Back
Chullin
Daf 7bחַבְטִינְהוּ – לָא אֲכַל, נַקְרִינְהוּ – לָא אֲכַל, אֲמַר לְהוּ: דִּלְמָא לָא מְעַשְּׂרָן? עַשְּׂרִינְהוּ וַאֲכַל. אֲמַר: עֲנִיָּיה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ, וְאַתֶּם מַאֲכִילִין אוֹתָהּ טְבָלִים?
The hosts sifted the barley with a utensil, but the donkey did not eat it. They separated the chaff from the barley by hand, but the donkey did not eat it. They wondered why the donkey would not eat the barley. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to his hosts: Perhaps the barley is not tithed. They tithed it and the donkey ate it. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said: This poor animal is going to perform the will of its Maker, and you are feeding it untithed produce? Rabbi Zeira was referring to this donkey when it spoke of God preventing mishaps from occurring through animals of the righteous.
RASHI
חבטינהו בנפה חבטינהו לנקותם וויניר"א בלע"ז. וליכא למימר לשון דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית דגנך ותנן בהדיא (פאה פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי:
נקרינהו בידים מן האבנים והפסולת:
וּמִי מִיחַיְּיבָא? וְהָתְנַן: הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה, וְקֶמַח לְעוֹרוֹת, וְשֶׁמֶן לְנֵר, וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים – פָּטוּר מֵהַדְּמַאי!
The Gemara asks: And is one who purchases grain that is demai in order to feed his animal obligated to tithe it? But didn’t we learn in a mishna ( Demai 1:3): One who purchases grain in the market for sowing
RASHI
ומי מיחייבא מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום גזרו עליו משום דמאי ואע"פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק מיהא לא גזור דתנן הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה אע"פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך:
לעורות לעבדן:
הָתָם הָא אִתְּמַר עֲלָהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלְּקָחָן מִתְּחִלָּה לִבְהֵמָה, אֲבָל לְקָחָן מִתְּחִלָּה לְאָדָם וְנִמְלָךְ עֲלֵיהֶם לִבְהֵמָה – חַיָּיב לְעַשֵּׂר; וְהָתַנְיָא: הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק לַאֲכִילָה, וְנִמְלָךְ עֲלֵיהֶן לִבְהֵמָה – הֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לֹא לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא לִפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עִישֵּׂר.
The Gemara answers: There, it was stated with regard to that mishna that Rabbi Yoḥanan says: They taught this only in a case where one purchased those items initially for the animal or for the other purposes enumerated in the mishna, but if he purchased them initially for a person and reconsidered his plans for them and decided to use them for an animal, he is obligated to tithe the demai . And it is taught in a baraita in support of that understanding: In the case of one who purchases produce from the market for human consumption,
RASHI
והתניא בניחותא. והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה:
TOSAFOT
הא אתמר עלה אמר רבי יוחנן כו' במסכת שקלים (פ"ה ה"א) ובמסכת דמאי בירושלמי ובבראשית רבה (פ' ס') לא משני מידי אלא השיב להם דמחמרא אנפשה:
שְׁמַע רַבִּי נְפַק לְאַפֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: רְצוֹנְךָ סְעוֹד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי.
Rabbi Yehuda HaNasi heard that Rabbi Pineḥas ben Ya’ir arrived, and he emerged to greet him. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Is it your desire to dine with me? Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to him: Yes. Rabbi Yehuda HaNasi’s face beamed [ tzahavu ],
RASHI
שמע רבי דהוה קאתי ר' פינחס:
רצונך סעוד אצלי יהי רצונך לסעוד אצלי:
צהבו פניו שמח מפני שלא היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן:
אָמַר לוֹ: כִּמְדוּמֶּה אַתָּה שֶׁמּוּדָּר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּכְתִיב: ״אַל תִּלְחַם [אֶת] לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו. כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ״, וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ.
Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to Rabbi Yehuda HaNasi: Are you under the impression that deriving benefit from the Jewish people is forbidden to me by vow? On the contrary, the Jewish people are holy.
RASHI
אמר ליה רבי פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני:
ישראל קדושים הם וראויין ליהנות מהם:
אבל יש רוצה לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד עליו:
ויש שיש יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים ואע"פ שאומר בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם רע עין:
אל תלחם אל תסעוד. לחם לשון סעודה כדכתיב (שמואל א כ) לא בא אל הלחם וכתיב (דניאל ה) בלשאצר מלכא עבד לחם רב:
כמו שער כאילו אתה פותח שער בבטנו. וי"א לשון מרירות כמו (ירמיהו כט) כתאנים השוערים:
TOSAFOT
ויש שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה איקרו קדושים שמזמן את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת:
מִיהָא הָשְׁתָּא מְסַרְהֵיבְנָא, דִּבְמִלְּתָא דְּמִצְוָה קָא טָרַחְנָא, כִּי הָדַרְנָא אָתֵינָא עָיֵילְנָא לְגַבָּךְ.
But now I am rushing [ mesarheivna ],
RASHI
מסרהיבנא לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד:
TOSAFOT
מסרהבנא ממהר אני כדמתרגמינן וימהרו לשפוך דם (משלי א) ויסרהבון:
כִּי אֲתָא, אִיתְרְמֵי עַל בְּהַהוּא פִּיתְחָא דְּהָווּ קַיְימִין בֵּיהּ כּוֹדְנַיָיתָא חִוָּורָתָא, אֲמַר: מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה, וַאֲנִי אֶסְעוֹד אֶצְלוֹ?
When Rabbi Pineḥas ben Ya’ir came back, he happened to enter through that entrance in which white mules were standing. He said: The Angel of Death is in this person’s house, and I will eat with him? White mules were known to be dangerous animals.
RASHI
כודנייתא פרדות ושל רבי היו:
מלאך המות שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן:
שְׁמַע רַבִּי נְפַק לְאַפֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מְזַבְּנִינָא לְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״.
Rabbi Yehuda HaNasi heard the comment of Rabbi Pineḥas ben Ya’ir and emerged to greet him. He said to him: I will sell the mules. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to him: You will thereby violate the prohibition: “Nor place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as it is prohibited for any Jew to keep a destructive animal in his possession.
RASHI
ולפני עור וגו' דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני. והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה (ע"ז דף יד:):
מַפְקַרְנָא לְהוּ. מַפְּשַׁתְּ הֶיזֵּקָא. עָקַרְנָא לְהוּ. אִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. קָטֵילְנָא לְהוּ. אִיכָּא ״בַּל תַּשְׁחִית״.
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I will declare the mules ownerless. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to him: You will thereby increase the damage, as there will be no owner to restrain it. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I will remove their hooves so that they will be unable to kick and cause damage. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to him: There is the requirement to prevent suffering to animals,
RASHI
מפקרנא להו אשלחם ביערות דעלמא להפקר:
מפשת היזיקא דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן:
עקרנא שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה:
עקרנא מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך:
הֲוָה קָא מְבַתֵּשׁ בֵּיהּ טוּבָא, גְּבַהּ טוּרָא בֵּינַיְיהוּ. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מַה בְּחַיֵּיהֶן כָּךְ, בְּמִיתָתָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי הֵם קוֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו״.
Rabbi Yehuda HaNasi was greatly imploring him to enter his home until a mountain rose between them and Rabbi Yehuda HaNasi could no longer speak with him. Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: If during their lifetimes it is so that the righteous are great, after their death it is all the more so true, as Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: The righteous are greater after their death, more so than during their lifetimes, as it is stated: “And it came to pass, as they were burying a man, that they spied a raiding party; and they cast the man into the tomb of Elisha; and as soon as the man touched
RASHI
מבתש מפציר וחברו בשבועות (דף ל:). מבתש גרסינן בבי"ת ולא בכ"ף:
גבה טורא בינייהו והבדילן:
בחייהן של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן:
על אחת כמה וכמה שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא:
קוברים איש רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים:
ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים:
TOSAFOT
גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם כו' פירש בקונטרס דדריש ממה שהחיה בנגיעה בעלמא כדכתיב ויגע ויחי וקשה דא"כ מאי פריך ודילמא לקיומי ברכתא דאליהו מ"מ היה גדול במה שטרח להחיותו בחייו יותר מבמותו ונראה דנפקא ליה ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו:
אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵי: וְדִילְמָא לְקַיּוּמֵי בֵּיהּ בִּרְכְתָא דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: ״וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי״! אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּתַנְיָא: עַל רַגְלָיו עָמַד, וּלְבֵיתוֹ לֹא הָלַךְ?
Rav Pappa said to Abaye: This proof from the case of Elisha that the righteous are greater after death is not valid. And perhaps this transpired to fulfill with regard to Elisha the blessing of Elijah, as it is written: “Please, let a double portion of your spirit be upon me” (II Kings 2:9). Elijah revived one dead person and this one is the second revived by Elisha. Abaye said to Rav Pappa: If so, is this consistent with that which is taught in a baraita : The dead person arose on his feet but he did not go to his home, indicating that he had not truly been revived?
RASHI
ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה:
פי שנים אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר:
אי הכי דליקיומי ברכתא דאליהו:
היינו דתניא בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם:
אֶלָּא בְּמַה אִיקַּיַּים? כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁרִיפֵּא צָרַעַת נַעֲמָן, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״.
The Gemara asks: But if that is the case, in what manner was Elijah’s blessing fulfilled? It is as Rabbi Yoḥanan says: The blessing was fulfilled when he cured the leprosy of Naaman, since a leper is equivalent to a dead person, as it is stated with regard to Miriam when she was afflicted with leprosy: “Please, let her not be as one dead” (Numbers 12:12).
RASHI
אל נא תהי כמת בצרעת מרים כתיב:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״יֵמִים״? שֶׁאֵימָתָם מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה. וְהָא קָחָזֵינָא דְּחַיֵּי! אֵימָא: וְחָיָית. וְהָא קָחָזֵינָא דְּמִיתַּסֵּי! דְּחִיוָּורָן רֵישׁ כַּרְעַיְיהוּ קָא אָמְרִינַן.
Apropos white mules, which were likened to the Angel of Death, Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why are the mules called yemim (see Genesis 36:24)? It is because their terror [ eimatam ] is cast over all creatures, as Rabbi Ḥanina
RASHI
למה נקרא שמם דכודנייתא ימים דכתיב (בראשית לו) אשר מצא את הימים:
לא שאלני רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו:
וחיה משמע שמת המוכה:
וחיית לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת:
״אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וַאֲפִילּוּ כְּשָׁפִים. הַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוַת קָא מְהַדְּרָא לְמִישְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵיהּ כַּרְעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לָהּ: שְׁקוֹלִי, לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתֵיךְ, ״אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ כְּתִיב. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״כְּשָׁפִים״ – שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה! שָׁאנֵי רַבִּי חֲנִינָא, דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ.
The Gemara relates other statements of Rabbi Ḥanina: With regard to the verse: “There is none else beside Him” (Deuteronomy 4:35), Rabbi Ḥanina says: And even sorcery is ineffective against the will of God. The Gemara relates: There was a certain woman who would try to take dust from beneath the feet of Rabbi Ḥanina in order to perform sorcery on him and harm him. Rabbi Ḥanina said to her: Take the dust, but the matter will be ineffective for you, as it is written: “There is none other beside Him.” The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Why is sorcery called keshafim ? It is an acronym for makhḥishin pamalya shel mala , meaning: That they diminish the heavenly entourage [ pamalya ],
RASHI
אין עוד מלבדו משום רבי חנינא נקט לה:
אפילו כשפים אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם:
מהדרא מחזרת וטורחת שלא יבין:
למשקל עפרא ולעשות לו כשפים להמיתו:
כשפים נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים:
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵה׳ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דַּם נִיקּוּף מְרַצֶּה כְּדַם עוֹלָה. אֲמַר רָבָא: בְּגוּדָל יָמִין וּבְנִיקּוּף שֵׁנִי, וְהוּא דְּקָאָזֵיל לִדְבַר מִצְוָה.
And Rabbi Ḥanina says: A person injures his finger below, on earth, only if they declare about him on high that he should be injured, as it is stated: It is of the Lord that a man’s goings are established; and a man, what does he understand of his way (see Psalms 37:23 and Proverbs 20:24).
RASHI
נוקף נוגף אישופיי"ר בלע"ז:
מכריזין גזרו עליו:
מרצה מכפר:
גודל ימין מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה:
ובניקוף שני קודם שנתרפא הראשון:
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: מִיָּמָיו לֹא בָּצַע עַל פְּרוּסָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וּמִיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה מִסְּעוּדַת אָבִיו.
Apropos Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, the Gemara notes that they said about Rabbi Pineḥas ben Ya’ir: In all his days he never broke bread and recited a blessing on a piece of bread that was not his, and from the day that he achieved cognition he did not benefit even from the meal of his father,
RASHI
בצע ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים: