Back
Berakhot
Daf 61bרֵיאָה שׁוֹאֶבֶת כָּל מִינֵי מַשְׁקִין, כָּבֵד כּוֹעֵס, מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמַנִּיחָתוֹ, טְחוֹל שׂוֹחֵק, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, קֵיבָה יְשֵׁנָה, אַף נֵעוֹר. נֵעוֹר הַיָּשֵׁן, יָשֵׁן הַנֵּעוֹר – נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ. תָּנָא: אִם שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם נְעוֹרִים – מִיָּד מֵת.
and the lungs draw all kinds of liquids, the liver becomes angry, the gall bladder injects a drop of gall into the liver and allays anger, the spleen laughs,
RASHI
שואבת כל מיני משקין אע"פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס:
זורקת בו טפה מרה ומניחתו מן הכעס:
שוחק שחוק:
קרקבן בעוף הוא המסס בבהמה:
טוחן המאכל:
אף החוטם:
נעור מקיצו משנתו:
נעור הישן וישן הנעור שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת:
נמוק והולך לו מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי:
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. רְשָׁעִים – יֵצֶר רַע שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו״, בֵּינוֹנִים – זֶה וְזֶה שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ״.
With regard to one’s inclinations, it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The good inclination rules
RASHI
ולבי חלל בקרבי יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו:
נאם פשע לרשע וגו' אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו:
כי יעמוד הקב"ה:
לימין אביון להושיע משופטי נפשו ש"מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים:
אֲמַר רַבָּה: כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: לָא שָׁבֵיק מָר חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה!
Rabba said: People like us are middling. Abaye, his student and nephew, said to him: If the Master claims that he is merely middling, he does not leave room for any creature to live. If a person like you is middling, what of the rest of us?
RASHI
לא שבק מר חיי לכל בריה אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם:
וַאֲמַר רָבָא: לָא אִיבְרִי עָלְמָא אֶלָּא לִרְשִׁיעֵי גְּמוּרִי אוֹ לְצַדִּיקֵי גְּמוּרִי. אֲמַר רָבָא: לֵידַע אֱינָשׁ בְּנַפְשֵׁיהּ אִם צַדִּיק גָּמוּר הוּא אִם לָאו. אֲמַר רַב: לָא אִיבְרִי עָלְמָא אֶלָּא לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי – הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא – הָעוֹלָם הַבָּא.
And Rava said: The world was created only for the sake of the full-fledged wicked or the full-fledged righteous;
RASHI
לרשיעי גמורי העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ׳:ג׳):
לצדיקי גמורי העוה"ב שאין להם בעוה"ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:):
״וְאָהַבְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ?״ ואִם נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ?״ אֶלָּא: אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״, וְאִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ – אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.
We learned in our mishna the explanation of the verse: “And you shall love the Lord your God with all your heart and all your soul and all your might” (Deuteronomy 6:5). This was elaborated upon when it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer
RASHI
לכך נאמר בכל מאדך מן החביב עליך:
תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה, בָּא פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אֲמַר לֵיהּ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?
The Gemara relates at length how Rabbi Akiva fulfilled these directives. The Sages taught: One time, after the bar Kokheva rebellion, the evil empire of Rome decreed that Israel may not engage in the study and practice of Torah. Pappos ben Yehuda came and found Rabbi Akiva, who was convening assemblies in public and engaging in Torah study. Pappos said to him: Akiva, are you not afraid of the empire?
אָמַר לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר, וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמַה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אַף אֲנַחְנוּ, עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״ – כָּךְ, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
Rabbi Akiva answered him: I will relate a parable. To what can this be compared? It is like a fox walking along a riverbank when he sees fish gathering and fleeing from place to place. The fox said to them: From what are you fleeing? They said to him: We are fleeing from the nets that people cast upon us. He said to them: Do you wish to come up onto dry land, and we will reside together just as my ancestors resided with your ancestors? The fish said to him: You are the one of whom they say, he is the cleverest of animals? You are not clever; you are a fool. If we are afraid in the water, our natural habitat which gives us life, then in a habitat that causes our death, all the more so. The moral is: So too, we Jews, now that we sit and engage in Torah study, about which it is written: “For that is your life, and the length of your days” (Deuteronomy 30:20), we fear the empire to this extent; if we proceed to sit idle from its study, as its abandonment is the habitat that causes our death, all the more so will we fear the empire.
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוֹס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: פַּפּוֹס! מִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן? אֲמַר לֵיהּ: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְפַפּוֹס שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים.
The Sages said: Not a few days passed until they seized Rabbi Akiva and incarcerated him in prison, and seized Pappos ben Yehuda and incarcerated him alongside him. Rabbi Akiva said to him: Pappos, who brought you here? Pappos replied: Happy are you, Rabbi Akiva, for you were arrested on the charge of engaging in Torah study. Woe unto Pappos who was seized on the charge of engaging in idle matters.
בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ – אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ, אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ?! הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״ עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ״אֶחָד״.
The Gemara relates: When they took Rabbi Akiva out to be executed, it was time for the recitation of Shema . And they were raking his flesh with iron combs, and he was reciting Shema , thereby accepting upon himself the yoke of Heaven. His students said to him: Our teacher, even now, as you suffer, you recite Shema ? He said to them: All my days I have been troubled
RASHI
והיה מקבל עליו עול מלכות שמים קורא קריאת שמע:
אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? ״מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים״ וגו׳! – אָמַר לָהֶם ״חֶלְקָם בַּחַיִּים״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאַתָּה מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: This is Torah and this its reward? As it is stated: “From death, by Your hand, O Lord, from death of the world” (Psalms 17:14); Your hand, God, kills and does not save. God said the end of the verse to the ministering angels: “Whose portion is in this life.” And then a Divine Voice emerged and said: Happy are you, Rabbi Akiva, as you are destined for life in the World-to-Come, as your portion is already in eternal life.
RASHI
ממתים ידך יי' ממתים מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם:
״לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים״ וכו׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה. אִיתְּמַר נַמִי, אֲמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, הָכִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה, וּבְשֶׁאֵין גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה.
We learned in the mishna that one may not act irreverently opposite the Eastern Gate,
RASHI
מן הצופים מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו:
וברואה שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא:
ובשאין גדר מפסיק בינו להר הבית:
ובזמן שהשכינה שורה שבית המקדש קיים:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם, וּבַגָּלִיל לֹא יִפָּנֶה אֶלָּא מִזְרָח וּמַעֲרָב. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
In this context, the Sages taught: One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west,
RASHI
הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה:
ובגליל שהיא בצפונה של א"י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב:
ה"ג וחכמים אוסרין ולא גרסינן בכל מקום:
חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! – אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְדָדִין.
The Gemara argues: But the opinion of the Rabbis, who prohibit this, is identical to that of the first anonymous tanna, who also prohibits doing so. The Gemara replies: The practical difference between them is with regard to the sides, i.e., a place in Judea that is not directly east or west of Jerusalem, or a place in the Galilee that is not directly north of Jerusalem. According to the first tanna , it is prohibited; according to the Rabbis, it is permitted.
RASHI
חכמים היינו ת"ק דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה:
איכא בינייהו צדדים דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר' יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא:
תַּנְיָא אִידָךְ: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם, וּבַגָּלִיל – צָפוֹן וְדָרוֹם אָסוּר, מִזְרָח וּמַעֲרָב מוּתָּר. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – אָסוּר, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – מוּתָּר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר בְּכָל מָקוֹם.
It was taught in another baraita : One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west; rather, he should only do so facing north and south. And in the Galilee, defecating while facing north and south is prohibited, while east and west is permitted. And Rabbi Yosei permitted doing so, as Rabbi Yosei was wont to say: They only prohibited doing so when one can see the Temple. Rabbi Yehuda says: When the Temple is standing, it is prohibited, but when the Temple is not standing, it is permitted. The Gemara adds that Rabbi Akiva prohibits defecating anywhere while facing east and west.
RASHI
בדר' עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר:
TOSAFOT
רבי עקיבא אוסר בכל מקום מזרח אחוריו ופניו למערב ומסקינן אפילו בחוץ לארץ ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל:
רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! – אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּץ לָאָרֶץ.
The Gemara challenges this: Rabbi Akiva’s position is identical to that of the first, anonymous tanna , who also prohibits doing so. The Gemara responds: The practical difference between them is with regard to places outside of Eretz Yisrael , as according to Rabbi Akiva, even outside of Eretz Yisrael, defecating while facing east and west is prohibited.
רַבָּה הָווּ שַׁדְיָין לֵיהּ לִבְנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֲזַל אַבַּיֵי שְׁדַנְהוּ צָפוֹן וְדָרוֹם, עַל רַבָּה תְּרַצְנְהוּ. אֲמַר: מַאן הַאי דְּקָמְצַעֵר לִי? אֲנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי, דַּאֲמַר: בְּכָל מָקוֹם אָסוּר.
The Gemara relates that in Rabba’s bathroom, the bricks were placed east and west in order to ensure that he would defecate facing north and south. Abaye went and placed them north and south, to test if Rabba was particular about their direction or if they had simply been placed east and west incidentally. Rabba entered and fixed them. He said: Who is the one that is upsetting me? I hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: It is prohibited everywhere.
RASHI
הוו שדיין ליה לבני לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א' למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל:
אזל אביי שדנהו צפון ודרום לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר"ע דאמר בחו"ל נמי קפדינן עלה דמילתא: