Back
Beitza
Daf 10aאֲבָל בְּיוֹם טוֹב אָסוּר, דְּזִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְּחִי שְׁמֵנִים כְּחוּשִׁים, וּכְחוּשִׁים שְׁמֵנִים, וְקָמְטַלְטֵל מִידֵי דְּלָא חֲזִי לֵיהּ. אִי נַמִי זִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְּחִי כֻּלְּהוּ כְּחוּשִׁים, וְשָׁבֵיק לְהוּ, וְאָתֵי לְאִמְנוּעֵי מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.
However, on the Festival it is prohibited, as sometimes those that seemed to him to be fat ones will be found
RASHI
אבל ביום טוב כשבא לבררן ביום טוב כלומר שלא ברר דבריו מבעוד יום וסומך על בדיקת מחר שיבדוק את כולן:
דזימנין דמשתכחי שמנים כחושין וכחושין שמנים אותם הנראים שמנים למראה עיניו נמצאים כחושין במשמושן והכחושים נמצאים שמנים:
מידי דלא חזי ליה כל אותן שטלטל יותר על צרכו מוקצים היו:
אי נמי גרסינן אי נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושין וקא ממנע משמחת י"ט וכל זה על ידי שלא ברר אתמול דבריו לפיכך סמך על שקר לומר אי אפשר שלא יהו שנים או שלשה טובים ולמחר נמצאו כולם רעים אבל כשאתה מזקיקו לברר שוב אינו סומך אלא על אלו בין היו שמנים או כחושין ולדעת כן זמנן ובא ונוטלן ולא ממנע:
מתני׳ זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה – אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם – מוּתָּרִים.
If, on the eve of a Festival, one designated black fledglings to be slaughtered, and on the following day found white ones in the dovecote, rather than the birds he had designated, or if one designated white ones to be slaughtered and found black ones, or if one designated two fledglings to be slaughtered and found three, they are prohibited, as these are not the same fledglings he had designated earlier. If, however, one designated three to be slaughtered and found only two, they are permitted, as it is presumed that one of the fledglings escaped.
RASHI
מתני' זמן שחורים ולא היה שם עוד ולמחר מצא הכל לבנים ודאי המזומנים הלכו להם ואלו אחרים דאתו להו מעלמא לשובך וכן שנים ומצא שלשה ואינו מכיר את המוכנים כולם אסורים:
שלשה ומצא שנים מותרים האחד הלך והשנים נשארו ולא אמרינן הואיל והאחד הלך כן הלכו כולם ואלו אחרים הם:
בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן – אֲסוּרִין, וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם – הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִים.
If one designated them inside the nest and the next day he cannot find them there, and he found fledglings before the nest, they are prohibited, as they might be fledglings other than the ones he designated and left inside the nest. But if there are only those fledglings in the immediate vicinity, they are permitted, as it can be assumed that these are the ones he designated inside the nest.
RASHI
זמן בתוך הקן ומצא לפני הקן ובתוך הקן לא מצא כלום הרי אלו אסורים ובגמרא מפרש לה:
גמ׳ פְּשִׁיטָא. אֲמַר רַבָּה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, וְהִשְׁכִּים וּמָצָא שְׁחוֹרִים בִּמְקוֹם לְבָנִים, וּלְבָנִים בִּמְקוֹם שְׁחוֹרִים. מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי אִינְהוּ נִינְהוּ, וְאִתְהַפּוּכֵי אִתְהַפּוּךְ, קָא מַשְׁמַע לָן: הָנָךְ אָזְדוּ לְעָלְמָא, וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.
The Gemara asks: But it is obvious that if one designated black ones to be slaughtered and found white ones, they are not the same birds. Rabba said: With what are we dealing here?
RASHI
גמ' כגון שזמן שחורים ולבנים בשני קנין וכל הקנין מובדלין במחיצות ועליות כדרך כל שובכין עשויין עליות הרבה וכל עליה יש בה מחיצות הרבה:
השכים ומצא כו' והכי קאמר זמן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים ולבנים זמן בשני ומצא בו שחורים:
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רוֹב וְקָרוֹב – הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.
The Gemara suggests: Let us say that this mishna supports Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: When resolving an uncertainty with regard to the identity of an item, if the majority indicates one ruling but the item in question is proximate
RASHI
דרבי חנינא בבבא בתרא בלא יחפור:
רוב וקרוב אם בא מעשה לפנינו ויש לתלותו בדבר הקרוב לו להתיר או לאסור ויש לתלותו אחר הרוב לענין אחר חלוף הקרוב הלך אחר הרוב ומתני' נמי הכי אמר דהא איכא למתלינהו להנך שחורים באותם שהיו אתמול בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו ולא תלינן אלא אמרינן מעלמא אתו ומרובא פירשו:
כְּדַאֲמַר אַבַּיֵי: בְּדַף, הָכָא נַמִי בְּדַף.
The Gemara refutes this suggestion: Perhaps it is as Abaye said with regard to a different issue: We are dealing with fledglings located on a ledge,
RASHI
כדאמר אביי לקמן:
בדף שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באים ויושבין יונים דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן מגרשים את כל הבא אליהן וכשיוצאין משובך אלו נכנסין הלכך חיישינן שמא מן הדף באו לקנין הלכך אסורים דהוו להו כלהו קרובים שבדף ושבקן הלכך זיל בתר רובא:
״שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין״. מַה נַּפְשָׁךְ, אִי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ – הָא אַחֲרִינֵי נִינְהוּ, וְאִי לָא אַחֲרִינֵי נִינְהוּ – הָא אִיכָּא חַד דְּמִעֲרַב בְּהוּ.
The mishna taught that if one designated two and found three, they are prohibited. The Gemara explains: Whichever way you look at this matter, the fledglings are prohibited. If these are others, they are others
RASHI
מה נפשך כו' פירושא דמתניתין היא כלומר להכי אסורים דמה נפשך להתירם:
TOSAFOT
איכא חד דמערב בהו וא"ת ולבטיל ברובא וי"ל דבעלי חיים לא בטלי דחשיבי אי נמי ה"ל דבר שיש לו מתירין לאחר יו"ט וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל:
״שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין״. מַאי טַעְמָא? הָנֵי אִינְהוּ נִינְהוּ, וְחַד מִנַּיְיהוּ אֲזַל לְעָלְמָא.
§ The mishna taught that if one designated three and found two,
TOSAFOT
חד מנייהו אזל לעלמא וא"ת וכי תלינן לקולא בדבר שיש לו מתירין ויש לומר דהואיל ונשארו שנים במקומם ודאי בכה"ג תלינן לקולא:
לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי הִיא וְלָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: הִנִּיחַ מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם – חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַכֹּל חוּלִּין.
The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and not that of the Rabbis, as it is taught in a baraita : If one placed one hundred dinars of tithe money in a safe place and found two hundred
RASHI
[לימא מתניתין רבי היא הא מתניתין סתמא היא והלכה כסתם משנה ואנן קי"ל (כתובות דף כא.) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו]:
הניח מנה ממעות מעשר שני בתיבה:
חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה האחד חולין ואינו יודע איזהו ונוטל היפה שבהן ואומר אם (היא זו) של מעשר) הרי יפה ואם חולין היא תהא חברתה מחוללת עליה:
הכל חולין הואיל ולא מצא כמו שהניח תולין להקל ולומר נטל את הראשון והניחו במקום אחר והניח שוב את אלו ושכח שאין אדם מניח מעות חולין ומעות מעשר ביחד:
TOSAFOT
חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה פ"ה בורר מנה היפה שבשניהם ויאמר אם זה של מעשר מוטב ואם האחר של מעשר הרי זה מחולל על זה ותימה דמפרש בפרק הזהב (ב"מ דף מה.) דאין מחללין כסף על כסף ולא מעות על מעות לכך נראה דמחלל בתחלה המנה של מעשר על פרוטות של נחשת ואח"כ מחללו על מנה היפה שבשניהם:
הִנִּיחַ מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה – מָנֶה מוּנָּח וּמָנֶה מוּטָּל, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַכֹּל חוּלִּין.
Conversely, if one placed two hundred dinars and found one hundred dinars, it is presumed that one hundred dinars has been left in its place and is tithe money, and one hundred dinars was removed. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is all non-sacred money. It is assumed that someone removed all the money, and the one hundred dinars he found must have been placed there by someone else, and is not connected to the money he left. The halakha with regard to the case of fledglings apparently follows Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion in the case of second-tithe money.
RASHI
מנה מוטל ונשאר הך מנה ממעשר:
הכל חולין הואיל ולא העלהו לירושלים לא הפרידן זה מזה ושניהם נטלן והניחם במקום אחר וזה חולין הוא שהניח הלום אחרי כן ושכח:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הָא אִתְּמַר עֲלָהּ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שָׁאנֵי גּוֹזָלוֹת הוֹאִיל וַעֲשׂוּיִין לְדַדּוֹת.
The Gemara refutes this claim: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, it can be explained, as it was stated with regard to this mishna that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: Fledglings are different, since they typically hop from place to place. Therefore, it is possible that one of them escaped. By contrast, a money pouch cannot move of its own accord and must have been taken by someone.
RASHI
שאני גוזלות להכי איכא למימר האחד הלך וחבריו נשארו:
הואיל ועשויין רגילים הן להיות מדדין אחד אחד ויוצאין ונכנסין אבל מנה לא הלך מאליו אא"כ נטלו וכשנטל נטל שניהם:
וְלָמָּה לִי לְשִׁנּוּיֵי עֲלָהּ שָׁאנֵי גּוֹזָלוֹת הוֹאִיל וַעֲשׂוּיִין לְדַדּוֹת? וְהָא אִתְּמַר עֲלָהּ דְּהַהִיא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר; חַד אָמַר: בִּשְׁנֵי כִּיסִין מַחֲלוֹקֶת, אֲבָל בְּכִיס אֶחָד – דִּבְרֵי הַכֹּל חוּלִּין. וְחַד אָמַר: בְּכִיס אֶחָד מַחֲלוֹקֶת, אֲבָל בִּשְׁנֵי כִּיסִין – דִּבְרֵי הַכֹּל מָנֶה מוּנָּח וּמָנֶה מוּטָּל.
The Gemara asks: And why do I need to answer with regard to it: Fledglings are different, since they typically hop? But wasn’t it stated with regard to that mishna, which deals with a money pouch, that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagree over it: One of them said: The dispute applies only to a case of two pouches, with one hundred dinars in each pouch. However, if all of the money was in a single pouch, everyone agrees that it is non-sacred money, as it is unlikely that only half of the money was removed while the other half was left in its place. And the other one of them said: The dispute applies only to one pouch, but with regard to two pouches, everyone agrees that one hundred dinars of tithe is left and one hundred dinars has been removed.
RASHI
ולמה לי לשנויי עלה רבי יוחנן ורבי אלעזר מה דוחקין לתלות טעם משנתנו במדדים הא לדידהו מתוקמת שפיר כרבנן בלאו האי טעמא דהא אינהו אפליגו בההיא דמעשר חד אמר מחלוקת במונחין שני המנין בכיס אחד בההוא הוא דקאמרי רבנן דכשנטל כל הכיס נטל אבל בשני כיסים מודו דהאחד נטל והניח השני וחד אמר מחלוקת בב' כיסין בההוא הוא דקאמר רבי מנה מונח ומנה מוטל:
האי מאי לא גרסינן:
TOSAFOT
הכל חולין שאני אומר הוא לקח מעות של מעשר שני והני אחריני נינהו ותימה דהא לא אמרי' שאני אומר להקל אלא כשהוא מדרבנן כדאיתא בפסחים (דף י.) דקאמר שאני תרומה דרבנן לפיכך אני תולה להקל לומר שאני אומר וכו' וי"ל דכיון שאין אדם מניח חולין אצל מעשר תלינן שפיר לקולא ואמרי' ודאי לקח אלו משם ושכח ואחר כך הניח אלו שם:
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בִּשְׁנֵי כִּיסִין מַחֲלוֹקֶת – הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ לְשִׁנּוּיֵי הָכָא שָׁאנֵי גּוֹזָלוֹת הוֹאִיל וַעֲשׂוּיִין לְדַדּוֹת. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּכִיס אֶחָד מַחֲלוֹקֶת, אֲבָל בִּשְׁנֵי כִּיסִין – דִּבְרֵי הַכֹּל מָנֶה מוּנָּח וּמָנֶה מוּטָּל, הָשְׁתָּא לָמָּה לִי לְשִׁנּוּיֵי עֲלָהּ? הָא אָמְרַתְּ בִּשְׁנֵי כִּיסִין לָא פְּלִיגִי.
The Gemara explains: Granted, according to the one who said that the dispute deals with a case of two pouches, this is why it was necessary to answer here: Fledglings are different, since they typically hop. However, according to the one who says that the dispute involves a case of one pouch, but with regard to two pouches everyone agrees that one hundred dinars of tithe is left and one hundred dinars has been removed, now consider: Why do I need to answer, with regard to it, that there is a difference between that halakha and the case of fledglings? You said that they do not disagree even with regard to two separate pouches, and therefore they certainly do not disagree in the case of fledglings.
RASHI
בשלמא למ"ד כו' המקשה סיומי מסיים למילתיה ומפרש קושייתו בשלמא מאן דמוקי פלוגתייהו בב' כיסין דהיינו כדומיא דמתני' דהוו שני גוזלות צריך לשנויי דתקום מתניתין כרבנן מהאי טעמא הואיל ועשויין לדדות אלא למ"ד בשני כיסין מודו רבנן השתא למה לי לשנויי משום דעשויין לדדות הא בשני כיסים נמי הכי קאמרינן:
השתא ומה כו' לא גרסינן אלא ה"ג אלא למ"ד בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסים דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל השתא למה לי לשנויי עלה האמר בשני כיסים לא פליגי וחד מהני רבנן או רבי יוחנן או רבי אלעזר אוקמה הכי ולעיל אמאי שנו תרוייהו הואיל ועשויין לדדות:
אֲמַר רַב אַשִׁי: הָכָא בְּגוֹזָלוֹת מְקוּשָּׁרִים וְכִיסִים מְקוּשָּׁרִים עָסְקִינַן. גּוֹזָלוֹת – מְנַתְּחִי אַהֲדָדֵי, כִּיסִין – לָא מְנַתְּחִי אַהֲדָדֵי.
Rav Ashi said: Here we are dealing with fledglings tied together and with money pouches tied together. In other words, when it is stated that the dispute applies to one pouch, this refers to two pouches that are tied together, as well. Rabbi Yehuda HaNasi and the rabbis agree only with regard to two pouches that are entirely separate. Consequently, it is necessary to explain that there is a difference between pouches tied together and fledglings tied together: Fledglings can release themselves
RASHI
אמר רב אשי הכא בגוזלות כו' מ"ד בכיס אחד מחלוקת בשני כיסין כעין כיס אחד קאמר דהיינו שני כיסין מקושרין ודקאמר אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל בשאין מקושרין ומתניתין אפי' בגוזלות מקושרין משמע דהנותרין מותרין ולא אמרי' אותן שזמן נטלו כולם ואלו אחרים הלכך אי לא דשאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות לא הוה מתוקמא כרבנן דהא בכיסים מקושרין אמרי רבנן הכל חולין והשתא אגב האי שנויא מתוקמא שפיר כרבנן דגוזלות דמדדין מנתחי אהדדי ואיכא למתלי לקולא דחד מנייהו הוא דאזל ליה אבל כיסים לא מנתחי ואדם בא ונטלן וכיון דמקושרים הם שניהם נטל:
וְרַבִּי אָמַר לָךְ: כִּיסִין נַמִי, זִמְנִין
The Gemara asks: But if that is indeed the case, and it is obvious that someone came and took the money, what is Rabbi Yehuda HaNasi’s reasoning? The Gemara explains: And Rabbi Yehuda HaNasi could have said to you: Pouches, too, sometimes