Back
Beitza
Daf 25bאוֹרֵחַ אַרְעָא, קָא מַשְׁמַע לָן.
merely teaches us proper etiquette, even though no prohibition is involved.
RASHI
אורח ארעא ולא משום איסור טרפה:
TOSAFOT
אורח ארעא קמ"ל פי' רש"י ולאו משום איסור טרפה תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא וי"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא היה לו למהר כל כך:
כִּדְתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם שׁוּם וּבָצָל מֵרֹאשׁוֹ אֶלָּא מֵעָלָיו, וְאִם אָכַל – הֲרֵי זֶה רַעַבְתָן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת, וְאִם שָׁתָה – הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת – הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן, שְׁנַיִם – דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שְׁלֹשָׁה – מִגַּסֵּי הָרוּחַ.
§ The Sages teach proper manners unconnected to any prohibition, as it is taught in a baraita : A person should not eat
RASHI
כדתניא מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן:
בצל ציבול"ה:
מעליו מצד העלין:
וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא: חֲצוּבָא מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דִּרְשִׁיעַיָּא,
Apropos the previous discussion, the Gemara notes that Rami bar Abba also said: The sea squill,
RASHI
חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי שדות ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו:
נְטִיעָה מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּקַצָּבַיָּא וּדְבוֹעֲלֵי נִדּוֹת,
Similarly, young trees
RASHI
נטיעה מקטע רגליהן דקצביא נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול:
תּוּרְמוּסָא מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּשָׂנְאֵיהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר “וַיּוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֶת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֶת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֶת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה׳ וְלֹא עֲבָדוּהוּ״,
The lupine [ turmus ],
RASHI
תורמוס מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה:
מקטע רגליהון דשונאי ישראל דכתיבי שבעה ע"ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו את ה' התורמוס הזה לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים הוא חוזר למוטב והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן:
מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר “וַיַּעַזְבוּ אֶת ה׳״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “וְלֹא עֲבָדוּהוּ״? אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲפִילּוּ כַּתּוּרְמוּס הַזֶּה, שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה לֹא עֲשָׂאוּנִי בָּנַי.
By inference from that which is stated: “And they forsook the Lord,” do I not know that they did not serve Him? Rather, for what purpose does the verse state the seemingly unnecessary words “and did not serve Him”? Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said: My children did not treat Me even like this lupine, which, because it is inedible as it is, must be cooked in water seven times in order to temper its bitter taste and is eventually made so sweet that one eats it as a dessert after a meal. They worshipped all seven types of idolatry listed in the verse, and even after I punished them for each and every one of them, they still refused to repent from their evil ways. Instead, they remained rebellious and did not serve Me.
RASHI
מאי ולא עבדוהו לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם:
תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל – מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: “מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לְמוֹ״ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם דַּת אֵשׁ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: דָּתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ, שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם.
The Gemara considers another aspect of the character of the Jewish people. It is taught in a baraita in the name of Rabbi Meir: For what reason was the Torah given
RASHI
שהן עזים ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם:
מימינו אש דת למו מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו והרבה מקראות חסרים כזה:
דתיהן של אלו מנהגם של אלו אש שהם עזים כאש:
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁלֹשָׁה עַזִּין הֵן: יִשְׂרָאֵל בָּאוּמּוֹת, כֶּלֶב בַּחַיּוֹת, תַּרְנְגוֹל בָּעוֹפוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עֵז בִּבְהֵמָה דַּקָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְלָף בָּאִילָנוֹת.
And this is the same as what Rabbi Shimon ben Lakish said: There are three impudent ones: The Jewish people among the nations; the dog among animals; and the rooster among birds. And some say: Also the goat among small cattle. And some say: Also the caper bush among trees.
RASHI
עזים קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז:
צלף באילנות לא ידעתי מהו עזות שלו:
TOSAFOT
וצלף באילנות פרש"י ולא ידענא מאי עזותיה ופי' בתוספתא משום דעושה ג' פירות עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען פירות בכל יום מה שאין כן בשאר אילנות ועוד פי' ר"י דעזותו הוי ממה ששורין ביין מן הקפריסין שהיא עזה כדאמר בפטום הקטרת יין קפריסין למה הוא בא ששורין בו הצפורן כדי שתהא עזה ולא כפרש"י שפירש בכריתות (דף ו.) שהוא יין הבא ממקום קפרס:
“שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה לֹא יְבִיאֶנָּה בְּמוֹט״. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין הַסּוּמָּא יוֹצֵא בְּמַקְלוֹ, וְלֹא הָרוֹעֶה בְּתַרְמִילוֹ, וְאֵין יוֹצְאִין בְּכִסֵּא, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה.
§ It is taught in the mishna: If one slaughtered an animal on a Festival in the field, he may not bring it to his house on a pole, as this appears similar to a weekday activity. The Sages taught in a baraita : A blind person may not go out on a Festival with his cane,
RASHI
אין הסומא יוצא במקלו דהוי דרך חול ואיכא זלותא די"ט:
ואין יוצאין בכסא שטוענין אותם בני אדם והם יושבים בקתדרא:
אִינִי? וְהָא שָׁלַח רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: זָקֵן אֶחָד הָיָה בִּשְׁכוּנָתֵינוּ וְהָיָה יוֹצֵא בַּגְּלוֹדְקִי שֶׁלּוֹ, וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמַר: אִם רַבִּים צְרִיכִין לוֹ – מוּתָּר.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Ya’akov bar Idi send the following halakha from Eretz Yisrael: There was an old man in our neighborhood who would go out on a Festival in his litter [ gelodki ],
RASHI
בגלודקי פליידסטו"ל:
צריכין לו לבית המדרש לדרשה:
מותר להוציאו בו מביתו לבית המדרש:
וְסָמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי אֲחִי שַׁקַּיָא, דַּאֲמַר: אֲנָא אַפִּיקְתֵיהּ לְרַב הוּנָא מֵהִינֵי לְשִׁילֵי וּמִשִּׁילֵי לְהִינֵי. וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנָא אַפִּיקְתֵיהּ לְמָר שְׁמוּאֵל מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָא וּמִטּוּלָא לְשִׁמְשָׁא. הָתָם כְּדַאֲמַר טַעְמָא: אִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ – מוּתָּר.
Similarly, our Sages relied on the statement of Aḥi Shakkaya, who said: I once brought Rav Huna on a Festival from the town of Hinei to the town of Shilei and from Shilei back to Hinei on a chair of this kind. And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I once brought Mar Shmuel on such a seat on a Festival from the sun into the shade and from the shade into the sun. All of these incidents indicate that it is in fact permitted to use such a chair on a Festival. The Gemara answers: These cases pose no difficulty, as there, it is in accordance with the reason that Rabbi Yehoshua ben Levi stated: If many people need him, it is permitted. However, one who is not needed by the public may not go out in such a chair.
RASHI
אפיקתיה בכסא:
מהיני לשילי מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְחָמָא בַּר אַדָּא שְׁלִיחַ צִיּוֹן: כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם, אַקֵּיף וְזִיל אַסּוּלָמָא דְּצוֹר, וְזִיל לְגַבֵּי דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וּבְעֵי מִינֵּיהּ: כִּסֵּא מָה אַתּוּן בֵּיהּ?
Rav Naḥman said to Ḥama bar Adda, emissary of the talmudic academies in Zion, who would regularly travel back and forth from Eretz Yisrael to Babylonia: When you go up there, to Eretz Yisrael, take a roundabout route, i.e., do not travel by the shortest path; and go to the Ladder of Tyre,
RASHI
לחמא בר אדא כך שמו:
שליח ציון רגיל היה לעלות לירושלים:
אקיף הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור ששם יושב רבי יעקב בר אידי:
מה אתון ביה מה אתם אומרים בו:
אַדְאָזַל לְהָתָם נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. כִּי סָלֵיק, אַשְׁכַּחֵיהּ לְרַבִּי זְרִיקָא, אֲמַר לֵיהּ: כִּסֵּא מָה אַתּוּן בֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי אַמִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף. מַאי “וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף״? אֲמַר רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא: בָּאַלּוּנְקֵי.
By the time he arrived there, Rabbi Ya’akov bar Idi had already passed away. However, when he went up to Eretz Yisrael he found Rabbi Zerika and said to him: What do you say with regard to a chair borne on poles; what is your opinion on this topic? He said to him: Rabbi Ami said as follows: It is permitted provided that he is not carried on the shoulders, on the chair. The Gemara asks: What is the meaning of: Provided that he is not carried on the shoulders?
RASHI
כי סליק כלומר כי מטא לא"י ולאחר שעבר את צור:
אלונקי שנביאיל"ש בלע"ז שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו:
אִינִי?! וְהָא רַב נַחְמָן שְׁרָא לָהּ לְיַלְתָּא לְמֵיפַּק אַאַלּוּנְקֵי! שָׁאנֵי יַלְתָּא דִּבְעִיתָא.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Naḥman permit his wife Yalta to go out on a Festival on a chair borne on poles that rested on the shoulders of the bearers? The Gemara answers: Yalta is different, as she was afraid
RASHI
ילתא שם אשתו של ר"נ:
דבעיתא ליפול:
TOSAFOT
שאני ילתא דבעיתא וא"ת והא לא התירו אלא כי יש בה צורך רבים כדאמרינן לעיל וי"ל דלמא נמי הלכה לצורך רבים שבת ראש הגולה היתה והיו רבים צריכים ממנה:
אַמֵימַר וּמָר זוּטְרָא מְכַתְּפֵי לְהוּ בְּשַׁבְּתָא דְּרִגְלָא מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא, וְאָמְרִי לָהּ מִשּׁוּם דּוּחֲקָא דְּצִבּוּרָא.
The Gemara relates that Ameimar and Mar Zutra would be carried to their places in the study hall on the shoulders of their students for the public lecture delivered on the Shabbat of the Festival. They would be carried in that manner due to their fear of falling. And some say the reason was due to the pushing of the crowd, as these Sages were afraid of being crushed by the large number of people attending the lecture.
RASHI
בשבתא דרגלא שדורשין:
מכתפי להו בבית המדרש עד מקומם:
משום בעתותא דצבורא שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול:
משום דוחקא שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן:
מתני׳ בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרֵד מוּמְחֶה וְיִרְאֶה
A male firstborn of cattle, sheep, or goats belonging to a Jew is sanctified from birth and must be given to a priest to be sacrificed on the altar in the Temple. If a firstborn animal acquired a physical blemish that disqualifies it from being sacrificed as an offering, it still must be given to a priest, but it may be redeemed, slaughtered, and eaten as non-sacred meat. If a firstborn
RASHI
מתני' בכור שנפל לבור בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:
שנפל לבור וירא פן ימות שם:
מומחה בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר:
TOSAFOT
בכור שנפל לבור ר"י אומר וכו' נ"ל דמיירי בבכור שהיה בו מום קבוע מאתמול אך שלא הראה לחכם מבעוד יום דאי נפל ביה מומא בי"ט ודאי לא הוה שרי רבי יהודה דהוי מוקצה מחמת איסור דלא הוה דעתיה עליה מאתמול ור' יהודה אית ליה מוקצה וה"ק בכור שנפל בו מום אך שלא הראהו לחכם מבעוד יום ונפל לבור בי"ט ירד המומחה וכו' דרואין מומין בי"ט ס"ל לרבי יהודה ר"ש אומר אין זה מן המוכן