Back
Beitza
Daf 11bהָתָם לָא מוֹכְחָא מִלְּתָא, מִשּׁוּם דַּחֲזִי לְמִזְגָּא עֲלֵיהּ. הָכָא אָתֵי לְמֵימַר: מַאי טַעְמָא שָׁרוּ לִי רַבָּנַן – כִּי הֵיכִי דְּלָא לִסְרַח, מַה לִּי לְמִשְׁטַחִינְהוּ מַה לִּי לְמִמְלַחִינְהוּ.
The Gemara answers: There, in the case of spreading out the hide, the matter is not so evident
RASHI
התם לא מוכחא מילתא שתהא שטיחתו לצורך עבוד דמימר אמר האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יום טוב התירו שאף שטיחתו צורך י"ט דחזי למזגא עליה אבל הכא גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא מלתא שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות היא בדבר שיש בו עבוד דתנן (שבת דף עג.) והמולחו והמעבדו:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹלֵחַ אָדָם כַּמָּה חֲתִיכוֹת בָּשָׂר בְּבַת אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַחֲתִיכָה אַחַת. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מַעֲרִים וּמָלַח גַּרְמָא גַּרְמָא.
Rav Yehuda said that Shmuel said: A person may salt on a Festival several pieces
RASHI
בבת אחת דחד טרחא לכלהו:
מערים לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר ומולחה:
TOSAFOT
מערים ומלח גרמא גרמא וכן רגילין העולם שמערימין ואוכלין מעט מן התרנגולת ואוכלין הכבד ומיהו ה"ר שמואל היה אומר היינו דוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה לא:
מתני׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר.
Beit Shammai say: One may not remove the shutters [ terisin ]
גמ׳ מַאי תְּרִיסִין? אָמַר עוּלָּא: תְּרִיסֵי חֲנוּיוֹת.
The Gemara asks: What are these shutters? Ulla said: This is referring to shutters of shops.
RASHI
תריסין דלתות פתחיהן:
חנויות כמו תיבות הן ועומדות בשוק ואינן מחוברו' לקרקע:
וְאָמַר עוּלָּא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הִתִּירוּ סוֹפָן מִשּׁוּם תְּחִלָּתָן, וְאֵלּוּ הֵן: עוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן, וּתְרִיסֵי חֲנוּיוֹת,
And Ulla said: With regard to three matters, the Sages permitted an action whose result is undesirable in order to encourage a desirable initial action. And these are the three matters: First, they permitted spreading out the hide of an animal slaughtered on a Festival before those who will tread on it, a stage in its tanning. This was permitted because the Sages wish to encourage slaughtering the animal to enable celebration on the Festival. And second, the Sages permitted the replacement of shutters of shops on a Festival, so that storeowners could supply the Festival requirements for those in need.
RASHI
התירו סופן שאינו צורך יום טוב:
משום תחלתן שהוא צורך יום טוב ואי לא שרית סופן לא עביד תחלתן:
עור לפני הדורסן הותרה שטיחתן משום שחיטתן:
תריסי חנויות הותרה חזרתן משום סלוקן:
וַחֲזָרַת רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ.
And the third permitted action is the replacement of a bandage
RASHI
וחזרת רטיה בשבת פרק כלל גדול (שבת דף עה:) אמרו הממרח רטיה בשבת חייב משום ממחק:
במקדש לכהן שלקה בידו וצריך לעבוד עבודה וליטול רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזיר הרטיה לאחר עבודה דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מעיקרא:
וְרַחֲבָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף הַפּוֹתֵחַ חָבִיתוֹ וּמַתְחִיל בְּעִיסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל,
And Raḥava said that Rabbi Yehuda said: There is also one other matter, i.e., another instance where the Sages permitted an action whose result was undesirable in order to encourage a desirable initial action. This concerns a ḥaver , a member of a group that is meticulous with regard to the halakhot of ritual impurity, who opens his barrel of wine or prepares and begins to sell his dough to pilgrims for the sake of the Festival.
RASHI
ורחבא אמר רבי יהודה י"מ ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה ספק משמיה דרב יהודה ואני אומר לא ראה רחבא את רבי יהודה נשיאה דהא מפומבדיתא הוה ולא מצינו שעלה לא"י ועוד כי אמרי' בעלמא דדייק וגמר שמעתת' מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא. הוה לן למימר דאפילו ספיקי דגברי גריס כדאמרינן בדרב יהודה בהכל שוחטין (חולין יח:) ונראה בעיני משום דרבו מובהק היה ולא היה לומד מרב אחר הוה קרי ליה רבי דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא:
אף הפותח את חביתו חבר כשהתחיל למכור יינו או ככרו לעולי רגלים ברגל וממשמשי בה יד הכל וטומאת עם הארץ ברגל טהורה כל ימות הרגל ובמה שנשאר לאחר הרגל נחלקו רבי יהודה וחכמים בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כו.) רבי יהודה אומר יגמור וימכרנה לחברים ולכל אדם ויזהר שלא יגע עם הארץ עוד וחכמים אומרים לא יגמור ולא ימכרנה עוד משום דנטמאת ברגל במגע עם הארץ ונהי דכל ימות הרגל אשתראי שלא לביישם מיהו לאחר הרגל חלה למפרע ואשמעינן רחבא דרבי יהודה לא אמר יגמור אלא משום תחילתן דאי לא שרית ליה לא פתח ליה מעיקרא:
TOSAFOT
אמר רחבא אמר ר' יהודה פי' רש"י יש מפרשים דלהכי קאמר האי לישנא משום שהיה מסופק אם שמע שמועה זאת מרבי יהודה הנשיא או מרב יהודה ולא נהירא דרחבא היה בפומבדיתא ולא מצינו שעלה לא"י ועוד מצינו בפסחים (דף נב:) דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא כו' ואם כן שהיה מסופק ממי שמע שמועה היה לו לומר דאפילו ספיקי דגברי גריס כדאמר בחולין (דף יח:) בשמעתין דמוגרמת לכך נראה לי דלכך אמר רבי יהודה משום שהיה רבו מובהק והא דקאמר וגמר שמעתתא מפומיה קאי אהא דקאמר סטיו לפנים מסטיו ולא קאמר. אסטונית דאותו לשון שמע מרבו ולא רצה לשנותו:
וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר יִגְמוֹר.
And this is according to the opinion of Rabbi Yehuda, who said: He may finish selling all the bread made from that dough and all the wine in the barrel. Wine or dough sold to the general public is usually classified as ritually impure, as it might have been touched by an am ha’aretz , one who is not careful with regard to the halakhot of ritual impurity. During a Festival, however, the Sages decreed that all wine and dough sold in Jerusalem is ritually pure, so as not to embarrass ignorant people, and they may therefore be bought even by a ḥaver . Rabbi Yehuda adds that even if a large quantity of wine or dough remains after the Festival, it retains its status as ritually pure and one may continue to sell it to a ḥaver . This is a case of permitting an action whose result is undesirable for the sake of an initial action, in that the Sages maintained the wine and dough’s status as ritually pure after the Festival in order to encourage people to sell wine and dough on the Festival.
עוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן תָּנֵינָא! מַהוּ דְּתֵימָא: טַעֲמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל מִשּׁוּם דַּחֲזִי לְמִזְגָּא עֲלַיְיהוּ, וַאֲפִילּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב נַמִי, קָא מַשְׁמַע לָן: הִתִּירוּ סוֹפָן מִשּׁוּם תְּחִלָּתָן; דְּיוֹם טוֹב – אִין, דְּעֶרֶב יוֹם טוֹב – לָא.
With regard to Ulla’s statement, the Gemara asks: We already learned the halakha that one may spread out an animal’s hide before those who will tread on it. Why did Ulla find it necessary to restate an explicit teaching of a mishna? The Gemara explains: Lest you say that the reason of Beit Hillel is because the hide is fit for reclining on it, and therefore even if the animal was slaughtered on the eve of the Festival, it would also be permitted to spread out its hide on the Festival. Ulla therefore teaches us that the reason for the leniency is that the Sages permitted an action whose result was undesirable in order to encourage a desirable initial action. Consequently, in the case of an animal slaughtered on a Festival, yes, this halakha applies; but with regard to one that was slaughtered on the eve of a Festival, no, one may not spread out its hide.
RASHI
תנינא במתניתין ובית הלל מתירין ומעולא מאי נפקא לן:
ואפילו מעי"ט שהופשט מבעוד יום:
דערב יום טוב לא דליכא למיגזר משום תחילתן דאי נמי לא שרית ליה אינו נמנע מלשחוט מעי"ט דהא יכול לשוחטו מבעוד יום:
תְּרִיסֵי חֲנוּיוֹת נַמִי תָּנֵינָא: [וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר]. מַהוּ דְּתֵימָא: טַעֲמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל מִשּׁוּם דְּאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים, וַאֲפִילּוּ דְּבָתִּים נַמִי, קָא מַשְׁמַע לָן: הִתִּירוּ סוֹפָן מִשּׁוּם תְּחִלָּתָן, דַּחֲנוּיוֹת – אִין, דְּבָתִּים – לָא.
The Gemara further asks: We already learned the halakha of the shutters of shops as well, as the mishna states that Beit Hillel permit one even to replace them. The Gemara explains: This, too, is necessary. Lest you say: Beit Hillel’s reason for being lenient is that there is no prohibition of building with regard to vessels and no prohibition of dismantling with regard to vessels. Since these shops are not attached to the ground, they are vessels rather than houses, and it is therefore permitted to replace their shutters; and as a result, the dismantlement and replacement of shutters of large vessels, even of those found in houses, should also
RASHI
תנינא במתניתין:
וב"ה מתירין אף להחזיר גרסינן:
דאין בנין בכלים אין איסור בנין וסתירה בכלים אלא בבתים דנחייב בבנין כל דהו והעושה כלי או גומרו בי"ט או בשבת משום מכה בפטיש הוא דמחייב שהוא חיוב לכל גמר מלאכה או אם הוא דבר שהוא מחליקו חייב משום ממחק ואם צריך קצוע חייב משום מחתך וכן אורג או מסך או תופר אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיובי בסלוק וחזרה דהא דתנן (שבת דף קב:) הבונה כל שהוא בבתים תנן והלכך בית הלל אפילו בתיבות הבית שרו לסלק דלתותיהן ולהחזיר ואע"ג דלאו לשמחת י"ט קמ"ל עולא דאע"ג דאין בנין וסתירה בכלים קאסרי ליה ב"ה מדרבנן אי לאו משום תחלתן דחנויות שהן צרכי רבים אין אבל תריסי כלי הבית לא:
TOSAFOT
מהו דתימא טעמייהו דב"ה דאין בנין וסתירה כו' דקי"ל אין בנין וסתירה כשהוא מהדק ומפרק כי אם בעושה כלי שהוא חייב משום מכה בפטיש או בבונה על גבי קרקע כדאמרינן בשבת (דף קב:) הבונה כל שהוא חייב קמ"ל ותימה הא קיימא לן אין בנין וסתירה בכלים י"ל מ"מ אסור שמא יתקע:
חֲזָרַת רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ נַמִי תָּנֵינָא: מַחֲזִירִין רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. מַהוּ דְּתֵימָא: טַעֲמָא מַאי – מִשּׁוּם דְּאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲפִילּוּ כֹּהֵן דְּלָאו בַּר עֲבוֹדָה הוּא, קָא מַשְׁמַע לָן: הִתִּירוּ סוֹפָן מִשּׁוּם תְּחִלָּתָן; דְּבַר עֲבוֹדָה – אִין, דְּלָאו בַּר עֲבוֹדָה – לָא.
The Gemara further asks: We already learned the halakha of the replacement of a bandage in the Temple as well: One may replace a bandage in the Temple but not in the rest of the country. The Gemara explains that this halakha is necessary. Lest you say: What is the reason that a bandage may be replaced? It is because rabbinic decrees prohibiting labor do not apply in the Temple.
RASHI
תנינא בעירובין מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה:
מהו דתימא טעמא דהתירא משום דלא גזרו על השבות שבמקדש ולקשור רטיה וכן כל דבר רפואה שאין מלאכה אלא שבות הוא שגזרו חכמים בכל רפואות גזירה משום שחיקת סמנין:
פּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ נַמִי תָּנֵינָא: הַפּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ וּמַתְחִיל בְּעִיסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִגְמוֹר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִגְמוֹר.
The Gemara asks a similar question with regard to Raḥava’s addition: We already learned the halakha of one who opens his barrel of wine, as well: In the case of one who opens his barrel
RASHI
תנינא בחגיגה:
מַהוּ דְּתֵימָא: טוּמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כְּטָהֳרָה שַׁוְיוּהּ רַבָּנַן, וְאַף עַל גַּב דְּלָא הִתְחִיל נַמִי, קָא מַשְׁמַע לָן: הִתִּירוּ סוֹפָן מִשּׁוּם תְּחִלָּתָן, הִתְחִיל – אִין, לָא הִתְחִיל – לָא.
The Gemara explains: Raḥava’s statement is necessary. Lest you say: It is permitted to finish selling the wine or dough because the Sages rendered the ritual impurity of an am ha’aretz
RASHI
כטהרה שויה רבנן דאסמכוה אקרא כאיש אחד חברים (שופטים כ׳:י״א) וטעמא דרבי יהודה משום דלא הדרה חיילא ואע"ג דלא התחיל על גב הרגל למוכרה ואירע שנגע בה עם הארץ ברגל קאמר נמי רבי יהודה דאין מגעו מטמאה ואפי' לאחר הרגל קמ"ל רחבא דמשום תחלתן הוא:
וְעוּלָּא מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר הָא? בִּפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירִי. הָנָךְ נַמִי פְּלוּגְתָּא נִינְהוּ! בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה.
The Gemara asks: And Ulla, what is the reason that he did he not state this halakha alongside the other cases he listed? The Gemara answers: He is not dealing with a case that is a matter of dispute.
RASHI
בפלוגתא לא קא מיירי והא פליגי רבנן עלה:
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמְּסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהַחֲזִיר. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מַחֲזִירִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, אֲבָל אֵין לָהֶן צִיר – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna ,
RASHI
מתניתין דקתני בסלוק נמי פליגי לאו כי האי תנא:
בשיש להן ציר ידות לשני ראשין דדומות לבנין:
וְהָתַנְיָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּשֶׁאֵין לָהֶן צִיר, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן צִיר – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אָמַר אַבַּיֵי: בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר מִן הַצַּד – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, אֵין לָהֶן צִיר כָּל עִיקָּר – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר, כִּי פְּלִיגִי – בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר בָּאֶמְצַע.
The Gemara challenges this claim: But isn’t it taught in a baraita : In what case is this statement said? What is the situation in which Beit Shammai and Beit Hillel disagree? They disagree when the shutters do not have a hinge; however, if they have a hinge, everyone agrees that it is prohibited. Abaye said that the two sources can be reconciled: When they have a hinge on the side, everyone agrees that it is prohibited, as the placement of a hinge in the side is a complicated endeavor that resembles building. If they have no hinge at all, everyone agrees that it is permitted, as it is considered merely the replacement of a board. When they disagree, it is with regard to a case where they have a hinge in the middle rather than on the side.
RASHI
והתניא בשאין להן ציר הוא דשרי ב"ה אבל בשיש כו':
אמר אביי דכולי עלמא תרוייהו הנך תנאי דברייתא דפרשי לן פלוגתא דב"ש וב"ה:
דברי הכל אסור ובשאין להן ציר כל עיקר דברי הכל ב"ש וב"ה:
בשיש להן ציר באמצע כעין פליט"א ותוחבין אותו בחור שבאמצע דופן פתח התיבה: