must return the money to the sender.
RASHI
כזכי דמי וכיון שזכה בהן בחייו ינתנו ליורשיו:
אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״, וְלֹא קַשְׁיָא: הָא בְּבָרִיא, הָא בִּשְׁכִיב מְרַע.
Rabbi Abba bar Memel said: No; everyone agrees that in the case of a gift, saying: Deliver, is not like saying: Acquire, and the apparent contradiction between the two baraitot is not difficult: This baraita , which says that the agent must return the money to the sender, is dealing with a case where the giver was a healthy person when he issued the instructions. Such a gift is acquired by the recipient only once it reaches his possession, and this recipient died before the gift reached him. Conversely, that baraita , which says that he should give it to the heirs of the one to whom it was sent, deals with the instructions of a person on his deathbed.
RASHI
דכ"ע הולך לאו כזכי דמי גרסי':
בשכיב מרע שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים וכמסורים והולך דידיה זכי הוא ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו שהרי זכה אביהן בחייו:
בבריא יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי דמי וזה לא שלחו אלא למקבל ולא ליורשיו:
TOSAFOT
הא בשכיב מרע אור"י אע"ג דמת מקבל בחיי נותן ולא קני אלא אחר מיתת נותן אפ"ה קנו יורשין דדעת נותן הוא דכיון שישנו למקבל בשעת מתן מעות שיזכה המקבל אחר מיתתו או הוא או יורשיו ואפי' לא נולדו יורשי מקבל עד אחר מיתת נותן קנו אפי' למ"ד המזכה לעובר לא קנה דדברי שכיב מרע כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת שכיב מרע או אמירתו:
רַב זְבִיד אֲמַר: הָא וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע, הָא דְּאִיתֵיהּ לִמְקַבֵּל בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת, הָא דְּלֵיתֵיהּ לִמְקַבֵּל בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת.
Rav Zevid said: It is possible to say that saying: Deliver, is not like saying: Acquire, and that both this baraita and that baraita are dealing with a case where the giver was a person on his deathbed. Instead, the difference between the two sources is that this baraita , which states that he should give it to the recipient’s heirs, is referring to a case where the recipient was alive
RASHI
הא והא בשכיב מרע דהולך דידיה זכי הוא:
הא דאיתיה למקבל בעולם:
בשעת מתן מעות ושליח זכה בהן מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו:
הא דליתיה למקבל שכבר מת וזה לא היה יודע נמצאת זכיה בטעות ולא קנו יורשין:
רַב פַּפָּא אֲמַר: הָא וְהָא בְּבָרִיא, הָא דְּמִית מְקַבֵּל בְּחַיֵּי נוֹתֵן, הָא דְּמִית נוֹתֵן בְּחַיֵּי מְקַבֵּל.
Rav Pappa said yet another explanation of the baraita : This baraita and that baraita are both dealing with a healthy person
RASHI
הא והא בבריא והולך דידיה לאו כזכי דמי:
הא דמית מקבל בחיי נותן יחזרו למשלח דלא זכה בהן מקבל ואפילו מת הנותן בחזירת השליח אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת שקודם מיתתו בטלו דבריו משעת מיתת המקבל:
והא דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו:
דמית נותן לאחר שמסרן לשליח מת ועדיין מקבל חי הלכך משעת מיתת הנותן זכה בהם המקבל משום דמצוה לקיים דברי המת ואפילו היה בריא:
לֵימָא ״הוֹלֵךְ״ כִּ״זְכֵי״ תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: ״הוֹלֵךְ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וְהָלַךְ וּבִקְּשׁוֹ וְלֹא מְצָאוֹ – יַחְזְרוּ לַמְשַׁלֵּחַ. מֵת מְשַׁלֵּחַ – רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמְרוּ: יַחְזְרוּ לְיוֹרְשֵׁי מְשַׁלֵּחַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְיוֹרְשֵׁי מִי שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ.
The Gemara further suggests: Shall we say that the issue of whether saying: Deliver, is like saying: Acquire, is a dispute between tanna’im ? This is as it is taught in a baraita , that if one person said to another: Deliver one hundred dinars to so-and-so, and he went and searched for him but did not find him, as he had died, the money should be returned to the sender. If the sender died, Rabbi Natan and Rabbi Ya’akov said: The money should be returned to the heirs of the sender. And some say: It should be given to the heirs of the one to whom it was sent.
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ. וְכָאן אָמְרוּ: כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה שָׁלִיחַ יַעֲשֶׂה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא: עַל יָדִי הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: יַחְזְרוּ לְיוֹרְשֵׁי מְשַׁלֵּחַ.
The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi said in the name of Rabbi Ya’akov, who said this in the name of Rabbi Meir: It is a mitzva to fulfill the statement of the dead. Therefore the money should be given to the heirs of the one to whom it was sent. And the Rabbis say: Due to the uncertainty, they should divide it. And here, in Babylonia, they said: Whatever the agent wishes to do he may do. Rabbi Shimon HaNasi said: When an incident of this kind occurred under my jurisdiction I inquired into how to proceed, and the Sages said to me: The money should be returned to the heirs of the sender.
RASHI
ר' יהודה הנשיא כו' לקמן מפרש מאי פליג איש אומרים:
וכאן אמרו בבבל:
מה שירצה שליח יעשה לפי מה שראה בדעתו של משלח אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו:
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״; וְרַבִּי נָתָן וְרַבִּי יַעֲקֹב נַמִי ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״, וְאַף עַל גַּב דְּמִית – לָא אָמְרִינַן מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״הוֹלֵךְ״ כִּ״זְכֵי״;
The Gemara suggests: What, is it not correct to say that they disagree about this issue, that the first tanna holds that saying: Deliver, is not like saying: Acquire,
RASHI
ת"ק דלא איירי במת משלח ואמר יחזרו למשלח:
סבר הולך לאו כזכי דמי אבל אם מת משלח לא ידעינן מאי קאמר בה:
ור' נתן ור' יעקב הוסיפו על דבריו ואמרו דאפי' מת משלח לית לן בבריא דמצוה לקיים דברי המת:
וי"א הולך כזכי דמי ופליגי אפילו לא מת משלח ואמילתיה דת"ק [קאי] תדע דמדקאמר רבי יהודה הנשיא מצוה לקיים דברי המת ש"מ שמעינהו ליש אומרים דתלו טעמייהו בהולך כזכי דמי ואפי' לא מת משלח ואמר איהו דוקא מת דמצוה לקיים דבריו אבל לא מת לא דהולך לאו כזכי דמי:
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכֵי״, מִיהוּ הֵיכָא דְּמִית – אָמְרִינַן מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת;
And Rabbi Yehuda HaNasi, who said in the name of Rabbi Ya’akov, who said this in the name of Rabbi Meir, also holds that saying: Deliver, is not like saying: Acquire. However, in a case where the sender died we say that it is a mitzva to fulfill the statement of the dead. Therefore, the one hundred dinars should be given to the recipient or his heirs.
TOSAFOT
ור' יהודה הנשיא בשם רבי יעקב אומר הולך לאו כזכי ואע"ג דרבי אית ליה בפרק התקבל (לקמן גיטין סג.) הולך ותן לה זכה לה התקבל לה רצה לחזור לא יחזור דהולך ותן כזכי התם משום שאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גטי דמסתמא על דעת כן נותן לו כל זמן שאינו אומר בהדיא אי אפשי שתקבל לה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ, מְסַפְּקָא לְהוּ; וְכָאן אָמְרוּ: שׁוּדָא עָדִיף; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא, מַעֲשֶׂה אֲתָא לְאַשְׁמוּעִינַן.
And the Rabbis say: They should divide it, because they are uncertain about the halakha in this situation. And the Sages in the clause beginning: Here they said, maintain that in this case the discretion [ shuda ]
RASHI
מספקא להו אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים אי לא:
שודא ראות עיניו של שליח:
עדיף מחלוקה במילתא דמספקא:
TOSAFOT
וחכמים אומרים יחלוקו כל תיקו שבש"ס מפרש בשערים דרבינו האי דחולקים ואין נראה לר"י אלא היכא דאשכחן בהדיא יחלוקו דאדרבה אומרים אוקי ממונא בחזקת מריה:
וכאן אמרו שודא עדיף מכאן מדקדק ר"ת דאין לפרש שודא כמו שפי' בקונטרס בפ' הכותב (כתובות פה:) גבי שניהם קרובים שניהם שכנים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני דהיינו שידקדק הדיין את מי היה אוהב יותר ולמי היה בדעתו ליתן וכאן נמי פירש בקונטרס כמו התם אלא יתן הדיין למי שירצה כי הכא דקאמר מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה שודא:
לָא, בְּבָרִיא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּשְׁכִיב מְרַע, וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara rejects this suggestion: No; it is possible that in a case where the giver was a healthy person when he appointed the agent everyone agrees that saying: Deliver, is not like saying: Acquire, and with what are we dealing here? We are dealing with a person on his deathbed who sent these one hundred dinars, and they disagree in the dispute between Rabbi Elazar and the Rabbis.
RASHI
בבריא כולי עלמא לא פליגי דלאו כזכי דמי:
ובפלוגתא דרבי אלעזר דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא:
דִּתְנַן: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסוּכָּן, נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת – נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת – אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִקְנִין בַּאֲמִירָה.
This is as we learned in a mishna ( Bava Batra 156a): With regard to one who divides his property orally,
RASHI
על פיו על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה:
בכסף בשטר ובחזקה שבכך הן נקנים מן הבריא ושכ"מ נמי לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי לא מיקנו:
TOSAFOT
ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד כו' אור"ת דר' אלעזר גרס דבסיפא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע רא"א בשבת דבריו קיימין אבל לא בחול ורבי יהושע כו' אבל ברישא פליגי בין בחול בין בשבת מדלא ערבינהו ועוד מדפרכי רבנן לרבי אלעזר מאימן של בני רוכל דלמא בשבת היה דמודה בה ר"א ועוד דקאמר התם קונים משכיב מרע ואפי' בשבת ולא לחוש לדברי ר"א ואי אדר"א קאי הא מודה הוא בשבת דדבריו קיימים ואע"ג דר"מ קאמר התם דלר"א בחול דבריו קיימים ולא בשבת התם לא קאי אר"מ אלא אמתני' ועוד דאמר הכא דר"מ כר"א והולך מנה משמע דבחול מיירי ור"מ אית ליה התם דלר"א בחול דבריו קיימים אלא ודאי ג' מחלוקת בדבר:
אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, וְאָמְרָה: תִּינָּתֵן
They said to Rabbi Elazar: Didn’t an incident of this kind occur with regard to the mother of the family of the sons of Rokhel, who was ill, and she said: Give