Back
Beitza
Daf 18aבְּשָׁרָב, וְרוֹחֵץ אֲפִילּוּ בְּמֵי מִשְׁרָה.
on a hot day and washes himself even in putrid water in which flax was soaked, because the heat has made him so uncomfortable.
RASHI
בשרב חום:
מי המשרה ששורין הפשתן בהן:
תֵּינַח בִּימוֹת הַחַמָּה, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה מְלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה, וְרוֹחֵץ אֲפִילּוּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
The Gemara raises another objection: This works out well in the summer season; however, in the rainy season, when people do not usually immerse themselves in water in order to cool off, what is there to say? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Sometimes a person comes home from the field soiled with mud and excrement and washes himself even in the rainy season.
תֵּינַח בְּשַׁבָּת, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara continues with another objection: This works out well and explains why it is permitted for one to immerse himself on Shabbat, when it is permitted to wash, and therefore it can be argued that it is not clearly evident that he is immersing in order to purify himself; but on Yom Kippur, when all bathing apart from ritual immersion is prohibited, what is there to say?
RASHI
ביום הכפורים שאסור ברחיצה משום ענוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן:
מאי איכא למימר הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר:
אֲמַר רָבָא: מִי אִיכָּא מִידֵי דִּבְשַׁבָּת שָׁרֵי וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר? אֶלָּא, הוֹאִיל וּבְשַׁבָּת שָׁרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נַמִי שָׁרֵי.
Rava said: It is impossible to prohibit immersion on Yom Kippur alone, as is there anything
RASHI
מי איכא מידי דמלאכה דבשבת שרי וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה:
וביום הכפורים אסור משום מלאכה כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן:
כיון דבשבת דחמירא במלאכה שרי משום טעמא דמיקר:
ביום הכפורים נמי שרי ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת:
וּמִי אִית לֵיהּ לְרָבָא ״הוֹאִיל״? וְהָתְנַן: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו לֹא יְגַמַּע בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא – נִתְרַפֵּא. וְרָמֵינַן עֲלָהּ: לֹא יְגַמַּע וּפוֹלֵט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ.
The Gemara asks: Does Rava accept the principle of: Since? But didn’t we learn in a mishna: One who is concerned about pain in his teeth may not sip vinegar through them
RASHI
ומי אית ליה הואיל באיסורי שבת כה"ג משום דשרי בהא לא תשרי בהא:
לא יגמע בהן את החומץ לרפואה דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין שהיא אב מלאכה טוחן:
אבל מטבל הוא בו מאכלו כדרכו:
לא יגמע ופולט דמוכחא מלתא דלרפואה עביד:
וַאֲמַר אַבַּיֵי: כִּי תְּנַן נַמִי מַתְנִיתִין – מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן. וְרָבָא אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, וְלָא קַשְׁיָא; כָּאן – קוֹדֶם טִבּוּל, כָּאן – לְאַחַר טִבּוּל.
And Abaye said: Also when we learned this ruling in the mishna, we learned it with regard to the case of one who sips and spits it out.
RASHI
ואמר אביי גרסינן:
ורבא אמר גרסינן:
קודם טבול קודם אכילה מגמע ובולע דלא מוכחא מלתא דלרפואה דסברי חומץ אהני ליה למיכל:
לאחר טבול לאחר אכילה וטבל מאכלו בחומץ דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה ואמאי הרי קודם אכילת שבת היה מותר ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו:
וְאִם אִיתָא, נֵימָא: הוֹאִיל וְקוֹדֶם טִבּוּל שָׁרֵי – לְאַחַר טִבּוּל נַמִי שָׁרֵי. הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא.
The Gemara completes its question: And if it is so that Rava accepts the principle of: Since, let him say: Since
RASHI
נימא הואיל וקודם אכילה שרי דנראה כחפץ בבליעת חומץ לאחר אכילה נמי שרי שאין חלוק בשיעור של שבת:
הדר ביה רבא מההיא דחומץ ושנייה כאביי ואת זו דטבילה דאית ליה הואיל אמר לאחר חזרה:
TOSAFOT
הדר ביה רבא מההיא פי' מההיא שנויא דקא משני כאן קודם כו' לא ס"ד דאמר כל חייבי טבילות כו' ותימה מנא ליה דרבא הדר ביה מההיא שנויא לעולם אימא לך דהדר משנויא דהואיל דמאי מזקיקו לההוא טעמא דהואיל דקמשני מתני' משום דנראה כמתקן ואימא דהדר ביה מההיא שנויא והדר ביה נמי מההיא שנויא דהואיל והא דכלים אסורים מההיא טעמא דשנויי אמוראי דלעיל משום שמא יעבירנו או ישהא או יסחוט וי"ל דסמי חדא מקמי תרתי ההיא שנויא דהכא כאן קודם טבילה מקמי תרתי שנויי דמשני משום מתקן כלי והואיל ולא נהירא חדא דהא בהא תליא דהא מה דמשני רבא הואיל ושבת כו' היה כולו להעמיד שנויא משום דנראה כמתקן ועוד דהיה לו לפרש האי מקמי תרתי לכך נראה לי דקים ליה לגמרא דלא היה יכול לעקור מפני שנראה כמתקן כיון דמתרץ ליה עלה דמתני' אבל היה סבור לעקור שנויא דהואיל ומהא נמי מייתי ראיה דאין יכול לעקור [וע"ע תוס' שבת קיא. ד"ה לא]:
וּמִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר בֵּיהּ? לָא סָלְקָא דַּעֲתָךְ. דְּתַנְיָא: כָּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים.
The Gemara asks: And from where can it be determined that he retracted that
RASHI
דלמא מהא דטבילה דיוה"כ הדר ביה ושל חומץ אמר באחרונה:
לא ס"ד למיסר טבילה ביוה"כ:
בין בתשעה באב בין ביום הכפורים ואע"פ שאסורין ברחיצה:
TOSAFOT
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים היינו דוקא להני שטובלין טבילת מצוה בזמנה אבל השתא שכל טבילות שנשותינו טובלות היינו טבילה שלא בזמנה דהן סופרות ז' נקיים מספק שהן זבות אינן טובלות בט' באב וביוה"כ ומיהו יש לחלק כדאמר ביומא (דף פח.) נדות ויולדות טבילתן בלילה זבין וזבות טבילתן ביום בעל קרי טובל והולך עד המנחה כדי שיתפלל תפלת המנחה בטהרה אבל לאחר המנחה לא יטבול ומפרש התם טעמא דאי משום תפלת נעילה היה יכול להמתין עד הלילה ויטבול ויתפלל תפלת נעילה בלילה ואמאי אינו טובל ביום כדי שתהא הטבילה בזמנה אלמא ש"מ דקסבר ההוא תנא דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ואפילו הכי שריא ביוה"כ ומיהו בתשעה באב אין טובלין כר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר כדאי בית אלהינו לאבד טבילה אחת בשנה וקאמר עלה בירושלמי הורה ר' לוי כר' חנינא בן אנטיגנוס ולית הלכתא כהך משנה דקאמר כל חייבי טבילות וכו' ועוד אומר ר"י דבזמן הזה אין טובלין לא ביוה"כ ולא בט' באב דדוקא הם שהיו עוסקין בטהרות היה צריך לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי יום הכפורים משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה וכן בט' באב דהא אפי' תטבול ביום הכפורים ובט' באב אסורה. לבעלה:
״וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלֵי אֶבֶן״ וכו׳. מַאי ״אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין״? אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ בְּיוֹם טוֹב.
§ It was taught in the mishna: And Beit Shammai and Beit Hillel both agree that one may bring ritually impure water into contact with ritually pure water in stone vessels in order to purify the water. However, one may not immerse the impure water. The Gemara asks: What is the meaning of the mishna’s statement: However, one may not immerse the impure water? Shmuel said: One may not immerse an impure vessel on account of its water
RASHI
אין מטבילין כלי הצריך טבילה על גב השקת מימיו לטהרו:
TOSAFOT
ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי וא"ת אמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא בי"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכולי עלמא מודים דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי מתניתין בשבת וכרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה בי"ט וכו' קשיא וי"ל דמ"מ אין לגרום הטומאה לכלי בידים כדי שיטבילנו דדוקא כשנטמא כבר בולד הטומאה הוא דמטבילין אותו אבל אסור לטמאותו על מנת להטבילו בי"ט:
מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי, וְלֹא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ, וְאֵין מַשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלֵי אֶבֶן לְטַהֲרָן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין כְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ, וּמַשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלֵי אֶבֶן לְטַהֲרָן.
The Gemara asks: If that is its meaning, in accordance with whose opinion is the mishna? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi nor with that of the Rabbis.
TOSAFOT
אין מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו ואין משיקין וכו' הכי גריס רש"י הטבלה קודם השקה בין בדברי רבי בין בדברי חכמים ובספרים היה כתוב אפכא השקה קודם הטבלה והכל אחד אלא שגרסת הספרים גרס רישא בשבת וסיפא בי"ט ולגירסת רש"י רישא בי"ט וסיפא בשבת ועל פי התוספתא הגיה רש"י הגירסא ולפי מה שכתוב בספרים השקה קודם הטבלה לא תוכל לפרש רישא בי"ט וסיפא בשבת אלא אם כן תפרש שאמתניתין קאי דקתני משיקין אבל לא מטבילין ושבוש הוא כדפירש רש"י:
מַנִּי? אִי רַבִּי – קַשְׁיָא הַשָּׁקָה, אִי רַבָּנַן – קַשְׁיָא הַטְבָּלָה!
If so, in accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, then the ruling with regard to bringing impure water into contact with pure water in a stone vessel is difficult, as in the Tosefta Rabbi Yehuda HaNasi prohibits doing so, whereas the mishna permits it; and if it is in accordance with the opinion of the Rabbis, then the ruling with regard to the immersion of an impure vessel on account of its water is difficult, as in the Tosefta the Rabbis permit this, while the mishna, as explained by Shmuel, prohibits it.
אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי, אִיבָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן. אִי בָּעֵית אֵימָא רַבִּי: רֵישָׁא דְּבָרַיְיתָא בְּיוֹם טוֹב, וְסֵיפָא בְּשַׁבָּת, וְכוּלָּהּ מַתְנִיתִין בְּיוֹם טוֹב.
The Gemara answers: If you wish, say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi; and if you wish, say instead that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. How so? If you wish, say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and explain that the first clause of that baraita , i.e., the first part of Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the Tosefta , deals with a Festival; it is in that case that Rabbi Yehuda HaNasi prohibits immersing an impure vessel on account of its water, but bringing impure water into contact with pure water in a stone vessel would be permitted. And the latter clause, which extends the prohibition to bringing impure water into contact with pure water, is referring to the more stringent case of Shabbat. And the entire mishna is referring to a Festival, when it is permitted to purify impure water by bringing it into contact with pure water in a stone vessel.
RASHI
הכי גרסינן דתניא אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן מני אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה אי בעית אימא רבי אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא רבי מתניתא רישא בי"ט וסיפא בשבת וכולה מתני' בי"ט ואי בעית אימא רבנן וכולה מתני' בשבת וה"פ אי רבי קשי' השקה דרבי אסר ומתני' תנן משיקין אי רבנן קשיא הטבלה דאינהו שרו להטביל ומתניתין קתני אין מטבילין ומשני רישא דמתניתא רישא דמלתא דרבי דאיירי בהטבלה לאוסרה הא השקה שריא איירי בי"ט וסיפא דמלתיה דאסר אף השקה איירי בשבת וכן רבנן נמי רישא איירי בי"ט וסיפא איירי בשבת והכי קאמר מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ביו"ט וכל שכן דמשיקין ומשיקין את המים בכלי אבן בשבת השקה אין הטבלה לא ובתוספתא דביצה ודשבת בהדיא תני בה הכי אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו בי"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומרים כו' והשתא דברייתא מתוקמא הכי אי בעית אימא מתני' רבנן היא וכולה מתני' בשבת הלכך הטבלה אסירא והשקה שריא כרבנן דאמרי משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת השקה הוא דשריא הא הטבלת כלים אסירא: