Back
Berakhot
Daf 38bאַשְׁמַעִינַן טַעְמָא, וְאַשְׁמַעִינַן דְּהִלְכְתָא כְּרַבָּנַן; אֶלָּא דַּאֲמַר ״מוֹצִיא״ מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? – וְאִיהוּ דַּעֲבַד – לְאַפּוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ מִפְּלוּגְתָּא.
I would have understood that he thereby taught us the meaning of the verse: “Who brought you forth from Egypt,” and he thereby taught us that the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis. However, what did he teach us by reciting motzi ? Everyone agrees that one fulfills his obligation when reciting motzi . The Gemara explains: The son of Rav Zevid did this in order to preclude himself from taking sides in the dispute. He preferred to phrase his blessing in a manner appropriate according to all opinions, rather than teach a novel concept, which is not universally accepted.
RASHI
אשמעינן טעמא פירושא דקרא כמו שפירשנוהו ולמדנו פירושו:
ואשמעינן הלכה כרבנן דהמוציא דאפיק הוא:
מאי קמשמע לן הכל מודים בזו:
וְהִלְכְתָא: ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״, דְּקַיְימָא לָן כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: דְּאַפֵּיק מַשְׁמַע.
The Gemara concludes: And the halakha is that one recites: Who brings forth [ hamotzi ]
TOSAFOT
והלכתא המוציא וכו' ואע"פ דבמוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע ובירושלמי מפרש טעמא כדי שלא לערב האותיות כגון העולם מוציא ואע"ג דבלחם מן נמי איכא עירוב שאני התם דקרא כתיב (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ ועל כן יש לבצוע בשתי ידיו בעשר אצבעות נגד י' תיבות שבמקרא זה:
״וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר״ וכו׳. קָתָנֵי יְרָקוֹת דּוּמְיָא דְּפַת – מַה פַּת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה עַל יְדֵי הָאוּר, אַף יְרָקוֹת נַמִי שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עַל יְדֵי הָאוּר. אָמַר רַבְּנַאי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבַּיֵי, זֹאת אוֹמֶרֶת: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. מִמַּאי – מִדְּקָתָנֵי יְרָקוֹת דּוּמְיָא דְּפַת.
We learned in the mishna that over vegetables one recites: Who creates fruits of the ground. The Gemara comments: The mishna taught vegetables together with, and therefore similar to, bread, and from this analogy one may infer: Just as bread is food that was transformed by fire, so too vegetables retain the blessing: Who creates fruits of the ground, after they have been transformed by fire. Rabbenai said in the name of Abaye: This means that over boiled vegetables
RASHI
אף ירקות שנשתנו כו' ואפילו הכי במילתייהו קיימי ומברכין עלייהו בורא פרי האדמה:
שלקות כל ירק שלוק:
TOSAFOT
מדקתני ירקות דומיא דפת לא הוי ירקות דומיא דפת שהרי פת אישתני לעלויא ויש ירקות שאין משתנות לעלויא אלא כלומר מה הפת אין בשול מגרע את הברכה אף הירקות נמי במלתייהו קיימי ולא מגרע להו הבשול:
דָּרַשׁ רַב חִסְדָּא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ, וּמַנּוּ – רַב: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״; וְרַבּוֹתֵינוּ הַיּוֹרְדִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמַנּוּ – עוּלָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״; וַאֲנִי אוֹמֵר: כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, שְׁלָקוֹ – ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״; וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״, שְׁלָקוֹ – ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״.
Rav Ḥisda taught in the name of Rabbeinu; and the Gemara remarks incidentally: Who is Rabbeinu? Rav. Over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. And our Rabbis who descended from Eretz Yisrael, and again the Gemara explains: And who is the Sage with this title? Ulla said in the name of Rabbi Yoḥanan: Over boiled vegetables one recites: By whose word all things came to be, since after they are boiled, they are no longer the same as they were before. Expressing his own opinion, Rav Ḥisda said: And I say that there is an intermediate opinion: Any vegetable that, when eaten in its original uncooked state, one recites: Who creates fruit of the ground, when he boiled it, he recites: By whose word all things came to be, as boiling damages it qualitatively. And any vegetable that when eaten in its original uncooked state, one recites: By whose word all things came to be, because it is not typically eaten raw, when he boiled it, he recites: Who creates fruit of the ground.
RASHI
דרש רב חסדא כך:
משום רבינו רב:
שלקות אומר בורא פרי האדמה ורבותינו כו' ומאן נינהו עולא אמר רבי יוחנן שהכל הרי הדבר במחלוקת:
ואני אומר ליישב דבריהם שאינן חלוקין יש מהן פרי האדמה ויש מהן שהכל:
כל ירק הנאכל חי שתחלתו ב"פ האדמה שלקו אפקיה ממלתיה לגריעותא ומברך שהכל ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי:
וכל ירק שאין דרכו ליאכל חי שמתחלתו אם אכלו חי שהכל הוא מברך:
שלקו והביאו לדרך אכילתו הוא עיקר פריו ומברך בורא פרי האדמה:
בִּשְׁלָמָא כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״ שְׁלָקוֹ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״ – מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ בִּכְרָבָא וְסִלְקָא וְקָרָא; אֶלָּא כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, שְׁלָקוֹ – ״שֶׁהַכֹּל״, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ בְּתוּמֵי וְכַרָתֵי.
The Gemara asks: Granted, any vegetable that, when eaten in its original uncooked state, one recites: By whose word all things came to be, when he boiled it, he recites: Who creates fruit of the ground, as you can find several vegetables, e.g., cabbage, chard,
TOSAFOT
משכחת לה בתומי וכרתי וא"ת והרי נראה לעינים דהבשול משביחן וי"ל דהיינו בשביל הבשר והמלח שבתוכן ונראין הדברים שכל דבר שהוא כל כך טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל כמו מיני קטניות וכן תפוחים יש להן ברכה הראשונה שכל כך שוין מבושלין כמו חיין ומטעם זה מברכינן נמי על היין מבושל בורא פרי הגפן שכל כך הוא טוב אחר הבשול כמו קודם לכן וקרא וסלקא וכרוב וכיוצא בהן שטובין יותר מבושלין מחיין כשהן חיין מברכין עליהם שהכל ומבושלין ב"פ האדמה וכן אותן ערמוניות וחבושים שאינן ראוין לאכלן חיין כמו מבושלין בתחלה מברכין עליהן שהכל ומבושלין בורא פרי העץ אך אותן ערמוניות שקורין לומיברד"ש מברך עליהן בורא פרי העץ אפילו בתחלה וכל דבר המתקלקל בבשולו כגון תומי וכרתי וכיוצא בהן כשהן חיין מברך עליהן בורא פרי האדמה ומבושלים שהכל כך נראה לרבינו יהודה ומיהו הרב אלפס פסק בשלקות דאשתני לגריעותא ע"י בשולן אומר בורא פרי האדמה כרב נחמן דאמר שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה דר' חייא בר אבא קאי נמי כוותיה ובכל שלקות מיירי ר' חייא בר אבא אף באותן דמשתנים לגריעותא מדפליג להו גמרא אהדדי ר' חייא בר אבא ור' בנימין בר יפת ואגוז מטוגן בדבש מברך עליו בורא פרי העץ דאגוז עיקר:
דָּרַשׁ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם רַבֵּינוּ, וּמַנּוּ – שְׁמוּאֵל: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״; וַחֲבֵרֵינוּ הַיּוֹרְדִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמַנּוּ – עוּלָּא, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״;
Rav Naḥman taught in the name of Rabbeinu; and who is Rabbeinu? Shmuel: Over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. And our colleagues
RASHI
דרש רב נחמן כך:
משום רבינו שמואל:
שלקות מברך בורא פרי האדמה וחברינו כו' רב נחמן חשוב ולא קרי לעולא רבותינו:
אמר שלקות שהכל ואני אומר שהם חלוקין בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ודברי שמואל ודברי ר' יוחנן בכל מיני ירקות הן וחלוקין זה על זה שמואל כר"מ דאמר מבושל קאי במלתיה ור' יוחנן קאי כר' יוסי:
וַאֲנִי אוֹמֵר: בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה. דְּתַנְיָא: יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וּבִמְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹצְאִים בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי, אֲבָל לֹא בִּמְבוּשָּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ.
Rav Naḥman remarked: I say this is dependent upon and taught as a tannaitic dispute, as it was taught in a baraita with regard to the halakhot of matza on Passover: One fulfills the mitzva of matza with a wafer soaked in water
RASHI
יוצאין ברקיק השרוי במים ידי אכילת מצה של מצוה וקרינן ביה לחם עוני:
אבל לא במבושל דתו לאו לחם איקרי:
וְלֹא הִיא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא – שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם – אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן טַעַם מַצָּה וְלֵיכָּא, אֲבָל הָכָא – אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה.
This approach is rejected by the Gemara: That is not so; as everyone agrees that over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. Rabbi Yosei only said the halakha , that one fulfills his obligation of matza if it is soaked but not if it is boiled, there, because in order to fulfill the mitzva, we require the taste of matza ,
RASHI
אפילו ר' יוסי מודה דלענין ברכה במילתיה קאי:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: קְבַע עוּלָּא לְשַׁבֵּשְׁתֵּיהּ כְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת.
Ulla’s statement in the name of Rabbi Yoḥanan with regard to boiled vegetables was cited above. The Gemara cites two conflicting traditions with regard to Rabbi Yoḥanan’s statement. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Over boiled vegetables, one recites: Who creates fruit of the ground, and Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yoḥanan said: Over boiled vegetables, one recites: By whose word all things came to be. Commenting on this, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Ulla established his error in accordance with the opinion of Rabbi Binyamin bar Yefet, which conflicted with the prevailing opinion among the Sages in Babylonia.
RASHI
אמר רב נחמן קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין עולא שאמר משום ר' יוחנן לעיל שהכל למד וקבע שבושו כרבי בנימין עד שנתקעה בלבו ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן:
תָּהֵי בָּהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי מָה עִנְיַן רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אֵצֶל רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא? רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא – דָּיֵיק וְגָמִיר שְׁמַעֲתָא מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ, וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת – לָא דָּיֵיק; וְעוֹד, רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כָּל תְּלָתִין יוֹמִין מַהֲדַר תַּלְמוּדֵיהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ, וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת לֹא מַהֲדַר; וְעוֹד, בַּר מִן דֵּין וּבַר מִן דֵּין, דְּהַהוּא תּוּרְמְסָא דְּשָׁלְקִי לֵיהּ שְׁבַע זִמְנִין בַּקְּדֵרָה וְאָכְלִי לֵיהּ בְּקִנוּחַ סְעוּדָה, אָתוּ וּשְׁאַלוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וַאֲמַר לְהוּ: מְבָרְכִין עִלָּוֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״;
Rabbi Zeira wondered with regard to Ulla’s approach: What is the matter of Rabbi Binyamin bar Yefet
RASHI
תהי בה ר' זירא במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש וכי מה ענין להזכיר דברי ר' בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש הרי אינו כדאי לחלוק עליו:
בר מן דין ובר מן דין לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין רבי בנימין כלום אצל רבי חייא יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות שהכל:
וא"ל בורא פרי האדמה אלמא אע"ג דשלקיה קאי במלתיה:
TOSAFOT
כל תלתין יומין מהדר תלמודיה לאו דוקא כל תלמודו אלא כל מה שהיה לומד בשלשים יום היה חוזר הכל לפניו ביום שלשים ואחד:
וְעוֹד, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָכַל זַיִת מָלִיחַ וּבָרֵיךְ עָלָיו תְּחִלָּה וְסוֹף. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שְׁלָקוֹת בְּמִילְּתַיְיהוּ קָיְימִי – בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״, וּלְבַסּוֹף מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שְׁלָקוֹת לָאו בְּמִילְּתַיְיהוּ קָיְימִי, בִּשְׁלָמָא בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״, אֶלָּא לְבַסּוֹף מַאי מְבָרֵךְ?
Furthermore, Rabbi Ḥiyya bar Abba said: I saw Rabbi Yoḥanan eat a salted olive, which, halakhically, is considered cooked, and he recited a blessing over it both before and after. Granted, if you say that boiled vegetables remain in their original state and that cooking does not qualitatively damage them, then certainly at the start one recites over it: Who creates fruit of the tree, and at the end one recites over it one blessing abridged from the three blessings of Grace after Meals, just as he would over any of the seven species for which Eretz Yisrael was praised. However, if you say that boiled vegetables do not remain in their original state, granted, at the start, one recites: By whose word all things came to be. However, at the end, what blessing does he recite? There are several opinions that hold that no blessing is recited after eating something whose initial blessing was: By whose word all things came to be.
RASHI
שאכל זית מליח שהיה מלוח זה כמה ימים וקי"ל (פסחים עו.) מליח כרותח:
דִּילְמָא: ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא״.
The Gemara rejects this: That is no proof, as perhaps Rabbi Yoḥanan held that on items over which at the start one recites: By whose word all things came to be, at the end he recites: Who creates the many forms of life and their needs, for all that You have created.
מְתִיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל: יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח – יוֹצֵא בָּהֶן ובַקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, אֲבָל לֹא כְּבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין; וְאִי סָלְקָא דַּעֲתָךְ בְּמִילְּתַיְיהוּ קָאֵי – שְׁלוּקִין אַמַּאי לֹא?
Rabbi Yitzḥak bar Shmuel raised an objection to the ruling that over both boiled vegetables and raw vegetables one recites the same blessing, from a baraita concerning the halakhot of eating bitter herbs on Passover: Vegetables with which one may fulfill his obligation in the mitzva of bitter herbs on Passover,
RASHI
אבל לא כבושין בירקות של מרור היא שנויה בפרק כל שעה (פסחים דף לט.) לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור אלמא לאו במלתייהו קיימי. שלוק הוי נימוח טפי ממבושל:
שָׁאנֵי הָתָם, דְּבָעֵינַן טַעַם מָרוֹר – וְלֵיכָּא.
The Gemara answers: It is different there, as even if we assert that boiled vegetables remain in their original state, we require the taste of bitter herbs, and it is lacking. There is no proof that boiling damages the vegetable qualitatively.
RASHI
דבעינן טעם מרור וליכא אבל לענין ברכה שם פרי עליו:
אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: רַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי מְבָרֵךְ עַל זַיִת מָלִיחַ? כֵּיוָן דִּשְׁקִילָא לְגַרְעִינֵיהּ
The Gemara related above that Rabbi Yoḥanan recited a blessing over a salted olive. With regard to this story, Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: How did Rabbi Yoḥanan recite a blessing over a salted olive after he ate it? Since the pit was removed, i.e., he did not eat it,
TOSAFOT
זית מליח ומליח כרותח: