Back
Berakhot
Daf 60aהַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״. אֲמַר אַבַּיֵי: לָא לֵימָא אֱינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״. כִּי נָפֵיק אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלָלִים חֲלָלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״.
One who enters a bathroom
RASHI
התכבדו וכו' אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך (תהילים צ״א:י״א):
שאם יפתח אחד מהם מן החללים כגון הלב או הכרס או המעים:
או אם יסתם אחד מהם מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת. יפתח קאי אחללים יסתם קאי אנקבים:
TOSAFOT
אשר יצר את האדם בחכמה בתנחומא ויברא אלהים את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו היינו דאמר בסנהדרין בס"פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח.) לכך נברא בערב שבת כדי שיכנס לסעודה מיד וע"כ יסדו אשר יצר את האדם בחכמה:
מַאי חָתֵים? – אָמַר רַב: ״רוֹפֵא חוֹלִים״. אֲמַר שְׁמוּאֵל: קָא שָׁוִינְהוּ אַבָּא לְכוּלֵּי עָלְמָא קְצִירֵי! אֶלָּא: ״רוֹפֵא כָל בָּשָׂר״. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״. אֲמַר רַב פַּפָּא: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ ״רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.
The Gemara asks: With what should one conclude this blessing? Rav said: One should conclude: Blessed… Healer of the sick. Shmuel said: Abba, Rav, has rendered everyone sick. Rather, one should say: Healer of all flesh. Rav Sheshet said: One should conclude: Who performs wondrous deeds. Rav Pappa said: Therefore, let us say them both: Healer of all flesh, Who performs wondrous deeds.
RASHI
קצירי חולים:
רופא כל בשר כנגד היציאה שהיא רפואת כל הגוף:
ומפליא לעשות כנגד שהגוף חלול כמו נאד והנאד הזה אם יש בו נקב אין הרוח עומד בתוכו והקב"ה ברא את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה ואעפ"כ הרוח בתוכו כל ימי חייו וזו היא פליאה וחכמה:
TOSAFOT
מפליא לעשות משום דאמרינן בב"ר כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך אדם עושה נאד אפילו יש בו נקב אחד מלא מחט סדקית הרוח יוצא ואינו יכול לשמור בו יין והקב"ה ברא נקבים נקבים באדם ושומר הרוח שאינו יוצא ממנו:
הַנִּכְנָס לִישֹׁן עַל מִטָּתוֹ אוֹמֵר מִ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ עַד ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״. וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתֵן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַרְגִּילֵנִי לִידֵי מִצְוָה, וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִידֵי עֲבֵירָה, וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְיִשְׁלוֹט בִּי יֵצֶר טוֹב וְאַל יִשְׁלוֹט בִּי יֵצֶר הָרָע, וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רָע וּמֵחֳלָאִים רָעִים, וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כּוּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ״.
The Gemara proceeds to cite additional blessings recited as part of one’s daily routine. One who enters to sleep on his bed
RASHI
ותהא מטתי שלמה שלא יהא פסול ורשע בזרעי:
כִּי מִתְעַר אוֹמֵר: ״אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה, אַתָּה יְצַרְתָּהּ בִּי, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִיטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא, כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים״.
When one awakens, he recites: My God, the soul
כִּי שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא לֵימָא: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה״. כִּי פָּתַח עֵינֵיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים״. כִּי תָּרֵיץ וְיָתֵיב לֵימָא: ״בָּרוּךְ מַתִּיר אֲסוּרִים״. כִּי לָבֵישׁ לֵימָא: ״בָּרוּךְ מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים״. כִּי זָקֵיף לֵימָא: ״בָּרוּךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים״. כִּי נָחֵית לְאַרְעָא לֵימָא: ״בָּרוּךְ רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. כִּי מַסְגֵי לֵימָא: ״בָּרוּךְ הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גֶבֶר״. כִּי סַיֵּים מְסָאנֵיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי״. כִּי אָסַר הֶמְיָינֵיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״. כִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה״.
Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [ sekhvi ] understanding
RASHI
לשכוי תרנגול דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בר"ה (דף כו.):
TOSAFOT
כי שמע קול תרנגולא אומר ברוך שנתן לשכוי בינה להבחין והוא הדין אפילו כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה על הנאת האורה שתרנגול מבחין והוא נהנה מן האור:
כי פריס סודרא על רישיה וה"ה לכל כובע ולכל כסוי ודוקא כשנהנה אבל אם אינו נהנה כגון שהוא שוכב על מטתו לא יברך לא זו ולא מלביש ערומים ולא ברכות כיוצא בהן כיון שלא נהנה כדמשמע בפרק שלישי דמגילה (דף כד:) גבי מי שלא ראה מאורות מימיו דכולי עלמא בעי שיהנה מן האורה:
כִּי מְעַטַּף בְּצִיצִית לֵימָא: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדַּרְעֵיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין״. אַרֵישֵׁיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ לֵימָא: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ לֵימָא: בָּרוּךְ הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפַּי, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתְךָ וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עָוֹן וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְךָ, וְרַחֲקֵנִי מֵאָדָם רַע וּמֵחָבֵר רַע, וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר טוֹב וּבְחָבֵר טוֹב בְּעוֹלָמְךָ, וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
Upon wrapping himself in ritual fringes,
TOSAFOT
אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין כיון דתחלת הנחתו בזרועו יש לברך להניח אבל בשל ראש מברך על מצות ולא להניח שכבר התחיל והניח אחד מהם ובפ' הקומץ (מנחות לו. ושם) אמר לא סח מברך אחת סח מברך שתים פ"ה דעל שתי התפילין קאמר דמברך ברכה אחת על שתיהן בלא סח בינתים ודוחק לומר דלא הוצרכו שתי ברכות דלהניח ועל מצות אלא כשסח ועבר עבירה. לכן פר"ת דעל של ראש שהיא גמר מצוה ועיקר דיש בה ד' בתים ושי"ן מברך על מצות אבל סח חוזר ומברך שתים על של ראש וכן בשימושא רבא דגאונים ולפר"ת גבי סח מברך שתים אם יניח של ראש לבד דאין מעכבין זה את זה מברך שתים על של ראש בלבד ומה שלא הזכיר הגמ' על של ראש בלבד מברך שתים לפי שאין רגילות כלל להניח זה בלא זה דתפילין בי בר חבו שכיחי (ב"מ ד' כט:) וכן פי' רבינו תם בתשובותיו וכן רבינו אלחנן בסדר תקון תפלה שלו כתב כן:
״חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ״ כו׳. מַאי ״חַיָּיב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה״?! – אִילֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. – וְהָתְנַן: עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, עַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״! – אֲמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקַבּוּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה.
We learned in the mishna: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him. The Gemara asks: What does it mean: One is obligated to recite a blessing for the bad just as for the good?
RASHI
הכי גרסי' אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת:
לקבולינהו בשמחה לברך על מדת פורענות בלבב שלם:
אֲמַר רַב אַחָא מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי: מַאי קְרָא – ״חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה׳ אֲזַמֵּרָה״, אִם חֶסֶד – אָשִׁירָה, וְאִם מִשְׁפָּט – אָשִׁירָה.
Rav Aḥa said in the name of Rabbi Levi: What is the verse that alludes to this? “I will sing of loving-kindness and justice; unto You, O Lord, will I sing praises” (Psalms 101:1). Rav Aḥa explains: If it is loving-kindness, I will sing, and if it is justice, I will sing. I will thank God in song for the bad just as for the good.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מֵהָכָא: ״בַּה׳ אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר״; ״בַּה׳ אֲהַלֵּל דָּבָר״ – זוֹ מִדָּה טוֹבָה, ״בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר״ – זוֹ מִדַּת פּוּרְעָנוּת.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The proof is from here, as it is stated: “In God, I will praise His word; in the Lord, I will praise His word” (Psalms 56:11). The Gemara explains that In God, I will praise His word; that is the revelation of God’s attribute of benevolence, while: In the Lord, I will praise His word; that is the attribute of suffering; even if God brings suffering to bear upon me, I will still praise Him.
RASHI
אלהים לשון דיין כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ״ב:ח׳):
רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר מֵהָכָא: ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״, ״צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״.
Rabbi Tanḥum said: The proof is from here, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord” (Psalms 116:13), and: “I found trouble and sorrow, but I called upon the name of the Lord” (Psalms 116:3–4).
וְרַבָּנַן אָמְרִי מֵהָכָא: ״ה׳ נָתַן וַה׳ לָקָח יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ״.
And the Rabbis said: The proof is from here, as it is stated: “The Lord has given and the Lord has taken away; blessed be the name of the Lord” (Job 1:21).
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר ״כָּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבֵיד״.
Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say:
כִּי הָא, דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, מְטָא לְהַהִיא מָתָא, בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא וְלָא יָהֲבִי לֵיהּ. אֲמַר: ״כָּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטַב״. אֲזַל וּבָת בְּדַבְרָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא. אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵיהּ לִשְׁרָגָא, אֲתָא שׁוּנָרָא אָכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא, אֲתָא אַרְיֵה אָכְלֵיהּ לַחֲמָרָא. אֲמַר: כָּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטַב. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גַּיְיסָא, שַׁבְיֵיהּ לְמָתָא. אֲמַר לְהוּ: לָאו אָמְרִי לְכוּ ״כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does,
RASHI
ובת בדברא ולן בשדה:
הוה בהדיה תרנגולא להקיצו משנתו: