Back
Beitza
Daf 20aוְהֵבִיא כָּל צֹאן קֵדָר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֶעֱמִידָן בָּעֲזָרָה, וְאָמַר כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִסְמוֹךְ – יָבֹא וְיִסְמוֹךְ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם גָּבְרָה יָדָן שֶׁל בֵּית הִלֵּל וְקָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתָן, וְלֹא הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁעִרְעֵר בַּדָּבָר כְּלוּם.
and brought all the high-quality sheep of Kedar that were in Jerusalem, and he stood them in the Temple courtyard
RASHI
צאן קדר מעולים היו:
TOSAFOT
והביא כל צאן קדר בעזרה ותימה הא אין מביאין חולין בעזרה ויש לומר דלאו דוקא בעזרה אלא בהר הבית:
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לַעֲזָרָה לִסְמוֹךְ עָלֶיהָ. מְצָאוֹ תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: מַה זּוֹ סְמִיכָה? אָמַר לוֹ: מַה זּוֹ שְׁתִיקָה? שִׁתְּקוֹ בִּנְזִיפָה, וְהָלַךְ לוֹ.
And some time later there was another incident involving a certain disciple from among the disciples of Beit Hillel who brought his burnt-offering to the Temple courtyard in order to place his hands on the animal’s head on a Festival. A certain disciple from among the disciples of Beit Shammai found him and said to him: What is this placing of hands?
RASHI
שוב מעשה כו' לאחר המעשה הזה היה מעשה בתלמיד אחד כו':
מה זו סמיכה שאתה רוצה לסמוך ולעבור על דברי ב"ש והלא אנו חלוקין עליכם:
אמר לו מה זו שתיקה שהיה לך לשתוק ואינך שותק:
שתקו בנזיפה בגערה:
אֲמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ, הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן דַּאֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ מִלְּתָא – לָא לִהֲדַר לֵיהּ מִלְּתָא טְפֵי מִמַּאי דַּאֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ, דְּאִיהוּ אֲמַר לֵיהּ ״מַה זּוֹ סְמִיכָה״ וְקָא מְהַדַּר לֵיהּ: ״מַה זּוֹ שְׁתִיקָה״.
Abaye said: Therefore, it is clear from here that a Torah scholar whose colleague says something reprimanding or insulting to him should not answer back with something more than his colleague had said to him, to avoid adding fuel to the fire, as in the above story the one said to the other: What is this placing of hands? and the latter responded to the former using the same language: What is this silence?
תַּנְיָא: אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לַהֶדְיוֹט – מוּתָּר לַגָּבוֹהַּ, מָקוֹם שֶׁמּוּתָּר לַהֶדְיוֹט – אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוּתָּר לַגָּבוֹהַּ? אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ, שֶׁמּוּתָּר לַהֶדְיוֹט וְאָסוּר לַגָּבוֹהַּ.
§ With regard to the dispute concerning the sacrifice of burnt-offerings of appearance on a Festival, it is taught in a baraita : Beit Hillel said to Beit Shammai: Just as in a place where it is prohibited to slaughter for the sake of a common person [ hedyot ],
RASHI
מקום שאסור להדיוט שבת שאסור לעשות להדיוט כלום מותר לגבוה תמידין ומוספין:
מקום שמותר להדיוט י"ט דכתיב (שמות יב) הוא לבדו יעשה לכם כל צד צרכי אכילה:
אינו דין שמותר לגבוה כל צרכי אכילת מזבח ואפילו עולת ראייה:
נדרים ונדבות יוכיחו שיו"ט מקום המותר להדיוט הוא ואתם מודים לנו שאסורים להקריב והן צרכי גבוה:
TOSAFOT
נדרים ונדבות יוכיחו פ"ה שמותר להדיוט במקום שמותרים להדיוט לעשות כל צרכו כגון ביום טוב אסורין ליקרב לגבוה אפילו שלמים וכל שכן עולות במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות אין קרבין פרש"י ת"ק דאמר נדרים ונדבות יוכיחו ומר סבר אבא שאול נדרים ונדבות קרבין בי"ט מדלא קאמר נדרים ונדבות יוכיחו והר"ר שמואל היה מפרש פירוש אחר נדרים ונדבות יוכיחו במקום שיש חלק להדיוט כגון שלמים ואסורי' לגבוה כגון עולות במאי קמפלגי ת"ק סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מדקאמר במקום שמותר להדיוט כגון שלמים דהוו נדרים ונדבות אלמא דס"ל לת"ק דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט ואסורין לגבוה כגון עולה אבל אבא שאול דאמר ומה במקום שכירתך סתומה כו' משמע אפילו דשלמים אלמא דס"ל דנדרים ונדבות אין קרבין בי"ט וקשה להאי פי' דבפ' אלו עוברין (פסחים דף מז. ושם) אמר בהדיא וסבר לה כאבא שאול דאמר לכם ולא לנכרים משמע אבל נדרים ונדבות קרבין בי"ט מדלא מוקי ליה לומר לכם ולא לגבוה אלמא דסבירא ליה לאבא שאול דנדרים ונדבות קרבין בי"ט לכ"נ כפי' ראשון:
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: מַה לִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת – שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶם זְמַן, תֹּאמַר בְּעוֹלַת רְאִיָּיה – שֶׁקָּבוּעַ לָהּ זְמַן. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: אַף זוֹ אֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן, דִּתְנַן: מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג – חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
Beit Hillel said to them: If vow -offerings and gift-offerings may not be slaughtered on a Festival, that is because they do not have a fixed time and there is no obligation to sacrifice them on a Festival in particular, but can you say the same with regard to a burnt-offering of appearance, which has a fixed time, the Festival itself? Beit Shammai said to them: It too has no fixed time, as we learned in a mishna: One who did not bring his Festival offering on the first Festival day of Sukkot may bring it throughout the entire Festival, including the last Festival day of Sukkot , on the Eighth Day of Assembly, as that day is regarded as part of Sukkot for this purpose.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: אַף זוֹ קָבוּעַ לָהּ זְמַן, דִּתְנַן: עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
Beit Hillel said to them: Although a burnt-offering of appearance need not be sacrificed on a particular day of the Festival, nevertheless it too has a fixed time, albeit a lengthier one. As we learned in a mishna: If the entire Festival passed and he did not bring his Festival-offering,
RASHI
אף זו קבוע לה זמן כו' ויש לחוש שמא יפשע או יאנס בשאר ימי המועד ולא יביא:
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא כְּבַר נֶאֱמַר ״לָכֶם״ – וְלֹא לַגָּבוֹהַּ! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: וַהֲלֹא כְּבַר נֶאֱמַר ״לַה׳״ – כָּל דְּלַה׳. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לָכֶם״ – לָכֶם וְלֹא לְגוֹיִם, לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים.
Beit Shammai said to Beit Hillel in support of their own position: But wasn’t it already stated in the verse: “Only that which every soul must eat, that alone may be done for you” (Exodus 12:16), which indicates that for you may food be prepared, but not for the Most High?
RASHI
והלא כבר נאמר לה' וחגותם אותו חג לה':
TOSAFOT
לכם ולא לנכרים ב"ה נמי דרשי לכם ולא לגבוה למעוטי נדרים ונדבות כדפי' בפ"ק (דף יב. בד"ה השוחט) אלא נקט כותים וכלבים דפסיקא ליה:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמְרָהּ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁכִּירָתְךָ סְתוּמָה כִּירַת רַבְּךָ פְּתוּחָה, בְּמָקוֹם שֶׁכִּירָתְךָ פְּתוּחָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁכִּירַת רַבְּךָ פְּתוּחָה? וְכֵן בַּדִּין שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָנְךָ מָלֵא וְשׁוּלְחַן רַבְּךָ רֵיקָן.
Abba Shaul
RASHI
אומרה בלשון אחרת להאי קל וחומר דבית הלל דלעיל:
כירה יש לה בית קבול לקבל שתי קדרות ושייך למימר בה סתומה ופתוחה:
TOSAFOT
שכירתך פתוחה פ"ה לשון כירה ממש ונראה דר"ל כמו ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):
בְּמַאי קָא מִפַּלְגִי? מָר סָבַר: נְדָרִים וּנְדָבוֹת קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, וּמָר סָבַר: אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the first baraita and Abba Shaul disagree in their different versions of Beit Hillel’s statement? The Gemara explains: One Sage, Abba Shaul, holds that according to Beit Hillel, even vow -offerings and gift-offerings may be sacrificed on a Festival, and therefore Beit Shammai could not cite as proof the fact that they may not be sacrificed, as they claim in the first baraita . And one Sage, the tanna of the first baraita , holds that according to Beit Hillel, vow-offerings and gift-offerings may not be sacrificed on a Festival, and therefore Beit Shammai could adduce this halakha in support of their opinion.
RASHI
במאי קמפלגי אבא שאול ותנא קמא אבא שאול דלא אמר אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו סבירא ליה נדרים ונדבות קרבין לבית הלל:
אָמַר רַב הוּנָא: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, לָא תֵּימָא מִדְּאוֹרַיְיתָא מֶחֱזָא חֲזוּ, וְרַבָּנַן הוּא דְּגָזְרִי בְּהוּ, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה.
Rav Huna said: According to the statement of the one who says that vow -offerings and gift-offerings may not be sacrificed on a Festival, you should not say that by Torah law they are in fact fit to be sacrificed, and that it was the Sages who issued a decree about them that they should not be sacrificed on a Festival as a preventive measure, lest one delay sacrificing them until the Festival, when it is more convenient for him to bring them to the Temple, and thereby transgress the prohibition against delaying the fulfillment of one’s pledge.
RASHI
לא תימא מדאורייתא מחזא חזו דלה' משמע כל דלה' אפילו נדרים ונדבות:
שמא ישהה עד המועד שיהא לו בשר מצוי ברגל ושמא כשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו:
אֶלָּא אֲפִילּוּ מִדְּאוֹרַיְיתָא נַמִי לָא חֲזוּ. דְּהָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּחוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ, וְלֵיכָּא לְמִגְזַר שֶׁמָּא יַשְׁהֶה, וְאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
This is not the reason; rather, according to this opinion, they are not fit to be sacrificed on a Festival even by Torah law. As the two loaves
RASHI
מדאורייתא נמי סבירא ליה דאסור דכי כתיב לה' דומיא דוחגותם קאמר עולות הדומות לחגיגה זמן קבוע ברגל כמותה:
דהא שתי הלחם דעצרת דחובת היום הן ואינן ראויין לבא קודם לכן דלגזר בהו שמא ישהה הואיל ויכול לאפותן מערב י"ט אמור רבנן במסכת מנחות (דף צה:) דאין דוחין לא שבת כו' באפייתן דלאו דומיא דחגיגה הוא שזמן שחיטתה קבוע ברגל ואינו יכול להקדים ולאחר:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, עָבַר וְשָׁחַט מַאי? רָבָא אָמַר: זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב.
§ A dilemma was raised before the Sages: According to the statement of the one who says that vow -offerings and gift-offerings may not be sacrificed on a Festival, if one transgressed and slaughtered those vow-offerings and gift-offerings on a Festival, what is the halakha ? Rava said: He sprinkles the blood of these offerings on the altar in order to allow the meat to be eaten on the Festival. Rabba bar Rav Huna, however, said: He sprinkles the blood in order to burn the sacrificial parts of the animal, including the fats and other portions that are brought upon the altar, in the evening.
RASHI
עבר ושחט מאי מהו שיזרוק את הדם:
על מנת להתיר בשר באכילה כלומר אם הבשר קיים שתהא זריקתו צורך יו"ט שיאכל הבשר היום זורק ואם לאו אינו זורק:
על מנת להקטיר אימורין לערב אפילו אין כאן אלא לצורך הכשר קרבן להכשיר קרבן שאין יכול לזרוק בלילה והקטרת האימורין כשרה כל הלילה וימתין עד שתחשך ויקטירה:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נִטְמָא בָּשָׂר אוֹ שֶׁאָבַד. לְרָבָא לָא זָרֵיק, לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא זָרֵיק.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of Rava and that of Rabba bar Rav Huna, since both agree that the blood is sprinkled? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where the meat became ritually impure or was lost. According to Rava, who holds that the blood is sprinkled in order to permit the meat to be eaten, by rabbinic decree one may not sprinkle
RASHI
לרבא לא זריק אף על גב דלאו מלאכה היא גזור בה משום שבות:
TOSAFOT
מאי בינייהו כגון שנטמא וא"ת נימא דאיכא בינייהו כגון שנטמאו אימורים או שנאבדו דלרבא זריק הואיל ואיכא בשר ולרבה בר רב הונא לא זריק כיון שנטמאו האימורין ותי' הר"ר שמשון מקוצ"י דרבה בר רב הונא מודה להא דרבא דזורק את הדם על מנת להתיר באכילה דהוי צורך אוכל נפש ושמחת יום טוב אבל הוא מוסיף עליה דקאמר אפילו נטמא בשר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב אבל קשה היאך יהא הבשר מותר באכילה הא אמר. התם אימורין כל כמה דלא מקטרי בשר לא מתאכיל דהא דהקטרת אימורין לא מעכבא ה"מ היכא דליתנהו שנטמאו או נאבדו אבל היכא דאיתנהו מעכבי ויש מתרצים דהכא מיירי שנטמאו או נאבדו ולא נהירא דאם כן לימא דאיכא בינייהו דהכל קיים דלרבא לא זרק ולרבה זריק ועוד דבסמוך משמע אע"ג דאיתנהו דקאמר כבשי עצרת וכו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר וכו' אלמא דמיירי דאיתנהו ואעפ"כ בי"ט הדם יזרק והבשר יאכל וי"ל דהכא הואיל ואין יכול להקטיר האימורין מבעוד יום הוי כאילו נאבדו או נטמאו:
מֵיתִיבֵי: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בֵּין לִפְנֵי זְמַנָּן בֵּין לְאַחַר זְמַנָּן – הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת – לֹא יִזְרוֹק, וְאִם זָרַק –
The Gemara raises an objection to the opinion of Rabba bar Rav Huna from the following baraita : With regard to the lambs of Shavuot , i.e., the two lambs sacrificed as peace-offerings that accompany the two loaves of bread brought on that Festival, if one slaughtered them not for their own purpose, i.e., at the time of slaughter his intent was to slaughter them as a different offering, or if he slaughtered them not at their proper time, whether before their time or after their time, the offerings themselves are valid, although the community has not fulfilled its obligation. What is to be done with them? The blood should be sprinkled
RASHI
כבשי עצרת הבאים עם שתי הלחם כדכתיב בפרשת שור או כשב בעצרת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים וגו' (ויקרא כג):
שלא לשמן שצריך לשחטן לשם שלמי צבור ושחטן לשם עולה:
לפני זמנן קודם עצרת והם הופרשו לשם כבשי עצרת:
הדם יזרק והבשר יאכל דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ליקרב ונאכלין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:
ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אסור לבשל ולצלות היום ולא יאכל מן הבשר:
ואם זרק ולא נמלך: