Back
Beitza
Daf 4aאִיכּוּ הָשְׁתָּא אִשְׁתְּלַאי, וַאֲמַרִי לָךְ: רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן – הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. הָא אֲמַר רָבָא הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב בְּהָנֵי תְּלָת. בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.
Had I issued a ruling for you then, I would have forgotten the correct response, and I would have said to you, based on the accepted principle that in the case of a dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that the eggs are permitted. However, Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav with regard to these three issues, in connection to the sanctity of Festivals and Shabbat, whether his ruling is lenient, or whether it is stringent. This is one of those three cases in which the halakha is in accordance with the opinion of Rav.
RASHI
איכו השתא אם הוריתי לך אתמול בשכרותי:
אשתלאי שכחתי ושגגתי והייתי מורה בו היתר משום דקיימא לן בשאר דוכתי רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי:
הא אמר רבא לקמן (ביצה דף ה.):
הלכתא כותיה דרב בהני תלת שאמר לענין ביצה זו משבת ויום טוב ולקמיה בשני ימים טובים של גליות נחלק להקל והשלישי בשני ימים טובים של ראש השנה נחלק להחמיר:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַסִּיקָן בְּיוֹם טוֹב, וְאַל תְּשִׁיבֵנִי בֵּיצָה. מַאי טַעְמָא? בֵּיצָה מִשּׁוּם דִּבְיוֹמָא נַמִי חַזְיָא לְגוֹמְעָהּ, וְלָא קָא שָׁרֵי לָהּ עַד לְמָחָר – מֵידַע יְדִיעַ דְּבַת יוֹמָא אֲסָרוּהָ. עֵצִים, דְּלָא חֲזוּ לְיוֹמַיְיהוּ, אִי שָׁרֵי לְהוּ לְמָחָר – אָתֵי לְמֵימַר: בְּיוֹמַיְיהוּ נַמִי שְׁרוּ, וְאֶתְמוֹל מִשּׁוּם שַׁבָּת הוּא דְּלָא חֲזוּ לַהַסָּקָה.
§ Rabbi Yoḥanan said: With regard to branches that fell from a palm tree
RASHI
מן הדקל שנשבר בשבת:
אסור להסיקן ביום טוב הסמוך לו:
ואל תשיבני ביצה שאמרתי בה נולדה בזה מותרת בזה דהכא שייך למיסר טפי:
ומאי טעמא ביצה כיון דביומא אי לאו דאסירא משום דנולדה בשבת הוה חזיא לגומעה חיה שיש בני אדם גומעין כן:
ולא שרי ליה (מר) עד למחר מידע ידיע כי שרית ליה למחר ואתמול לא שרית דבת יומא אסירא אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין אש בשבת:
אי שרי להו (מר) למחר אתי למימר אם נפלו בו ביום נמי שרו ואתמול שלא בערנום משום דשבת לא חזי להסקה:
אָמַר רַב מַתָּנָה: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר בְּיוֹם טוֹב – מַרְבֶּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים וּמַסִּיקָן. וְהָא קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסּוּרָא. כֵּיוָן דְּרוּבָּא דְּהֶיתֵּרָא נִינְהוּ, כִּי קָא מְהַפֵּךְ בְּהֶיתֵּרָא קָא מְהַפֵּךְ.
Rav Mattana said: With regard to branches that fell from a palm tree directly into an oven on a Festival, one may add to those branches wood prepared
RASHI
והא קא מהפך באיסורא כשמוליכן בתנור מזוית לזוית:
בהיתרא מהפך שהאיסור בטל ברוב:
וְהָא קָא מְבַטֵּל אִיסּוּרָא לְכַתְּחִלָּה, וּתְנַן: אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה. הָנֵי מִילֵּי בִּדְאוֹרַיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנַן מְבַטְּלִין.
The Gemara challenges this: But doesn’t he thereby nullify
RASHI
והא קמבטל איסור בידים ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה דאע"ג דאיסורא בטיל ברובא הני מילי היכא דאיערב ממילא אבל לאערובי ולבטולי בידים אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ"ה מ"ט תשעים ותשעה וחזרה ונפלה סאה של חולין אם שוגג מותר ואם מזיד הפילה לאותה סאה אחרונה כדי להשלים מאה חולין להעלות את התרומה אסור:
בדאורייתא כגון תרומה:
אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא:
TOSAFOT
ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל היינו היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים לבטולי אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ"ה מ"ט) סאה של תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה של חולין וחזרה ונפלה לתוכן סאה של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומש"ה הפילה אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר . מבטלין לכתחילה ואם תאמר לעיל (ביצה ג:) גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וי"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפילו במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע פ' גיד הנשה (חולין צח.) גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סבר מר בר רב אשי לשערינהו בתלתין פלגי . דזיתא א"ל אבוה אל תזלזל בשיעורי כו' ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף עליהן עד [ששים] כדי לבטל אותם אלא שמע מינה כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין:
וּלְרַב אַשִׁי, דְּאָמַר: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לָא בְּטִיל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ, הָכָא מִקְלָא קְלִי אִיסּוּרָא.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rav Ashi,
אִתְּמַר, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, רַב אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה מוּתֶּרֶת בָּזֶה, וְרַב אַסִי אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה אֲסוּרָה בָּזֶה.
§ It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to the halakha for the two Festival days observed in the Diaspora.
RASHI
של גליות שאין עושין אותו אלא בני גליות הרחוקים מבית דין ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מראש חדש עד יו"ט להודיעם באיזה יום נקבע החודש אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד ועושין ב' ימים יו"ט מספק ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא:
מותרת בזה דחד מינייהו חול הוא וממה נפשך שריא:
אסורה בזה כדמפרש ואזיל:
לֵימָא קָא סָבַר רַב אַסִי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא? וְהָא רַב אַסִי מַבְדִּיל מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ.
The Gemara asks: Let us say that Rav Asi holds that the two days are one sanctity. But didn’t Rav Asi himself recite havdala , the prayer of distinction at the end of a holy day, from one Festival day of the Diaspora to the other?
RASHI
לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה והטילום עליהם כחומר יום ארוך:
והא רב אסי מבדיל ומברך המבדיל בין קדש לחול דקסבר קים לן בקביעא דירחא ויו"ט שני חול גמור הוא משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק מאליהן אנחנו עושין אותם:
רַב אַסִי סַפּוּקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְעָבֵיד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
The Gemara answers: Rav Asi was uncertain whether the Sages’ ordinance that the second day is to be observed as a Festival was a fixed ordinance that applies even when the calculations determining the New Moon are known to all; or whether the ordinance was based strictly on the uncertainty stemming from their lack of awareness. Today, when everyone is aware of the beginning of the month, the second day is a weekday. And therefore he acted stringently here, and prohibited eating an egg on the second day that had been laid on the first day. And he also acted stringently here, and recited havdala between the two days.
RASHI
ספוקי מספקא ליה אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים א"כ הרי הוא מדברי סופרים כיום ארוך או אם הן עשאום מאליהן מספק וחד מנייהו חול ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי:
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּוָתֵיהּ דְּרַב אַסִי מִסְתַּבְּרָא, דְּהָאִידָּנָא יָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְּיַרְחָא וְקָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי.
Rabbi Zeira said: It is reasonable to say in accordance with the opinion of Rav Asi that the Sages considered the two days as one and it is not a practice instituted due to uncertainty, as today we know the determination of the first day of the new month
RASHI
כותיה דרב אסי מסתברא דאסיר:
קים לן בקביעא דירחא על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו:
ועבדינן תרי יומי אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן ואפילו בלא ספק הלכך כחד יומא אריכא שוינהו:
אֲמַר אַבַּיֵי: כְּוָתֵיהּ דְּרַב מִסְתַּבְּרָא. דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.
Abaye said: On the contrary, It is reasonable to say in accordance with the opinion of Rav that the second day is observed as a Festival due to uncertainty, as we learned in a mishna ( Rosh HaShana 22b): Initially, after the court sanctified the new month, they would light torches on the mountain tops, from one peak to another, to signal that the New Moon had been sanctified. After the Samaritans [ Kutim ] disrupted this method by lighting torches at the wrong times, the Sages instituted that messengers should depart to inform the people of the start of the month. Since the messengers could not reach all Diaspora communities before the beginning of the Festival, the Sages instituted that an additional Festival day should be observed there, due to the resultant uncertainty with regard to which day was the actual Festival day.
RASHI
כותיה דרב מסתברא שאינו חק אלא מדאגת הספק החמירום עליהם הגליות:
בראשונה קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו בו החודש כדי להטעות את ישראל:
משיאין משואות כמו להעלותם משאת העשן מן העיר (שופטים כ) (סימן) תבערה ובראש השנה מפרש להו ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יו"ט אחד בכל מקום:
שיהו שלוחים יוצאים ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים הם מודיעים ועושין יום אחד והשאר עושין שני ימים:
וְאִילּוּ בָּטְלוּ כּוּתִים עָבְדִינַן חַד יוֹמָא, וְהֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחִין עָבְדִינַן חַד יוֹמָא.
Abaye continues his argument: And this indicates that if the Samaritans had desisted
RASHI
ואילו בטלו הכותים הדרינן ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל:
ועבדי חד יומא בכל דוכתא והאידנא נמי היכא דמטו שלוחין קודם יו"ט עבדי חד יומא שמע מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות:
וְהָשְׁתָּא דְּיָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְּיַרְחָא מַאי טַעְמָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי? מִשּׁוּם דְּשָׁלְחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם, זִמְנִין דְּגָזְרוּ הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה וְאָתֵי לְאִקַּלְקוּלֵי.
The Gemara asks: And now that we know the determination of the first day of the new month, what is the reason that we observe two Festival days in the Diaspora?
RASHI
דגזרי המלכות גזרה שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא ואתי לקלקולי ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח:
אִתְּמַר, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: נוֹלְדָה בָּזֶה אֲסוּרָה בָּזֶה. דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם (כּוּלּוֹ), פַּעַם אַחַת נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים לָבֹא
§ It was further stated that the amora’im discussed a similar problem, with regard to the two Festival days of Rosh HaShana. Rav and Shmuel both said: An egg laid on this day is prohibited on that one, as the two days of Rosh HaShana have a special status.
RASHI
אסורה בזה שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן:
כל היום יום שלשים של אלול ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יו"ט שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום: