Back
Beitza
Daf 14bרָבָא אֲמַר: לָא קַשְׁיָא; הָא לָן, וְהָא לְהוּ.
Rava said: This is not difficult; the baraitot do not contradict one another. This ruling, which permits a small mortar and pestle, is for us, the residents of Babylonia, who do not have servants, and that statement is for them,
RASHI
רבא אמר לעולם מה טעם קאמר ובקטנה נמי קאי וקאמר אין כותשין כלל ודרמינן עלה אבל כותשין כו':
הא לן דלית לן עבדי דמזלזלי:
הא להו דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו:
TOSAFOT
רבא אמר לעולם מה טעם קאמר ושום כתישה לא שריא ואפילו בקטנה ומיירי להו לבני א"י שיש להם עבדים שמזלזלים בדבר כך פירש הקונטרס:
רַב פַּפִּי אִקְלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל, אַיְיתִי לֵיהּ דַּיְיסָא וְלָא אֲכַל. וְדִלְמָא בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה עֲבַדוּהּ? דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה דַּיִּיק טְפֵי.
The Gemara relates: Rav Pappi happened to come on a Festival to the house of Mar Shmuel.
וְדִלְמָא מֵאֶתְמוֹל עֲבַדוּהּ? דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קְלִיף צִהֲרֵיהּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דְּאִיכָּא פְּרִיצוּתָא דְּעַבְדֵי.
The Gemara asks: And perhaps they prepared it the day before, on the Festival eve? The Gemara answers: This cannot be the case, as he observed that the husks of the groats were bright, an indication that they had been prepared recently. And if you wish, say instead that he refrained from eating for another reason, because the house of Mar Shmuel is different, as he had slaves, and slaves are lax with regard to prohibitions. Therefore, Mar Shmuel ought to have prohibited all forms of grinding in his house, to ensure that no one grind anything in an inappropriate manner.
RASHI
קליף צהריה צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:
מתני׳ הַבּוֹרֵר קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בּוֹרֵר אוֹכֶל וְאוֹכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ, בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְּנָפָה וְלֹא בִּכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה.
With regard to one who selects legumes on a Festival by separating the edible and inedible portions, Beit Shammai say: He may select food and eat it immediately, while leaving the refuse. And Beit Hillel say: He may select in his usual manner, in his lap, with a tray, or with a large vessel, but he may not do so with a tablet, nor with a winnow, nor with a sieve, as these vessels are specially designed for selecting, which gives his action the appearance of a weekday activity. Rabban Gamliel says: One may even wash the legumes in water and skim off the refuse floating on top.
RASHI
מתני' מדיח במים:
ושולה מפרש בגמרא שולה הפסולת שצף למעלה כמו משישלה בחביות (ע"ז דף נו.) דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים ע"פ החביות:
TOSAFOT
הבורר קטניות ביו"ט בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ולאו ' היינו ברירה וכו' ותימה דבמסכת שבת (דף קלח.) קאמר מה דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח הפסולת והכא משמע שאין ברירה בכך דקרי ליה שנוי וי"ל דהתם ה"פ נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת פירוש יזרוק אותו ומכל מקום פסולת מתוך האוכל הוי ברירה אי נמי התם שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי הוי אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל דרך ברירה ובגמ' דפריך דפסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי פי' אפי' בטלטול יהא אסור היה יכול להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא מניה פריך דאפילו טלטול יהא אסור דבטל מעוטא לגבי רובא והוי ככוליה פסולת:
גמ׳ תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁהָאוֹכֶל מְרוּבֶּה עַל הַפְּסוֹלֶת, אֲבָל פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל – דִּבְרֵי הַכֹּל נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.
It is taught in a baraita : Rabban Gamliel said: In what case is this statement said? Under what circumstances did Beit Hillel permit the removal of the refuse in the weekday manner of selecting? In a case where the quantity of the food is greater than the quantity of the refuse. However, if the quantity of refuse is greater than the quantity of food,
RASHI
בד"א דשרו ב"ה ליטול פסולת ממש ולהשליך:
פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל מִי אִיכָּא מַאן דְּשָׁרֵי? לָא צְרִיכָא, דְּנָפִישׁ בְּטִרְחָא וְזוּטָר בְּשִׁיעוּרָא.
The Gemara asks: If the quantity of refuse is greater than the quantity of food, is there an opinion that permits it? Since the smaller amount of food is nullified by the refuse, the entire mixture is considered muktze and may not be moved. The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where the removal of the refuse is greater in terms of effort, and yet it is smaller in size. In other words, there is actually more food than refuse, but since greater effort is required to remove the refuse, it is preferable to remove the food.
RASHI
מי איכא מאן דשרי ואפי' לטלטלו והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא והוה ליה ככוליה פסולת ולא חזי:
דנפיש בטרחא שישנו דק והכי קאמר בד"א בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת הוא דקא אמרי ב"ה נוטל פסולת דמעוטי בטרחא עדיף אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל דברי הכל כו':
״רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל: שֶׁהָיוּ מְבִיאִין דְּלִי מָלֵא עֲדָשִׁים וּמְצִיפִין עָלָיו מַיִם, וְנִמְצָא אוֹכֶל לְמַטָּה וּפְסוֹלֶת לְמַעְלָה.
The mishna taught that Rabban Gamliel says: One may even wash the legumes in water and skim off the refuse floating on top. It is taught ( Tosefta , Beitza 1): Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, said: This was the custom of the house of Rabban Gamliel, that they would bring a bucket full with lentils and pour water in it, and then the food would sink down and the refuse would float up, which spared them from having to separate the lentils from the refuse manually.
RASHI
ומציפין עליו מים ונותנים בו מים עד שצפים על האוכל
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא! לָא קַשְׁיָא; הָא בְּעַפְרָא, הָא בְּגִילֵי.
The Gemara asks: But isn’t the opposite taught in another baraita , that the food rose to the top while the refuse sunk below? The Gemara answers: It is not difficult. This baraita , which says the refuse sinks down, is referring to refuse in the form of earth, which sinks below the lentils; that baraita , where it is stated that the refuse rises, speaks of straw, which floats on water.
RASHI
איפכא אוכל למעלה ופסולת למטה:
עפרא למטה מן האוכל:
גילי קש למעלה מן האוכל:
מתני׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת, שְׁמָנִים, וּסְלָתוֹת, וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְּבוּאָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה.
Beit Shammai say: One may send only portions
RASHI
אין משלחין דורון איש לרעהו:
אלא מנות דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים וכן דגים:
אבל לא את התבואה שאינה ראויה היום שאין טוחנים ביום טוב שהיה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמה:
ורבי שמעון מתיר בתבואה שמא יבשלם בקדרה ויכתשם במכתשת קטנה:
גמ׳ תָּנֵי רַב יְחִיאֵל: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ בְּשׁוּרָה. תָּנָא: אֵין שׁוּרָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. בָּעֵי רַב אַשִׁי: תְּלָתָא גַּבְרֵי וּתְלָתָא מִינֵי מַאי? תֵּיקוּ.
Rav Yeḥiel teaches: And one may send these items provided that he does not do it by means of a convoy
RASHI
שלא יעשנו בשורה לא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק:
תלתא גברי שלוחים עם תלתא מיני:
מאי מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה השתא נמי שרי או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא:
״רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה״. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה, כְּגוֹן חִטִּין – לַעֲשׂוֹת מֵהֶן לוּדִיּוֹת, שְׂעוֹרִים – לִיתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, עֲדָשִׁים – לַעֲשׂוֹת מֵהֶן רְסִיסִין.
The mishna taught that Rabbi Shimon permits the sending of grain. It is taught in a baraita : Rabbi Shimon permits the sending of grain, for example: Wheat to prepare from it ludiyot ,
RASHI
לודיות מאכל חטין:
רסיסין מאכל העשוי מן העדשים:
מתני׳ מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְּסוּמָּר, וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָּפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אוּמָּן. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב – מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ.
One may send clothes,
RASHI
משלחין כלים בגדים:
והן לצורך המועד ובגמרא מפרש למאי חזו:
אבל לא סנדל של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגים בשבת על ידו במסכת שבת (דף ס.):
ולא מנעל שאינו תפור דלא חזי למידי:
אף לא מנעל לבן שלא היה דרכו לנעלו:
שצריך אומן להשחירו:
שנאותין מתקשטין:
גמ׳ בִּשְׁלָמָא תְּפוּרִין – חֲזוּ לְמַלְבּוּשׁ; שֶׁאֵין תְּפוּרִין נַמִי – חֲזוּ לְכַסּוּיֵי, אֶלָּא כִּלְאַיִם לְמַאי חֲזוּ?
The Gemara asks a question: Granted, it is permitted to send sewn clothes, as they are suitable for wearing. With regard to clothes that are not sewn as well, they are at least suitable for covering oneself. But in the case of clothes than contain diverse kinds, for what use are they suited? Since these clothes may not be used on the Festival, why is it permitted to send them?
וְכִי תֵּימָא: חֲזוּ לְמֵימַךְ תּוּתֵיהּ, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיך״ – אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּכָּרֵךְ לוֹ נִימָא עַל בְּשָׂרוֹ.
And if you say that clothes of diverse kinds are suited for one to place underneath himself, but isn’t it taught in a baraita : “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds” (Leviticus 19:19)? This verse teaches that one may not wear this garment, but by Torah law you may spread it beneath you. However, the Sages said: It is prohibited to do so, lest a thread [ nima ]
RASHI
למימך לכפול:
שמא תכרך לו נימא ויש נימים גדולין וגסים כגון של דלופקרין שקורין קו"ט ומחממת במקומה ועובר משום לא תלבש שעטנז א"נ נימא בעלמא כיון דעיקר הבגד מהנהו ומחממו מלמטה הויא לה הא לבישה דאית בה הנאה:
וְכִי תֵּימָא: דְּמַפְסִיק מִידֵי בֵּינֵי בֵּינִי, וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דְּבִירוּשְׁלֵים: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן – אָסוּר לִישֹׁן עֲלֵיהֶם, (מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״).
And if you say that the allowance of cloth of diverse kinds is referring to a case where there is something separating between them, i.e., one may place a garment of diverse kinds beneath another object, but didn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said, in the name of the sacred congregation in Jerusalem:
RASHI
דמפסיק מידי שנותן בגד אחר ביניהם:
אסור לישן עליהם מדרבנן:
אֶלָּא בְּוִילוֹן. וְהָאָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ וִילוֹן טָמֵא – מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדּוֹ!
Rather, the mishna is referring to a curtain [ vilon ]
RASHI
בוילון שראוי לפרסו כנגד הפתח:
מפני מה אמרו וילון טמא מקבל טומא' ולא עשאוהו כא' ממחיצו' הבית שאינן מקבלות טומאה:
מפני שהשמש מתחמם כנגדו מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממים כנגדו אסור לעשותו כלאים:
TOSAFOT
מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו וא"ת והא בפרכת המשכן אמר בפרק גיד הנשה (חילין דף צ: ושם) דמקבל טומאה (וקאמר) ושלש מאות כהנים וכו' ואף על גב דהאי טעמא לא שייך בהו ויש לומר דשאני פרכת הואיל דמיכף כייפי עלויה דארון הוי הוא אהל ומטמא במת ומ"מ קשה דהיאך מטמאה בולד הטומאה דאמר במסכת שקלים (דף יב:) פרכת שנטמאה בולד הטומאה ומיירי במשקה דזב וזבה דאי לאו הכי לא מטמו כלי וי"ל כיון שנעשה אהל יש להם תורת כלי ומטמאים אף בולד הטומאה ועוד אומר הר"ר שמואל מאייבר"א כשהיו נושאים הפרכת ממקום למקום נותן הכלים לתוכה א"כ יש תורת כלי עליהם ובה"ג. גרס וילון אסור ויש לפרש אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו ול"נ דלא אשכחנא בשום מקום לא בברייתא ולא במשנה דיהא אסור וילון מכלאים בשלמא טומאה אשכחנא כדתנן סדין שהיה טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע.