Back
Berakhot
Daf 22aבְּקִילְעָא דְּרַב אוֹשַׁעֲיָא, אָתוּ וּשְׁאַלוּ לְרַב אַסִי, אֲמַר לְהוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לַחוֹלֶה הַמַּרְגִּיל, אֲבָל לַחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ פָּטוּר מִכְּלוּם. אֲמַר רַב יוֹסֵף: אִצְטְמִיד חַצְבֵיהּ דְּרַב נַחְמָן.
that this problem was raised in Rav Oshaya’s chamber, and they came and asked Rav Asi. He said to them: They only stated the obligation to pour water over one who is impure because of a seminal emission with regard to a sick person who experienced a normal seminal emission, but a sick person who experienced an involuntary seminal emission is clearly exempt from anything and requires no immersion whatsoever. Rav Yosef said: In that case, Rav Naḥman’s jug is rejoined, meaning that it is effective with regard to purification.
RASHI
בקילעא כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז:
אצטמיד נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו:
מִכְּדִי כּוּלְּהוּ אֲמוֹרָאֵי וּתְנָאֵי בִּדְעֶזְרָא קָמִיפַּלְגִי, וְנֶחֱזֵי עֶזְרָא הֵיכִי תַּקֵּן!
Up to now, discussion has focused on various problems pertaining to the laws of immersion as they concern one whose impurity is due to seminal emission. The Gemara asks: Since all of the amora’im and tanna’im disagree with regard to the decree of Ezra, let us examine how Ezra instituted this ordinance, as this is not an uncommon circumstance and we can see how they conducted themselves.
אֲמַר אַבַּיֵי: עֶזְרָא תַּקֵּן לְבָרִיא הַמַּרְגִּיל אַרְבָּעִים סְאָה, וּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ – תִּשְׁעָה קַבִּין. וְאָתוּ אֲמוֹרָאֵי וּפְלִיגִי בְּחוֹלֶה; מָר סְבַר: חוֹלֶה הַמַּרְגִּיל כְּבָרִיא הַמַּרְגִּיל, וְחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ כְּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ; וּמָר סְבַר: חוֹלֶה הַמַּרְגִּיל כְּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ, וְחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ פָּטוּר מִכְּלוּם.
Abaye said: Ezra did not institute a sweeping ordinance concerning every case of one who experienced a seminal emission; rather, he instituted only that a healthy person who experienced a normal seminal emission is required to immerse himself in forty se’a , while for a healthy person who experienced an involuntary seminal emission, nine kav are sufficient.
RASHI
אֲמַר רָבָא: נְהִי דְּתַקֵּן עֶזְרָא טְבִילָה, נְתִינָה מִי תַּקֵּן? וְהָאָמַר מָר: עֶזְרָא תַּקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין! אֶלָּא אָמַר רָבָא: עֶזְרָא תַּקֵּן טְבִילָה לְבָרִיא הַמַּרְגִּיל אַרְבָּעִים סְאָה. וְאָתוּ רַבָּנַן וְהִתְקִינוּ לְבָרִיא לְאוֹנְסוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין. וְאָתוּ אֲמוֹרָאֵי וְקָא מִיפַּלְגִי בְּחוֹלֶה; מָר סְבַר: חוֹלֶה הַמַּרְגִּיל כְּבָרִיא הַמַּרְגִּיל, וְחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ כְּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ; וּמָר סְבַר: לְבָרִיא הַמַּרְגִּיל אַרְבָּעִים סְאָה וְחוֹלֶה הַמַּרְגִּיל כְּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ, תִּשְׁעָה קַבִּין, אֲבָל לַחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ – פָּטוּר מִכְּלוּם.
Rava said: Although Ezra instituted immersion for one who experienced a seminal emission, did he institute the pouring of nine kav ?
RASHI
דאמר מר גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה:
וקא מיפלגי אמוראי רב דימי ורבין:
אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא, בָּרִיא הַמַּרְגִּיל וְחוֹלֶה הַמַּרְגִּיל – אַרְבָּעִים סְאָה, וּבָרִיא לְאוֹנְסוֹ – תִּשְׁעָה קַבִּין, אֲבָל לַחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ – פָּטוּר מִכְּלוּם.
Rava stated that the halakhic ruling is in accordance with the first opinion: A healthy person who experienced a normal seminal emission and a sick person who experienced a normal seminal emission require forty se’a , while a healthy person who experienced an involuntary seminal emission suffices with nine kav . But a sick person who experienced an involuntary seminal emission is exempt from undergoing any rite of purification.
RASHI
אמר רבא הלכתא וכו' אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה:
תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעַל קְרִי שֶׁנָתְנוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם – טָהוֹר; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – לְעַצְמוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים – אַרְבָּעִים סְאָה; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַרְבָּעִים סְאָה מִכָּל מָקוֹם.
The Sages taught in a Tosefta : One who experienced a seminal emission and had nine kav of drawn water poured over him is ritually pure. In what case is this statement said? In a case involving Torah study for himself, but in order to purify himself that he may teach Torah to others, he must immerse himself in forty se’a . Rabbi Yehuda says: Forty se’a is required for purification in any case.
RASHI
לעצמו לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה:
ור"י אומר מ' סאה מ"מ מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה:
רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, חַד מֵהַאי זוּגָא וְחַד מֵהַאי זוּגָא אַרֵישָׁא. חַד אֲמַר: הָא דְּאָמְרַתְּ ״בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעַצְמוֹ אֲבָל לַאֲחֵרִים אַרְבָּעִים סְאָה״ – לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לַחוֹלֶה הַמַּרְגִּיל, אֲבָל לַחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ – תִּשְׁעָה קַבִּין; וְחַד אֲמַר: כֹּל לַאֲחֵרִים – אֲפִילּוּ חוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ – עַד דְּאִיכָּא אַרְבָּעִים סְאָה.
With regard to this issue, a dispute arose between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, and Rabbi Elazar and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. One member of this pair
RASHI
חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק:
וְחַד מֵהַאי זוּגָא וְחַד מֵהַאי זוּגָא אַסֵּיפָא. חַד אֲמַר: הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה ״אַרְבָּעִים סְאָה מִכָּל מָקוֹם״ – לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקַרְקַע, אֲבָל בְּכֵלִים – לֹא; וְחַד אֲמַר: אֲפִילּוּ בְּכֵלִים נַמִי.
And one member of this pair and one member of that pair disagreed with regard to the latter clause of the Tosefta . One said: That which Rabbi Yehuda said: Forty se’a in any case, was only taught when the water is in the ground, in accordance with the Torah law of ritual bath,
RASHI
אסיפא דר' יהודה:
ל"ש אלא בקרקע לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ:
TOSAFOT
ולית הלכתא כוותיה דטבילה בכל יום ארבעים סאה אלא אפילו לאחרים נמי סגי בתשעה קבין אי נמי הכי פירושו ולית הלכתא כוותיה אלא כר' יהודה בן בתירא דאמר דברי תורה אין מקבלין טומאה וי"מ דוקא לתורה אבל לתפלה צריך טבילה ופי' ר"י דלא שנא והטובל בערב יוה"כ אין לו לברך והמברך הוה ברכה לבטלה:
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאֲמַר אֲפִילּוּ בְּכֵלִים – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: ״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעִים סְאָה מִכָּל מָקוֹם״. אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר ״בְּקַרְקַע – אִין, בְּכֵלִים – לָא״ ״מִכָּל מָקוֹם״ לְאַתּוּיֵי מַאי?
The Gemara clarifies this problem: Granted, according to the one who said that forty se’a purifies even in vessels. That is why the Tosefta taught: Rabbi Yehuda says: Forty se’a in any case. However, according to the one who said that Rabbi Yehuda’s opinion is that forty se’a in the ground, yes, it purifies, but in vessels, no, it does not purify, what does the expression in any case come to include?
לְאַתּוּיֵי מַיִם שְׁאוּבִין.
The Gemara explains: In any case comes to include drawn water,
רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְרָבָא (בְּרַבִּי) בַּר שְׁמוּאֵל כְּרִיכוּ רִיפְתָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לְהוּ רַב פַּפָּא: הֲבוּ לִי לְדִידִי לְבָרוּךְ, דִּנְפוּל עִילָוַאי תִּשְׁעָה קַבִּין. אֲמַר לְהוּ רָבָא (בְּרַבִּי) [בַּר] שְׁמוּאֵל, תָּנֵינָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – לְעַצְמוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים – אַרְבָּעִים סְאָה; אֶלָּא, הֲבוּ לִי לְדִידִי לְבָרוּךְ, דִּנְפוּל עִילָוַאי אַרְבָּעִים סְאָה. אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא: הֲבוּ לִי לְדִידִי לְבָרוּךְ, דְּלֵיכָּא עִילָוַאי לָא הַאי וְלָא הַאי.
The Gemara relates that Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, and Rava bar Shmuel ate bread together. Rav Pappa said to them: Allow me to recite Grace after Meals for the group, as I am ritually pure because nine kav of water fell upon me; in other words, he poured it over himself. Rava bar Shmuel said to them: We learned, in what case is this statement that nine kav purify, said? In a case involving Torah study for himself. But, in order to purify himself that he may teach Torah to others, and by extension to fulfill the obligation of others, he must immerse himself in forty se’a .
RASHI
אבל לאחרים מ' סאה והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי:
דנפול עילואי לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה:
לא האי ולא האי לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי:
רַב חַמָּא טָבֵיל בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּפִסְחָא לְהוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.
It is also said that Rav Ḥama would immerse himself on Passover eve in order to fulfill the obligations of the masses. However the Gemara concludes: The halakha is not in accordance with his opinion that distinguishes between the purification for oneself and purification for the sake of others.
RASHI
טבל ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין:
ולית הלכתא כוותיה דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא:
מתני׳ הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי – לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.
This mishna contains various statements with regard to individuals with different types of ritual impurity as well as the need to distance oneself from filth and impurity. One who was standing in prayer and he recalled that he experienced a seminal emission, and according to this opinion he is prohibited from praying, should not interrupt his prayer, rather he should abridge each individual blessing.
RASHI
מתני' לא יפסיק תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר:
TOSAFOT
והא זבח רשעים תועבה פר"י דדוקא במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה:
אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה והוי מעוות לא יוכל לתקן ור"י פי' דיחזור ויתפלל:
יָרַד לִטְבּוֹל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכָּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תְּהֵא הָנֵץ הַחַמָּה – יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִּקְרָא, וְאִם לָאו – יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם וְיִקְרָא; וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַטִּיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָה יַרְחִיק מֵהֶן וּמִן הַצּוֹאָה – אַרְבַּע אַמּוֹת.
They stated a general principle: One who descended to immerse himself,
RASHI
במים הרעים מים סרוחים:
מי המשרה ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים:
עד שיתן לתוכן מים ובגמרא (ד' כה:) מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים:
וכמה ירחיק מהם ממי רגלים:
TOSAFOT
ממתין עד שיכלו המים במשתין על גבי קרקע או ע"ג בגדים ואין שם טופח ע"מ להטפיח כדמשמע לקמן (ברכות ד' כה.) כגון דעביד טיף טיף שנבלעין מהרה כן פי' הרב רבי יוסף ומיהו נראה אפילו אם יש בהן טופח על מנת להטפיח מותרין כיון דמדאורייתא אינן אסורין אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור וכיון שעומד כבר בתפלתו לא אטרחוהו רבנן לחזור בתפלה:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי – לֹא יַפְסִיק אֶלָּא יְקַצֵּר. הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי – אֵינוֹ מַפְסִיק וְעוֹלֶה, אֶלָּא מְגַמְגֵּם וְקוֹרֵא; רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין בַּעַל קֶרִי רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
A baraita further elaborates on the first halakha in the mishna. The Sages taught: One who was standing in prayer and he recalled that he had experienced a seminal emission, should not interrupt his prayer. Rather, he should abridge. One who was reading the Torah and recalled that he experienced a seminal emission, does not interrupt his reading, but rather reads quickly with less than perfect diction. Rabbi Meir disagrees and says: One who experienced a seminal emission is not permitted to read more than three verses in the Torah, as one may read no fewer than three verses in the Torah. After he completes three verses, he must stop and let someone else continue.
RASHI
גמ' מגמגם במרוצה:
יותר מג' פסוקים כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן (מגילה פ"ג ד' כג:) הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים:
תַּנְיָא אִידָךְ: הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדוֹ – מְהַלֵּךְ לְפָנָיו עַד שֶׁיִזְרְקֶנָּה לַאֲחוֹרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָתַנְיָא: לִצְדָדִין! – לָא קַשְׁיָא: הָא – דְּאֶפְשָׁר, הָא – דְּלָא אֶפְשָׁר.
It was taught in another baraita : One who was standing in prayer and he saw feces before him
RASHI
והתניא לצדדין א"צ להלך עד שתהא לאחוריו:
דאפשר לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו:
לא אפשר כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים:
הָיָה מִתְפַּלֵּל וּמָצָא צוֹאָה בִּמְקוֹמוֹ, אָמַר רַבָּה: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא – תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. מַתְקִיף לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״! אֶלָּא אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וַחֲטָא, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל – תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
The Gemara cites another halakha : One who was praying and later found feces in the place where he prayed,
TOSAFOT
ונחזי עזרא היכן תקן בהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך גמרא הכי אלא שאני הכא דדבר הרגיל בכל יום הוא על כן אנו זכורים:
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה וּמַיִם שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו – פּוֹסֵק עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. לְהֵיכָן חוֹזֵר? רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא, חַד אָמַר: חוֹזֵר לָרֹאשׁ; וְחַד אָמַר: לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.
The Sages taught in a baraita : One who was standing in prayer when, for some reason, urine is flowing on his knees,
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי,
The Gemara notes: Let us say that they disagree about this: