Back
Beitza
Daf 22aמַה שֶׁאֵין כֵּן בְּבֵיצָה.
which is not so with regard to an egg. With regard to an egg laid on a Festival, the two days of Rosh HaShana are considered one long day and a single period of sanctity. It was only in deference to the dead that the Sages were lenient with regard to burial on the second day of Rosh HaShana, but with regard to all other matters, the two days of Rosh HaShana are viewed as one day and are governed by the same halakha .
RASHI
מה שאין כן בביצה דקדושה אחת הן ולא הקלו בי"ט שני של ראש השנה אלא לענין מת בלבד:
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כִּנְהַרְדְּעֵי סְבִירָא לִי, דַּאֲמַרִי אַף בְּבֵיצָה. וּמַאי דַּעֲתִיךְ – דִּלְמָא מְעַבְּרִי לֵיהּ לֶאֱלוּל, הָאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא: מִימוֹת עֶזְרָא וְאֵילָךְ לֹא מָצִינוּ אֱלוּל מְעוּבָּר.
Ameimar said to him: I hold in accordance with the opinion of the Sages of Neharde’a, who state this halakha even with regard to an egg laid on the Festival and other matters, as there is no difference between the two days of Rosh HaShana and the two days of other Festivals. And what is your reasoning that you are concerned? Is it that perhaps they will extend the month of Elul and declare it a thirty-day month, which would mean that the second day of the Festival is the first of Tishrei, the true date of Rosh HaShana? But didn’t Rav Ḥinnana bar Kahana say: From the days of Ezra and onward we have not found that the month of Elul was made a full, thirty-day month, and therefore there is no cause for this concern.
״וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין״. תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹפִין פַּת עָבָה בְּפֶסַח, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וְכַמָּה פַּת עָבָה? אָמַר רַב הוּנָא: טֶפַח, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּלֶחֶם הַפָּנִים טֶפַח.
§ It is taught in the mishna: And one may not bake thick loaves on a Festival but only thin ones. The Sages taught the following baraita : Beit Shammai say that one may not bake thick bread on Passover,
RASHI
בפסח קא סלקא דעתך שאינו יכול לשמרה מהחמיץ:
וכמה פת עבה שהתירו בית הלל:
שכן מצינו בלחם הפנים שהוא מצה כדאמרינן בכל המנחות באות מצה (מנחות דף נז.) ועביו טפח כשמו לחם הפנים יש לו פנים ואין פנים פחותין מטפח:
מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: אִם אָמְרוּ בִּזְרִיזִין – יֹאמְרוּ בְּשֶׁאֵינָן זְרִיזִין? אִם אָמְרוּ בְּפַת עֲמֵלָה – יֹאמְרוּ בְּפַת שֶׁאֵינָהּ עֲמֵלָה?
Rav Yosef strongly objects to this argument of Rav Huna: If the Sages stated this leniency with regard to the shewbread that is prepared by priests, who are vigilant about the mitzvot and ensure that the dough is not leavened, would they say the same with regard to bread that is prepared by ordinary people, who are not as vigilant? Furthermore, if they said this with regard to the shewbread, which is well-kneaded [ amela ]
RASHI
בזריזין של בית גרמו שהיו אומנים וזריזים בדבר:
פת עמלה בריי"א בלע"ז שהיה טעון ג' מאות שיפה שפשוף בידו וחמש מאות בעיטה באגרוף שף אחת בועט שתים שף שתים בועט שלש במנחות (דף עו.):
אִם אָמְרוּ בְּעֵצִים יְבֵשִׁים – יֹאמְרוּ בְּעֵצִים לַחִים? אִם אָמְרוּ בְּתַנּוּר חַם יֹאמְרוּ בְּתַנּוּר צוֹנֵן? אִם אָמְרוּ בְּתַנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת – יֹאמְרוּ בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶס?
Rav Yosef continues: If they stated this leniency in the case of dry wood, which was used in the Temple, as it would burn well and bake the bread quickly, would they say the same in the case of moist wood, which is what most people use to heat their ovens? Furthermore, if they said this with regard to the hot oven found in the Temple, would they say the same with regard to a standard oven, which is typically cold in comparison to that of the Temple? And lastly, if they said this with regard to the Temple’s metal oven, which warms up quickly, would they say the same with regard to the earthenware oven that most people use to bake their bread?
RASHI
עצים יבשים מט"ו באב היו פוסקין מלכרות עצים למערכה במסכת תענית (דף לא.) ומעצי לשכת העצים היו אופין ומבשלים כל צרכי מקדש:
בתנור חם שמסיקין אותו בכל יום הן למנחות הן לצלי:
מתכת במס' זבחים (דף צה:) אמרי' תנור של מקדש של מתכת היה משום שתי הלחם ולחם הפנים שאפייתן וקדושתן בתנור הוה ליה כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן:
אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שְׁאַלִית אֶת רַבִּי בְּיִחוּד, וּמַנּוּ – רַב: מַאי פַּת עָבָה? פַּת מְרוּבָּה.
Rav Yirmeya bar Abba said: I asked my teacher in private, and who is this teacher? It is Rav. Rav Yirmeya asked him: What is the meaning of thick bread? Rav explained that it means a large quantity of bread,
RASHI
ביחוד ביני לבינו:
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: שְׁאַלִית אֶת רַבִּי בְּיִחוּד, וּמַנּוּ – רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ: מַאי פַּת עָבָה? פַּת מְרוּבָּה. וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ פַּת עָבָה – מִשּׁוּם דִּנְפִישָׁא בְּלִישָׁה. אִי נַמִי, בְּאַתְרֵיהּ דְּהַאי תַּנָּא פַּת מְרוּבָּה ״פַּת עָבָה״ קָרוּ לֵיהּ.
Some say that Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: I asked this of my teacher in private; and who is Rav’s teacher? It is our holy Rabbi
RASHI
ואיכא דאמרי רב גופיה אמר שאלית את רבי ביחוד:
ומנו רבו דרב רבינו הקדוש לשון אחר ביחוד בברור כדתנן בשקלים (פ"ו מ"ב) וידעו ביחוד ששם ארון נגנז:
פת מרובה ולאו משום חמוץ הוא אלא משום דטרח טרחא יתירא למחר וליום אחר:
TOSAFOT
דנפישא בלישה פירש רש"י וב"ה מתירין משום דאמר ר"ש בן אלעזר. ממלאה אשה תנור פת וכו' ולא נהירא חדא דאם כן ה"ל לאתויי הא דר' שמעון בן אלעזר כיון דפלוגתייהו בהכי ועוד דלא דמי כלל לפתין גריצין ולמאי אייתינהו הכא לכן נראה לי דפת מרובה. דקאמר היינו פתים גדולים ביותר ועושה לצורך חול הואיל ואין בו טורח כל כך והכי משמע בירושלמי מתוך שאתה מיגעו ממנע ואין עושה אלא כדי צרכו דפת קטן יש בו טורח יותר בעריסת כל אחד ואחד ובין גריצין ובין רקיקין היינו כדי צרכו בלבד וגם הן שוין בעביין אלא דגריצין היינו גדולות ורקיקין קטנות והא דקאמר בסמוך משום דקא טרח טרחא דלא צריך הכי קאמר מתוך שעושה ככרות גדולות אתי למעבד יותר מצורך י"ט: [ועי' תוספות פסחים לז. ד"ה וב"ה]:
מִכְּדִי, מִשּׁוּם דְּקָטָרַח טִרְחָא דְּלָא צְרִיךְ הוּא, מַאי אִרְיָא פֶּסַח? אֲפִילּוּ בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים נַמִי. אִין הָכִי נַמִי, וְתַנָּא בְּיוֹם טוֹב דְּפֶסַח קָאֵי. תַּנְיָא נַמִי הָכִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹפִין פַּת מְרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
The Gemara asks: Now, since the prohibition here is because he exerts himself unnecessarily, then why did the baraita teach this halakha specifically with respect to Passover? The same halakha should apply with regard to the other Festivals as well. The Gemara answers: Yes, it is indeed so; the halakha is not limited to Passover. But the tanna who taught this halakha was dealing at the time with the festival of Passover and therefore mentioned this halakha in relation to that Festival, even though it applies in equal fashion to the other Festivals. The Gemara comments that this is also taught in a baraita : Beit Shammai say: One may not bake a large quantity of bread on any Festival, whereas Beit Hillel permit it.
RASHI
תניא נמי הכי דבשאר יום טוב נמי נחלקו:
וב"ה מתירין כדאמרינן שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא:
מתני׳ אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לְהָקֵל: מְכַבְּדִין בֵּית הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמּוּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Rabban Gamliel also said three things as leniencies, in opposition to the view of most of the Sages: One may sweep the room of the couches
RASHI
מתני' מכבדין בית המטות בית המסיבה שאוכלין שם שהיו מסובין ואוכלין על גבי המטות:
מוגמר לבונה על גבי גחלים:
מקולס כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו כשצולהו והיו עושין זכר למקדש שכתוב בו על כרעיו ועל קרבו ומקולס לשון גבור מזויין שכלי זיינו תלוין לו בצדו כדמתרגמינן וכובע נחשת וקולסא דנחשא (שמואל א י״ז:ה׳):
וחכמים אוסרין בשלשתן בכבוד משום אשוויי גומות ובמוגמר משום דלאו צורך כל נפש הוא ומהאי טעמא אסרינן ליה בכתובות בפרק ראשון (דף ז.) אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש וזה אינו אלא למפונקים או למי שריחו רע ובגדי מקולס מפני שדומה לקדשים ויאמרו מותר להקדיש ולאכול קדשים בחוץ:
גמ׳ אָמַר רַב אַסִי: מַחֲלוֹקֶת לְגַמֵּר, אֲבָל לְהָרִיחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Rav Asi said: The dispute with regard to incense applies only to a case where one wishes to burn the incense in order to perfume his garments. However, if he burns the incense in order to enjoy the smell, all agree that this is like other bodily pleasures, the satisfaction of which has the same status as food preparation, and it is therefore permitted.
RASHI
גמ' מחלוקת לגמר כשאסרו חכמים לא אסרו אלא כשמניחו כדי לגמר בו כלים שנותן המחתה עם הלבונה והגחלים תחת הבגדים להכניס בהן ריח דלאו להנאת הגוף הוא אלא להכשיר כלים אבל מניח לבונה על גבי גחלים להריח ריח מותר שהנאת הגוף הוא ולאוכל נפש דמי והשתא למאי דקאמר רב אסי לא הוי טעמא דרבנן משום דבר השוה לכל נפש כדפרישית לעיל אלא משום דלקשוט כלים הוא מכוין ולקמן הדר ביה מחמת קושיא:
מֵיתִיבֵי: אֵין מְכַבְּדִין בֵּית הַמִּטּוֹת בְּיוֹם טוֹב, וְשֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְכַבְּדִין. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק: פְּעָמִים הַרְבֵּה נִכְנַסְתִּי אַחַר אַבָּא לְבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְלֹא הָיוּ מְכַבְּדִין בֵּית הַמִּטּוֹת בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא מְכַבְּדִין אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּפוֹרְסִין עֲלֵיהֶם סְדִינִין. לְמָחָר, כְּשֶׁאוֹרְחִים נִכְנָסִין – מְסַלְּקִין אֶת הַסְּדִינִין. וְנִמְצָא הַבַּיִת מִתְכַּבֵּד מֵאֵלָיו. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן – אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן.
The Gemara raises an objection against Rav Asi’s understanding of the mishna from the following Tosefta : One may not sweep the room of the couches on a Festival lest he fill in holes and level the ground, but in the house of Rabban Gamliel they did sweep, as they did not share this concern. Rabbi Eliezer bar Tzadok
RASHI
כשאורחים נכנסין שהן קרויין לסעודת הנשיא לכבוד יום טוב:
וְאֵין מַנִּיחִין אֶת הַמּוּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְשֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַנִּיחִין. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק: פְּעָמִים הַרְבֵּה נִכְנַסְתִּי אַחַר אַבָּא לְבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַמּוּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא מְבִיאִין עַרְדַסְקָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּמְעַשְּׁנִין אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּפוֹקְקִין נְקֵבֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לְמָחָר, כְּשֶׁאוֹרְחִים נִכְנָסִין – פּוֹתְחִין אֶת נְקֵבֵיהֶן, וְנִמְצָא הַבַּיִת מִתְגַּמֵּר מֵאֵלָיו.
The Tosefta continues: Similarly, one may not place incense on burning coals on a Festival, but in the house of Rabban Gamliel they did place incense. Rabbi Eliezer bar Tzadok said: On many occasions I followed Father into Rabban Gamliel’s house, and I noticed that they would not actually place incense on burning coals on a Festival, but rather they would bring perforated coal pans [ ardaska’ot ]
RASHI
ערדסקיאות אנצינצייר"ש והם נבובים ומנוקבים:
ופוקקין נקביהן לשמור העשן והריח שלא יצא:
אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן – אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן!
The other Sages said to him: If so, it is permitted to do so on Shabbat as well. This shows that the issue was not the perfuming of clothes but rather the burning of incense for the smell in the house. It follows that the Sages prohibit the practice even when the incense is burned for the enjoyment of the smell, against the opinion of Rav Asi.
RASHI
אם כן לא היו חביריו חלוקין עליו דאף בשבת מותר לעשות כן אלא ודאי ביום טוב היו מניחים לפיכך נחלקו עליו מכל מקום גמרינן מינה דלאו לגמר הוה אלא להריח ולכבוד האורחין ואפלוג רבנן עליה למיסר להניחו ביום טוב אליבא דתנא קמא ולר"א בר צדוק אפי' רבן גמליאל לא התיר ואת אמרת דברי הכל מותר:
אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב אַסִי: מַחֲלוֹקֶת לְהָרִיחַ, אֲבָל לְגַמֵּר – אָסוּר.
Rather, the Gemara retracts its previous statement and says that if this was stated, it was stated as follows: Rav Asi said that the dispute with regard to incense applies only to a case where one burns the incense in order to enjoy the smell. However, if he burns the incense in order to perfume his garments, all agree that it is prohibited.
RASHI
מחלוקת להריח התם הוא דשרי רבן גמליאל להניח ביום טוב כדי להריח כתנא קמא דרבי אליעזר בר צדוק ורבנן אסרי דבעינן דבר השוה לכל נפש:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: מַהוּ לְעַשֵּׁן? רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אָסוּר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר. רַב הוּנָא אָמַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּכַבֶּה. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: וְנֵימָא מָר מִפְּנֵי שֶׁמַּבְעִיר. אֲמַר לֵיהּ: תְּחִלָּתוֹ מְכַבֶּה וְסוֹפוֹ מַבְעִיר.
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to smoking
RASHI
מהו לעשן פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבושם:
אסור דתפנוק יתירא הוא ואין שוה לכל נפש אלא לאיסטניס ובהאי עשן איכא אב מלאכה כדמפרש רב הונא טעמיה דרב מפני שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהן:
ושמואל אמר מותר דאוכל נפש הוא וראוי אף לעניים אלא שאינו מצוי להם ודמי לנזדמן לו צבי בי"ט כדאמרינן בכתובות (שם):
מפני שמכבה כדפרישית אינו שוה לכל נפש לפיכך אסור לעשות אב מלאכה בשבילה:
ונימא מר מפני שמבעיר הבשמים שגם זה אב מלאכה:
אמר ליה תחילתו מכבה וסופו מבעיר ותרוייהו הוו ביה ואנא קמא קמא נקטי:
אֲמַר רַב יְהוּדָה: עַל גַּבֵּי גַּחֶלֶת – אָסוּר,
Rav Yehuda said: Sprinkling the aromatic spices on the coals themselves is in fact prohibited for the aforementioned reasons.
RASHI
על גבי גחלת אסור דאיכא מכבה ומבעיר: