Back
Beitza
Daf 17bוְאִי אִיתָא לִיתְנֵי: עָבַר וְאָפָה – מוּתָּר. אֲמַר רַב אַדָּא בַּר מַתָּנָה: תַּנָּא, תַּקַּנְתָּא דְּהֶיתֵּרָא – קָתָנֵי, תַּקַּנְתָּא דְּאִסּוּרָא – לָא קָתָנֵי.
And if it is so that if one baked without having placed an eiruv for the joining of cooked foods, it is permitted to eat the bread, let the baraita simply teach: With regard to one who transgressed the prohibition and baked,
RASHI
ואי איתא דעבר ואפה מותר מכדי תנא אתקנתא קא מהדר נתני נמי הך תקנתא בהדי הך דמקנה קמחו:
תקנתא דהיתרא העשויה בהיתר:
תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁהִנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין – הֲרֵי זֶה אוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל וּמַטְמִין, וְאִם רָצָה לֶאֱכוֹל אֶת עֵירוּבוֹ – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אֲכָלוֹ עַד שֶׁלֹּא אָפָה עַד שֶׁלֹּא הִטְמִין – הֲרֵי זֶה לֹא יֹאפֶה וְלֹא יְבַשֵּׁל וְלֹא יַטְמִין, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים, וְלֹא אֲחֵרִים אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין לוֹ.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a different baraita : One who prepared an eiruv for the joining of cooked foods on a Festival eve may bake and cook and insulate food on the Festival for Shabbat that occurs on the following day, and if he wants to eat his eiruv
אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר – הוֹתִיר לַשַּׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְאִם הֶעֱרִים – אָסוּר.
However, even without an eiruv , one in this situation may cook for the Festival itself, and if he left over part of what he cooked, he has left it over for Shabbat, provided that he does not employ artifice to circumvent the prohibition by saying that he is cooking a large amount for guests on the Festival, when in fact he has Shabbat in mind. And if he employed artifice to circumvent the prohibition, it is prohibited
RASHI
שלא יערים לאחר שבשל לצורך. לומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין אחרים ויותירם לשבת אבל בקדרה אחת אם ירבה לשבת הא אמר דאפי' לחול שרי כדלעיל ממלאה אשה קדרה בשר ואע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת:
ואם הערים אסור לאכול דאחמור רבנן בהא מילתא שלא לעקור תורת עירוב ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא דאין עבוד באוכלין ואי משום טרחא הא עדיפא דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט וקס"ד דהוא הדין לעבר ואפה:
TOSAFOT
ובלבד שלא יערים פרש"י בשתי קדרות שיאמר אני צריך להזמין אורחים או יבאו לי אורחים אבל בקדרה אחת מותר להערים ולהרבות דהא חזינן לעיל דאפי' מיום טוב לחברו שרי בכך. ואם תאמר מאי שנא מההיא דרב אדא דמערים ומלח גרמא גרמא וי"ל דשאני התם דהוי עבוד אוכלין בעלמא ומשום שמחת יום טוב התירו דאי לאו הכי חייש שמא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט אבל הכא מיירי בבשול דחמור וגם היה יכול לעשות תקנה על ידי עירובי תבשילין מבעוד יום:
אֲמַר רַב אַשִׁי: הַעֲרָמָה קָא אָמְרַתְּ, שָׁאנֵי הַעֲרָמָה דְּאַחְמִירוּ בָּהּ רַבָּנַן טְפֵי מִמֵּזִיד.
Rav Ashi said: This is no proof, as you speak of a case of artifice, and a case of artifice is different, as the Sages were more stringent with regard to one who employs artifice than with regard to one who intentionally cooks on a Festival for Shabbat. One who purposely transgresses is aware of his sin; therefore, he might repent and desist from his prohibited behavior, thereby preventing others from learning from his actions. However, one who employs artifice to circumvent a prohibition thinks that he is acting in a permitted manner. He is therefore likely to continue his practice. Furthermore, people might emulate him, and the halakha of preparing an eiruv might be forgotten.
RASHI
שאני הערמה כו' לעולם עבר ואפה מותר והערמה אינה ראיה לכאן דשאני הערמה ממזיד דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים למדים הימנו והוא עצמו משים אל לבו ושב הלכך לא מעקרא תורת עירוב אבל מערים סבור לעשות בהיתר הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים למדין הימנו ומעקרא תורת עירוב הלכך קנסוהו רבנן:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲמַר: הָא מַנִּי – חֲנַנְיָה הִיא, וְאַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי. דְּתַנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹפִין אֶלָּא אִם כֵּן עֵרַב בְּפַת, וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא אִם כֵּן עֵרַב בְּתַבְשִׁיל, וְאֵין טוֹמְנִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ חַמִּין טְמוּנִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said that there is another reason to reject the proof from this baraita : In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Ḥananya and in accordance with the opinion of Beit Shammai.
RASHI
הא מני דקתני אם הערים אסור:
חנניה היא דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין ואליבא דבית שמאי:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְעָרֵב בְּתַבְשִׁיל אֶחָד וְעוֹשֶׂה בּוֹ כָּל צָרְכּוֹ.
And Beit Hillel say: One may prepare an eiruv for the joining of cooked foods with one cooked dish and use it for all his needs, i.e., baking, cooking, and insulating. Since Ḥananya’s opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai is strict in this case, it may be assumed that he is stringent after the fact as well, and therefore the baraita provides no proof.
(תְּנַן): הַמְעַשֵּׂר פֵּירוֹתָיו בַּשַּׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג – יֹאכַל, בְּמֵזִיד – לֹא יֹאכַל. לָא צְרִיכָא, דְּאִית לֵיהּ פֵּירֵי אַחֲרִינֵי.
The Gemara offers yet another suggestion. We learned in a mishna: In the case of one who transgressed a rabbinic prohibition and tithed his produce on Shabbat,
RASHI
במזיד לא יאכל שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט אלמא אחמור רבנן במילתייהו ואפי' גבי עונג שבת:
דאית ליה פירי אחריני לשבת:
תָּא שְׁמַע: הַמַּטְבִּיל כֵּלָיו בַּשַּׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, בְּמֵזִיד – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן.
The Gemara poses another resolution: Come and hear a proof from a different source: In the case of one who immerses his vessels on Shabbat, an activity that the Sages prohibited because it is akin to repairing a vessel, if he did so unwittingly, he may use them; however, if he did so intentionally, he may not use them. This shows that the product of an action performed in a prohibited manner is prohibited.
RASHI
המטביל כליו במקוה שיש לו בחצרו ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין מטבילין כלים מלפני השבת דנראה כמתקן:
ישתמש בהן בו ביום
לָא צְרִיכָא, דְּאִית לֵיהּ מָאנֵי אַחֲרִינֵי. אִי נַמִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה.
The Gemara rejects this argument: No, it is necessary to teach this halakha with regard to a case where he has other vessels and is not forced to use these ones. Alternatively, it is possible for him to manage by borrowing
RASHI
אפשר בשאלה לשאול כלים מחברו ולהשתמש:
תָּא שְׁמַע: הַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג – יֹאכַל, בְּמֵזִיד – לֹא יֹאכַל. אִסּוּרָא דְּשַׁבָּת שָׁאנֵי.
The Gemara suggests another proof: Come and hear that which was taught in the following baraita : In the case of one who cooks on Shabbat,
RASHI
אסורא דשבת בשול שבת מאבות מלאכות הוא ואיסור סקילה הוא הלכך קנסוה רבנן למזיד אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת אסורא דרבנן הוא דעבד:
״בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִין״. מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל שְׁנֵי תַבְשִׁילִין שֶׁצָּרִיךְ, עַל מַה נֶּחְלְקוּ – עַל דָּג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין, שֶׁאִם פִּרְפֵּר בֵּיצָה וְנָתַן לְתוֹךְ הַדָּג, אוֹ שֶׁרִסֵּק קַפְלוֹטוֹת וְנָתַן לְתוֹךְ הַדָּג – שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין.
§ It is stated in the mishna: Beit Shammai say that for the purpose of the joining of cooked foods one must prepare two cooked dishes, whereas Beit Hillel say that one dish suffices. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , who taught in the Tosefta that Rabbi Shimon ben Elazar said: Beit Shammai and Beit Hillel agree that two dishes are necessary. With regard to what do they disagree? They disagree with regard to a fried fish and the egg on it, as Beit Shammai say: Two proper dishes are required, and this fish is considered only a single dish; and Beit Hillel say: One dish of this kind is viewed as two dishes and is therefore suitable for an eiruv for the joining of cooked foods. And they both agree that if one sliced a cooked egg and placed it inside the fish, or if he mashed leeks [ kaflotot ]
RASHI
על מה נחלקו על דג וביצה שעליו שבית שמאי אומרים שני תבשילין צריך וזה כתבשיל אחד שמחובר בו ובטיל לגביה וב"ה אומרים דיו בתבשיל אחד כזה:
ושוין שאם פרפר ביצה מבושלת ונתן לתוכו דלחודיה קאי שהן שני תבשילין:
שרסק מינצ"ר בלעז:
קפלוטות כרתי פורי"ש בלעז:
TOSAFOT
על מה נחלקו על דג וביצה שעליו שב"ש אומרים שני תבשילין ודג וביצה שעליו אינו חשוב אלא תבשיל אחד וב"ה אומרים תבשיל אחד כלומר תבשיל אחד כי האי גוונא כגון דג וביצה שעליו חשוב שני תבשילין וקשה דלישנא לא משמע הכי לכך נראה לי דגרס אפכא. ב"ש אומרים תבשיל אחד פירוש דג וביצה שעליו אינו חשוב אלא תבשיל אחד וצריך עוד תבשיל אחר ובית הלל אומרים שני תבשילין פירוש דג וביצה שעליו חשוב שני תבשילין:
אֲמַר רָבָא: הִלְכְתָא כְּתַנָּא דִּידַן, וְאַלִּיבָּא דְּבֵית הִלֵּל.
Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of the tanna of our mishna and in accordance with the opinion of Beit Hillel
RASHI
כתנא דידן דמתניתין דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד:
TOSAFOT
אמר רבא הלכתא כתנא דידן ואליבא דב"ה פירש רש"י ואליבא דבית הלל דקאמר תבשיל אחד ואר"ת דלאפיה צריך לערב: גם בפת ואינו יכול לאפות על ערוב תבשיל אחד דהא קיימא לן כרבי אליעזר דאמר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מדקא מייתי סתמא דגמ' כוותיה לעיל בריש פרקין דקאמר ותנא מייתי לה מהכא והא דקאמרי ב"ה לעיל מניח אדם ערוב תבשיל אחד ועושה בו כל צרכו קאי אמאי דקאמר בית שמאי אין טומנין את החמין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מבעוד יום וכו' וסברי דאפי' בשלשה תבשילין צריך שיהא לכל אחד ואחד כנגדו ועל זה קא מיירי ב"ה ואמרי דעל תבשיל אחד עושה בו כל צרכו כלומר כל מיני תבשילין כגון חמין וכיוצא בו והא דקאמר אביי לא שנו אלא תבשיל אחד אבל פת לא היינו דווקא היכא דאינו רוצה לאפות אבל אם היה רוצה לאפות היה צריך פת ולא נהירא להר"ר יצחק חדא דמכל הני משמע דלא צריך אלא תבשיל אחד לכל דבר בין לאפות בין לבשל ומה שמביא הש"ס לעיל דר' אליעזר לאו משום דהלכתא כותיה אלא אסמכתא בעלמא מייתי על עירובי תבשילין אלא אדרבה קיימא לן כרבי יהושע לגבי דרבי אליעזר משום דרבי אליעזר שמותי הוא ורבי יהושע פליג עליה בירושלמי ואמר אופין ומבשלין על המבושל ומ"מ אור"י לא מלאני לבי לעבור על דברי דודי וצריך שני תבשילין פת ותבשיל וכן עמא דבר:
״אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד הֲרֵי זֶה לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו״ וכו׳. אֲמַר אַבַּיֵי: נָקְטִינַן, הִתְחִיל בְּעִיסָּתוֹ וְנֶאֱכַל עֵירוּבוֹ – גּוֹמֵר.
The mishna states that if one ate the food prepared before the Festival as an eiruv or if it was lost, he may not rely on it and cook with the initial intent to cook for Shabbat. Abaye said: We have a tradition that if one prepared a proper eiruv and began kneading his dough
RASHI
אם התחיל בעיסתו לתקנה ולאפותה ע"י עירובו:
מתני׳ חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת.
If a Festival occurs directly after Shabbat, i.e., on a Sunday, and one wishes to behave in a proper manner and purify himself and his vessels in honor of the Festival, Beit Shammai say: One must immerse everything before Shabbat, and Beit Hillel say: Vessels must be immersed before Shabbat, but a person may immerse himself even on Shabbat.
RASHI
מתני' מטבילין את הכל כל הצריך טבילה בין אדם בין כלים:
מלפני השבת דקי"ל בר"ה (דף טז:) חייב אדם לטהר את עצמו ברגל דכתיב ובנבלתם לא תגעו (ויקרא י״א:ח׳) ומוקים לה ברגל הלכך יטביל מערב שבת דאסור להטביל בשבת וביו"ט:
ובית הלל אומרים כו' והא דנקט שבת רבותא אשמועינן לב"ה דאפי' בשבת שרו באדם ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים:
וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלֵי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.
And Beit Shammai and Beit Hillel both agree that one may bring ritually impure water into contact with ritually pure water in stone vessels
RASHI
ושוין שמשיקין את המים מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו וטהרו ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף לד:):
אבל לא מטבילין בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
ומטבילין מגב לגב ביום טוב:
ומחבורה לחבורה בגמרא מפרש לה:
גמ׳ דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת כְּלִי בַּשַּׁבָּת לֹא, מַאי טַעֲמָא? אָמַר רַבָּה: גְּזֵרָה
In any event, everyone agrees, i.e., both Beit Shammai and Beit Hillel agree, that one may not immerse a vessel on Shabbat. The Gemara asks: What is the reason