Back
Eiruvin
Daf 44bאֶלָּא אָדָם אַאָדָם קַשְׁיָא!
However, with regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is difficult, for one baraita states that one may not use a person as the wall of a sukka , while the other says that one may use a person as a wall and even states explicitly that he may do this: So that he may eat, drink and sleep in the sukka . That implies that this is permitted even if it is the third wall that is missing.
RASHI
אלא אדם אאדם קשיא דבשלמא מטה אמטה איכא לתרוצא כדקאמרת דהא דתני ויזקוף את המטה בדופן רביעית קאמר דהא קתני שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין אלמא לאו לאכשורי סוכה אתי אלא אדם הא קתני כדי שיאכל וישתה וישן אלמא למיפק ביה חובת סוכה אוקמיה התם דג' דברים הללו הן מצות סוכה אלמא דופן שלישי הויא חסירה דאי דופן רביעית לא הוה מיפסלא בה כדאמרי' ואע"ג דעביד אהל. שרי:
אָדָם אַאָדָם נַמִי לָא קַשְׁיָא; כָּאן – לָדַעַת, כָּאן – שֶׁלֹּא מִדַּעַת.
The Gemara answers: With regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is also not difficult. Here, where it is prohibited, the baraita refers to a case where that person knowingly served as a partition; whereas here, where it is permitted, it refers to a case where that person unknowingly
RASHI
לדעת שהעומד שם יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם אסור:
שלא לדעת מותר דמשום עשיית אהל ליכא למימר דאין דרך בנין בכך אבל כלי דרך בנין בכך הוא הלכך דופן שלישית אסור:
וְהָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִילַאי לָדַעַת הֲוָה! שֶׁלֹּא מִדַּעַת הֲוָה.
The Gemara raises a difficulty: However, the case involving Rabbi Neḥemya, son of Rabbi Ḥanilai, was a case where people knowingly served as a partition, as the people were instructed to go out and serve as a human partition. The Gemara answers: In fact, that was a case where people unknowingly served as a partition, i.e., they were unaware why they were called, and were made into a partition without their knowledge.
RASHI
שלא לדעת הוה לא ידעו האנשים על מה קבצום שם:
רַב חִסְדָּא מִיהָא לָדַעַת הֲוָה! רַב חִסְדָּא שֶׁלֹּא מִן הַמִּנְיָן הֲוָה.
The Gemara asks: However, Rav Ḥisda, who gathered the people to that spot, was in any case present knowingly. The Gemara answers: While Rav Ḥisda was there knowingly, he was not among the designated people who served as a partition.
RASHI
רב חסדא מיהא שעשה המחיצה ונקבע שם בא' מהן הא ידע:
שלא מן המנין הוה בעושי המחיצה:
הָנְהוּ בְּנֵי גְּנָנָא דְּאַעִילוּ מַיָּא בִּמְחִיצָּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, נָגְדִינְהוּ שְׁמוּאֵל. אָמַר: אִם אָמְרוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת יֹאמְרוּ לָדַעַת?!
The Gemara relates that there were these members of a wedding party who engaged the many people present to bring water in on Shabbat from a public domain to a private domain through walls comprised of people who knew that they were being used as partitions for that purpose. Shmuel instructed that they should be flogged. He said with regard to this matter: If the Sages said that a partition is effective when the people act unknowingly, does this mean that they would also say that this is permitted ab initio when they knowingly serve as a partition?
RASHI
דאעילו מיא מרשות הרבים לרה"י והוקבעו לשם לדעת שהודיעום שלכך הם נקבצין:
הָנְהוּ זִיקֵי דַהֲוָה שַׁדְיָין בְּרִיסְתַּקָא דִּמְחוֹזָא, בַּהֲדֵי דַּאֲתָא רָבָא מִפִּירְקֵיהּ אַעֲלִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ. לְשַׁבְּתָא אַחֲרִיתִי בָּעֵי עַיְּילִינְהוּ. וַאֲסַר לְהוּ, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּלָדַעַת, וְאָסוּר.
The Gemara relates that there were once these flasks lying in the market [ ristaka ]
RASHI
זיקי נודות ושל רבא הוו:
ריסתקא רחוב העיר רה"ר:
בהדי דאתי רבא מפירקיה והיה גדוד דשומעי הדרשה באין אחריו נטלן שמש והביאן בתוך מחיצות הבאין:
לֵוִי אַעִילוּ לֵיהּ תִּיבְנָא, זְעֵירִי אַסְפַּסְתָּא, רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מַיָּא.
The Gemara further relates that Levi was brought straw through human partitions comprised of people who were unknowingly used for this purpose, and in the same manner Ze’eiri was brought fodder [ aspasta ],
RASHI
אספסתא שחת של תבואה:
מתני׳ מִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ “כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה״ – יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
With regard to one who was permitted to leave his Shabbat limit,
RASHI
מתני' מי שיצא ברשות כגון לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן הנהר או חכמה הבאה לילד:
כבר נעשה מעשה ואינך צריך לילך:
יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שנאמר לו:
אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. כָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.
If he was within his original limit, it is considered as if he had not left his limit, and he may return to his original location. The Sages formulated a principle: All who go out to battle and save lives may return to their original locations on Shabbat.
RASHI
כאילו לא יצא מפרש בגמרא:
חוזרין למקומן מפרש בגמ':
TOSAFOT
כל היוצאין להציל חוזרין למקומן הא דלא חשיב ליה בפ"ק דביצה (דף יא:) גבי הנך ג' דהתירו סופן משום תחילתן דזה אינו חידוש וכל הנהו צריכי כדאמרינן התם:
גמ׳ מַאי “אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִילּוּ לֹא יָצָא״? אָמַר רַבָּה, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיָה בְּתוֹךְ תְּחוּם שֶׁלּוֹ – כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ דָּמֵי.
The Gemara asks: What is the meaning of the statement: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left? Given that he has not left his original boundary, it is clear that he remains within his original limit. Rabba said: The mishna is saying as follows: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left his house. He is allowed to walk two thousand cubits in each direction from his house.
RASHI
גמ' מאי כאילו לא יצא הא ודאי לא יצא דהא עדיין בתוך התחום הוא:
ה"ג אמר רבה הכי קאמר ואם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו דמי כלומר האי כאילו לא יצא אביתו קאי והכי קאמר אם היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו לכך יש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח כבתחילה ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יש לו אלפים אמה לכל רוח:
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְעָקַר עָקַר, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara asks: It is obvious that if he remained within his limit, he is considered as if he were in his house. Why is this statement necessary? The Gemara answers: Lest you say that, since he moved from his place with intention to leave his limit and go elsewhere, he moved and nullified his original place of residence. If so, his original place of residence would no longer determine his Shabbat limit, and instead he would have two thousand cubits in each direction from the location where he was standing when he was told that he need not travel. Therefore, the mishna teaches us that it is nonetheless considered as if he had never left his house.
RASHI
פשיטא דכיון דעדיין לא יצא מן התחום כאילו הוא בביתו דמי:
מהו דתימא כיון דעקר לצאת ברשות ורבנן תקון ליה ממקום שנאמר לו אלפים לכל רוח הכא נמי אע"ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ"ל:
רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא אָמַר, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיוּ תְּחוּמִין שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲכָמִים מוּבְלָעִין בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁלּוֹ – כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתְּחוּמוֹ.
Rav Shimi bar Ḥiyya said that the mishna is saying as follows: If he left his original Shabbat limit, but the new limit of two thousand cubits in each direction that the Sages granted him is subsumed within his original limit, so that if he walks those two thousand cubits, he can return to within his original limit, then it is as if he had never left his original limit, and he may return to his house.
RASHI
רב שימי בר חייא אמר הכי קאמר אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתחומו דמי כלומר מתני' בשכבר יצא מתחומו עסקינן וכאילו לא יצא אתחומין קאי כדהוה ס"ד מעיקרא ומאי אם היה בתוך התחום ה"ק אם היו אותן אלפים הנתונות לו לכל רוח ממקום שנאמר לו נכנסות לתוך אלפים של תחום ביתו כאילו לא יצא מתחומו דמי והולך עד ביתו והרי הוא כבתחילה:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא, וּמָר סָבַר: לָאו מִילְּתָא הִיא.
The Gemara comments: With regard to what principle do Rabba and Rav Shimi bar Ḥiyya disagree? One Sage, Rav Shimi, holds that the subsuming of Shabbat limits, i.e., if one’s original limit is subsumed within the new limit, one may pass from one to the other, is something significant and may be relied upon, whereas this Sage, Rabba, holds that it is nothing significant and cannot be relied upon.
RASHI
רב שימי סבר הבלעה מילתא היא וכיון דמיבלען בתחומיה וממטו ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפק מתחומא הוא ורבה סבר לאו מילתא היא הלכך לא מצי לתרוצי כאילו לא יצא דמתני' בשכבר יצא חוץ לתחום דאם יצא הפסיד שביתת ביתו וקנה לו ממקום שנאמר לו ורבה לית ליה הא דתנו נהרדעי לעיל (עירובין דף מא:) ואי פיקח הוא עייל לתחומו וכיון דעל על. ואית דגרסי בלישנא אחרינא דבין רבה ובין רב שימי בשכבר יצא מתחומו מוקי ליה ובתרוייהו גרסי' אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו אלא בדרבה גרסינן כאילו לא יצא מביתו ובדרב שימי גרסינן כאילו לא יצא מתחומו ובהא פליגי דלרבה לא משויא להו הבלעה כחד תחומא שיהיו לו כל היום כולו ח' אלף אמה אלא כי ממטו ליה תחומין הניתנין לו עד תוך תחומו הוי כאילו לא יצא מביתו כלל ולא קנה שביתה במקום אחר ויש לו אלפים מביתו לכל רוח כבתחילה ורב שימי סבר כאילו לא יצא מביתו לא אמרינן אלא ודאי קנה שביתה במקום שנאמר לו אבל כאילו לא יצא מתחומו אמרינן ולא הפסיד תחומו הראשון ויש לו קרוב לח' אלף כגון ממקום שנאמר לו ולמזרח אלפים ולמערב אלפים ומשם ולביתו אלפים ומביתו ולהלן אלפים דהבלעת תחומין משויא להו לכולהו תחומי כחדא תחומא ורבה סבר לאו מילתא היא לשווינהו תחומא חד הלכך על כרחך לא מיתוקם כאילו לא יצא אתחום גרידא ולומר תחומו לא הפסיד אבל יוצא חשבינן ליה לקולא דיש לו שביתה אף במקום שנאמר לו אלא כאילו לא יצא לגמרי קאמר והרי הוא כבתחילה:
TOSAFOT
ומר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא פ"ה ולית ליה לרבה הא דנהרדעי דאמרי לעיל (עירובין דף מא:) אי פקח הוא עייל לתחומי' וכיון דעל על ולר"י נראה דאית ליה הא דנהרדעי כיון שנכנס בתחומו מפני כבוד הבריות ויצא מד' אמותיו כיון שצריך ליתן לו ד' אמות חדשות יכול לחזור ולקנות תחומו הראשון אבל הכא מכיון שיצא חוץ מתחומו וקנה לו תחום אחר לא הותר ליעקר מתחום שקבע כדפי' לעיל דאי לאו הכי תיקשי לה מתני' לנהרדעי דאמרי אפי' אמה אחת לא יכנס ואף על גב דע"י ארבע אמותיו נכנס לתחומו הראשון ולא אמר כיון דעל על:
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַבָּה: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּהַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא? וּמָה אִילּוּ שָׁבַת בַּמְּעָרָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְעַל גַּגָּהּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה, לֹא נִמְצָא מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה?
Abaye said to Rabba: Do you not hold that the subsuming of Shabbat limits is something significant? And what if he established residence in a cave
RASHI
ומה אילו שבת במערה שתוכה ד' אלפים ועל גגה פחות מד' אלפים לא נמצא כו' כלומר אי אתה מודה שמהלך את גגה וחוצה לה אלפים לכל צד סתם מערה ב' פתחים יש לה בב' קצותיה פתח למזרח ופתח למערב מפתח המזרח נותן לו חוצה לה לצד מזרח אלפים ולצד גגה אלפים וכן מפתח המערב נותן חוצה לה לצד המערב אלפים ולצד גגה אלפים וכיון דגגה פחות מד' אלפים כיון שכותליה משופעין לצד גגה ומתרחבות מלמטה בקרקעיתה נמצא אלפים שיש לו על גגה כשיצא מפתח מזרחי נבלעות בתוך אלפים שיש לו על גגה כשיוצא מפתח המערב ואי אתה מודה שאם בא לצאת באיזה מהן שירצה שיכול להלך כל גגה וחוצה לה אלפים אמה לכל צד משום דהבלעת תחומין משוי לתחומי שני היציאות כחד ואילו הוה גגה ד' אלפים שלימות ויצא בפתח מזרח אינו יכול להלך לצד גגה אלא אלפים ואם היה רוצה להלך באלפים מערביות היה צריך לחזור על העקב וליכנס במערב ולחזור ולצאת דרך פתח מערבי אלמא מילתא היא וקשיא לתרוייהו לישני:
אֲמַר לֵיהּ: וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין הֵיכָא דְּשָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם, לְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם?
Rabba said to Abaye: Do you not distinguish between a case where the person established residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the cave, and a case where he did not establish residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the mishna? The principle governing the Shabbat limits being subsumed in one another only applies in the former case, where both of the Shabbat limits were established before Shabbat, but not in the latter case, where the two limits were established at different times, one before Shabbat and one on Shabbat.
RASHI
ולא שני לך כו' הכא נמי ב' תחומין מחמת חדא שביתה קאתו לה וכיון דמיבלעי לעיל הוו חד תחומא אבל גבי מתני' לא שבת באויר מחיצות שביתה השניה הלכך כיון דקני לה שביתה בתרייתא תו לית ליה שביתה קמייתא והיכא דיצא חוץ לתחום אין לו אלא ממקום שנאמר לו אלפים ואפי' נכנסו לתוך תחומו אינו הולך ממקום שכלו שם והלאה כלום וללישנא אחרינא הכי מתרץ כיון דלא שבת באויר מחיצות שניה לא יהבינן ליה ב' שביתות אלא או האי אית ליה או האי אית ליה אם מובלעות אית ליה שביתת ביתו ואין לו ממקום שנאמר לו אלא כדי לבא וליכנס בתחומו ואם אינן מובלעות קנה מקומו והפסיד ביתו ולשון הראשון נראה הגון:
וְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת לֹא?
Abaye raised a difficulty: And in a case where he did not acquire his place of residence within those partitions before Shabbat, does the principle governing the subsuming of limits not apply?