Back
Beitza
Daf 2bגַּבֵּי יוֹם טוֹב דְּסָתַם לָן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב, מוֹקִים לָהּ לְבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי יְהוּדָה.
with regard to a Festival, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ( Shabbat 156b), as we learned in a mishna in this tractate: One may not chop wood
RASHI
דתנן אין מבקעין עצים בי"ט לא מן הקורות הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין:
ולא מן הקורה שנשברה בי"ט ואע"פ שעומדת מעכשיו להיסק הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא כיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא אלמא אית לן מוקצה ביום טוב הלכך מוקי רב נחמן למתני' דאיירי ביום טוב ובית הלל כר' יהודה ובעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה:
TOSAFOT
גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון ותימה והא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא פליג ר' יהודה במתניתין ואמר אם לא נתנבלה בערב שבת אסור ואין הלכה כסתם דכי האי גונא חשיב סתם ואח"כ מחלוקת בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכב: ושם) גבי מלתיה דרבי יוחנן בן ברוקה דפריך סתם ואחר כך מחלוקת היא וי"ל דהתם סמיך אועוד מאי אלא דפריך בתר הכי וכן פירש שם בקונטרס אבל לעולם מהני הסתם להיות רבים והוי רבים רבי שמעון והוי יחיד רבי יהודה והלכתא כרבים כת"ק דהיינו רבי שמעון וא"ת גבי שבת נמי סתם לן כרבי יהודה כי האי דתנן (שבת דף מד.) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ור' שמעון מתיר והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס כל שכן מחמת איסור דהכי אמרינן התם וי"ל דהאי סתמא עדיפא הואיל ונשנית משנה בסתם לבסוף פרק מי שהחשיך (שבת דף קנו: ושם):
מוקים לב"ה כר"ש וקשה דמאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה:
אין מבקעין עצים לא מן הקורות וכו' לא מייתי מרישא דאין מבקעין קורות דהא מיירי בסואר של קורות דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס ובהא כ"ע מודו אפי' ר' שמעון אלא מייתי מסיפא דלא מן הקורה שנשתברה וא"ת והא ר' שמעון אינו מתיר אלא ביושב ומצפה (לקמן ביצה ל:) וי"ל דה"נ הואיל ונשתברה בשבת מסתמא היתה רעועה מאתמול והוי כיושב ומצפה מתי תשבר קורתו ותהיה ראויה להסקה:
מִכְּדִי, מַאן סְתָמֵיהּ לְמַתְנִיתִין – רַבִּי, מַאי שְׁנָא בְּשַׁבָּת דְּסָתַם לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וּמַאי שְׁנָא בְּיוֹם טוֹב דְּסָתַם לָן כְּרַבִּי יְהוּדָה?
The Gemara asks: Now since, i.e., consider the following: Who is the one who wrote and edited the Mishna, and arranged the unattributed mishnayot ? It was Rabbi Yehuda HaNasi. Since the same Sage formulated the statements in both tractates, the question arises: What is different with regard to the halakhot of Shabbat, that he stated the unattributed opinion
RASHI
מאן סתם לן למתני' ר' הוא סדר המשנה וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו שנאן סתם ולא הזכיר שם אומרו עליהן כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן:
אָמְרִי: שַׁבָּת דַּחֲמִירָא וְלָא אָתֵי לְזִלְזוּלֵי בָּהּ – סָתַם לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמֵיקֵל, יוֹם טוֹב דְּקִיל וְאָתֵי לְזִלְזוּלֵי בֵּיהּ – סָתַם לָן כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמַחְמִיר.
They answer and say: In the case of Shabbat, which is stringent
RASHI
ולא אתי לזלזולי ביה אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי:
בְּמַאי אוֹקִימְתָא – בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים וּמִשּׁוּם מוּקְצֶה, אִי הָכִי אַדְּמִפַּלְגִי בְּבֵיצָה לִפַּלְגוּ בְּתַרְנְגוֹלֶת.
The Gemara asks: In what manner did you ultimately establish the mishna? It was established as referring to a chicken designated for laying eggs, and the prohibition is due to muktze . If so, rather than disputing with regard to an egg laid on a Festival, let them dispute with regard to the chicken itself. Instead of considering the secondary detail of an egg, Beit Shammai and Beit Hillel could discuss whether or not the chicken itself may be slaughtered on a Festival.
לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית שַׁמַּאי דִּבְנוֹלָד שָׁרֵי.
The Gemara answers: Beit Shammai and Beit Hillel also disagree with regard to the chicken, but the dispute was phrased in this manner to convey the far-reaching nature
וְלִפְלוּגִי בְּתַרְנְגוֹלֶת לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית הִלֵּל דִּבְמוּקְצֶה אָסְרִי. וְכִי תֵּימָא כֹּחַ דְּהֶתֵּירָא עָדִיף – וְנִפְלוֹג בְּתַרְוַיְיהוּ:
The Gemara raises an objection: And let them disagree with regard to a chicken, rather than an egg, to convey the far-reaching nature of the opinion of Beit Hillel, who prohibit its use even in the more lenient case of muktze . And if you say it is better to present the dispute as in the mishna, so as to clarify the more lenient opinion, as the strength of leniency is preferable ( Berakhot 60a),
RASHI
דהתירא עדיף ליה טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:
TOSAFOT
וכ"ת כח דהתירא עדיף פי' הקונט' לכך כח דהתירא עדיף כשאדם מתיר סומך על שמועתו וצריך להביא ראיה לדבריו אבל איסורא אדם יכול להחמיר עליו בלא טעם:
ונפלוג בתרוייהו תימה ובכל מקום דקאמר כח דהיתרא עדיף לפרוך הכי וי"ל דהכי פריך ונפלוג בתרוייהו שלא יאריך משום כך ויאמר היא וביצתה אבל בעלמא לא שייך:
תַּרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים, הִיא וּבֵיצָתָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל.
The mishna could have said: With regard to a chicken designated for laying eggs, it and its eggs, Beit Shammai say: It may be eaten, and Beit Hillel say: It may not be eaten. In this manner, the mishna could have referred to all aspects of the dispute, without the need for any lengthy addition. Consequently, Rav Naḥman’s explanation of the mishna is inadequate.
אֶלָּא אָמַר רַבָּה: לְעוֹלָם בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם הֲכָנָה,
Rather, Rabba said: Actually, the above explanation should be rejected. We are dealing with a chicken designated for food and we are dealing with an egg that was laid on a Festival
RASHI
ומשום הכנה דאסרי לה ב"ה כדמפרש ואזיל:
וְקָסָבַר רַבָּה: כָּל בֵּיצָה דְּמִתְיַלְּדָא הָאִידָּנָא – מֵאֶתְמוֹל גָּמְרָה לָהּ.
And in this regard, Rabba holds that any egg
RASHI
דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואף על גב דבידי שמים הוא אסור דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול:
וְרַבָּה לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר רַבָּה: מַאי דִּכְתִיב ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ״ – חוֹל מֵכִין לַשַּׁבָּת, וְחוֹל מֵכִין לְיוֹם טוֹב. וְאֵין יוֹם טוֹב מֵכִין לַשַּׁבָּת, וְאֵין שַׁבָּת מְכִינָה לְיוֹם טוֹב.
The Gemara comments: And Rabba, who prohibits one to derive benefit even from something that was not prepared by man, conforms to his standard line of reasoning. As Rabba said: What is the meaning of that which is written
RASHI
ורבה דאסר בהכנה שאינה בידים ממש:
לטעמיה דאמר רבה בפסחים (דף מז:) ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא:
והכינו והזמינו כגון מכאן אני אוכל למחר דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו אלא הזמנה בפה קאמר וכתיב ביום הששי וסתם ששי חול הוא ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול:
ואין יום טוב מכין לשבת ויום טוב נמי קרוי שבת ובעיא סעודתו הזמנה והזמנתה בחול אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום דלא שייך בה מוקצה:
TOSAFOT
והיה ביום הששי וגו' פרש"י וע"כ בא לאשמועינן דאפילו הכנה בידי שמים ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם כלומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום הא בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו אלא הזמנה בפה קאמר ואין י"ט מכין לשבת כו' ואין שבת מכין לי"ט מכ"ש דכיון דאין י"ט מכין לשבת כ"ש דאין שבת מכין לי"ט והקשה רש"י אם כן ביצה שנולדה באחד בשבת או לאחר י"ט תתסר מכ"ש דשבת וי"ט לא מכינין אהדדי כ"ש דלא מכינין אחול ותירץ דלגבי סעודת חול לא צריך הכנה דאין סעודת חול חשובה אך תימה הואיל והכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ערובי תבשילין וכי אתי תקנתא דרבנן וליעקר הכנה דאורייתא ונראה ליישב דרבה גופיה אזיל לטעמיה דאית ליה הואיל ואי מקלעי אורחין חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואפילו לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תקון בעלמא דמעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היתה בעולם ולא היתה ראויה כלל מעיקרא (ולאפות ולבשל תקוני מלתא בעלמא) תימה דכאן משמע שהמן לא היה יורד בי"ט כדפי' רש"י הששי הראוי להכנה וזהו בחול והא אמר ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן שבשבת לא היה יורד מן אבל בי"ט היה יורד וי"ל דמדרשים חלוקין כדאיתא במדרש (מכילתא ע' בשלח) שבת לא יהיה (שמות ט״ז:כ״ו) לרבות יום הכפורים לא יהיה בו לרבות י"ט שלא היה יורד בהן מן ועי"ל דאפי' היה יורד בי"ט מ"מ בי"ט שחל להיות בע"ש לא היה יורד מדכתיב קרא בו ביום הששי ולא כתיב ששי משמע הששי המיוחד שהוא ראוי להכנה ולא בששי שהוא יו"ט:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, יוֹם טוֹב בְּעָלְמָא תִּשְׁתְּרִי! גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב אַחַר הַשַּׁבָּת. שַׁבָּת דְּעָלְמָא תִּשְׁתְּרִי. גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁבָּת אַחַר יוֹם טוֹב.
Abaye said to Rabba: However, if that is so, and the concern is only due to preparation, let an egg laid on a regular Festival, one that does not occur on a Sunday, be permitted.
RASHI
יום טוב בעלמא שאינו אחר שבת:
שבת דעלמא שאינו אחר יום טוב:
תשתרי לגמוע ביצה חיה שנולדה בו:
וּמִי גָּזְרִינַן? וְהָא תַּנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת – מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּיוֹם טוֹב. וְאִם אִיתָא, לִיגְזַר מִשּׁוּם הָנָךְ דְּמִתְיַלְּדָן בְּיוֹמֵיהֶן.
Abaye further asked: And do we issue a decree of this kind? But isn’t it taught in a baraita (see 6b): In the case of one who slaughters a chicken on a Festival and finds inside it fully developed eggs with their shells, it is permitted to eat them on the Festival. And if it is so, that that the aforementioned decree is in effect, let him issue a decree and prohibit these eggs found inside the chicken, due to those that are laid on that day.
RASHI
ומי גזרינן ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא:
[והתניא וכו'] וא"ת הויא לה גזרה לגזרה דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת תריץ הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת דהשתא איכא למיגזר אטו דמתילדין ביומיהם ואשמועינן הך מתני' דאפי' בי"ט אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר דמילתא דלא שכיחא הוא בשם רבינו והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה מהאי קרא נפקא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת כלומר גזרה למשמרתי לתורתי ולא משמרת למשמרת שלא יעשו גזרה לגזרה:
ואין י"ט מכין לחברו לא גרסינן במלתיה דרבה דהא קרא קא דריש ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן דמספיקא עבדינן להו:
TOSAFOT
נגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן ואין זה גזרה לגזרה דמותר לאוכלן בי"ט משמע אפילו ביום טוב דלאחר השבת:
אֲמַר לֵיהּ: בֵּיצִים גְּמוּרוֹת בִּמְעֵי אִמָּן מִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא הִיא, וּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא גָּזְרוּ בָּהּ רַבָּנַן.
Rabba said to him: This is not difficult, as the case of fully developed eggs
TOSAFOT
מלתא דלא שכיחא היא וקשה דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ואם כן מאתמול גמרה לה ותאסר בלא גזרה מספק וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר ובירושלמי פליג בהא:
רַב יוֹסֵף אָמַר: גְּזֵרָה מִשּׁוּם פֵּרוֹת הַנּוֹשְׁרִין.
The Gemara proceeds to explain other interpretations of the mishna. Rav Yosef said: An egg laid by a chicken designated for food is prohibited for a different reason: It is a decree due to fruits that fall
RASHI
רב יוסף אמר טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא שאף זו פרי הנושר:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: פֵּרוֹת הַנּוֹשְׁרִין טַעְמָא מַאי?
Abaye said to Rav Yosef: With regard to fruits that fall, what in fact is the reason that the Sages prohibited them?