Back
Gittin
Daf 11bעֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַגֵּט וּשְׁמוֹתָן כִּשְׁמוֹת גּוֹיִם, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא בָּא לְיָדֵינוּ אֶלָּא לוּקוֹס וְלוֹס וְהִכְשַׁרְנוּ.
With regard to witnesses who signed
RASHI
עדים החתומין על הגט ומא"י בא דהא לא קאמר ממדינת הים:
ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים ולא ידעינן אי עובדי כוכבים נינהו או ישראל:
מהו לאכשורי בעדי מסירה:
לא בא לידינו גט ששמות עובדי כוכבים חתומין בו:
אלא אחד שהיו חתומין בו לוקוס ולוס:
והכשרנו בעדי מסירה:
TOSAFOT
עדים החתומים על הגט ושמותיהן כו' פי' מי אמרי' דישראל נינהו וכשר לר"מ או בעדי מסירה לרבי אלעזר דלא תלינן להו בעובדי כוכבים אלא א"כ ידוע בודאי שהן עובדי כוכבים דלא שכיחי מלתא שיחתמו עובדי כוכבים בגיטין או דלמא כיון דשמותיהן כשמות עובדי כוכבים חיישינן שמא עובדי כוכבים נינהו ולא מתכשרי אפי' בעדי מסירה לרבי אלעזר ואפי' לר"ש דהא לא מכשיר אלא בשמות מובהקין והכא הם שמות שאין מובהקין דהא מספקינן אי עובדי כוכבים הם אי לאו ובשמות מובהקין ליכא לספוקי דפשיטא דעובדי כוכבים הן דהא בכל דוכתי לא חיישי' דלמא אתו למיסמך עלייהו וקאמר לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו משום דהוו שמות מובהקין ולא את ולמיסמך עלייהו כר"ש אבל בשמות שאין מובהקין דלאו ודאי עובדי כוכבים נינהו חיישינן וקא פריך מגיטין הבאין ממה"י כו' וקס"ד דהא דקתני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים לא להכשיר דוקא במדינת הים קאתי אלא נותן טעם לדבר דרגילות הוא דמסקי ישראל בשמות עובדי כוכבים שהרי בח"ל רובן כשמות עובדי כוכבים הילכך בא"י נמי אין לחוש שמא עובדי כוכבים הן דאין רגילות לחתום עובדי כוכבים בגיטין ומשני דוקא בבאין מחו"ל קמכשרי. כן נראה לר"י:
וְדַוְקָא לוּקוֹס וְלוֹס, דְּלָא שְׁכִיחִי יִשְׂרָאֵל דְּמַסְקֵי בִּשְׁמַהֲתַיְיהוּ, אֲבָל שְׁמָהָתָא אַחֲרִינֵי, דִּשְׁכִיחִי יִשְׂרָאֵל דְּמַסְקֵי בִּשְׁמַהֲתַיְיהוּ – לָא.
The Gemara infers: And this applies specifically to names such as Lukos and Los,
RASHI
ודוקא לוקוס ולוס ששמות מובהקין הן ולא אתי למיסמך עלייהו:
אֵיתִיבֵיהּ: גִּיטִּין הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם וְעֵדִים חֲתוּמִים עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁמוֹתֵיֶהן כִּשְׁמוֹת גּוֹיִם – כְּשֵׁירִין, מִפְּנֵי שֶׁרוֹב יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שְׁמוֹתֵיֶהן כִּשְׁמוֹת גּוֹיִם!
Reish Lakish raised an objection to this ruling from a baraita ( Tosefta 4:8): With regard to bills of divorce that come from a country overseas,
RASHI
אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבי' כשרים ואפי' בלא עדי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחו"ל כו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא:
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעֲמָא – מִפְּנֵי שֶׁרוֹב יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שְׁמוֹתֵיהֶן כִּשְׁמוֹת גּוֹיִם.
The Gemara answers: There the halakha is different, as it teaches the reason explicitly: Because the names of most Jews outside of Eretz Yisrael are like the names of gentiles. Consequently, it can be assumed that the court examined the matter at the time of the signing, and that the document was signed by Jews. However, in Eretz Yisrael it is more likely that ambiguous names are actually those of gentiles, and therefore a document of this kind is valid only when it is clear it was signed by gentiles, to avoid mistakes.
RASHI
התם כדקתני טעמא וכי א"ר יוחנן בא"י דאין רוב שמותיהן כשמות עובדי כוכבים הילכך מספקינן דילמא עובדי כוכבים נינהו ופסולין ואפילו בעדי מסירה כרבנן דמתני':
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי מַתְנִיתָא בְּעָא מִינֵּיהּ, וּפָשַׁט לֵיהּ מִמַּתְנִיתָא.
This was one version of the discussion. And there are those who say that Reish Lakish asked Rabbi Yoḥanan about the very same case as in the baraita , and he resolved the matter for him from the baraita , that even if the names signed on a bill of divorce brought from outside of Eretz Yisrael are like the names of gentiles, they are valid.
RASHI
ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה גיטין הבאין ממדינת הים ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים מהו:
ופשט ליה ר' יוחנן ממתנית' דכשירין דבחזקת ישראל נינהו מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים:
מתני׳ הָאוֹמֵר: תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטַר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן – יַחֲזוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
With regard to one who says to another: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, if before the document reaches the woman or the slave the giver wishes to retract
RASHI
מתני' רצה לחזור בשניהם קודם שהגיע ליד האשה והעבד:
יחזור ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכו דחוב הוא להן כדמפרש לקמיה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְּשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו,
And the Rabbis say: One can retract his decision in the case of bills of divorce but not in the case of bills of manumission.
RASHI
וחכמים אומרים בגיטי נשים יכול לחזור אבל לא בשחרור:
שזכין לו כו' וזכה בהן השליח לצרכו:
TOSAFOT
בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים בירושלמי בעי הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת היא פירוש על ידי אחר העבד נמכר על כרחו ואין האשה מתגרשת על ידי אחר בעל כרחה:
שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ – רַשַּׁאי, וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ – אֵינוֹ רַשַּׁאי.
They explain further: The emancipation of a slave is in his interests, despite the fact that he receives sustenance from his master while a slave, as, if the master wishes not to sustain his slave he is allowed not to provide him with sustenance. This demonstrates that slavery is not in the interest of the slave, as he does not receive any guaranteed benefit. But if a husband wishes not to sustain his wife, he is not allowed to proceed in this manner. Consequently, marriage is in the interests of the woman.
RASHI
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי הילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזונות דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין ליה אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני:
אָמַר לָהֶם: וַהֲרֵי הוּא פּוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָינוֹ.
Rabbi Meir said to the Rabbis: But even so, it is not in the interest of a slave to be emancipated, as, if his master is a priest, he disqualifies his slave from partaking of teruma by emancipating him, just as a husband who is a priest disqualifies his Israelite wife from partaking of teruma by divorcing her. The Rabbis said to him: It is permitted for a priest’s slave to partake of teruma not because he has a right to sustenance, but rather because he is his master’s acquisition.
RASHI
והלא הוא פוסל את עבדו בגט זה:
מן התרומה אלמא חוב הוא לו:
אמרו לו מפני שהוא קניינו האי דמיפסל בגיטא מן התרומה מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו וכי משחרר ליה לאו קניינו הוא ובגמרא מפרש מאי קאמר:
גמ׳ יָתֵיב רַב הוּנָא וְרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וְיָתֵיב רַבִּי יִרְמְיָה וְקָא מְנַמְנֵם, וְיָתֵיב רַב הוּנָא וְקָאָמַר: שְׁמַע מִינָּהּ מִדְּרַבָּנַן, הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב – קָנָה.
The Gemara relates: Rav Huna
RASHI
גמ' ש"מ מדרבנן דאמרי שהשליח יתפוס השטר לצורך העבד ואע"ג דבעל קמהדר ביה ואינו עוד שלוחו ותפיסה בעלמא הוא בע"כ:
התופס לב"ח אדם מן השוק שתופס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך שמעון שהוא בעל חוב קונה:
TOSAFOT
יתיב רב הונא ורב יצחק קמיה דר' ירמיה אר״ת דאין זה רב הונא שמזכיר סתם בכל הש״ס דאותו היה גדול הרבה מר' ירמיה ולא הוה יתיב קמיה ועוד דקרי להו דרדקי ור' ירמיה חבירו של ר' זירא וקטן ממנו כדאמר בנדה (דף כג.) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא כו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך ור' זירא תלמידו של רב יהודה כדאמרינן דהוה מישתמיט מרב יהודה משום דבעי למיסק לארץ ישראל ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לו לרב הונא כדאמר בריש פירקין (גיטין דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא ב' שהביאו גט כו' ובחולין פ״ק (דף יג.) בעא מיניה שמואל מרב הונא מניין למתעסק בקדשים כו':
שמע מינה התופס לבעל חוב קנה תימה לר"י אפילו אי תופס לבעל חוב קנה היינו משום שהוא שליח וקונה אפילו בע"כ לפי שהוא חייב כאילו תפס הוא עצמו אבל כאן אפי' העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור בו אם היה נותן גט שחרור לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו כי אינו חייב לשחררו אם כן למה יעכב המקבל את האדון מלחזור כיון דהשתא ס"ד דהאומר תנו לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון לעבד דחשיב ליה תופס לב"ח ואי חשיב משום דעבד ליה נייח נפשיה כמו שפר"ת לקמן על מילתא אחריתא אם כן היכי חשיב ליה חב לאחרים ונראה לר"י דחשיב קצת חוב משום דעבד ליה נייח נפשיה ומ"מ חשיב ליה חב לאחרים שהרי אינו חייב לו האדון כלום והכי פירושו בשלמא אי תופס לבע"ח קנה אין תימה אם גם כאן קנה בקבלה זו לענין שלא יוכל לחזור דמשום דעבד ליה נייח נפשיה רוצה הוא שיהיה בעל חוב בכך שיוכל לעכבו מלחזור ואע"פ שלא נתכוון לכך המקבל דעתו הוא לקבל כמו שרוצה האדון אבל אם התופס לבעל חוב לא קנה כל שכן זה שאינו ב"ח אלא דעבד ליה נייח נפשיה שיוכל האדון לחזור בו:
אֲמַר לֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: וַאֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁחָב לַאֲחֵרִים? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
Rav Yitzḥak bar Yosef said to Rav Huna: Do you state this halakha even in a case when the seizure of property is to the detriment of others,
RASHI
ואפי' במקום שחב לאחרים לשון שאלה הוא ונשמע מיניה נמי דאפי' במקום שחב התופס הזה בתפיסתו זאת ללוי דהוה ליה נמי בעל חוב דראובן ותופס זה שקדם ותפס לצורך שמעון מפסיד את לוי ותימא נמי קנה דהא מתני' נמי שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים:
אַדְּהָכִי אִיתְעַר בְּהוּ רַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי! הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁחָב לַאֲחֵרִים – לֹא קָנָה; וְאִם תֹּאמַר: מִשְׁנָתֵינוּ!
In the meantime Rabbi Yirmeya woke up, due to their conversation, as he was not sleeping deeply. He said to them: Children [ dardekei ],
RASHI
ואם תאמר משנתינו הא שמעינן ממתני' דקנה:
TOSAFOT
התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו עשאו שליח כדמוכח בפ' הכותב (כתובות דף פד:) גבי יימר בר חשו דאמר ליה לשלוחיה כו' ודלא כפירוש רש"י דפי' בפ"ק דב"מ (דף י.) דבעשאו שליח לכ"ע קנה דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכייה מטעם שליחות כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף י:) ובפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) וא"ת דהכא קאמר ר"י התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ובפרק קמא דב"מ (דף י.) קסבר המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו והא בהא תליא כדאמר התם רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו לא קנה מ"ט הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וי"ל דר' יוחנן מחלק בין מציאה לב"ח דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:
כָּל הָאוֹמֵר ״תְּנוּ״ כְּאוֹמֵר ״זְכוּ״ דָּמֵי.
Rabbi Yirmeya elaborates: The reason for the ruling in the mishna is that anyone who says: Give to so-and-so, is like one who says: Acquire on behalf of so-and-so. Since the master said: Give this bill of manumission to my slave, the agent immediately acquires it on the slave’s behalf, despite the fact that the bill is to the detriment of the master. However, this halakha has no bearing on a case where a person independently seizes property on behalf of another, and by doing so acts to the disadvantage of others.
RASHI
כאומר זכו דמי ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו:
TOSAFOT
כל האומר תנו כאומר זכו דמי וא"ת והא ר' יוחנן לית ליה תן כזכי דקאמר בפ"ק דב"מ (דף י.) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ותירץ ר"ת דדוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה וא"ת למ"ד (לקמן גיטין דף יג:) דלא תקון מעמד שלשתן אלא בפקדון מה הוצרכו לתקן מעמד שלשתן דאמר בפירקין דהוי הלכתא בלא טעמא תיפוק ליה משום דתן כזכי ויש לומר דהוצרכו לתקן במעמד שלשתן דקני אפילו אין הפקדון ביד הנפקד שהניח הפקדון ביד אחרים או שיקנה אפי' בע"כ של נפקד כמו שאפרש לקמן בע"ה (שם ד"ה גופא) דקנה נמי בע"כ ואם תאמר ומתני דלקמן (שם.) תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקי לה רב זביד ' במעמד ג' ואמאי לא מפרש טעמא דמתני' משום דתן כזכי ואור"ת דתן לא הוי כזכי אלא כשמוסר לו הדבר מיד ליד ומתני' לא משמע דמיירי בהכי וניחא השתא ההוא דבבא מציעא גבי מציאה והוצרכו נמי לתקן מעמד שלשתן דקנה אע"פ שמופקד בידו מקודם לכן אף ע"ג דהתם לא הוי תן כזכי ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה דאמרי' בה תן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשחרור אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחרר ליה משום הכי חשיב כחוב דאמרינן ביה תן כזכי ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה דתנינן לקמן (גיטין דף יד.) הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכן בפקדון חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא בחוב הוי הולך כזכי וגבי מתנה פסקינן בהדיא בסוף פירקין כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי וכן בריש השולח (לקמן גיטין לב:) אמר שליח מתנה כשליח הגט והולך לאו כזכי וכיון דהולך לאו כזכי תן נמי לאו כזכי דאי הוי כזכי במתנה כמו גבי מלוה ופקדון אמאי תנן תן דכיון דכבר אשמועינן דאפילו הולך כזכי כ"ש תן כזכי דאפי' במתנה הוי כזכי ור"י הביא ראיה מתוספתא דקתני בהדיא תן מנה לפלוני שאני חייב לו או פקדון שיש לו בידי וכן הולך כו' אינו חוזר וחייב באחריותן תן מנה זה לפלוני תן שטר מתנה זו לפלוני או הולך כו' רצה לחזור יחזור זכה מנה זו לפלוני התקבל מנה זו לפלוני רצה לחזור לא יחזור אלמא תניא בהדיא דבמתנה לא הוי תן כזכי:
אָמַר רַב חִסְדָּא: הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁחָב לַאֲחֵרִים, בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: מִי שֶׁלִּיקֵּט אֶת הַפֵּאָה וְאָמַר ״הֲרֵי זוֹ לִפְלוֹנִי עָנִי״, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: זָכָה לוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִתְּנֶנּוּ לֶעָנִי הַנִּמְצָא רִאשׁוֹן.
Rav Ḥisda says: With regard to this issue of one who seizes property on behalf of a creditor in a case where it is to the detriment of others, we have arrived at the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. What is this dispute? As we learned in a mishna ( Pe’a 4:9): With regard to one who is not poor but collected produce in the corner of the field, which is given to the poor [ pe’a ],
RASHI
מי שליקט ב"ה עשיר שליקט את הפיאה כו' והיינו מקום שחב לעניים:
אֲמַר אַמֵימָר, וְאִיתֵּימָא רַב פַּפָּא:
Ameimar said, and some say that it was actually Rav Pappa who said: