Back
Chullin
Daf 71bאָדָם שֶׁמַּצִּיל עַל טוּמְאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלְּטַמֵּא – אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּצִּיל עַל טָהֳרָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלִּיטָּמֵא?
Then with regard to a person, who does shield the impurity of a piece of a corpse contained within him from imparting impurity to other items in the same tent, as the Gemara derived above, is it not logical that he shields a pure item contained within him from being rendered impure?
מַה לִּכְלִי חֶרֶס – שֶׁכֵּן אֵין מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, תֹּאמַר בְּאָדָם שֶׁמִּטַּמֵּא מִגַּבּוֹ!
The Gemara challenges the inference: What is notable about an earthenware vessel? It is notable in that it cannot become impure through a source of impurity coming in contact with its exterior. Can you say, then, that it is comparable to a person, who can become impure through a source of impurity coming in contact with his exterior? Since here the halakhot concerning impurity of a person are more stringent than those concerning an earthenware vessel, one cannot apply to a person a leniency with regard to an earthenware vessel.
אַטּוּ אֲנַן מִגַּבּוֹ קָאָמְרִינַן? מִתּוֹכוֹ קָאָמְרִינַן!
The Gemara responds: Is that to say we are speaking of rendering an item impure through a source of impurity coming in contact with its exterior? We are in fact speaking of where the impurity comes in contact with its interior. For such cases, it is reasonable to compare the case of a person with an earthenware vessel.
TOSAFOT
אטו אנן מגבו קאמרינן מתוכו קאמרינן תימה מה נפשך מ"מ פריך שפיר דאיך תעבור הטומאה כיון דגבו טהור ויש לומר דאדם נמי תוכו טהור מציל ואיכא למיעבד ק"ו הכי ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאין גבו מציל לחוץ בפני הטומאה שבתוכו מלטמא מציל (תוכו) על טהרה שבתוכו מליטמא תוכו של אדם שמציל וחוצץ בפני הטומאה שבתוכו מלטמא אינו דין שיציל תוכו על טהרה שבתוכו מליטמא וא"ת כיון דהא דהאדם מציל על טהרה שבתוכו היינו מקל וחומר דכלי חרס א"כ נימא דיו ולא יציל על טהרה שבתוכו מליטמא בהיסט הזב כמו כלי חרס המוקף צמיד פתיל דמיטמא בהיסט הזב כדאמרינן בסוף הנזקין (גיטין סא:) וליחוש שמא הסיטה אשתו נדה ואילו בתוספת' דאהלו' (פט"ו) תני בהדיא דאדם מציל על טהרה שבתוכו מליטמא בהיסט הזב דאמרו להם בית הלל אי אתם מודים בבליעת טבעת ונכנס לאהל המת כו' אמרו להם בית שמאי לא אם אמרת בטבעת שהיא טהורה בהיסט וי"ל דעבדי ק"ו מפכים קטנים המוקף צמיד פתיל דאפילו בלא היקף טהורים במשא הזב לפי שאין באים לכלל מגע לפי שאין סופן להפתח ואת שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא כדאמר בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכד:):
אַדְּרַבָּה, כְּלִי חֶרֶס חָמוּר – שֶׁכֵּן מִטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ.
The Gemara adds: On the contrary, the contraction of impurity by an earthenware vessel is more stringent than that of a person, as it becomes impure through the presence of a source of impurity in its airspace, even if the source does not touch the vessel itself. By contrast, a person is rendered impure from a source of impurity in his airspace, e.g., in his mouth, only if it actually touches him, and the a fortiori inference remains valid.
אַשְׁכְּחַן בָּלוּעַ דִּלְמַעְלָה, בָּלוּעַ דִּלְמַטָּה מְנָלַן? קַל וָחוֹמֶר: וּמַה לְּמַעְלָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִיכּוּל – מַצִּיל, לְמַטָּה שֶׁעוֹשֶׂה עִיכּוּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּצִּיל?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that an impure item encapsulated in a body that entered it from above, i.e., through the mouth, does not impart impurity. From where do we derive that an impure item encapsulated in a body that entered it from below, i.e., through the rectum, also does not impart impurity?
TOSAFOT
דלמטה מנא לן דבלוע דלמטה נמי טהור כדמוכח מתניתין דעובר וחיה נמי דטמאה היינו מדרבנן כדלקמן ועוד דהשתא ס"ד דרבה מודה בשתי טבעות וחיה היא כשתי טבעות:
כְּלוּם עוֹשֶׂה עִיכּוּל לְמַטָּה אֶלָּא עַל יְדֵי מַעְלָה! אֲפִילּוּ הָכִי, עִיכּוּל דִּלְמַטָּה רַב.
The Gemara challenges the basis of the inference: Isn’t digestion performed below only by means of the chewing and digestive functions of the body above? The Gemara explains: Even so, the digestion performed below is greater than that performed above.
אַשְׁכְּחַן בָּלוּעַ דְּאָדָם, בָּלוּעַ דִּבְהֵמָה מְנָלַן? קַל וָחוֹמֶר: וּמַה אָדָם שֶׁמְּטַמֵּא מֵחַיִּים – מַצִּיל בְּבָלוּעַ, בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה מֵחַיִּים – אֵינוֹ דִּין שֶׁתַּצִּיל בְּבָלוּעַ?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that an impure item encapsulated in the body of a person does not impart impurity; from where do we derive that an impure item encapsulated in the body of an animal does not impart impurity? The Gemara answers: It is derived through an a fortiori inference: If the body of a person, who can impart impurity even while he is still alive, e.g., if he is a leper or a zav , nevertheless shields the impure item encapsulated inside him from imparting impurity, then with regard to an animal, which does not impart impurity while it is alive, is it not logical that it should shield an impure item encapsulated inside it from imparting impurity?
TOSAFOT
בלוע בבהמה מנא לן דבהמה לא מטמא כדמוכח ההוא כלב דאכל בשר המת לקמן בהעור והרוטב (חולין דף קכו.):
מַה לְּאָדָם – שֶׁכֵּן צָרִיךְ שְׁהִיָּיה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע, תֹּאמַר בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שְׁהִיָּיה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע!
The Gemara challenges the inference: What is notable about the impurity of a person? It is notable in that if he entered a leprous house, in order for his garment to be rendered impure he needs to remain
בְּהֵמָה דְּאֵינָהּ צְרִיכָה שְׁהִיָּיה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע, לְמַאי הִלְכְתָא – לְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ; אָדָם נַמִי לָא בָּעֵי,
The Gemara responds: When it is stated about an animal that it does not need to remain in a leprous house for a minimal period of time, with regard to what halakha was that said? A living animal itself cannot be impure. Perforce, the statement is referring to utensils that are placed upon its back, and they are rendered impure immediately upon entry. But in this regard there is no difference between animals and people: A person as well does not need to remain in the leprous house for a minimal period of time in order to render impure any utensils placed on his back. Rather, they are rendered impure immediately upon entry.
TOSAFOT
למאי הלכתא לכלים שעל גבה אדם נמי לא בעי וא"ת דלמא אפי' בכלים שהיא לבושה דשייך בהו מלבוש כדאשכחן גבי הוצאת שבת בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נג.) בדברים שחשובים לה למלבוש ועוד הקשה רבינו אפרים דבתורת כהנים ממעט בהמה וכותי דלא בעו שהייה בכלים שהן לבושים מוכבס בגדיו המטמא בגדים מציל בבית המנוגע כותי ובהמה שאינם מטמאים בגדים אינם מצילים בבית המנוגע משמע דבת מלבוש היא אלא דמעטיה קרא דומיא דכותי דשייך ביה מלבוש וי"ל דבהמה אפילו כלים שהיא לבושה חשיבי כעל גבה כיון דאין מטמא מכחה דלאו בת טומאה היא וגבי אדם נמי כה"ג כשאין מטמאין מכחו כגון בגדים שעל גביו לא בעי שהייה אבל בגדים שהוא לבוש בטלים אגביה ומכחו בא להם הטומאה וגזרת הכתוב היא שאין לו כח לטמאם עד שישהה ולפירוש זה דטומאת בגדים שהוא לבוש מחמת האדם הם באים אם כולו בפנים וידו מבחוץ וטבעת באצבע טמאה הטבעת ואם הוא מבחוץ וידו בפנים וטבעת באצבע הטבעת טהורה דבטלה אגביה והוא טהור דרובו לחוץ וקשה דבתורת כהנים ובמסכת נגעים פרק שלשה עשר דתנא היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו ושהה כדי אכילת פרס טמאות היה עומד בחוץ ופשט ידו בפנים וטבעותיו בידו רבי יהודה מטמא מיד וחכ"א בכדי אכילת פרס ושמא התם מדרבנן הוא ולא מדאורייתא ומחמיר רבי יהודה לטמא מיד משום דאין הטומאה באה להם מכח האדם:
דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת הַמְנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו – הוּא וְהֵן טְמֵאִין מִיָּד. הָיָה לָבוּשׁ כֵּלָיו, וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו, וְטַבְּעוֹתָיו בְּאֶצְבָּעוֹ – הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶא בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס; פַּת חִטִּים וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִים, מֵיסֵב וְאוֹכֵל בְּלִיפְתָּן.
This is as we learned in a mishna ( Nega’im 13:9): With regard to one who enters a leprous house
אֲמַר רָבָא: תַּרְוַיְיהוּ תְּנַנְהִי, טוּמְאָה בְּלוּעָה תָּנֵינָא, טָהֳרָה בְּלוּעָה תָּנֵינָא!
§ Rabba stated above that an encapsulated impure item cannot impart impurity and that an item that is ritually pure that is encapsulated within another body cannot be rendered impure. Rava said: Why is this statement necessary? We learn both halakhot in a mishna: We learn about an encapsulated impure item, and we learn about an encapsulated pure item.
TOSAFOT
אמר רבא תרוייהו תננהי לאו מטומאה בלועה פריך דרבה נמי כשם קאמר משמע שגם לרבה היה פשוט מתוך המשנה אלא מטהרה בלועה פריך דטהרה נמי תנן כמו טומאה ולמה פשוט לו זה יותר מזה:
טוּמְאָה בְּלוּעָה – דִּתְנַן: בָּלַע טַבַּעַת טְמֵאָה – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ, הֵקִיאָהּ – טְמֵאָה וְטִמְּאַתּוּ.
Rava elaborates: With regard to an encapsulated impure item, the halakha is as we learned ( Mikvaot 10:8): If someone swallowed a ring that was impure
TOSAFOT
בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומה בטמא טומאת מת איירי דחרב הרי הוא כחלל ואי לאו דטומאה בלועה לא מטמאה לא היה מועיל לו טבילה דנהי דמגע בית הסתרים לא מטמא במגע במשא מטמא וא"ת ודלמא בטבעת שנטמא בשרץ איירי וי"ל דבתר דההיא דטבעת טהורה מיתניא במסכת מקואות (פ"י מ"ח) ועוד אי בטומאת שרץ אם כן לא הויא אלא ראשון והיכי קתני דמטמא את האדם והא אין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה:
טָהֳרָה בְּלוּעָה תָּנֵינָא – דִּתְנַן: בָּלַע טַבַּעַת טְהוֹרָה, וְנִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת, וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהֵקִיאָהּ – הֲרֵי הִיא כְּמָה שֶׁהָיְתָה!
Likewise, we learn the halakha that an encapsulated pure item cannot be rendered impure, as we learn in the same mishna ( Mikvaot 10:8): If one swallowed a ritually pure ring
כִּי קָאָמַר רַבָּה – כְּגוֹן שֶׁבָּלַע שְׁתֵּי טַבָּעוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, דְּלָא מְטַמְּיָא לָהּ מִטְּמֵאָה לַטְּהוֹרָה.
The Gemara answers: The cases in the mishna concern the possibility of imparting impurity from the ring to the body within which it is contained and vice versa. But when Rabba was speaking he was referring to imparting impurity from one item to another where both are contained together inside a body, such as where a person swallowed two rings,
TOSAFOT
כי קאמר רבה כגון שבלע שתי טבעות פירש בקונטרס דאי ממתניתין ה"א הא דטבעת לא מטמאה האדם לא משום בליעה הוא אלא משום דמגע בית הסתרים לאו מגע הוא לענין טומאה כדאמר בנדה (דף מב:) וליכא למימר דנטמא במשא שאין משא אלא במי שהטומאה באה ממנו כגון מת ונבלה ומעיינות הזב אבל טמא מת אע"פ שהוא אב הטומאה אין לו טומאת משא וטבעת טהורה נמי לא מטמאה מחמת אדם טעמא נמי משום דבית הסתרים דאדם לא מטמא אבל בב' טבעות דלא שייך בהו בית הסתרים הוה אמינא במסותרים בתוכו ליטמו קמ"ל דטעמא דמתני' משום בלוע הוא וחבירו נמי לא מטמא וקשה לפירושו דבטבעת שנגעה במת הרי הוא כחלל וטומאתה בוקעת ועולה ואפי' רצוצה תחת אבנים שלא מטמא את האדם מכח בית הסתרים ומה שפי' דטבעת טהורה לא מטמאה מחמת אדם משום דבית הסתרים דאדם לא מטמא אטו אם נכנס אדם לאהל המת וכלים או אוכלין בקומטו ה"נ דטהורים דאע"ג דבית הסתרים לאו בת מקבלי טומאה נינהו מ"מ לא הוי כצמיד פתיל דמציל באהל המת הרי טיט דלאו בני קבולי טומאה נינהו ואוכלין שגיבלן בטיט והכניסם לאהל המת טמאים ומה שפירש נמי דאין טומאת משא אלא למי שטומאה באה ממנו הרי מדרס הזב דמטמא במשא וה"נ טבעת שנגעה במת כיון דהויא כחלל לטמא במשא דלטמא במשא לא מהני בית הסתרים כדפי' בקונט' ובפ' יוצא דופן (נדה דף מב:) נמי אמרי' נבלה בקומטו טמא נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא לכך נראה דטעמא דמתני' משום דבלוע הוא ומ"מ אשמעינן רבה בשני טבעות דממתני' לא אשמעינן ליה דהא דאע"ג דטומאה בלועה לא מטמאה היינו טהרה בעלמא אבל טהרה הבלועה מיטמאה וכן הא דטהרה הבלועה לא מיטמאה היינו מטומאה דעלמא ולא מטומאה הבלועה עמה ואין לתמוה כיון דבא לאשמועינן כאן בשתי טבעות מאי כשם דהכי פירושו כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה את האדם הבולעה אע"פ שנגעה בו כך אינה מטמאה טהרה שאצלה וא"ת מנא לה לרבה הא דטהרה בלועה לא מיטמאה מטומאה שאצלה הא לא אתי מק"ו דצמיד פתיל וי"ל דכולה מלתא דריש רבה מן האוכל את נבלתה מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא דטהור אפי' לאכול בתרומה ונוגעת בטומאה שבמעיה ואסור לטמאה וא"ת שתי טבעות נמי תנינא בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומה ויש לומר דהתם צריך הזיה שלישי ושביעי וכשבא לאכול תרומה כבר יש שבעה ימים שנבלעה והרי היא מסתמא כבר סמוך לנקב וכשבולע תרומה אינה נוגעת בטבעת עד שתבא אצלה סמוך לנקב ואז היא כבר מעוכלת: