Back
Chullin
Daf 65bצִיפּוֹרֶת כְּרָמִים.
the vineyard bird, which is similar to the arbeh in that its forehead is not smooth but has small hairs.
אֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַבַּחַת, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַבַּחַת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סָלְעָם״ – זֶה נִיפּוּל, ״לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא אֶת הָאוּשְׁכָּף.
I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead
וְאֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַבַּחַת, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַבַּחַת, הַבָּא וְאֵין לוֹ זָנָב; הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ זָנָב, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַרְגֹּל״ – זֶה רָשׁוֹן, ״לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא אֶת הַכַּרְסֶפֶת וְאֶת הַשַּׁחְלָנִית.
And I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead, like the arbeh , or one that comes before a person and has a smooth forehead, like the solam , or one that comes before a person and has no tail, is kosher, since none of the previously mentioned grasshoppers have a tail. From where is it derived that even one that comes before a person and has a tail is kosher? The verse states: “ Ḥargol ,” and this is the rashon , which has a tail. The phrase “after its kinds” that follows ḥargol is another generalization, and it serves to include the karsefet and the shaḥlanit , which also have tails.
וְאֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַבַּחַת, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַבַּחַת, הַבָּא וְאֵין לוֹ זָנָב, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ זָנָב, הַבָּא וְאֵין רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ; הַבָּא וְרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, מִנַּיִן?
And I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead, or that comes before a person and has a smooth forehead, or that comes and has no tail, or that comes and has a tail, or that comes and its head is not long, is kosher, since every grasshopper mentioned until this point does not have a long head. From where is it derived that even one that comes and its head is long is kosher?
אָמַרְתָּ, הֲרֵי אַתָּה דָּן בִּנְיַן אָב מִשְּׁלָשְׁתָּן: לֹא רְאִי אַרְבֶּה כִּרְאִי חַרְגּוֹל, וְלֹא רְאִי חַרְגּוֹל כִּרְאִי אַרְבֶּה, וְלֹא רְאִי שְׁנֵיהֶם כִּרְאִי סָלְעָם, וְלֹא רְאִי סָלְעָם כִּרְאִי שְׁנֵיהֶם; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ; אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ.
You will say: You derive a paradigm from the three of them, as follows: The aspect [ re’i ]
TOSAFOT
לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם מה שלוקח תחלה ארבה וחרגול ומניח סלעם עד לבסוף אף על פי שהוא כתוב תחלה במקרא קודם חרגול זהו לפי שארבה וחרגול חלוקים זה מזה יותר ממה שחלוק כל אחד מהם מסלעם כי כל אחד מהם אין חלוק מסלעם אלא מדבר אחד או מגבחת או מזנב אבל ארבה וחרגול חלוקים זה מזה בשני דברים שארבה אין לו גבחת ואין לו זנב וחרגול יש לו שניהם כדמוכח בסוגיא דחרגול יש לו גם גבחת כשיבא לפרש דסלעם קרא יתירא הוא ועוד י"ל דלכך תפס ארבה וחרגול לפי שהם עיקר הדרשה כדמוכח בסמוך דמסיק דסלעם קרא יתירא הוא ואתא למשרי דראשו ארוך:
וַהֲלֹא הַצַּרְצוּר הַזֶּה יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ, יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חָגָב״ – שֶׁשְּׁמוֹ חָגָב.
One might ask: But doesn’t this tzartzur
אִי שְׁמוֹ חָגָב, יָכוֹל אֵין בּוֹ כָּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כָּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ.
But if its name must be ḥagav , one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that even if it is called a ḥagav it is not kosher unless it has all these signs. This concludes the baraita of the school of Rabbi Yishmael.
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: מַה לְּהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין רֹאשָׁן אָרוֹךְ! וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּשָׁווּ בְּאַרְבַּע סִימָנִין – מַיְיתִינַן וְלָא פָּרְכִינַן; אִי הָכִי, חַרְגּוֹל נַמִי דְּשָׁווּ לְהוּ – לָא לִיכְתּוֹב, וְתֵיתֵי מֵאַרְבֶּה וְסָלְעָם!
Rav Aḥai refutes the baraita : The four signs listed are not the sole common denominators between the arbeh , ḥargol , and solam . What is also unique about these grasshoppers in addition to these signs? They are unique in that their heads are not long. If so, grasshoppers with long heads might not be kosher. And if you would say: Since they share these four signs, we include all others with these four signs and we do not refute them, since the included species need not be identical in all their aspects, if so, the Torah should not even write the ḥargol , which shares these four signs with the arbeh and the solam , and let it be derived that the ḥargol is kosher by inference from the common denominators between the arbeh and solam .
TOSAFOT
וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן דסבירא ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' בקונטרס ולהכי לא איצטריך להו לכולהו צדדין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) דלמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי ליה בשני צדדין אבל מאן דאית ליה כללא קמא דוקא לא מרבינן עד דדמי ליה משלש צדדין אי הכי חרגול דאית ליה זנב נמי לא ליכתוב כו' אלא על כרחך מדאיצטריך למכתב חרגול משום דלא הוה ילפינן ליה מארבה וסלעם לפי שיש לו זנב אם כן סבירא ליה דכללא קמא דוקא ולהכי מצריך שיהא דומה בכל הצדדין הואיל ובו גם צד שאין ראשו ארוך נצריך שיהא בו וא"ת ואפילו יסבור דכללא קמא דוקא לא יצריך יותר משלשה סימנין דהא בפרק בכל מערבין (עירובין כח.) לצרכינן אלא רק שלשה צדדין אפילו למאן דאית ליה דכללא קמא דוקא והוה מצי לשנויי דהכא נמי לא ילפינן מפרט אלא שני סימנים דארבעה כנפים וכנפיו חופין את רובו אבל סימן דקרצולים ורגלים כתיב בהדיא אשר לו כרעים ממעל לרגליו ולא אתו מפרטא הלכך אי אמר כללא קמא דוקא מצריכי נמי או זנב או אין ראשו ארוך והשתא לא ילפינן מן הפרטות רק שלשה צדדין כמו בעירובין (ג"ז שם) ומיהו לא צריכינן לשנויי הכי אלא אפי' יהיו קרצולין כאן בחשבון הג' צדדין ונאמר שלא נכתבו כדי להוסיף שלשה צדדין מכל צדדיהן אלא לרבות העתיד לגדל אחר זמן לא יקשה כלום דעל כרחך שני צדדין דמצריכין בעירובין (דף כח.) למ"ד דכללא בתרא דוקא ושלש צדדין שמצריך למאן דאמר כללא קמא דוקא לאו דוקא אמר שנים ושלשה דלמאן דאמר כללא קמא דוקא אפי' בה' צדדין צריך לדמות דא"כ תיקשי עלה דההיא דעירובין הא דאמר בנזיר פ' שלשה מינין (נזיר דף לה:) דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרטי מרבינן כל דדמי ליה מחד צד וכל היכא דאיכא תרי פרטי וכללי מרבינן כל דדמי ליה משני צדדין אלא ודאי מסתברא דשני צדדין דעירובין וחד צד דנזיר חדא מילתא היא ומיירי בעירובין כגון שיש לו שני צדדין חשובין שוין וצד שלישי שאינו חשוב כל כך דכה"ג איכא גבי כלל ופרט דבקר וצאן ויין ושכר בשמעתא דעירובין (דף כח.) ובנזיר (דף לה:) מיירי כגון דליכא אלא חד צד חשוב כגון כלל ופרט וכלל דההיא שמעתא ואיכא נמי צד שני שאינו חשוב כל כך וכענין זה אמר בנזיר דלא מצרכינן אלא חד צד היינו הצד החשוב האחד שאין חשוב כמותן וה"ה אם היו שניהם חשובין ושוין וצד שלישי שאינו חשוב כמותן הוו שני צדדין החשובין כצד אחד כיון שהן שוין ונצריך שיהא כעין הפרט דומה לפרט באותם שני צדדין החשובין דהי מינייהו מפקת וזהו מה שמצריך בעירובין דומה לפרט מב' צדדין אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא דהוו להו תרוייהו כצד אחד דנזיר כדפירשנו ומה שמצריך שלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא י"ל שבא לומר דלא סגי ליה בשני צדדין החשובים ושוין כמו למ"ד כללא בתרא דוקא אלא גם בצד השלישי הגרוע צריך שיהא דומה לכולן וה"ה אם יש ה' צדדין צריך שידמה לכולן והשתא אתי שפיר כי מצרכינן נמי טפי משלשה צדדין בכעין הפרט כי בכל הצדדין בין החשובין בין הגרועין הרבה כמו השלישי צריך שיהא דומה לפרט למאן דאמר כללא קמא דוקא ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא נמי לא יקשה כלום כשנצריך יותר משני צדדין במקום שיהיו יותר משני צדדין שוין ולפי דברי אלה נצריך בכאן יותר משלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא אפי' אין כאן אלא ב' צדדין חשובין שוין לו ויש צדדין אחרים גרועים מהן כי כולם יש להצריך ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא לא נצריך אלא שנים החשובין ולכך לא היה לנו להצריך אין ראשו ארוך למאן דאית ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' רש"י שם ולפ"ז נצטרך לומר דאין לו זנב ואין ראשו ארוך הם צדדים גרועין יותר מאותן שאנו מצריכין בברייתא בהצד השוה ולכך לא היינו מצריכין אותם אם היינו אומרים כללא בתרא דוקא ובכך מתיישב גם מה שאנו מרבים ראשו ארוך מסלעם ואין אנו מרבים אותו שאין לו ארבע כנפים או שאין כנפיו חופים את רובו כי אותם הם סימנים חשובים יותר מאין ראשו ארוך ומיהו בלאו האי טעמא ניחא כמו שפי' ריב"א דאין לך שום חגב חסר סימן אחד דארבע כנפים או כנפיו חופים את רובו שלא יהא עוד חסר סימן או סימן אחד דאין ראשו ארוך או סימן אחד מן הארבע דמתניתין אבל הכא בראשו ארוך משכחת ליה שאינו חסר אלא סימן דאין ראשו ארוך בלבד ולפי מה שפירשנו הנהו דעירובין ונזיר קשיא אמאי איצטריך למימר פ' הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר"א דריש ריבויי ומיעוטי דאפי' דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא בתרא דוקא וסגי בחד צד פירוש בצד החשוב מן השאר שאין צד אחר חשוב כיוצא בו מה הפרט מפורש גופו ממון אף כל גופו ממון יצאו שטרות אבל דבר המיטלטל לא צריך ולא אימעוט קרקעות כי זהו צד גרוע יותר תדע שהוא צד גרוע יותר דהא כי דריש ליה בריבה ומיעט וריבה אינו ממעט קרקעות אלא שטרות וי"ל דמשום דמוכחא מלתא דשמעתא דפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וההיא דפרק שלשה מינים דנזיר (דף לה.) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי קאמר נמי התם הכי וצ"ע בשמעתא דשן ועין בקדושין (דף כד:) ואו פסח או עור דבכורות (דף לז.) ובכל הש"ס במקום שאמר מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אם יהיה זה דוקא למ"ד כללא קמא דוקא או שמא נאמר כי גם למ"ד כללא בתרא דוקא אפי' לא יהיו השני צדדין החשובין שוין לגמרי כיון שקרובין להיות שוין חשובין כשוין וכחד צד דמו ומה שלא נצריך אלא חד צד זהו כשהשני גרוע הרבה יותר ממנו כי כן נראה יותר כדי שיהא דברי הכל במה שמצריך בכל הגמ' דבר המיטלטל וגופו ממון כי שני צדדין האלו קרובין להיות שוין וגם יתיישב בכך מה שצריך לומר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי ולא נצטרך לתרץ בדוחק כאותו תירוץ שכתבתי:
אֶלָּא, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לְּהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן זָנָב – הָכִי נַמִי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לְּהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין רֹאשָׁן אָרוֹךְ!
Rather, it was necessary for the verse to write ḥargol because if it were omitted, its inclusion could be refuted as follows: What is unique about these, the arbeh and solam ? They are unique in that they both have no tail. Since the ḥargol has a tail, its kosher status cannot be inferred from theirs. So too, the inclusion of grasshoppers with long heads can be refuted as follows: What is unique about these, the arbeh , ḥargol , and solam ? They are unique in that their heads are not long. If so, grasshoppers with long heads might not be kosher.
אֶלָּא אֲמַר רַב אַחַאי: סָלְעָם יְתֵירָא הוּא; לָא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא סָלְעָם וְתֵיתֵי מֵאַרְבֶּה וּמֵחַרְגּוֹל; דְּמַאי פָּרְכַתְּ: מַה לְּאַרְבֶּה דְּאֵין לוֹ גַבַּחַת – הֲרֵי חַרְגּוֹל דְּיֵשׁ לוֹ גַבַּחַת! מַה לְּחַרְגּוֹל דְּיֵשׁ לוֹ זָנָב – הֲרֵי אַרְבֶּה דְּאֵין לוֹ זָנָב! סָלְעָם דִּכְתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִּי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ – תְּנֵהוּ עִנְיָן לְרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ.
Rather, Rav Aḥai said: One can derive that grasshoppers with long heads are kosher as follows: The solam mentioned in the verse is redundant. How so? Let the Merciful One not write solam , and instead let it be derived by inference from the common denominators between the arbeh and ḥargol , that they have four legs, four wings, jumping legs, and that their wings cover most of their body. As what can you say to refute this? If you say: What can be derived from the arbeh , which, unlike the solam , does not have a smooth forehead; one can respond: But there is the ḥargol , which has a smooth forehead. And if you say: What can be derived from the ḥargol , which, unlike the solam , has a tail, one can respond: But there is the arbeh , which has no tail. If so, why do I need the solam that the Merciful One wrote? Rather, if the solam is not necessary for the matter itself, apply it to the matter of a long-headed grasshopper,