Back
Chullin
Daf 53aאַהֲדָדֵי; כִּי פְּלִיגִי, דְּאִיהוּ קָא שָׁתֵיק וְאִינְהוּ קָמְקַרְקְרָן, מָר סָבַר: מַעֲשֶׂה קָא עָבֵיד בְּהוּ, וּמָר סָבַר: מֵחֲמַת בִּעֲתוּתֵיהּ הוּא דְּקָא עָבְדָן.
each other, and one need not be concerned. They disagree when the lion is quiet and the birds are clucking.
אֲמַר אַמֵימָר, הִלְכְתָא; חוֹשְׁשִׁין לְסָפֵק דְּרוּסָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְאַמֵימָר: הַאי דְּרַב, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר, לָא סְבִירָא לִי.
Ameimar said: The halakha is that one must be concerned in a case of uncertainty as to whether an animal was clawed. Rav Ashi said to Ameimar: What about this statement of Rav that one need not be concerned? Ameimar said to him: I did not hear that statement; that is to say, I do not hold in accordance with it.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הֲדַר בֵּיהּ רַב לְגַבֵּי דִּשְׁמוּאֵל; דְּהַהוּא שַׁרְקְפָא דְּסָפֵק דְּרוּסוֹת דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, שַׁדְרִינְהוּ לְקַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, חַנְקִינְהוּ וּשְׁדַנְהוּ בְּנַהֲרָא; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לָא הֲדַר בֵּיהּ, לִישְׁרִינְהוּ!
Or if you wish, say instead that Rav retracted his statement and conceded to Shmuel that one must be concerned in a case of uncertainty. As there was a certain basket
TOSAFOT
שרקפא קן של עופות ודרור קן לה (תהלים פד) מתרגמינן שירקפא ובקונטרס פירש סל מלא עופות:
אֶלָּא מַאי, הֲדַר בֵּיהּ? לִיסְרִינְהוּ! אֶלָּא, אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה.
The Gemara rejects this: Rather, what will you say, that Rav really did retract? If so, let him prohibit them for consumption without sending them to Shmuel. Rather, he sent the birds to Shmuel because it was Shmuel’s place,
לָמָּה לִּי לְמִיחְנְקִינְהוּ? לִישְׁדִּינְהוּ הָכִי בְּנַהֲרָא! מַפְרְחָן וְסָלְקָן.
The Gemara asks: Why do I need Shmuel to strangle the birds? Let him simply throw them into the river as is. The Gemara responds: Shmuel was concerned lest they fly and leave the river and eventually end up in the possession of an unwitting Jew.
וְלִשְׁהִינְהוּ שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ! אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַּקָּלָה. וְלִיזַבְּנִינְהוּ לְגוֹיִם! אָתוּ לְזַבְּנִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל.
The Gemara objects: But let him delay killing them for twelve months.
TOSAFOT
אתי בהו לידי תקלה והא דאמר לקמן בפירקין (חולין דף נח.) גבי ביצי ספק טרפה שיחלא קמא משהינן לה אי הדרא טענה שריא ולא חיישינן לתקלה וי"ל דהא אמר פ"ק דפסחים (דף כ:) דתקלה עצמה תנאי היא ועוד התם אי סופה לטעון ממהרת לטעון ועוד דלמאי דמסיק הכא דלפרסומי מילתא עביד הכי ניחא:
וְלִיחְנְקִינְהוּ וְלִישְׁדִּינְהוּ לָאַשְׁפָּה! וְלִיטַעֲמִיךְ, נִישְׁדִּינְהוּ לִכְלָבִים! אֶלָּא, לְפַרְסוּמֵי מִלְּתָא דְּאִיסּוּרָא.
The Gemara objects: But let him strangle them and throw them into the garbage. Why did Shmuel throw them into the river? The Gemara responds: And according to your reasoning, we should throw them to the dogs, as at least then they will come to some use. Rather, Shmuel threw them into the river, a public place, in order to publicize the matter of the prohibition.
הַהוּא בַּר אַוְוזָא דַּהֲוָה בֵּי רַב אַשִׁי, עַל לְבֵינֵי קַנְיָא, נְפַק אֲתָא כִּי מִמַּסְמַס קוֹעֵיהּ דְּמָא. אֲמַר רַב אַשִׁי, לָא אָמְרִינַן: סָפֵק כַּלְבָּא סָפֵק שׁוּנָרָא – אֵימַר כַּלְבָּא? הָכָא נַמִי, סָפֵק קַנְיָא סָפֵק שׁוּנָרָא – אֵימַר קַנְיָא מַחְיֵיהּ.
The Gemara relates that there was a certain duck
TOSAFOT
ספק שונרא ספק קניא אימר קניא לעיל בפ"ב (חולין דף כח. ד"ה אתא) פירשתי וא"ת דבריש התערובת (זבחים דף עד:) אמרינן גבי נתערבה בטרפה האי טרפה ה"ד אי דידע ליה נישקליה ואי דלא ידע ליה מהיכן ידע א"ר ינאי דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב ור"ל אמר דאיערב בנפולה ורבי ירמיה אמר דאיערב בולד טרפה ורבי אלעזר היא ומפרש דכולהו כר' ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משיך והאי עגיל וא"כ אפשר לברר כאן אי שונרא אי קניא וי"ל דדוקא התם מן הזאב ולמעלה אבל בשונרא לא ידיע ואם תאמר א"כ לישני התם דאיערוב נקובת הקוץ בדרוסת חתול ובגדיים וטלאים וי"ל דניחא ליה לאוקומי בכל הבהמות והאי דלא משני דאיערוב דרוסת הכלב בדרוסת הזאב דלמא אפשר לברר:
אָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים.
§ The sons of Rabbi Ḥiyya, Yehuda and Ḥizkiyya, said: A clawed animal, about which the Sages said
TOSAFOT
דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כו' פ״ה כגון ספק דרוסת ארי או שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ משמע דודאי דרוסה לא מהניא בדיקה וכן פירש הרב רבי יצחק בר' מאיר ז״ל דודאי דרוסה אין לה בדיקה שפעמים שמאדים הבשר ואין יכול לכוין יפה ונראה דיש בדיקה אפילו לודאי דרוסה מדאמר בסמוך בדרוסה עד שיאדים הבשר כנגד בני מעיים ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמם אבל אם האדים הבשר שכנגד הסימנים ולא האדימו הסימנים כשרה אע״ג דודאי נדרסה שהרי האדים הבשר וא״כ איכא ודאי זיהרא ועוד דקאמר בסמוך דמורי ביה רב מכפא עד אטמא והיינו ע״כ ודאי דרוסה דרב לא חייש לספק דרוסה דלא הדר ביה כדפירש בקונטרס לעיל מההיא דכל גגות (עירובין צד.) והא דאמר בריש פירקין (חולין מג.) נפקא מינה לספק דרוסה ולא אמר לודאי דרוסה משום דאף לספק דרוסה קיימא לן דחיישינן ועוד מדבעי בסמוך וושט נקובתו במשהו דרוסתו נמי במשהו קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה אלמא אע״ג דמאדים במשהו ונדרס ודאי בעי למימר דכשר עד שיהא בו בכאיסר ונראה שגם בקונטרס לא נקט ספק דרוסה אלא משום דאז צריך לבדוק בכל מקום גבה וכריסה וצדה וכל מה שכנגד בני המעיים אבל אם היה ניכר מבחוץ מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא כנגד אותו מקום:
אֲמַר רַב יוֹסֵף, הָא דִּבְנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּבָר פֵּירְשָׁהּ שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים.
Rav Yosef said: This statement of the sons of Rabbi Ḥiyya was already explained by Shmuel, as Shmuel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Antigonus: A clawed animal, about which they said one must be concerned, requires inspection adjacent to the intestines.
בָּעֵי אִילְפָא: יֵשׁ דְּרוּסָה לַסִּימָנִים, אוֹ אֵין דְּרוּסָה לַסִּימָנִים? אֲמַר רַבִּי זֵירָא: הָא דְּבָעֵי אִילְפָא, כְּבָר פֵּירְשָׁהּ רַב חָנָן בַּר רָבָא, דְּאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בֵּית הֶחָלָל כּוּלּוֹ, וַאֲפִילּוּ בַּסִּימָנִין.
Ilfa raises a dilemma: Is there clawing with regard to the simanim , or is there no clawing with regard to the simanim ?
בָּעֵי אִילְפָא: סִימָנִין שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ, בְּכַמָּה? אֲמַר רַבִּי זֵירָא: הָא דְּבָעֵי אִילְפָא, כְּבָר פֵּירְשָׁהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: סִימָנִים שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ – בְּרוּבָּן.
Ilfa raises another dilemma: With regard to simanim that were detached,
בָּעֵי רַב אַמִּי: הֲמַסְמָסָה מַהוּ? אֲמַר רַבִּי זֵירָא: הָא דְּבָעֵי רַב אַמִּי, כְּבָר פֵּירְשָׁהּ רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּדְרוּסָה – עַד שֶׁיַּאֲדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, נִתְמַסְמֵס הַבָּשָׂר – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ אֵינוֹ.
Rav Ami raises a dilemma: What is the halakha with regard to an animal that was clawed in an area not surrounding the body cavity, such as the legs, and rot
הֵיכִי דָּמֵי נִתְמַסְמֵס? אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כָּל שֶׁהָרוֹפֵא גּוֹרְדוֹ וּמַעֲמִידוֹ עַל בָּשָׂר חַי. אֲמַר רַב אַשִׁי: כִּי הָוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא אַיְיתוּ קַמָּן הַהִיא רֵיאָה, דְּכִי הֲווּ מְיַתְּבִי לָהּ – יָתְבָה שַׁפִּיר, וְכִי הֲווּ מְדַלּוּ לָהּ – הֲוָה תָּלְחָה וְנָפְלָה תִּילְחֵי תִּילְחֵי, וְטָרֵיפְנָא לָהּ, מִדְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
The Gemara asks: What is considered rotten flesh? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It is any flesh in such a state that the doctor scrapes it off and leaves the animal with its raw flesh exposed so that it will heal. Rav Ashi said: When we were in the study hall of Rav Kahana they brought before us a certain lung that, when they would set it down, would sit well, but when they would pick it up it would disintegrate and fall into pieces. And we deemed it a tereifa based on the statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, that one views rotten flesh as if it does not exist. Since the animal would be a tereifa if missing the lung (see 42a), it is also a tereifa if the lung is rotten.
רַב נַחְמָן אֲמַר: בְּקוֹץ – עַד שֶׁתִּינָּקֵב לֶחָלָל, בִּדְרוּסָה – מִשֶּׁיַּאֲדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. רַב זְבִיד מַתְנֵי הָכִי: בִּדְרוּסָה – מִשֶּׁיַּאֲדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, בְּסִימָנִים – עַד שֶׁיַּאֲדִימוּ סִימָנִים עַצְמָם.
Rav Naḥman said: If an animal was pierced by a thorn, it is not a tereifa until it is perforated to the cavity
אֲמַר רַב פַּפִּי, בָּעֵי רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי:
Rav Pappi said: Rav Beivai bar Abaye raises a dilemma: