Back
Berakhot
Daf 59bתָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִילּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״. וְאֵימַת הָוֵי? – אֲמַר אַבַּיֵי: כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִין, וַהֲדַר מַחֲזוֹר וְנָפְלָה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַאי בְּאוֹרְתָא דִּתְלָת נַגְהֵי אַרְבַּע.
The Sages taught: One who sees the sun in the beginning of its cycle,
RASHI
בתקופתה מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש:
אימת הוי אחמה בתקופתה קאי:
כל כ"ח שנים של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד':
באורתא דתלת נגהי ד' שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד':
נגהי ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי:
שבתאי שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד':
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה הַיָּם״ וכו׳. ״לִפְרָקִים״ עַד כַּמָּה? אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: One who sees the great sea intermittently recites: Blessed…Who has made the great sea. The Gemara asks: How much is intermittently? Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: Thirty days.
וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְּבָבֶל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״. וְהָאִידָנָא דְּשַׁנְיוּהּ פַּרְסָאֵי – מִבֵּי שָׁבוֹר וּלְעֵיל, רַב יוֹסֵף אֲמַר: מֵאִיהִי דְּקִירָא וּלְעֵיל. וַאֲמַר רָמִי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשַׁבִּיסְתָּנָא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״.
And Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. The Gemara adds: And now that the Persians have rerouted
RASHI
אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת:
והאידנא דשניוה פרסאי מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת:
מַאי ״חִדֶּקֶל?״ – אָמַר רַב אַשִׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״ – שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין.
The Gemara proceeds to explain the names of these rivers. What is the source of the name Ḥidekel [ Tigris]? Rav Ashi said: Its name is an acronym derived from the fact that its waters are sharp [ ḥadin ] and light [ kalin ] and therefore good for drinking. What is the source of the name Perat [Euphrates]? It is so named because its waters are fruitful [ parin ] and multiply [ ravin ]; there are many fish in it.
RASHI
חדין חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף:
וַאֲמַר רָבָא: הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מְחוֹזָא – מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָּא דְּדִגְלַת, הַאי דְּגִיחוֹרִי – מִשּׁוּם דְּמְשַׁמְשֵׁי בִּימָמָא, וְהַאי דְּנָיְידִי עֵינַיְיהוּ – מִשּׁוּם דְּדָיְירוּ בְּבַיִת אָפֵל.
As for the Tigris River, Rava said: The inhabitants of the city Meḥoza
RASHI
ה"ג והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו"ש בלע"ז:
דניידי עינייהו עיניהם נדים ונעים:
״עַל הַגְּשָׁמִים״ כו׳. וְעַל הַגְּשָׁמִים ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ?! וְהָאֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ, וְאָמְרִי לָהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים – מִשֶּׁיָּצָא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה.
We learned in our mishna that over rain one recites the blessing: Blessed…Who is good and does good. The Gemara asks: And over rain does one really recite the blessing: Who is good and does good? Didn’t Rabbi Abbahu say, and some say it was taught in a baraita : From when does one recite the blessing on rain?
RASHI
משיצא חתן לקראת כלה שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה:
מַאי מְבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ״, וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בָּהּ הָכִי: ״אִילּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וכו׳ אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ…עַד ׳תִּשְׁתַּחֲוֶה׳, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ רוֹב הַהוֹדָאוֹת״.
The Gemara asks: What blessing does one recite? Rav Yehuda said: The formula of the blessing is: We thank You for each and every drop that You have made fall for us. And Rav Yoḥanan concludes the blessing as follows: If our mouths were as full of song as the sea…we could not sufficiently praise You O Lord our God, and he continues with the formula of nishmat that is recited on Shabbat morning, until: Shall bow before You. Blessed are You, O Lord, to Whom abundant thanksgivings are offered.
״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְלֹא ״כָּל הַהוֹדָאוֹת?!״ – אֲמַר רָבָא: אֵימָא ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״. אֲמַר רַב פַּפָּא: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ ״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״,
The Gemara asks: Does the blessing say: Abundant thanksgivings, and not: All thanksgivings? Certainly all thanksgivings are due to God. Rava said: Emend the formula of the blessing and say: The God of thanksgivings. Rav Pappa said: Therefore, we will recite them both: Abundant thanksgivings, and: The God of thanksgivings.
וְאֶלָּא קַשְׁיָא! – לָא קַשְׁיָא, הָא – דִּשְׁמַע מִשְׁמַע, הָא – דַּחֲזָא מֶחֱזִי.
However, it is still difficult, as apparently the blessing for rain is not: Who is good and does good, as it appears in our mishna. The Gemara responds: This is not difficult. This, which we learned in our mishna, that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one heard that rain fell. This, where we learned that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one saw the rain fall.
RASHI
שמע משמע שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב:
דִּשְׁמַע מִשְׁמַע – הַיְינוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, וּתְנַן: עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״
The Gemara asks: One heard that the rain fell; that is a case of good tidings. And we learned in the mishna that upon hearing good tidings one recites: Who is good and does good. Therefore, there is no reason for the mishna to mention rain separately.
אֶלָּא אִידִי וְאִידִי דְּחָזֵי מֶחֱזִי, וְלָא קַשְׁיָא, הָא – דַּאֲתָא פּוּרְתָּא, הָא – דַּאֲתָא טוּבָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דַּאֲתָא טוּבָא, וְלָא קַשְׁיָא, הָא – דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא, הָא – דְּלֵית לֵיהּ אַרְעָא.
Rather, the difficulty can be otherwise resolved: This, Rabbi Abbahu’s statement, and that, the mishna, both refer to a case where one saw the rain fall, and this is not difficult. This, Rabbi Abbahu’s statement that one recites We thank You, etc., refers to a case where a little rain fell, while that, the mishna which says that one recites: Who is good and does good, refers to a case where a lot of rain fell. And if you wish, say instead that this and that refer to cases where a lot of rain fell, and this is not difficult. This, the mishna, refers to a case where one owns land, while that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one does not own land, so the rain does not benefit him directly.
RASHI
אתה פורתא מודים אנחנו לך:
אתא טובא הטוב והמטיב:
אית ליה ארעא הטוב והמטיב שהטיב לו:
אִית לֵיהּ אַרְעָא ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ?! וְהָא תְּנַן: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ…שֶׁהֶחֱיָינוּ… וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״, שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים אוֹמֵר: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״
The Gemara asks: One who owns land recites: Who is good and does good? Didn’t we learn in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life…and brought us to this time. However, if the land belonged to him and others in partnership, he recites: Who is good and does good? For rain falling onto land that one owns exclusively, he recites: Who has given us life and not: Who is good and does good.
RASHI
בנה בית חדש שכולו שלו אומר שהחיינו:
שלו ושל אחרים הטוב והמטיב:
ה"ג (והתנן) בנה בית חדש וכו' לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ול"ג אלא הא והא דאית ליה ארעא וה"פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובא שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו:
לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת, הָא – דְּלֵית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת, וְהָתַנְיָא: קְצָרוֹ שֶׁל דָּבָר, עַל שֶׁלּוֹ הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ… שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ״, עַל שֶׁלּוֹ וְעַל שֶׁל חֲבֵירוֹ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״.
The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna where we learned that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one owns his land in partnership with another; that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: Who has given us life, refers to a case where one owns the land exclusively and does not have a partnership. And indeed, this halakha was taught in a baraita : The gist of the matter is, for that which is exclusively his, he recites: Blessed…Who has given us life and sustained us; for that which belongs to him and to another in partnership, he recites: Who is good and does good.
RASHI
והתניא בניחותא:
קצרו של דבר כלומר כללו של דבר:
וְכָל הֵיכָא דְּלֵית לְאַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ לָא מְבָרֵךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב?!״ – וְהָתַנְיָא, אָמְרוּ לֵיהּ: יָלְדָה אִשְׁתּוֹ זָכָר, אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא אִשְׁתּוֹ בַּהֲדֵיהּ, דְּנִיחָא לָהּ בְּזָכָר.
The Gemara challenges this principle: And in every case where others are not with him, one does not recite: Who is good and does good? Wasn’t it taught in a baraita : If they told him that his wife gave birth to a male,
תָּא שְׁמַע: מֵת אָבִיו וְהוּא יוֹרְשׁוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״, וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא אַחֵי דְּקָא יָרְתִי בַּהֲדֵיהּ.
The Gemara challenges further: Come and hear a contradiction from what was taught in a baraita : One whose father died and he is his heir,
RASHI
ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים:
תָּא שְׁמַע: שִׁינּוּי יַיִן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, שִׁינוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵף בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ ״שִׁינּוּי יַיִן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ״, אֲבָל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא בְּנֵי חֲבוּרָה דְּשָׁתוּ בַּהֲדֵיהּ.
The Gemara cites an additional challenge: Come and hear a contradiction based on what was taught in a baraita : In the case of a change in the type of wine
RASHI
שינוי יין שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן:
שינוי מקום יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין:
TOSAFOT
הטוב והמטיב אבל אשינוי לחם ואשינוי בשר אין מברכין הטוב והמטיב דדווקא איין דאית ביה תרתי דסעיד ומשמח מברכין הטוב והמטיב אבל בשר ולחם לא ופרשב"ם בערבי פסחים (דף קא. ושם) דדוקא כשהאחרון משובח מברכים הטוב והמטיב אבל בכיוצא בו לא אך בירושלמי דכיצד מברכין א"ר אבא בר רב הונא צריך לברך על יין חדש וישן שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כשינוי מקום משמע דוקא כשהאחרון ישן דעדיף טפי ור"ת פי' דאפי' אין האחרון חשיב רק שלא ישתנה לגריעותא יותר מדאי ומסיים בה רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו אע"ג דישן אידכר בסוף מ"מ נימא דרבי פליג עליה ולפרשב"ם יעמידנה להך דרבי במסופק אם האחרון טוב ומספק היה מברך על כל אחד שמא משובח הוא אך ר"ת מפרש דעובדא דרבי בא לחלק כדפי' וי"מ דההוא דחדש וישן מיירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום דבתר הכי אבל לא מצינו כן בגמרא שלנו:
התם דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה וה"ה אם אשתו ובניו עמו אבל יחיד לא ואפילו שהחיינו אין מברך יחיד על שינוי יין דלא אשכחן יחיד שמברך שהחיינו רק אחדתא וכן כל פרי חדש כשאכלו מברך שהחיינו כדאמרינן בסוף בכל מערבין (עירובין מ:):
״בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים״ וכו׳. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
We learned in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels
RASHI
ר"י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך:
TOSAFOT
ורבי יוחנן אמר אפי' קנה כיוצא בהם והלכתא כר' יוחנן אליבא דלישנא בתרא אפילו קנה והדר קנה שהיו לו כלים חדשים כיוצא באלו צריך לברך דקי"ל כרבי יוחנן לגבי דרב מכ"ש דלגבי רב הלכתא כוותיה ואומר ר"י דוקא בבגדים חשובים דומיא דבית חדש נקט כלים חדשים אבל שאינם חשובין כ"כ כמו מנעלים ואנפליאות וחלוק וכיוצא בהן אין צריך לברך בירושלמי א"ר חייא בר אבא לא סוף דברים חדשים אלא אפי' שחקים כאילו חדשים הן ר' יעקב בשם רבי חייא בר אבא אמר קנה אומר שהחיינו ניתן לו אומר הטוב והמטיב לבש בגדים אומר מלביש ערומים וצ"ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדיה: