Back
Eiruvin
Daf 50aוּמָר סָבַר: לְקָרְבָּן גָּדוֹל קָא מְכַוֵּין.
And the other Sage, Rabbi Yoḥanan, maintains: He intends to bring a large offering of eighty loaves, and therefore none of the loaves are consecrated.
RASHI
ור' יוחנן סבר לקרבן גדול מכוין והא לא אפשר וארבעין מינייהו לא אמרינן דלקדשו אבל גבי שביתה כי אמר תחתיו מאי אחריות איכא ההוא ודאי לכולהו איכוון ואין שביתה אלא בד' לא אמרינן לקנו ליה בד' מינייהו:
TOSAFOT
ומר סבר לקרבן גדול מכוין הקשה הר"ר אפרים ל"ל לפרושי טעמא דר' יוחנן משום דלקרבן גדול קמכוין תיפוק ליה דר"י לית ליה ברירה דקסבר האחין שחלקו לקוחות הן בפרק מרובה (ב"ק סט:) ואומר ר"י דלא שייך כאן ברירה דלא צריכי לבירורן דקדשי כל היכא דאיתנהו בתערובתן וא"ת והא צריך ארבע מהן ליתן לכהן לתרומת לחמי תודה ואומר ר"י דאם הן לבדן יכול להפריש ד' מכל מ' ומ' אבל אם כולן יחד אי אפשר לתקן אם לא יפריש י"א מכל מין ומין דהא כל מין ומין יש לו עשרה חולין ועשרה קדושות ואז א"א שלא תהא אחת תרומה מן הקדושות:
אָמַר אַבַּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה – הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.
Abaye said: They only taught Rav’s ruling that one cannot establish residence beneath a tree without precisely defining a particular location, with regard to a tree beneath which there are at least twelve cubits. However, with regard to a tree beneath which there are not twelve cubits,
RASHI
ל"ש (דלא אמר כלום) אדרב קאי:
י"ב אמה או יותר דאיכא למימר ד' דהאי גיסא או דהאי גיסא או מיצעי הלכך לא מסיימי:
אבל בי"א הרי מקצת ביתו ניכר יש לך לברור שיעור שביתה בתוך י"א הללו שעל כרחך מקצת ביתו בתוכם הוא ומאי נינהו ארבע מציעתא דאי בדידהו אמר שפיר ואי בדהאי גיסא או בדהאי גיסא הרי חצי אמה מאלו ומאלו בתוכם של אמצעיות הלכך הוי סיומא לקנות בית ומיהו בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום כו':
מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִמַּאי דִּבְאַרְבְּעֵי מְצִיעֲתָא קָא מְסַיֵּים? דִּלְמָא בְּאַרְבְּעֵי דְּהַאי גִּיסָּא וּבְאַרְבְּעֵי דְּהַאי גִּיסָּא קָמְסַיֵּים!
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, strongly objects to this: From where is it ascertained that he designates his residence in the four middle cubits, so that there is a partial overlap with both the nearest and the farthest cubits; perhaps he designates it in the four cubits on this side or in the four cubits on the other side? Since he does not know which location he designated as his residence, he did not establish residence anywhere beneath the tree.
RASHI
וממאי דבארבעי מציעתא כו' כלומר מי הבדיל לך אמצעיות מתוך השאר ומה בכך אם מקצת בית ניכר בהן הרי י"ל דהאי גיסא בחר ליה או דהאי גיסא בחר ליה ואינו יודע את אלו וכיון דאיכא לספוקי בהני ובהני ואין אלו נבלעות באלו אין כאן סיום:
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁבַע אַמּוֹת – הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.
Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Abaye’s statement must be emended. They taught this only with regard to a tree that has at least eight cubits beneath it. However, with regard to a tree that has only seven cubits beneath it,
RASHI
ח' אמות דאיכא למימר דהאי גיסא בחר או דהאי גיסא ולא הוי סיום:
אבל ז' אמות על כרחך מקצת ביתו ניכר באותה אמה אמצעית דא"א שלא ביררה לו ואי באמצע האילן בחר ליה ד"א הרי היא מהן ואי מהאי גיסא [או מהאי גיסא] הרי היא מהן הלכך קנה שם בית ומיהו בא למדוד כו':
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.
With regard to the dispute between Rav and Shmuel, the Gemara notes that one baraita was taught in accordance with the opinion of Rav and another baraita was taught in accordance with the opinion of Shmuel.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב: מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָּדֵר, וְאָמַר “שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר “שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״ – מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם – מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלּוֹ וְחוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.
The Gemara elaborates. A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav: With regard to one who was coming along the way on Shabbat eve, and it grew dark while he was traveling, and he was familiar with a tree or a fence within two thousand cubits of his current location, and he said: My residence is beneath that tree, he has not said anything of legal consequence. However, if he said: My residence is in such-and-such place, he walks until he reaches that place. Once he reached that place that he established as his residence, he walks through all of it and another two thousand cubits beyond it.
RASHI
שביתתי במקום פלוני כדמפרש ואזיל שהיה אותו מקום מוקף מחיצות וראוי להיות כולו כד' אמות הלכך לא צריך לסיומי ביה ד"א דכוליה כד"א ומהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמָקוֹם הַמְסוּיָּים, כְּגוֹן שֶׁשָּׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם.
In what case are these matters, that he establishes four cubits as his residence, and another two thousand cubits in each direction, stated? In a case where he selected a well- defined, clearly demarcated place,
RASHI
בד"א דמהלך את כולו לבד מאלפים שחוצה לו:
במקום המסויים שמיוחד וחלוק משאר הבקעה שיש לו מחיצות והוא מד"א עד בית סאתים דבציר מהאי מאי מהלך את כולו איכא בלאו מחיצות נמי ד' קני ליה לשביתה ואם יותר מבית סאתים הואיל ולא הוקף לדירה לא מהניין ליה מחיצות לשוייה כד"א:
וְכֵן בִּקְעָה שֶׁהִיא עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה וְהִיא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְסוּיָּים – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
And, likewise, that is the halakha when he establishes residence on a plain ten handbreadths deeper than the surrounding area, and its area ranges from a minimum of four cubits to a maximum of two beit se’a . However, if he selected a place that is not defined, e.g., in the middle of a plain, he does not establish residence, and accordingly he has only four cubits in which to move.
RASHI
אבל מקום שאינו מסויים כלומר שאינו כולו רשות אחת של ד"א כגון שאין לו מחיצות או שישנו יותר מב' סאתים:
אין לו בתוכו אלא ד"א לבד מאלפים משם והלאה ובעי לסיומי ביה הי מינייהו כדמפרש ואזיל לקמן וכי מסיים להו קני להו ומהלך משם והלאה אלפים אמה ותוך מחיצות עולה לו מן המנין:
בד"א דבמקום שאינו מסויים קני ליה מיהא ד"א לשביתה ואלפים מהן לכל רוח:
הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר – זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר, וְהַמַּכִּיר אוֹמֵר “שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״.
If two people were walking together, one of whom is familiar with a particular location in the distance, and one of whom is not familiar with it, the one who is not familiar with it
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁסִּיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע, אֲבָל לֹא סִיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע – לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.
In what case are these matters, that he acquires four cubits as his residence and another two thousand cubits in each direction, stated? In a case where he defined the four cubits that he seeks to establish as his residence. However, if he did not define the four cubits that he seeks to establish as his residence, he may not move from his current place, as neither did he seek to establish residence there, nor did he acquire it in the location he sought to establish residence. This baraita is in accordance with the opinion of Rav opinion that one who fails to designate the four cubits he seeks to establish as residence has no residence at all.
RASHI
במסיים ד"א שקבע בד' בהן שהיה לו בהן סימן אילן או אבן ואמר באותן ד' תהא שביתתי:
לא יזוז ממקומו אפילו פסיעה אחת מד"א של מקום רגליו דאין לו שביתה לא כאן ולא כאן דבמקום רגליו לא רצה לקנות וכאן שרצה לא סיים והיינו כרב:
לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵיהּ דִשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאִיכָּא מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ תְּרֵי אַלְפֵי וְאַרְבַּע גַּרְמִידֵי, דְּאִי מוֹקְמִית לֵיהּ בְּאִידָךְ גִּיסָּא דְּאִילָן – קָם לֵיהּ לְבַר מִתְּחוּמָא,
Gemara poses a question: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Shmuel? The Gemara answers: There is no difficulty, as Shmuel could have said to you: With what are we dealing here? We are dealing with a special case, where from the place he is standing to the trunk of the tree there is a distance of two thousand and four cubits,
RASHI
הכא במאי עסקינן דקתני לא יזוז כגון דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפי וד' גרמידי תרי אלפי לתחומא וד' לשביתה כולן כלין ממקום רגליו ועד עיקרו ועדיין נוף דאידך גיסא דאילן נוטה חוץ לכולן:
דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומא שאם אתה נותן לו שביתה תחת הנוף שבעבר השני נמצא מקום רגליו שהיה עומד שם בשעה שחשכה לו חוץ לתחומו שהרי רחוק ממקום שביתתו יותר מאלפים וד"א הלכך סיים לו ד"א בצד זה של אילן מצי אזיל שפיר אבל לא סיים לו י"ל בעבר השני בחר והרי הוא עכשיו חוץ לתחומו ואין לו אלא ד"א וכי אמר שמואל דליקני שביתה תחת האילן אע"ג דלא סיים ומצי אזיל כגון שכל תחתיו של אילן בתוך אלפים וד"א דכל ד' דיהבת ליה לשביתה תחתיו מטי תחומייהו עד מקום רגליו הלכך שביתה קנה לו שם אבל אינו יודע אם בצפונו או בדרומו ולפיכך ידו על התחתונה בא למדוד מצפונו של אילן לצד ביתו אלפים מודדין לו מדרומו ומקצרין לו כל תחומו כל שיעור תחתיו של אילן ולא יגיע לביתו בא למדוד מן הדרום של אילן ולחזור לאחוריו ממקום רגליו כמדת תחתיו של אילן מודדין לו מצפונו של אילן וכלה התחום במקום רגליו:
אִי סִיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת – מָצֵי אָזֵיל, וְאִי לָא – לָא מָצֵי אָזֵיל.
Consequently, if he designated his four cubits on the near side of the tree he may go there; and if not, he may not go from the place he is standing. In other words, since he did not establish residence in a particular location, the concern is that he sought to establish it beyond his two thousand cubit limit.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: טָעָה וְעֵירֵב לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, כִּמְדוּמֶּה הוּא שֶׁמְּעָרְבִין לוֹ לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו “צְאוּ וְעָרְבוּ לִי״, אֶחָד עֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן וְאֶחָד עֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם – מְהַלֵּךְ לַצָּפוֹן כְּעֵירוּבוֹ לַדָּרוֹם, וְלַדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ לַצָּפוֹן.
A baraita was taught in accordance with the opinion of Shmuel. If one erred and established an eiruv in two directions
RASHI
טעה ועירב לב' רוחות לדרום ולצפון:
כמדומה הוא שמותר לעשות כן ולילך שחרית כאן וערבית כאן וכיון שנתכוין לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע איזו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו:
מהלך לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון מהלך לביתו לצפון כשיעור תחום שמניח לו עירובו של דרום לצד צפון ומהלך לדרום מביתו כשיעור תחום שמניח לו עירוב של צפון לצד דרום כגון אם לא הוצרך ללכת אלא ג' אלפים לכאן וג' אלפים לכאן והניח עירוב בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דליהוי ליה ממקום עירובו אלפים מותר לילך אלף אמה מביתו לכאן ולכאן דמעירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח הלכך אלפים שיש לו לצפון מעירובו שבדרום כלות לו לסוף אלף לצפון ביתו ואלפים שיש לו לדרום מעירובו שבצפון כלות לו לסוף אלף אמה לדרום ביתו:
וְאִם מִיצְּעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם – לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.
And consequently, if each eiruv was placed two thousand cubits in opposite directions placing him in the middle of the limit,
RASHI
ואם מיצעו עליו את התחום עליו בשבילו מיצעו התחום שהניח כל אחד עירוב לסוף אלפים דהשתא הוה ליה עירוב [עירו] באמצע ב' תחומין תחום שלם מן המערב לביתו ותחום שלם מן המזרח דנתכוונו לקנות מן העירוב אלפים והלאה:
לא יזוז ממקומו מביתו ואפילו כבני עירו אינו דהא לא נתכוון לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע אי זה מהן קנה זה עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון וזה עירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום קתני מיהת מהלך לצפון כעירובו לדרום אלמא היכא דמספקא לן בהי ניחא ליה אזלינן בתרוייהו לחומרא ומיהו במאי דשבקו שרי ליה למיזל ואע"ג דלא סיים בהי ניחא ליה והיינו כשמואל דאמר היכא דמספקא לן בהי ד"א דאילן קנה שביתה חומרי דתרוייהו יהבינן ליה:
לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵיהּ דְּרַב! רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.
The Gemara poses a question: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav? The Gemara answers: This baraita indeed differs with Rav’s ruling. Nevertheless his opinion is not disqualified, as Rav himself had tanna status and therefore, unlike later amora’im , could disagree with opinions of tanna’im .
RASHI
לימא תיהוי תיובתיה דרב דאמר היכא דלא סיים לא יזוז ממקומו דבמקום רגליו לא רצה לקנות ותחת האילן הואיל ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא קנה לא הני ולא הני דהא הכא אמרינן אף על גב דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי קנה באחד מן העירובין ומותר להלך במקום ששניהם נותנים לו דאי לרב אפילו לא מיצעו את התחום לא יזוז ממקומו דבביתו לא רצה לקנות ובשביתות העירובין לא סיים בהי ניחא ליה. וללשון ששמעתי קשיא לי מאי דוחקיה למימר רב תנא הוא ופליג מכדי פלוגתייהו דרב ושמואל במאי דרב סבר לא קנה לו מקום רגליו ולא תחת האילן ולשמואל קנה או מקום רגליו או תחת האילן ומותבינן לרב מהא דקתני דקנה או לצפון או לדרום ומהלך כרגלי שניהן מי דמיא הא לדרב: הכא איכוין לתרוייהו וגבי עבדים נמי תרוייהו שליחותייהו עבוד ובשתי שביתות אי אפשר מיהו חדא מינייהו קניא ומדלא ידיע הי קניא נותנין חומרי שתיהן עליו ואידך שרי ממה נפשך אבל התם במקומו לא רצה לקנות ותחת האילן סבר רב דכיון דלא סיים לאו קנייה היא הלכך אין לו שביתה כלל וא"ת היינו תיובתיה אמאי לא קני התם תחת האילן או ארבע צפוניות או ארבע דרומיות וליתיב עליה חומרי תרוייהו ואידך לישתרי ממה נפשך אם כן לשמואל נמי הויא תיובתיה דהא מפרש בההוא לישנא דלשמואל אין לו מן האילן והלאה כלום ואמאי ממה נפשך מתחילת אילן לצד רגליו ליתיב ליה אלפים לצד ביתו:
“אָמַר שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָּרוֹ – מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִיקָּרוֹ לְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה״.
We learned in the mishna that if, however, he said: My residence is at the trunk of the tree, he established residence there, and he may walk from the place that he is standing to the trunk of the tree, up to two thousand cubits, and from the trunk of the tree to his house another two thousand cubits. Ultimately, he may walk after nightfall a total distance of four thousand cubits.