Back
Chullin
Daf 30bשֶׁמָּא יִדְרוֹסוּ זֶה עַל זֶה.
that perhaps each will cause the other to press the knife.
מְתִיב רַבִּי אָבִין: שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט לְמַטָּה וְאֶת הַקָּנֶה לְמַעְלָה, אוֹ אֶת הַוֶּושֶׁט לְמַעְלָה וְאֶת הַקָּנֶה לְמַטָּה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה; אַמַּאי? וְהָא לֵיכָּא שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת!
Rabbi Avin raises an objection from a baraita : If one slaughtered, i.e., cut, the gullet below on the neck and the windpipe above on the neck, or cut the gullet above on the neck and the windpipe below on the neck, his slaughter is valid. Based on this, Rabbi Avin asks: Why is the slaughter valid? But in that case there is no clear and obvious slaughter.
הוּא מוֹתִיב לָהּ, וְהוּא מְפָרֵק לָהּ: בִּשְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּקוּלְמוֹס.
He raises the objection and he resolves it. This baraita is not referring to cuts on two places on the neck; rather, it is referring to slaughter performed on a diagonal, like the point of a reed [ kekulmos ]
הַהוּא תּוֹרָא דְּאִישְׁחַט בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, עַל רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא שְׁקַל מִשּׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ, מִשְׁנָתֵינוּ בִּשְׁנֵי סַכִּינִין וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.
The Gemara relates: There was a certain bull that was slaughtered with cuts in two or three places in the simanim on its neck. Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta entered the store and took a cut of meat from the highest quality parts of the animal, thereby demonstrating that the slaughter was valid. Rabbi Zeira said to him: Our rabbi, you have taught us through your actions that the mishna: If two people are grasping a knife and slaughtering one animal, even one above and one below, is referring even to a case of two knives and two people who are each cutting the simanim at a different part of the neck with their knives.
TOSAFOT
למדתנו רבינו משנתינו בשני סכינים ובשני בני אדם משמע שכן הלכה דבשנים ושלשה מקומות שחיטה כשרה ובה"ג גריס למדתנו רבינו משנתינו בסכין אחד וב' בני אדם כלומר והיאך אתה אוכל ומ"מ כיון דלא חש לדבריו ואכל משופרי שופרי ש"מ שכן הלכה שהרי חזר בו ממה שהיה רגיל לפרש במתניתין סכין אחד:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין בֵּין סִימָן לְסִימָן וּפְסָקוֹ – פְּסוּלָה, תַּחַת הָעוֹר – כְּשֵׁרָה.
§ Rav Yehuda says that Rav says: If one concealed the knife
TOSAFOT
החליד הסכין בין סימן לסימן לקמן (חולין דף לב.) גבי מתני' דחלדה היה ראוי להביאה אלא אגב דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה מפורעת כזאת פסולה מטעם חלדה:
מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? תָּנֵינָא: אוֹ שֶׁהֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ – רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר: נְבֵלָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְרֵפָה!
The Gemara asks: What is Rav teaching us? We already learn this halakha explicitly in a mishna (32a): Or if one cut one siman and concealed the knife beneath the second siman and severed it, Rabbi Yeshevav says: The animal is an unslaughtered carcass and imparts ritual impurity through contact with it and carrying it. Rabbi Akiva says: The animal is a tereifa , and although eating it is prohibited, it does not transmit ritual impurity. Both agree that the slaughter is not valid in the sense that it does not permit the consumption of the meat of the animal.
TOSAFOT
או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו רבותא נקט אע"ג שכבר נשחט האחד ונקט נמי אורחא דמילתא דכששחט סימן ראשון בהובאה כשחוזר ובא לעשות הולכה תחב ראש הסכין בין סימן שני לצואר:
אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, דְּלָא קָעָבֵיד כְּדֶרֶךְ שְׁחִיטָה, אֲבָל מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, דְּקָעָבֵיד כְּדֶרֶךְ שְׁחִיטָה – אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara answers: If this halakha is learned from the mishna alone, I would say that this statement applies only in a case where one conceals the knife beneath the gullet and cuts it from below to above, i.e., from the nape to the front of the neck, because he did not perform the slaughter in the standard manner of slaughter. But if he cut the gullet from above to below, i.e., from the front of the neck to the nape, since he performed the slaughter in the standard manner of slaughter, say that the slaughter is valid. Therefore, Rav teaches us that with regard to any case where one conceals the knife during slaughter, his slaughter is not valid.
תַּחַת הָעוֹר כְּשֵׁרָה. בֵּי רַב אָמְרִי: תַּחַת הָעוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ.
The Gemara proceeds to analyze the second part of that which Rav Yehuda says that Rav says: If one concealed the knife beneath the hide of the neck and then he cut both simanim in the standard manner the slaughter is valid. The school of Rav say that Rav says that in a case where one conceals the knife beneath the hide and cuts the simanim of the animal, I do not know
אִיבַּעֲיָא לְהוּ, לְבֵי רַב דְּאָמְרִי: תַּחַת הָעוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ, תַּחַת מַטְלִית מַהוּ? תַּחַת צֶמֶר מְסוּבָּךְ מַהוּ? תֵּיקוּ.
A dilemma was raised before the Sages: According to the opinion of the school of Rav, who say: Beneath the hide, I do not know, if one concealed the knife beneath a cloth
בָּעֵי רַב פַּפָּא: הֶחֱלִיד בְּמִיעוּט סִימָנִים, מַהוּ? תֵּיקוּ.
Rav Pappa raises a dilemma: If one concealed the knife in cutting the minority of the simanim
TOSAFOT
החליד במיעוט סימנין מהו פי' בקונטרס במיעוט בתרא אבל במיעוט קמא פשיטא לן דהויא נבלה והגרמה נמי פסק דאפי' שחט שני שליש והגרים שליש דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו ורבינו יצחק ברבי מאיר אומר דבהגרמה פסקינן בפ"ק (לעיל חולין יט.) כרבי יוסי בר יהודה ואיכא דמכשר נמי לרבנן שחט שני שלישי והגרים שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא במקום שחיטה הוא והוי כאילו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן (וכאן) [וכן] נמי אם לאחר שחיטת הרוב עקר (הרוב) המיעוט שחיטתו כשרה כיון דהוי שלא כדרך שחיטה ור"ת הקשה לפירוש הקונטרס דתניא בתוספתא שחט רוב הגרגרת בעוף אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה ומפרש ר"ת דהכא בעי במיעוט קמא ובעי לרב יהודה דמכשר תחת העור דדלמא אם תחב הסכין במיעוט הסימן ושחט ברוב שלמטה כדרכו הויא חלוד טפי ואפילו לאמרי בי רב דאמרי תחת העור איני יודע היינו משום דשחיטה לא שייכא בעור והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל סימן דשייכי בהו שחיטה ואפילו הכי אין צריך לשחוט אלא הרוב המיעוט שעל הסכין הוי כאילו נחתך לא הוי חלדה א"נ מיבעיא ליה בתחב הסכין תחת מיעוט קמא ופסקו מלמטה למעלה אח"כ שחט הרוב וכן שהה במיעוט סימנים דלקמן (חולין דף לב.) מפרש ר"ת במיעוט קמא והשתא אתי שפיר האי דקאמר לעיל (חולין דף כט.) אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא דבמיעוט בתרא פשיטא ליה דכשר והשתא לפירושו את"ל דכשר אף במיעוט קמא לא פסלה שהייה בעוף מן התורה כיון דהכשרו בסימן אחד והא דקאמר לקמן בפירקין (חולין דף לב.) דשהייה הוי מבהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן ובקנה לא שייכא שהייה בעוף אפילו מדרבנן דשהה במיעוט קמא כשרה מידי דהוה אמצא חצי קנה פגום ומה שכתוב בתוספתא שחט חצי הגרגרת ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו פסולה טעות סופר הוא וגרסינן כשרה דהא לעיל מייתי לה גבי מחצה על מחצה כרוב ומיהו גם לפירוש רבינו תם קשה מתוספתא דתניא שחט מיעוט וושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במיעוט סימנים קמא ולקמן קאי בתיקו ואם נאמר דלא ידע א"כ גם לפירוש הקונטרס נאמר דלא ידע ההיא תוספתא שהקשה ממנה ר"ת וה"ר אושעיא מפרש החליד במיעוט סימנים היינו לאחר ששחט רוב האחד והחליד תחת המיעוט שנשאר ושחט סימן שני ושהה במיעוט סימנים דלקמן מפרש דקאי אשוחט בסכין רעה דקאמר התם אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר ומבעיא לן אם שחט רובו של אחד והוליך והביא כל היום כולו במיעוטו מהו דדלמא הא דמכשיר בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שמא היינו במתעסק לחתוך הסימן אבל כאן שכבר חתך רובו הרי הוא כאילו נחתך כולו וכשמוליך ומביא כל היום כולו באותו מיעוטא הוי כאילו מוליך ביד וברגל ויש כאן שהייה ופסולה:
מתני׳ הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאֶחָד – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִים, אֲפִילּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת – פְּסוּלָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר – כְּשֵׁרָה.
With regard to one who slaughters by cutting two animals’ heads simultaneously, his slaughter is valid.
הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁין בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד – כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ; אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ בְּאִיזְמֵל – כְּשֵׁרָה.
If one was in the process of slaughtering two animals simultaneously, and he decapitated two heads in one motion,
גמ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אֲמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר קְרָא: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר״.
The mishna stated: If one decapitated the animal in one motion, the slaughter is not valid. The Gemara asks: From where is this matter derived?
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁחַט״ – אֵין ״וְשָׁחַט״ אֶלָּא וּמָשַׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״זָהָב שָׁחוּט״, וְאוֹמֵר ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר״.
Likewise, the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And he shall slaughter [ veshaḥat ] the young bull before the Lord” (Leviticus 1:5). The term “ veshaḥat ” means nothing other than: And he shall draw the knife across the neck of the animal. And similarly, the verse states: “And King Solomon made two hundred targets of drawn [ shaḥut ] gold” (I Kings 10:16), meaning gold that is smoothed in the manner of goldsmiths. And the verse states: “Their tongue is a sharpened arrow, it speaks deceit” (Jeremiah 9:7).
TOSAFOT
תנא דבי רבי ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך דאע"ג דאיהו גופיה דריש בריש פירקין (לעיל חולין כז.) ושחט במקום ששח חטהו תרתי ש"מ:
מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: ״זָהָב שָׁחוּט״ – שֶׁנִּטְוָוה כְּחוּט הוּא, תָּא שְׁמַע: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״.
The Gemara asks: What is the purpose of citing the additional verse introduced with the term: And the verse states? The Gemara answers: And if you would say that the term “drawn [ shaḥut ] gold” means that the gold was spun like soft thread [ keḥut ], come and hear: “Their tongue is a sharpened [ shaḥut ] arrow.” In this verse, shaḥut means drawn like the bowstring that propels an arrow, and is not a reference to thread.
רָבָא הֲוָה בָּדֵיק לֵיהּ גִּירָא לְרַבִּי יוֹנָה בַּר תַּחְלִיפָא, וְשָׁחַט בָּהּ עוֹפָא בַּהֲדֵי דְּפָרַח. וְדִלְמָא עֲבִיד חֲלָדָה! חָזֵינַן
The Gemara relates: Rava would examine the arrow
סְתִימְתָאָה, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִים זֶבַח אֶחָד!
which is cited unattributed,
RASHI
סתימתאה שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה:
זבח אחד ולרבנן ליפלוג. ועוד לר' אלעזר גופיה ליפלוג כגון דשחטה חד גברא בתרי סודרי שבאמצע שחיטה בא חברו ונטל סודרו מראשו ועטפו בסודר אחר ומדלא מפליג ש"מ תרווייהו מיטמו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף:
TOSAFOT
והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור כך היא גירסת הקונטרס וקשה דאדדייק מסיפא נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב אלמא דלא בעינן עקירה וברוב ספרים ישנים גרסינן והוינן בה לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ בעי עקירה פי' דאי סתמא לא בעי עקירה א"כ סתם הוי שלמים וכשר כששחטו לשם פסח מידי דהוה אשלמים ודאי ששחטן לשם פסח דכשרין:
וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן נַמִי לִפְלוֹג, כְּגוֹן דְּשָׁחַט חַד גַּבְרָא בִּשְׁנֵי סוּדָרִים, דְּסוּדָר קַמָּא לָא מִטַּמֵּא, וְסוּדָר בַּתְרָא מִטַּמֵּא! אֶלָּא, בִּפְסוּלָא דְּפָרָה קָא מַיְירֵי, בְּהֶכְשֵׁרָהּ לָא קָא מַיְירֵי.
And according to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who holds that two people may not slaughter one offering, let the tanna of the mishna also distinguish and teach a case where one man slaughtered with two cloths on his head, starting the slaughter with one and replacing it with the other midway through the slaughter, as in that case, since halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, the first cloth is not rendered impure but the latter cloth is rendered impure. Rather, one must say that the tanna is speaking only in reference to cases involving the disqualification of the red heifer itself, but he is not speaking in reference to cases involving a fit red heifer, and no proof may be cited from here.
RASHI
אלא לא מתרץ כרב יוסף אלא הכי תריץ דתנא בפרה פסולה איצטריך ליה לפלוגי ולאשמועינן דאע"ג דנפסלה מיהו קודם פסולה תורת פרה עליה והעסוקין בה נטמאו ובהכשרה לא חש לאורויי אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי אינה אלא לבסוף:
TOSAFOT
מדמי פסח מי אידחי ואם תאמר ממה נפשך אידחי גם מדמי פסח דמכי שחיט פורתא אינה ראויה לפדות אלא לכלבים ואין פודין קדשים להאכילן לכלבים ואם לאחר פדיון גומר שחיטתו אם כן הויא לה חולין בעזרה ואסורה באכילה וי"ל דמיד אחר פדיון יוציאנו חוץ ויגמור שם שחיטתו: