Back
Chagigah
Daf 4bמְפַנְקֵי, דִּכְתִיב: ״כִּי תָבֹאוּ לִרְאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי״.
a delicate
RASHI
מפנקי שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי:
TOSAFOT
כי תבואו לראות פני פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו':
תָּנָא: הֶעָרֵל וְהַטָּמֵא פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה. בִּשְׁלָמָא טָמֵא – דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ שָׁמָּה״ ״וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה״, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה – יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה – אֵינוֹ בַּהֲבָאָה.
It is taught: The uncircumcised and the ritually impure are exempt from the mitzva of appearance.
RASHI
פטורים מן הראיה אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח: טמא אינו (חייב) בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב (כי מקדש) ה' טמא ונכרתה (במדבר י״ט:י״ג):
TOSAFOT
דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה והא דאמרינן (פסחים דף סב.) ערל וטמא משלחין קרבנותיהן דאע"ג דליתנהו בביאה התם מיירי בנדרים ונדבות שאין קבועין זמן בהבאת רגלים והאי קרא לא משתעי אלא בעולת ראייה דבעינן ביאה אך קשה לרבי שמעון דאמר פרק בתרא דמו"ק (דף טז. ושם) וביום באו יקריב (יחזקאל מ״ד:כ״ז) בזמן שהוא ראוי לביאה יקריב בזמן שאינו ראוי לביאה לא יקריב ופשיט מהתם דמצורע לא ישלח קרבנותיו וכי לית ליה ההוא דלעיל דערל וטמא דמשמע דליכא מאן דפליג ולא מסתבר לחלק דהתם במצורע לחוד וההיא בשאר טמאים דהאי קרא בסתמא כתיב משמע דאכל טמאים קאי וכי תימא משום דכתיב לעיל מינה שבעת ימים יספרו לו (שם) דמשמע בימי סיפורו דקאי דוקא אמצורע הא אפסקיה למילתיה וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית דדרשינן מיניה זו עשירית האיפה ועוד התם הוה ליה לאתויי לההוא ערל וטמא למיפשט מינה דמשלח שפיר ונראה בעיני דהתם בקרבנות מצורע מצרעתו מיירי ובשמיני לרפואה כי בעי לאתויי קרבנותיו חזר ונצטרע הלכך האי קרבן דמחוייב לא מצי מייתי כיון דלאו בר ביאה הוא אבל בנדרים ונדבות מביא שפיר אף מצורע כמו שאר טמאים והתם הארכתי בדבר לפרש מההיא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן ולא בעינן סמיכה כמו בההיא דהשולח חטאתו ממדינת הים דכל הגט (גיטין דף כח: ושם) דפריך לה והא בעי סמיכה ומוקי לה בקרבן נשים או בחטאת העוף דהתם בערל שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כמו מצורע או זב דאין טהרתו תלויה רק ברפואה ואפשר שלא יתרפא לעולם והוה ליה מחוייב קרבן הלכך טוב לנו שיביא בלא סמיכה אבל התם בגיטין יש לנו להמתין עד שיביא עוד הארכתי התם בפרק ג' דגיטין (שם):
אֶלָּא עָרֵל מְנָלַן? הָא מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דִּמְרַבֵּי לְעָרֵל כְּטָמֵא. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״אִישׁ אִישׁ״ – לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל.
However, with regard to the uncircumcised, from where do we derive that he is exempt? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who amplifies the halakha so that the uncircumcised is included in the same category as the ritually impure.
RASHI
ערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה:
הכי גרסינן דמרבי ליה ערל כטמא:
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב:
לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא:
TOSAFOT
דמרבה ערל כי טמא אמר הרב ר' אלחנן דהא דאיצטריך קרא דלעיל למעוטי ליה טומטום ואנדרוגינוס ולא למעוטי מספק ערל התם אליבא דרבנן הוא דלרבי עקיבא לא צריך ומיהו אך קשה אמאי איצטריך מיעוט לערל גבי פסח תיפוק ליה מטמא וי"ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ומיהו זהו דוקא לפרש"י דמפרש התם ערל שמתו אחיו מחמת מילה יש להעמיד הכי אבל לפר"ת דמפרש שדואג מחמת הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס יש להקשות לרבי עקיבא דמרבה ערל כי טמא אמאי איצטריך קרא לערל דפסח תיפוק ליה מטמא ויש לומר דמהתם ידעינן ליה בעלמא כיון דמדמה ערל לטמא בפסח דרשינן נמי מאיש איש לרבות ערל כטמא אבל ליכא למימר דאי ליכא קרא אלא דערל כטמא הייתי אומר דפסח בא בערלות דאי הוה רובן ערלים כמו בטומאה דהא מנא ידעינן לרבות ערל כי טמא מאיש איש כי יהיה צרוע או זב והתם לא כתיב רק טומאת צרעת וזיבות ואנן אמרינן בריש אלו דברים (פסחים דף סז.) דלא דחי רק טומאת מת בלבד והשתא סוגיא דהכא פליגא ארבא דריש הערל (יבמות דף עב:) דקאמר דלא לישתמיט תנא דמרבה ערל כי טמא ונוקמא כרבי עקיבא ופריך ליה מהכא דערל וטמא פטורין מן הראייה ומשני שאני התם משום דמאיס ומשמע דאפילו רבנן מודו כלומר לאו משום דמרבה ליה כי טמא אלא משום דמאיס ומיהו י"ל דה"פ שאני התם משום דמאיס להכי מרבה ערל כי טמא אליבא דרבי עקיבא אבל לא שיהא ערל מטמא בנגיעה כטמא להכי לא תנינהו גבי הדדי:
תָּנוּ רַבָּנַן: טָמֵא פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ שָּׁמָּה״ ״וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה״, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה – יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה – אֵינוֹ בַּהֲבָאָה.
The Sages taught: A ritually impure person is exempt from the mitzva of appearance, as it is written: “And there shall you come,” “and there you shall bring.” Anyone included in coming is also included in the obligation of bringing offerings; and anyone not included in coming is not included in the obligation of bringing either.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דְּהַבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵרָאֶה״ ״יִרְאֶה״ – כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת, מַה בָּא לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו – אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
Rabbi Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times a year all your males shall appear [ yera’e ] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [ yireh ] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as one comes to see with both his eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is exempt from the mitzva of appearance in the Temple.
רַב הוּנָא, כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא ״יִרְאֶה״ ״יֵרָאֶה״ בָּכֵי, אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לוֹ לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: ״כִּי תָבוֹאוּ לִרְאוֹת פָּנָי מִי בִּקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי״.
The Gemara relates that when Rav Huna reached this verse, which can be read as: “Will see” [ yireh ] and “shall appear” [ yera’e ],
RASHI
עבד שהוא חביב לרבו עד שרבו מצפה ושואף מתי יראהו יתרחק מעליו:
יתרחק מעליו איך הגיע יום שנהפך לו לשונא ורחקו וצוה שלא יראהו שנאמר כי תבאו וגו':
רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם״, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: ״לָמָּה לִּי רוֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה׳״.
Similarly, when Rav Huna reached this verse, he cried: “And you shall sacrifice peace -offerings, and you shall eat there” (Deuteronomy 27:7). Can it happen to a slave whose master expects him to eat at his table, that his master will eventually distance himself from him? As it is written: “To what purpose is the multitude of your offerings to Me? says the Lord” (Isaiah 1:11).
רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו״. וּמַה תּוֹכֵחָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם – כָּךְ, תּוֹכֵחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אוֹתִי״. וּמַה שְּׁמוּאֵל הַצַּדִּיק הָיָה מִתְיָירֵא מִן הַדִּין, אָנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
The Gemara similarly relates: When Rabbi Elazar reached this verse, he cried: “And his brethren could not answer him, for they were affrighted at his presence” (Genesis 45:3). He said, in explanation of his emotional reaction: If the rebuke of a man of flesh and blood was such that the brothers were unable to respond, when it comes to the rebuke of the Holy One, Blessed be He, all the more so.
RASHI
תוכחה שמוכיח פשעו בפניו:
TOSAFOT
של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא להיפטר לגמרי דמכמה דברים מצי לפטור עצמו קצת כדאיתא בפרק הדר (עירובין דף סה.) יכולני לפטור כל העולם מדין של תפלה:
שְׁמוּאֵל מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים״, ״עוֹלִים״ – תְּרֵי מַשְׁמַע, חַד – שְׁמוּאֵל, וְאִידָךְ – דַּאֲזַל שְׁמוּאֵל וְאַתְיֵיהּ לְמֹשֶׁה בַּהֲדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם לְדִינָא מִתְבָּעֵינָא, קוּם בַּהֲדַאי דְּלֵיכָּא מִילְּתָא דִּכְתַבְתְּ בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא קִיַּימְתִּיהָ.
The Gemara asks: In the case of Samuel, what is it that he feared? As it is written: “And the woman said to Saul, I see a godlike being coming up [ olim ] out of the earth” (I Samuel 28:13). “ Olim ,” in the plural form, indicates that there were two of them. One of them was Samuel, but the other, who was he? The Gemara explains that Samuel went and brought Moses with him.
RASHI
מאי היא מנא לן דמתיירא:
TOSAFOT
דליכא מילתא דכתיב באורייתא דלא קיימתיה לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל דמנא ידע והא לא היה בדורו אלא היה אומר כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה בוא והעידני שכן למדת גם אתה:
רַבִּי אַמִי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״יִתֵּן בָּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה״, אֲמַר: כּוּלֵּי הַאי – וְאוּלַי?! רַבִּי אַמִי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה׳״, אֲמַר: כּוּלֵּי הַאי – וְאוּלַי?! רַבִּי אַסִי, כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה׳ [אֱלֹהֵי] צְבָאוֹת״, כּוּלֵּי הַאי – וְאוּלַי?!
When Rabbi Ami reached this verse, he cried: “Let him put his mouth in the dust, perhaps there may be hope” (Lamentations 3:29). He said: A sinner suffers through all this punishment and only perhaps
RASHI
כולי האי ואולי כל היסורין הללו יקבל ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה:
רַב יוֹסֵף כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי: ״וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט״ אֲמַר: מִי אִיכָּא דַּאֲזֵיל בְּלָא זִמְנֵיהּ? אִין, כִּי הָא דְּרַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי הֲוָה שְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אֲמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ: זִיל אַיְיתִי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂיעָר נְשַׁיָּיא. אֲזַל אַיְיתֵי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי.
When Rav Yosef reached this verse, he cried: “But there are those swept away without justice” (Proverbs 13:23). He said: Is there one who goes before his time and dies for no reason? The Gemara answers: Yes, like this incident of Rav Beivai bar Abaye, who would be frequented by the company of the Angel of Death
RASHI
ויש נספה בלא משפט יש כלה ואין עון בידו ולא היה משפט לספות:
ומי איכא דאזיל כו' הש"ס: קא בעי לה:
אמר ליה מלאך לשלוחו:
אייתי לי מרים מגדלא נשייא הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים:
TOSAFOT
אמר מי איכא איניש דאזיל בלא זימניה ל"ג אמר שהרי רב יוסף לא היה שואל כך שעל זה לא מתרץ לו הש"ס כלום אלא הש"ס קא פריך ליה:
הוה שכיח גביה מלאך המות דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת (דף קד: ושם):
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂיעָר נְשַׁיָּיא אֲמָרִי לָךְ! אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי אַהַדְרָהּ! אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְאַיְיתִיתָהּ – לֶיהֱוֵי לְמִנְיָינָא. אֶלָּא הֵיכִי יָכְלַתְּ לָהּ? הֲוַת נְקִיטָא מְתָארָא בְּיָדָהּ, וַהֲוַת קָא שָׁגְרָא
The Angel of Death said to him: I told you to bring Miriam, the raiser of women’s hair. His agent said to him: If so, return her to life. He said to him: Since you have already brought her, let her be counted
RASHI
היכי יכלת לה מאחר שלא הגיע זמנה:
הות נקיטא מתארא בידה היתה אוחזת בידה האוד של תנור שקורין פרגו"ן: