Back
Eiruvin
Daf 29bדְּלָא אַבְצֵיל זִירְתָא, אֲבָל אַבְצֵיל זִירְתָא – לֵית לָן בָּהּ.
in a case where the bulb has not grown to the size of a span, the distance between the thumb and the little finger of a hand that is spread apart, because at that stage the leaves are very toxic; however, if it has grown to the size of a span, we have no problem with it.
RASHI
דלא אבצל זרתא שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל:
אֲמַר רַב פַּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אִישְׁתִי שִׁיכְרָא, אֲבָל אִישְׁתִי שִׁיכְרָא – לֵית לָן בָּהּ.
Rav Pappa said: We only stated this concern about eating onion leaves in a case where one did not drink beer afterward; however, if he drank beer afterward, we have no problem with it.
תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יֹאכַל אָדָם בָּצָל מִפְּנֵי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָּצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ, וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת, וּבִקְשׁוּ חֲבֵירָיו רַחֲמִים עָלָיו וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ.
The Sages taught in a baraita : A person should not eat onion because of the toxins in it.
RASHI
נחש שבו ארס שרף הבצל:
TOSAFOT
מפני נחש שבו פ"ה ארס של שרף בצל ור"ח פי' העמוד שבתוכו שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל:
אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: שֵׁכָר מְעָרְבִין בּוֹ, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין. מַתְקִיף לָהּ רַב כָּהֲנָא: פְּשִׁיטָא, וְכִי מַה בֵּין זֶה לְמֵי צֶבַע? דִּתְנַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי צֶבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין! אָמְרִי: הָתָם – מַיָּא דְּצִבְעָא מִיקְרִי, הָכָא – שִׁיכְרָא אִיקְרִי.
Rabbi Zeira said that Shmuel said: One may establish an eiruv with beer, and it invalidates a ritual bath with a measure of three log , similar to drawn water.
RASHI
ופוסל את המקוה כשאר מים שאובין:
מתקיף לה רב כהנא מה בין זה למי צבע ופשיטא דפוסל:
שיכרא מיקרי וסד"א אין עליו שם מים:
TOSAFOT
הכא שכר איקרי ואפ"ה פוסל המקוה והא דאמר בפ"ק דמכות דיין מזוג אינו פוסל את המקוה אפילו כשיש בו ג' לוגין מים שאובין משום דחמרא מזיגא מיקרי שאני שכר דכל עיקרו אינו אלא מים ועוד דהתם מיקרי חמרא מזיגא ושם חמרא עילוי' ופירי לא פסיל המקוה:
וּבְכַמָּה מְעָרְבִין? סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְמֵימַר: בִּתְרֵין רִבְעֵי שִׁכְרָא. כְּדִתְנַן: הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס, וְתָנֵי עֲלָהּ: כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה. מַאי כּוֹס יָפֶה? כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה! וְאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ רוֹבַע רְבִיעִית, כְּדֵי שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ וְיַעֲמוֹד עַל רְבִיעִית. וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: כָּל חַמְרָא דְּלָא דָּרֵי עַל חַד תְּלָת מַיָּא – לָאו חַמְרָא הוּא.
The Gemara asks: And how much beer is needed to establish an eiruv ? Rav Aḥa, son of Rav Yosef, thought to say before Rav Yosef as follows: Two-quarters of a log of beer. Rav Aḥa’s reasoning is now spelled out in detail. As we learned in a mishna: If one carries out wine on Shabbat from a private domain to a public domain, he is liable if he carries out enough wine for diluting a cup, i.e., enough undiluted wine to fill a cup after it has been diluted with water.
RASHI
תרין ריבעי שיכרא תרי לוגין דלוג רובע קב:
המוציא יין בשבת:
כדי מזיגת כוס כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים:
רובע רביעית רובע לוג יין חי:
TOSAFOT
כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית משמע דכוס של ברכה טעון מזיגה וכן בפרק ג' שאכלו (ברכות נ:) ובהמוכר פירות (ב"ב דף צז:) אמר ואין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ותימה דבפרק שלשה שאכלו (ברכות נא.) אמרינן עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וחשיב חי ותירץ רש"י דחי דקאמר היינו שיתננו חי בכוס ואחר כך ימזוג לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויתננו בכוס אחר שמברך עליו ור"ת מפרש דחי היינו מזוג ולא מזוג דאמר בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע.) אינו חייב עד שישתה יין חי ומוקי לה במזוג ולא מזוג ונותן בו קצת מים בתחילת הברכה ובברכת הארץ מוסיף עליו מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ' ג' שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ והיינו מים ולא כמו שפירש שם בקונט' שמוסיף יין ובני נרבונה מפרשים דחי קאי אכוס ולאפוקי כוס שבור דכולהו עשרה דברים קאי אכוס ושייך חי בכוס כדאמר (ב"ק נד.) שבירתן זו היא מיתתן ובפרק בתרא דמכות (דף טז:) אמר ריסק ט' נמלין ואחד חי ר"ל אותו חי שלם:
ויעמוד על רביעית נראה כמו שפי' רש"י בהמוציא (שבת דף עו:) דכוס של ברכה צריך שיהא בה רובע רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הלוג ולא כטועים שמפרשים רובע רביעית הקב דהיינו רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הקב דהיינו לוג דהא בנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.) חשיב הך דשאר משקין ברביעית דמייתי הכא ומשמע הכא ובהמוציא (שבת דף עו.) דהיינו שיעור כוס יפה אחר מזיגתו והנהו דחשיב בנזיר הוי רביעית הלוג מדחשיב רביעית שמן לנזיר דיליף מקרא בהתודה דהוי חצי שיעור של תודה ותנן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח:) חצי לוג שמן לתודה ועוד תני התם ז' מדות של לח היו במקדש רביעית הלוג מה היא משמשת רביעית מים למצורע רביעית שמן לנזיר וחשיב נמי רביעית דם מטמא באהל דהיינו רביעית הלוג כדמשמע בפרק כ"ג בנזיר (דף נג.) דאמר חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע קב עצמות ורביעית דם לא לכל ופריך נמי התם ותו ליכא והאיכא מי רביעית נוטלין מהן לידים והיינו מי רביעית הלוג כדמוכח במס' ידים (פ"א מ"א):
כל חמרא דלא דרי על חד תלת והא דאמר בדיני ממונות (סנהדרין דף לז.) אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם כ"ג דמשמע דמזוג הוי שני חלקים מים אומר ר"י דקרא איירי ביין השרוני דהוי ב' חלקים מים דליכא לאוקמא קרא בסתם מזוג רביעית דסנהדרין למאי חזי אבל שליש חזי לדיני נפשות ליהוי סנהדרי קטנה:
וְקָתָנֵי סֵיפָא: וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית, וְכָל הַשּׁוֹפָכִין בִּרְבִיעִית. מִדְּהָתָם עַל חַד אַרְבַּע – הָכָא נַמִי עַל חַד אַרְבַּע.
And we learned in the latter clause of the aforementioned mishna: And one is liable for carrying out all other liquids, and similarly all waste water, in the measure of a quarter- log . Now, Rav Aḥa argues as follows: Since there, with respect to liability for carrying on Shabbat, the ratio is one to four, as one is liable for carrying out a quarter of a quarter- log of wine, and one is only liable for carrying out other liquids if one carries out a quarter- log ; here, too, with respect to making an eiruv , the ratio of one to four should be maintained. Therefore, since Rav said that two-quarters of a log of wine are required for an eiruv , the minimum amount of beer one may use should be two full log .
RASHI
וקתני סיפא דהמוציא יין ושאר כל המשקין הוצאתן ברביעית דהיינו לוג:
ומדהתם בהוצאת שבת בעינן על חד דיין ארבע דשיכרא דביין תני רובע רביעית ובשאר כל המשקין תני רביעית:
הכא נמי גבי עירוב בעינן ארבע ואמר רב לעיל מערבין בשני רביעית יין אלמא בשיכרא תרי לוגי בעינן:
וְלֹא הִיא, הָתָם הוּא דְּבָצִיר מֵהָכִי לָא חֲשִׁיב, אֲבָל הָכָא – לָא, דַּעֲבִידֵי אֱינָשֵׁי דְּשָׁתוּ כָּסָא בְּצַפְרָא וְכָסָא בְּפַנְיָא, וְסָמְכֵי עִילָּוַיְהוּ.
The Gemara rejects this argument: And this is not so. There, with regard to carrying on Shabbat, we require four times as much beer as wine because less than that amount, i.e., less than a quarter- log of beer, is insignificant. However, here, with regard to establishing an eiruv , this is not relevant, as it is common for people to drink a cup of beer in the morning and a cup of beer in the evening, and they rely on them as their meals, as beer is satisfying even in such quantities. Therefore, we should require only two-quarters of a log of beer for an eiruv .
RASHI
דשתי כסא של רביעית לוג שכר בצפרא וכסא בפניא וסמיך עלייהו:
תְּמָרִים בְּכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּמָרִים בְּקַב. אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דְּתַנְיָא: אָכַל גְּרוֹגָרוֹת וְשִׁילֵּם תְּמָרִים – תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
The Gemara asks: How many dates are needed to establish an eiruv ?
RASHI
אכל גרוגרות של תרומה בשוגג:
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא לְפִי דָּמִים, דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ בְּזוּזָא – מַאי “תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״? בְּזוּזָא אֲכַל, בְּזוּזָא קָא מְשַׁלֵּם! אֶלָּא לָאו לְפִי מִדָּה, דַּאֲכַל מִינֵּיהּ גְּרִיוָא דִּגְרוֹגָרוֹת דְּשַׁוְיָא זוּזָא, וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ גְּרִיוָא דִּתְמָרִים דְּשָׁוֵי אַרְבָּעָה. וְקָתָנֵי: “תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״, אַלְמָא: תְּמָרִים עֲדִיפִי.
The Gemara proceeds to clarify this ruling: What are the circumstances of this case? If you say that one paid according to the value of the figs he ate, e.g., he ate a zuz worth of figs and he paid a zuz worth of dates, what is the reason it says: May a blessing come upon him? He ate a zuz and paid a zuz . Rather, is it not that he paid in accordance with the measure of the figs eaten, e.g., that he ate a se’a of dried figs worth one zuz , and he paid a se’a of dates worth four zuz . And it says: May a blessing come upon him. Apparently, dates are superior to dried figs. Accordingly, since we learned above that one may establish an eiruv with a kav of dried figs, a kav of dates should certainly suffice for the purpose of an eiruv .
RASHI
בזוזא בשוה זוז:
וקא משלם ליה תמרים היקרים מגרוגרת ולא שילם לו לפי מדה אלא לפי דמים:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: לְעוֹלָם דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא, וְקָא מְשַׁלֵּם בְּזוּזָא. וּמַאי “תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״ – דַּאֲכַל מִינֵּיהּ מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זְבִינָא, וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זְבִינָא.
Abaye said to Rav Yosef: No proof can be brought from here. It can be argued that he actually ate a zuz worth of figs and he paid a zuz worth of dates. And what is the reason it says: May a blessing come upon him? For he ate something that buyers are not eager to buy, and he paid him something that buyers are eager to buy. Even though they are equal in value, the priest benefits, for it is easier for him to sell dates than to sell dried figs.
RASHI
אלמא תמרים עדיפי ותנן לעיל גבי עני בגורן קב גרוגרות ואמר רב וכן לעירוב וכ"ש תמרים דודאי סגי להו בהכי:
א"ל אביי מהא לא תשמע דתמרים עדיפי לעולם גרוגרות עדיפי ולפי דמים משלם ומאי ברכה. דקפיץ עליה זבינא. לוקחים ולענין עירוב בעינן טפי מקב:
TOSAFOT
אלמא תמרים עדיפי ואם תאמר כיון דעדיפן דילמא לא בעינן קב ויש לומר דמייתי ראיה דיותר מקב לא בעי:
שְׁתִיתָא, אָמַר רַב אַחָא בַּר פִּנְחָס: תְּרֵי שַׁרְגוּשֵׁי. כִּיסָאנֵי, אָמַר אַבַּיֵי: תְּרֵי בּוּנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא.
With regard to shetita , a dish made of roasted flour and honey, Rav Aḥa bar Pineḥas said: Two large spoonfuls
RASHI
שתיתא מאכל שעושין מקמח קלי שנתייבש בתנור ונותנין דבש לתוך התבשיל:
שרגושי תרוודין:
כיסני קליות:
בוני מדות:
אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הָנֵי כִּסָאנֵי מַעֲלוּ לְלִיבָּא, וּמְבַטְּלִי מַחֲשַׁבְתָּא.
Having mentioned roasted grain, the Gemara tangentially relates that Abaye said: Mother, actually his foster mother, told me: These roasted grains are good for the heart and drive away worrisome thoughts.
RASHI
מחשבתא דאגה:
וְאָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הַאי מָאן דְּאִית לֵיהּ חוּלְשָׁא דְּלִיבָּא לַיְיתִי בִּישְׂרָא דְּאַטְמָא יְמִינָא דְּדִיכְרָא, וְלַיְיתִי כְּבוּיֵי דְּרָעִיתָא דְּנִיסָן. וְאִי לֵיכָּא כְּבוּיֵי דְּרָעִיתָא – לַיְיתִי סוּגְיָינֵי דְּעַרְבָתָא, וְנִיכְבַּבֵיהּ וְנֵיכוּל, וְנִשְׁתֵּי בַּתְרֵיהּ חַמְרָא מַרְקָא.
And Abaye said: Mother told me about another remedy. One who suffers from weakness of the heart should go and bring the meat of the right thigh of a ram, and also bring the dung of grazing cattle from the month of Nisan, and if there is no cattle dung he should bring willow twigs, and then roast the meat on a fire made with the dung or twigs, and eat it, and drink afterward some diluted wine.
RASHI
כבויי דרעייתא דניסן צפיעי בקר:
סוגייני דערבתא קיסמין של ערבה:
ונכבביה יעשה מהן גחלת ויצלה בהן אותו בשר וניכול:
חמרא מרקא יין מזוג:
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהוּא לִיפְתָּן – כְּדֵי לֶאֱכוֹל בּוֹ. כֹּל שֶׁאֵינוֹ לִיפְתָּן – כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ. בָּשָׂר חַי – כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ. בְּשַׂר צָלִי, רַבָּה אָמַר: כְּדֵי לֶאֱכוֹל בּוֹ, וְרַב יוֹסֵף אָמַר: כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ.
Returning to the matter of quantities of food required for an eiruv , Rav Yehuda said that Shmuel said: The minimum quantity for anything that serves as a relish
RASHI
כדי לאכול בו כל שהוא לפתן שיעורו כדי לאכול בו ללפת בו את הפת מזון ב' סעודות:
כדי לאכול הימנו שיהו כל שתי הסעודות ממנו:
בשר חי אינו לפתן ובעינן כדי לאכול ממנו:
בשר צלי פליגי ביה אי הוי ליפתן אי לא:
אֲמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דְּהָנֵי פַּרְסָאֵי אָכְלִי טַבַּהַקִּי בְּלָא נַהֲמָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וּפַרְסָאֵי הָווּ רוּבָּא דְּעָלְמָא?! וְהָתְנַן: בִּגְדֵי עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים, בִּגְדֵי עֲשִׁירִים לָעֲשִׁירִים,
Rav Yosef said: From where do I say this halakha ? For these Persians eat pieces of roasted meat [ tabahakki ]
RASHI
טבהקי חתיכות:
בגדי עניים שלש על שלש מקבלין טומאה לעניים:
בגדי עשירים שלשה על שלשה מקבלין טומאה אף לעשירים:
TOSAFOT
בגדי עניים דווקא בטומאת מדרס יש חילוק בין עניים לעשירים דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות משלשה על שלשה טפחים ואם ייחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת אין חילוק ואף לעשירים הוי בשלש על שלש דבפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) תניא שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד דבמסכת כלים פרק כ"ז (משנה ב) תנן דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש למת ועל כרחך בעשירים מיירי דבעניים תנן פכ"ח (משנה ח) בגדי עניים אף על פי שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס כך פר"ת ודלא כפ"ה דסוף כירה (שבת דף מז.) שלש על שלש לא מטמא ביד עשיר כלל: