Back
Berakhot
Daf 51aאֲנַן נַעֲבֵד לְחוּמְרָא.
we will act stringently
RASHI
אנן נעבד לחומרא שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה:
״וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח״ – אֲמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָהּ – ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״.
And he lifts it at least one handbreadth from the ground.
״וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ״ – כִּי הֵיכִי דְּלָא נֵיסַח דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ.
And he fixes his eyes upon the cup; so that his attention will not be distracted from it.
״וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ בְּמַתָּנָה״ – כִּי הֵיכִי דְּתִתְבָּרֵךְ דְּבֵיתְהוּ.
And he sends it as a gift to members of his household;
עוּלָּא אִקְלַע לְבֵי רַב נַחְמָן, כָּרֵיךְ רִיפְתָּא, בָּרִיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא, יְהַב לֵיהּ כָּסָא דְּבִרְכָתָא לְרַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: לִישַׁדַּר מָר כָּסָא דְּבִרְכָתָא לְיַלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶאֱמַר: ״וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ״ – ״פְּרִי בִטְנָהּ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״פְּרִי בִטְנְךָ״.
The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Naḥman. He ate bread, recited Grace after Meals, and gave the cup of blessing to Rav Naḥman. Rav Naḥman said to him: Master, please send the cup of blessing to Yalta,
תַּנְיָא נַמִי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ״ – ״פְּרִי בִטְנָהּ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״פְּרִי בִטְנְךָ״.
That opinion was also taught in a baraita : Rabbi Natan says: From where is it derived that the fruit of a woman’s body is only blessed from the fruit of a man’s body? As it is stated: And He will bless the fruit of your body; He will bless the fruit of her body was not stated. Rather, He will bless the fruit of your body.
אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָא, קָמָה בְּזִיהֲרָא וְעָלְתָה לְבֵי חַמְרָא וּתְבַרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְּחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: נְשַׁדַּר לָהּ מָר כָּסָא אַחֲרִינָא, שְׁלַח לָהּ: כָּל הַאי נַבְגָּא דְּבִרְכָתָא הִיא. שְׁלַחָה לֵיהּ: מִמַּהֲדוּרֵי מִילֵּי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי.
The Gemara relates that meanwhile Yalta heard Ulla’s refusal to send her the cup of blessing. Yalta was the daughter of the Exilarch and was accustomed to being treated with deference, so she arose in a rage, entered the wine-storage, and broke four hundred barrels of wine. Afterward, Rav Naḥman said to Ulla: Let the Master send her another cup. Ulla sent Yalta a different cup with a message saying that all of the wine in this barrel is wine of blessing;
RASHI
שמעה ילתא שלא ישגר לה כוס של ברכה:
קמה בזיהרא עמדה בכעס:
כל האי נבגא דברכתא היא כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא שתי ממנו:
נבגא כוס כמו לשתי מר אנבגא:
ממהדורי מילי ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים:
ומסמרטוטי כלמי וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים. כנים מתרגמינ' כלמתא:
אָמַר רַב אַסִי: אֵין מְסִיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְאָמַר רַב אַסִי: אֵין מְבָרְכִין עַל כּוֹס שֶׁל פּוּרְעָנוּת. מַאי כּוֹס שֶׁל פּוּרְעָנוּת? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כּוֹס שֵׁנִי. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: הַשּׁוֹתֶה כִּפְלַיִם לֹא יְבָרֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ – וְהַאי לָא מִתַּקַן.
Rav Asi said: One may not speak over a cup of blessing
RASHI
אין מסיחין משאחזו עד שיברך:
כוס שני שהוא של זוגות והעומד על שלחנו ושתי זוגות ניזוק על ידי שדים:
כפלים זוגות:
הכון לקראת בדברים נאים ולא בדברי פורענות:
TOSAFOT
אין מסיחין על כוס של ברכה פי' רש"י שלא יסיח (דעת) המברך משנתנו לו כוס של ברכה וה"ה המסובין שאין רשאין להסיח דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע וגם אין להפסיק השומעים בשיחת חולין כמו שאין המברך רשאי להסיח ואף על פי שאמר התם (פרק בתרא דר"ה ד' לד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא משמע שהשומע סח בינתים ואפילו הכי יצא אך לכתחלה אין לעשות כן ומיהו נראה דהיינו דוקא בשעה שהמברך שותק מעט בין ברכה לברכה אבל בשעה שהוא מברך אם היה מדבר אפילו בדיעבד לא יצא:
אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ, וְאָמְרִי לָהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: הָאוֹכֵל וּמְהַלֵּךְ – מְבָרֵךְ מְעוּמָּד, וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל מְעוּמָּד – מְבָרֵךְ מְיוּשָּׁב, וּכְשֶׁהוּא מֵיסֵב וְאוֹכֵל – יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. וְהִלְכְתָא: בְּכוּלְּהוּ יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. הדרן עלך שלשה שאכלו
In concluding the halakhot of blessings, the Gemara cites that Rabbi Abbahu said, and some say it was taught in a baraita : One who eats and walks, recites the blessing of Grace after Meals standing in one place, and one who eats standing, recites the blessing while seated, and one who eats reclining on a divan sits and then recites the blessing. And the halakha is: In all of these cases one sits and then recites the blessing.
RASHI
מסב במטה דרך הסבה:
והלכתא בכולהו יושב ומברך:
TOSAFOT
והלכתא בכולהו יושב ומברך לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו בו מה שאין כן בשאר ברכות והוא נוטריקון ואכלת ושבעת שב עת וברכת לברכת המזון מפי רבי משה אלברט:
SUMMARY
This chapter dealt with the halakhic determination that any meal in which several people were established as part of the group partaking of that meal requires a zimmun. Due to the significance of this mitzva, members of that group are forbidden to separate and recite Grace after Meals individually. With regard to the details of the halakhot of zimmun, although there were Sages who sought to add to the details of the zimmun formula, the conclusion reached in this chapter was that in terms of the number of participants there are but two formulas: The standard formula recited in a quorum of three diners and the formula that includes invocation of the name of God when there are ten or more diners. Due to the affinity of the zimmun blessing to communal prayer, which requires a quorum of ten men, it is understandable why women were totally or at least to a large extent, exempted from it. Although various Sages sought to integrate the zimmun blessing and Grace after Meals into one cohesive unit, ultimately they remained separate. Grace after Meals is a distinct unit comprised of four blessings even when it is not preceded by a zimmun. Within Grace after Meals, opinions differ whether the four blessings: Who feeds all, the blessing of the land, Who builds Jerusalem, and Who is good and does good, are all of equal standing. Some of the Sages held that all of the blessings are alluded to in the Torah. However, the conclusion reached was that the fourth blessing: Who is good and does good, is a rabbinic addition and the obligation to recite it is not on a par with the obligation to recite the first three blessings. Although their establishment and formulation developed over the course of many generations, their source is the Torah itself. Although the halakhic ruling is that in certain circumstances one may abridge or alter the formula of those blessings, their essence and certain key concepts, i.e., land, Torah, covenant, and life, are always required. A totally different area that was clarified in the course of the discussions with regard to the zimmun blessing relates to foods that have an element of prohibition associated with them, over which it is inappropriate to recite a blessing or to form a zimmun. There are various details involved in distinguishing between the food items; however, fundamentally the Sages arrived at the following division: Over those items where required gifts were not separated or a required action was not performed but nevertheless there is no prohibition to derive pleasure from them, one may recite a blessing. However, over those items where the failure to separate the gifts or perform the action results in a prohibition to derive pleasure from them, one may neither recite Grace after Meals nor the zimmun blessing.
INTRO
Grace after Meals, and even more so the zimmun blessing, lend an element of worship and prayer to every meal. However, even the meal itself is not merely an exercise in eating, but it contains a wide-ranging collection of laws of precedence with regard to the various food items consumed in the course of a meal. By the letter of the law, one is not required to avoid ritual impurity, other than when dealing with consecrated items or entering the Temple. However, the nation’s elite, ḥaverim and Torah scholars, were always vigilant in their observance of the halakhot of ritual impurity and observed a standard of purity equal to that observed by priests. The plethora of halakhot associated with ritual purity and impurity and the preponderance of rabbinic decrees in that area created a situation where it was necessary to be especially vigilant during every meal in order to avoid both becoming ritually impure himself and making the food ritually impure. Special care was required with regard to liquids, as by rabbinic decree, they become ritually impure by means of contact with any impurity and they then render impure all objects with which they subsequently come into contact. In fact, both Beit Shammai and Beit Hillel seek to minimize as much as possible the potential of a person or food items becoming ritually impure in the course of a meal. Although most of the disputes cited in the mishna in this chapter deal with purity and impurity, there is a discussion in the Gemara with regard to the order of the blessings recited at the conclusion of Shabbat. Although the halakhot of Shabbat per se have no direct connection to tractate Berakhot, since the procedure for remembering the day and acknowledging its sanctity at its outset and at its conclusion: “Remember the Sabbath day to keep it holy” (Exodus 20:7), involves various blessings of enjoyment, e.g., blessings on wine, spices, etc., that is their connection to tractate Berakhot. The special blessing recited over light at the conclusion of Shabbat and Yom Kippur is unlike all other blessings of enjoyment. Although, on the one hand, one derives a modicum of pleasure from the light, due to other considerations, it falls into the category of the blessings discussed in the ninth chapter, blessings of praise and thanksgiving. A person recites the blessing over the very existence of light and not over any direct pleasure or benefit derived from it. Indeed, this dual characteristic stands at the center of the talmudic discussion surrounding the blessing over light.
מתני׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵין בֵּית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.
These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal: One dispute concerns the order of blessings in kiddush . Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and recites a blessing over the wine thereafter. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and recites a blessing over the day thereafter.
RASHI
הדרן עלך שלשה שאכלו
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.
Similarly, Beit Hillel and Beit Shammai disagree with regard to drinking wine before a meal. Beit Shammai say: One washes his hands and mixes water with the wine in the cup thereafter, and Beit Hillel say: One mixes water with the wine in the cup and only washes his hands thereafter. The basis of this particular dispute is with regard to the laws of ritual purity, as the Gemara will explain below.
RASHI
אלו דברים וכו' בסעודה שנחלקו בהלכות סעודה:
מברך על היום בקידוש שבתות וימים טובים:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת.
Also with regard to the laws of ritual purity, Beit Shammai say: After washing, one dries his hands with a cloth and places it on the table. And Beit Hillel say: One places it on the cushion upon which he is sitting.
RASHI
ואחר כך מוזגין את הכוס יין הבא לפני המזון כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מג.) הסבו אע"פ שנטל כו' הביאו להם יין וכו' וקאמרי ב"ש נוטלין לידים ואחר כך שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ושותין אותו ואחר כך נוטלין לידים וטעמא דתרוייהו מפרש בגמרא:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.
Similarly, Beit Shammai say: One sweeps the area of the house where the meal took place and he washes his hands with the final waters before Grace after Meals thereafter. And Beit Hillel say: One washes his hands and sweeps the house thereafter.
RASHI
ומקנח ידיו במפה מנטילת מים ראשונים:
ומניחה על השולחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל:
וב"ה אומרים על הכר או על הכסת יניחנה אחרי כן ושם יקנח בה ידיו תמיד וטעמא מפרש בגמ':
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר וּבְשָׂמִים מָזוֹן וְהַבְדָּלָה.
Just as they dispute the order of the blessings in kiddush , they dispute the order of the blessings in havdala . If a meal continued until the conclusion of Shabbat, Beit Shammai say: One recites the blessing over the candle, then the Grace after Meals blessing, then the blessing over the spices, and finally the blessing of havdala . And Beit Hillel say: The order is candle, spices, Grace after Meals, and havdala .
RASHI
מכבדין את הבית מקום שאכלו שם אם הסבו על גבי קרקע מכבדים את הקרקע או אם הסבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו:
ואחר כך נוטלין לידים מים אחרונים:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ״שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ״, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״.
With regard to the blessing over the candle, Beit Shammai say: Who created [ bara ] the light of fire. And Beit Hillel say: Who creates [ boreh ] the lights of fire.
RASHI
נר ומזון מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה כו':
אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.
One may neither recite a blessing over the candle nor over the spices of gentiles, nor over the candle nor the spices designated to pay respects to the dead, nor over the candle nor the spices of idolatry.
RASHI
מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּירֵךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵך בַּמָּקוֹם שֶׁנִזְכַּר. וְעַד מָתַי מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.
The mishna cites an additional dispute: One who ate and forgot and did not recite a blessing; Beit Shammai say: He returns to the place where he ate and recites the blessing. Beit Hillel say: That is unnecessary. He recites the blessing at the place where he remembered. Both agree, however, that there is a limit with regard to how long after eating one may recite Grace after Meals. And until when does he recite the blessing? Until the food is digested in his intestines.
RASHI
אין מברכים על הנר ועל הבשמים של עכו״ם ושל מתים טעם דכולהו מפרש בגמרא:
שיאותו שיהו נהנים ממנו:
בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן, אִם אֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ כּוֹס – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.
Wine came before the diners after the meal;
RASHI
עד כדי שיתעכל המזון מפרש שיעורא בגמרא:
וְעוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר כּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה כּוּלָּהּ.
And one answers amen after a Jew who recites a blessing
RASHI
מברך על היין בגמרא מפרש פלוגתייהו:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן, דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא וּכְבָר קִדֵּשׁ הַיּוֹם וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָּא;
The Sages taught in a Tosefta : These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal: Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and recites a blessing over the wine thereafter as the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason: The day has already been sanctified and the wine has not yet come. Since Shabbat was sanctified first, it should likewise be mentioned first.
RASHI
עונין אמן אחר ישראל המברך אפילו לא שמע אלא סוף ברכה אבל לא לאחר כותי שמא ברך להר גרזים:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַקְּדוּשָּׁה שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה. תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר – תָּדִיר קוֹדֵם. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל.
And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and recites a blessing over the day thereafter, because the wine causes the sanctification to be recited. Were there no wine, kiddush would not be recited. Alternatively, Beit Hillel say: The blessing over wine is recited frequently, and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: The halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
RASHI
גמ' שהיום גורם ליין שיבא כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש:
וכבר קדש היום משקבלו עליו או מצאת הכוכבים:
ועדיין יין לא בא לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה:
מַאי ״דָּבָר אַחֵר״? – וְכִי תֵּימָא הָתָם תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא – הָכִי נַמִי תַּרְתֵּי נִינְהוּ: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה, תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר – תָּדִיר קוֹדֵם.
The Gemara asks: What is alternatively?
RASHI
שהיין גורם לקדושה שתאמר שאם אין יין לא מקדשין והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת:
תדיר קודם נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירה למילף דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב ומכאן אתה למד לכל התמידין:
״וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל״ – פְּשִׁיטָא! דְּהָא נָפְקָא בַּת קוֹל!
It was taught in the Tosefta : The halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara remarks: It is obvious, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why did the Tosefta tell us here that the halakha is in accordance with their opinion?
אִיבָּעֵית אֵימָא: קוֹדֶם בַּת קוֹל, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְאַחַר בַּת קוֹל,
The Gemara offers two answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that general principle. And if you wish, say instead, that this Tosefta was indeed taught after the Divine Voice emerged,