Back
Eiruvin
Daf 18bאוֹצָר, מָה אוֹצָר זֶה רָחָב מִלְּמַטָּה וְקָצָר מִלְּמַעְלָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפֵּירוֹת – אַף הָאִשָּׁה רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְמַעְלָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַוְּלָד.
of a storehouse. Just as a storehouse is built wide on the bottom and narrow on top, in order to hold produce without collapsing, so too a woman is created wide on the bottom and narrow on top, in order to hold the fetus.
RASHI
אוצר רחב מלמטה וקצר מלמעלה שאם היה רחב מלמעלה כשהוא ממלאו מכביד משאוי הפירות על הכתלים ומטה אותם:
רחבה מלמטה חלל בית הרחם שלה:
״וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם״ – מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּשְׁבִינוּת לָאָדָם הָרִאשׁוֹן, מִכָּאן לַגָּדוֹל שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּשְׁבִינוּת לַקָּטָן וְאַל יֵרַע לוֹ.
The Gemara cites an exposition of the end of the previously cited verse: “And brought her unto the man” (Genesis 2:22). This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, was Adam the first man’s best man, attending to all his wedding needs and bringing his wife to him. From here we learn that a greater individual should serve as a best man for a lesser individual and should not feel bad about it as something beneath his dignity.
RASHI
שושבינות שנשתדל בחיתונו לשמחו ולהתעסק בצרכי סעודת חופה:
וּלְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף – הֵי מִינַּיְיהוּ סַגִּי בְּרֵישָׁא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא דְּזָכָר סַגִּי בְּרֵישָׁא. דְּתַנְיָא: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. נִזְדַּמְּנָה עַל הַגֶּשֶׁר – יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וְכָל הָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
The Gemara asks: And according to the one who says that Eve was a face or side of Adam, which one of them walked in front? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say that the male walked in front, as this is proper behavior, as it was taught in a baraita : A man should not walk behind a woman
RASHI
סגי מהלך:
ואפילו היא אשתו שהוא גנאי לו:
נזדמנה לו על הגשר והיא מהלכת לפניו:
יסלקנה לצדדין ויעבור לפניה:
בנהר דמדליא למנא ומסתכל בבשרה ובאשת איש קאמר:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּרְצֶה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ מִיָּדָהּ לְיָדוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּהּ, אֲפִילּוּ דּוֹמֶה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁקִּיבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי – לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע״ – לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.
The Sages taught: With regard to one who counts out money for a woman from his hand into her hand or from her hand into his hand, in order to look upon her, even if in other matters he is like Moses our teacher, who received the Torah from Mount Sinai, he will not be absolved from the punishment of Gehenna. The verse says about him: “Hand to hand, the evil man shall not go unpunished” (Proverbs 11:21).
RASHI
המרצה מונה:
יד ליד המרצה מיד ליד אפי' הוא כמו משה שקבל תורה מיד הקב"ה לידו:
TOSAFOT
יד ליד לא ינקה רע לאו היינו קרא דדריש בסוטה (דף ד:) לענין גסות הרוח דהתם דריש מקרא דתועבת ה' כל גבה לב יד ליד וגו' וקרא דהכא היינו יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט:
אָמַר רַב נַחְמָן: מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ״.
Rav Naḥman said: From the following verse, it is known that Samson’s father, Manoah, was an ignoramus, as it is stated: “And Manoah arose, and went after his wife” (Judges 13:11), which shows that he was unfamiliar with the principle that one must not walk behind a woman.
RASHI
עם הארץ היה דלא גמר דרך ארץ דמתני' דקתני לעיל לא יהלך אדם אפילו אחרי אשתו:
מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי אֶלְקָנָה דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֵךְ אֶלְקָנָה אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ״ הָכִי נַמִי? וְגַבֵּי אֱלִישָׁע דִּכְתִיב: ״וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ״ הָכִי נַמִי?
Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so, if the verse relating to Manoah is understood literally, what will one say about the verse with regard to Elkana, the father of the prophet Samuel, as it is written: “And Elkana walked after his wife.”
RASHI
אלקנה נביא היה כדתניא בסדר עולם ויבא איש האלהים אל עלי זה אלקנה י' נביאים נקראו איש האלהים והוא א' מהם וליכא למימר עם הארץ היה:
TOSAFOT
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק מכאן משמע דרב נחמן בר יצחק לאו היינו רב נחמן סתמא:
אֶלָּא: אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וַעֲצָתָהּ, הָכָא נַמִי: אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וַעֲצָתָהּ.
Rather, certainly each of these verses means that he followed her words and advice. If so, here too, the verse concerning Manoah may be similarly interpreted. He did not literally walk behind his wife, but rather he followed her words and advice.
אָמַר רַב אַשִׁי: וּלְמַאי דְּאָמַר רַב נַחְמָן, מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, אֲפִילּוּ בֵּי רַב נַמִי לֹא קָרָא. דִּכְתִיב: ״וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ״ – וְלֹא לִפְנֵי הָאִישׁ.
Rav Ashi said: And according to what Rav Naḥman said, that Manoah was an ignoramus, he did not even read the basic Torah stories that children learn in school. As it is written: “Rebecca arose, and her damsels, and they rode upon the camels, and followed the man” (Genesis 24:61); they followed him and did not walk before the man.
RASHI
ולמאי דקאמר רב נחמן דהאי אחרי אחרי ממש קאמר:
בי רב מקרא [שקורין] תינוקות של בית רבן:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַחֲרֵי אֲרִי וְלֹא אַחֲרֵי אִשָּׁה, אַחֲרֵי אִשָּׁה וְלֹא אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין.
On this topic, Rabbi Yoḥanan said: It is preferable to walk behind a lion, and not behind a woman. And it is preferable to walk behind a woman and not behind idolatry. When a procession honoring idolatry is passing in the street, it is better to walk behind a woman than appear to be accompanying the idolatry. It is preferable to walk behind idolatry and not behind a synagogue at a time of prayer.
RASHI
ולא אחרי אשה אשת איש:
ולא אחרי עבודת גלולים שמא ימשך אחריה וכתיב הרחק מעליה דרכך ואמרי' (ע"ז דף יז.) זו האפיקורסות:
ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין שנראה ככופר שעומד מאחריה ואינו נכנס:
TOSAFOT
ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין בתוספתא דמגילה [פרק ג] תניא אין פותחין בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו במשכן שנא' [במדבר ג] והחונים לפני המשכן קדמה וגו' מזרחה וגו' ונראה דקסבר האי תנא דשכינה במערב והיו משתחוים למערב או היתה א"י ובהמ"ק במערבם דכתיב [דה"ב ו] (ויתפללו) [והתפללו] דרך ארצם וכתיב [דניאל ו] וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם והשתא לכאורה נראה דאחורי בית הכנסת היינו לצד הארון ומיהו אין נראה (דבסוף פרק) קמא דברכות (דף ו:) אמרינן ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא א"ל אליהו כדו בר קיימת קמי מרך פירוש כשתי רשויות וקאמר לא שנו אלא דלא קא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה ואם היה עומד לצד הארון כ"ש דאי מהדר אפי' לבי כנישתא דמחזי כשני רשויו' שהצבור משתחוי' למזרח והוא משתחוה למערב ועוד דאמר התם בפר' הרואה (ברכות דף סא.) אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא אבל איכא פיתחא אחרינא לית לן בה א"כ משמע לפי שעובר לפני הפתח ואינו נכנס ונראה דאחורי בית הכנסת היינו לצד פתח ביהכ"נ וקורא אחורי לפי שהוא אחורי העם:
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּנִידּוּי הוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁידִין וְלִילִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ״, מִכְּלָל דְּעַד הָאִידָּנָא לָאו כְּצַלְמוֹ אוֹלִיד.
Having cited an aggadic statement of Rabbi Yirmeya ben Elazar, the Gemara cites other statements of his: Rabbi Yirmeya ben Elazar said: All those years during which Adam was ostracized for the sin involving the Tree of Knowledge, he bore spirits, demons, and female demons,
RASHI
בנדוי שישב מאה ושלשים שנה נזוף מפני שגער בו הקב"ה דכתיב המן העץ וגו' וקללו:
מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן חָסִיד גָּדוֹל הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדוֹ יָשַׁב בְּתַעֲנִית מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וּפֵירֵשׁ מִן הָאִשָּׁה מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְהֶעֱלָה זַרְזֵי תְּאֵנִים עַל בְּשָׂרוֹ מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה?!
The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Meir would say: Adam the first man was very pious. When he saw that death was imposed as a punishment because of him, he observed a fast for a hundred thirty years, and he separated from his wife for a hundred thirty years, and wore belts [ zarzei ] of fig leaves
RASHI
זרזי תאנה חגורות ומתרגמינן זרזין (בראשית ג):
כִּי קָאָמְרִינַן הַהוּא – בְּשִׁכְבַת זֶרַע דַּחֲזָא לְאוּנְסֵיהּ.
The Gemara answers: When Rabbi Yirmeya made his statement, he meant that those destructive creatures were formed from the semen that Adam accidentally emitted, which brought the destructive creatures into being.
RASHI
שכבת זרע דחזיא לאונסיה נעשה שידין ורוחין ולילין מיני מזיקין:
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִקְצָת שְׁבָחוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמְרִים בְּפָנָיו, וְכוּלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מִקְצָת שְׁבָחוֹ בְּפָנָיו – דִּכְתִיב: ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה״,
And Rabbi Yirmeya ben Elazar further said: Only some of a person’s praise should be said in his presence, and all of it may be said not in his presence. Only some of his praise should be said in his presence, as it is written: “And the Lord said to Noah, come, you and all your house into the ark, for you have I seen righteous before Me in this generation” (Genesis 7:1).
RASHI
אומרים מקצת שבחו כו' כלומר דרך ארץ הוא שאע"פ שאדם משבח את חברו שלא בפניו הרבה אין מרבה בשבחו לפניו מפני שנראה כמחניף:
בפניו כתיב צדיק:
שלא בפניו כתיב צדיק תמים:
כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – דִּכְתִיב: ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו״.
And all of it may be said not in his presence, as it is written: “These are the generations of Noah; Noah was a righteous man, and perfect in his generations, and Noah walked with God” (Genesis 6:9). When not referring to him in his presence, God refers to Noah as a righteous and perfect man.
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״ – אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כַּזַּיִת וּמְסוּרִין בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִין כַּדְּבַשׁ וּתְלוּיִן בְּיַד בָּשָׂר וָדָם. כְּתִיב הָכָא ״טָרָף״ וּכְתִיב הָתָם ״הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חוּקִּי״.
And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: What is the meaning of that which is written: “And the dove came in to him in the evening, and lo, in her mouth was an olive leaf, plucked off [ taraf ]; so Noah knew that the waters were abated from off the earth” (Genesis 8:11)? The dove said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, let my food be bitter as an olive but given into Your hand, and let it not be sweet as honey but dependent upon flesh and blood. He adds this explanation: Here it is written: Taraf . And there it is written: “Remove far from me falsehood and lies; give me neither poverty nor riches; feed me [ hatrifeni ] my allotted portion” (Proverbs 30:8).
RASHI
טרף בפיה מאמר פיה ביקשה שיהא זית טרף שלה והיינו מזון:
בשר ודם נח:
TOSAFOT
מרורין כזית היינו אילן של זית והוא מר ואילן נמי מקרי זית דכתיב [שמות טו] ויורהו ה' עץ ודרשינן זה זית שאין לך מר באילנות כמו זית:
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה בַּלַּיְלָה – שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלַּיְלָה״.
And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: Any house in which the words of Torah are heard at night will never be destroyed, as it is stated: “But none says: Where is God my Maker, Who gives songs in the night” (Job 35:10). The verse implies that one who sings songs of Torah in his house at night will not need to lament the destruction of his home.
RASHI
ולא אמר איה אלוה עושי לא הוצרך להתאונן ולומר איה עושי והריני חרב מי שנותן זמירות של תורה בלילה ולהכי נקט לילה שהקול נשמע מרחוק:
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דַּיּוֹ לָעוֹלָם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ״.
And Rabbi Yirmeya ben Elazar further said: From the day that the Temple was destroyed, it is enough for the world to use in its praise of God, or in greeting one another with the name of God, only two letters of the Tetragrammaton,
RASHI
מיום שחרב בית המקדש ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש כדאמר באין דורשין שהיו מברכין בשם המפורש:
דיו לעולם שישתמש בשם ב' אותיות בין לשבח לפניו בין לברך איש את חבירו דכתיב כל הנשמה תהלל יה כלומר זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו מכלל דשם בן ארבע אותיות ושם המפורש לא לכל הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד: דכתיב (דברים י׳:ח׳) ולברך בשמו וכתי' (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי המיוחד לי:
TOSAFOT
כל הנשמה פר"ח קרי ביה הנשמה בדגש:
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל – נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵינֶיהָ, נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן – נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵינֶיהָ. נִתְקַלְּלָה בָּבֶל נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵינֶיהָ – דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרָשׁ קִיפּוֹד וְאַגְמֵי מָיִם״. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵינֶיהָ – דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי שׁוֹמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה
And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: When Babylonia was cursed, its neighbors were cursed along with it. When Samaria was cursed, its neighbors were blessed. He explains: When Babylonia was cursed, its neighbors were cursed, as it is written: “I will also make it a possession for wild birds, and pools of water” (Isaiah 14:23), and the arrival of predatory animals brings harm to the surrounding neighbors as well. When Samaria was cursed, its neighbors were blessed, as it is written: “Therefore I will turn Samaria into a heap of rubble in the field
RASHI
נתקללו שכיניה מקללתה:
נתברכו שכיניה מקללתה:
למורש קיפוד ושם הולכות החיות רעות ומזיקות מקומות הסמוכות לה דאוי לרשע ואוי לשכינו [סוכה נו:]:
TOSAFOT
נתברכו שכיניה והא דאמר [בת"כ פ' בחוקותי] ושממו עליה אויביכם שזו היא מדה טובה שאינה טוענת פירות בשעה שאין שרויין בה כאן היו בני יהודה שכיניה אי נמי שאינה מוציאה כל כך כמו כשהם עליה: