Back
Avodah Zarah
Daf 71aמִדְּמַשְׁכֵהּ גּוֹי קַנְיֵיהּ, יֵין נֶסֶךְ לָא הָוֵי עַד דְּנָגַע בֵּיהּ!
from the moment that he pulled it, the gentile acquired it, whereas it did not become wine used for a libation until he touched it. Therefore, the seller can receive payment for the wine he sold, because at the time of the acquisition the wine was permitted.
RASHI
מדמשכיה עובד כוכבים במדה קנייה ואע"ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי מינייהו שפיר דמי:
אִי דְּקָא כָּיֵיל וְרָמֵי לְמָנָא דְּיִשְׂרָאֵל – הָכִי נַמִי; לָא צְרִיכָא, דְּקָא כָּיֵיל וְרָמֵי לְמָנָא דְּגוֹי.
The Gemara rejects this proof: If it is a case where the seller measures
RASHI
במנא דעובד כוכבים דיין שבכלי אוסרו והוי יין נסך מקמי משיכה:
סוֹף סוֹף כִּי מְטָא לַאֲוִירָא דְּמָנָא קַנְיֵיהּ, יֵין נֶסֶךְ לָא הָוֵי עַד דְּמָטֵי לְאַרְעִיתֵיהּ דְּמָנָא; שְׁמַע מִינָּהּ: נִצּוֹק חִבּוּר?
The Gemara raises an objection: Ultimately, even in this case, when the wine reaches the interior airspace of the gentile’s vessel,
RASHI
מדמטי לאוירא דמנא דעובד כוכבים קנייה עובד כוכבים בהגבהה:
TOSAFOT
שמע מינה נצוק חבור וא"ת ולימא להו רב לסבוייתא ליקטפי קטופי ובכי האי גוונא שרי גם אי נצוק חבור כדקאמר לקמן (עבודה זרה דף עב:) וי"ל לפי שהיו מוכרים יין הרבה היה להם טורח גדול לקטף:
לָא, אִי דְּנָקֵיט לֵיהּ גּוֹי לִכְלִי בִּידֵיהּ – הָכִי נַמִי; לָא צְרִיכָא דְּמַנַּח אַאַרְעָא.
The Gemara rejects this conclusion: No, a stream of liquid does not serve as a connection, and therefore if the gentile is holding the vessel in his hand,
וְתִיקְנִי לֵיהּ כֵּלָיו; שָׁמְעַת מִינָּהּ: כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר לֹא קָנָה לוֹקֵחַ?
The Gemara asks: But let the vessels of the gentile acquire the wine from the moment it enters the interior airspace. Can one conclude from this that if the buyer’s vessels are in the domain of the seller, the buyer does not acquire the merchandise once it is placed in his vessels? This is an issue that is subject to a dispute between the Sages, which remains unresolved.
RASHI
שמעת מיניה כו' ואנן איבעויי איבעיא לן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:):
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: קָנָה לוֹקֵחַ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאִיכָּא עַכָּבַת יַיִן אַפּוּמֵיהּ דְּכוּזַנְתָּא, דְּקַמָּא קַמָּא אִינְסִיךְ לֵיהּ.
The Gemara rejects this: No, actually, I could say to you that the buyer acquires the merchandise in such a case. But here, where the wine is rendered forbidden before being acquired by the gentile, we are dealing with a case where there is a remnant of wine
RASHI
עכבת יין אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו:
דכוזנתא פך קטנה מחבית כדאמר במועד קטן (דף יב.) זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד:
TOSAFOT
הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא תימה ליבטיל ההוא פורתא בס' י"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטיל:
וּכְמַאן? דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָאָמַר: יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְנָכְרִים חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ!
The Gemara raises an objection: And in accordance with whose opinion does Rav say this? It is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel; as, if it were in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say that libation wine that became mixed with other wine may all be sold to gentiles for the monetary value of the entire mixture except for the value of the wine used for a libation that is in the mixture? Accordingly, it is permitted to accept payment for wine that was poured into a gentile’s vessel, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
RASHI
כמאן הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה:
דלא כרבן שמעון ב"ג דקתני מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנן קים לן כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו:
מִידֵי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב, הָאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָבִית בְּחָבִית, אֲבָל לֹא יַיִן בְּיַיִן.
The Gemara answers: The explanation of this ruling can be only according to the opinion of Rav, who issued the ruling. And doesn’t Rav say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel only in the case of a barrel of permitted wine that became intermingled with another barrel of libation wine, but not in the case of wine that became mixed with other wine in the same barrel? Therefore, explaining Rav’s statement as contradicting the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel is not problematic; consequently, it cannot be proven from his statement that a gentile does not acquire an item by pulling it.
RASHI
מידי הוא טעמא אלא לרב הך קושיא למאן רמיית ליה אלא לרב דאמר לסבוייתא למישקל דמי ברישא לדידיה לא תירמיה דאיהו אמר בהדיא דאין הלכה כרבן שמעון:
אלא בחבית שנתערב בחביות אחרות דשקיל חד מינייהו ושדי לנהר ואינך שרו בהנאה:
אבל לא יין ביין דכי נתערב יין נסך ביין כשר כולו אסור. ואי קשיא אביי ורבא היכי מיתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא לא תיקשי דהא במסכת בכורות (דף יג:) תרצינהו אביי ורבא להנך שינויי אליבא דרבי יוחנן דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתיה דאמימר:
TOSAFOT
מידי הוא טעמא אלא לרב כו' וא"ת קשיא דרב אדרב דהכא מוקי אליבא דרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים ובפ' הזהב (ב"מ דף מח. ושם) משמע דס"ל כרשב"ל דמשיכה קונה בישראל ולא בעובד כוכבים גבי ההיא דמייתי התם נתנה לבלן ואמר רב עלה דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה אבל ספר לא מעל עד דמשיך אלמא קסבר דמשיכה קונה בישראל א"כ אינה קונה בעובד כוכבים ומינה מסייע התם לרשב"ל וא"כ קשה דרב אדרב מיהו יש ספרים דגרסי לעיל אמר רבא לסבוייתא אבל ל"נ מדאמר הכא מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב הלכה כו' דע"כ היינו רב דאמר לקמן סוף פירקא הכי מדמייתי ר' יוחנן אבתריה וא"כ לעיל נמי בעובדא דסבוייתא גרסינן רב ולא רבא וקשה דרב אדרב וי"ל דההוא דבלן מיירי לבלן עובד כוכבים ולכך קאמר רב דוקא בלן אבל ספר עובד כוכבים לא עד דמשיך דמשיכה בעובד כוכבים קונה כדאמר רב הכא והכי נמי צריך לאוקמי לרבי יוחנן דהתם כדפי' שם ותלמודא דמייתי נמי סייעתא לרשב"ל התם פ' הזהב (שם) היינו לפי הפשט דמשמע דמיירי בישראל:
מֵיתִיבֵי: הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדָה זָרָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן מָעוֹת מָשַׁךְ – יַחֲזִיר, אִם מִשֶּׁנָּתַן מָעוֹת מָשַׁךְ – יוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח; אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, אַמַּאי יַחֲזִיר? אֲמַר אַבַּיֵי: מִשּׁוּם דְּמֶיחֱזֵי כִּי מִקַּח טָעוּת.
The Gemara raises another objection to the statement of Ameimar that a gentile can acquire an object by pulling it. It is taught in a baraita : With regard to one who buys broken vessels made of gold or silver from the gentiles
RASHI
גרוטאות שברי כספים:
יחזיר דלא קנייה ולא מיחייב לבערה:
יוליך לים המלח דכיון דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי:
מקח טעות הויא משיכה בטעות דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן:
TOSAFOT
ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה אמאי יחזיר וא"ת ואלא מאי מעות קונות א"כ אימא סיפא אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ולמ"ל משך כיון דמעות קונות דכי האי גוונא פריך בבכורות (שם.) ואי ס"ד מעות קונות למ"ל משך וי"ל דבין מקשה הכא ובין מקשה התם בעי למימר דבעינן בעובד כוכבים תרתי משיכה וכסף וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחודה קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה (אמאי יחזיר) וא"ת ומ"ט דמקשה דבעינן לומר תרתי וי"ל משום דדריש לעמיתך בחדא במשיכה או בכסף לכל חד כדאית ליה ולעובד כוכבים עד דאיכא תרתי משיכה וכסף:
אֲמַר רָבָא: רֵישָׁא מִקַּח טָעוּת, סֵיפָא לָאו מִקַּח טָעוּת? אֶלָּא אֲמַר רָבָא: רֵישָׁא וְסֵיפָא מִקַּח טָעוּת, וְרֵישָׁא דְּלָא יָהֵיב זוּזֵי לָא מִיתְחֲזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, סֵיפָא דְּיָהֵיב זוּזֵי מִיתְחֲזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.
Rava said: Then why, in the second instance, where he paid the money, may he not return it? Is the purchase in the first clause a mistaken transaction but the purchase in the latter clause not a mistaken transaction? Rather, Rava said: The purchase in the first clause and the purchase in the latter clause are both a mistaken transaction, but in the case presented in the first clause, where he did not pay him the dinars, it does not appear as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew, and so he may return it. By contrast, in the latter clause, where he did pay him the dinars, it appears as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew,
RASHI
סיפא לאו מקח טעות בתמיה. ואע"ג דיהיב דמי לישקלינהו:
מיחזי כעבודת כוכבים לכי הדר שקל זוזי מיחזי כמאן דמזבן לעבודת כוכבים דמי:
אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אַשִׁי, תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנָכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד – דָּמָיו מוּתָּרִים; וְאִי אָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, אַמַּאי דָּמָיו מוּתָּרִין? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּאַקְדִּים לֵיהּ דִּינָר.
§ The Gemara cites a claim against Rav Ashi’s opinion that a gentile cannot acquire an item by pulling it: Mar Kashisha,
RASHI
פסק עד שלא מדד דמיו מותרין דכי מדד קניה עובד כוכבים במשיכה וקמו זוזי בהלואה גביה יין נסך לא הוי עד דנגע ביה:
שהקדים לו דינר שנתן לו מעותיו קודם לכן:
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק – דָּמָיו אֲסוּרִין, וְאִי דְּקַדֵּים לֵיהּ דִּינָר, אַמַּאי דָּמָיו אֲסוּרִין?
One of the Sages raised an objection: If that is so, say the last clause: But if the Jew measured the wine into the gentile’s vessel, thereby rendering it forbidden, before he fixed a price, the money paid for the wine is forbidden. And if he paid him a dinar in advance, why should the money paid for it be forbidden?
RASHI
שהקדים לו ונתן לו מעות יותר מכדי דמי היין עד שיפסוק הדמים יחזיר לו ישראל את המותר:
אמאי דמיו אסורין:
אֲמַר לֵיהּ: וּלְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, אַמַּאי רֵישָׁא דָּמָיו מוּתָּרִין וְסֵיפָא דָּמָיו אֲסוּרִין?
Rav Ashi said to him: And according to you, as you say that pulling acquires items in a transaction involving a gentile, why in the first clause is the money paid for it permitted, and in the latter clause the money paid for it is forbidden?
RASHI
ולדידך דאמרת טעמא דרישא משום דמשיכה קונה סיפא נמי אמאי דמיו אסורין:
אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: פָּסַק – סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, לָא פָּסַק – לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ;
Rather, what have you to say to explain the distinction between the two cases? You say that when the Jew fixed a price, the gentile consequently relied on him that the sale would not be canceled, and so the sale was concluded by the pulling. But in a case where he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled, and therefore the sale was not concluded.
RASHI
סמכא דעתיה למקני במשיכה:
לא פסק קודם משיכה לא סמכא דעתיה למקנייה במשיכה שמא ירבה לו בדמיו:
לְדִידִי נַמִי, אַף עַל גַּב דְּקַדֵּים לֵיהּ דִּינָר, פָּסַק – סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, לָא פָּסַק – לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.
According to my opinion as well, even though the gentile gave him a dinar in advance, if he fixed a price, the gentile relied on him that the sale would not be canceled, and if he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְלֹא נִיתָּן לְהִישָּׁבוֹן; וְאִי אָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, אַמַּאי נֶהֱרָג?
Ravina said to Rav Ashi: Come and hear another proof against your opinion, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A descendant of Noah,
RASHI
בן נח שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה אע"ג דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחלי עליה גבי עובד כוכבים ממונא הוא ובן נח נצטוה על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרה שלהן זו היא מיתתן ואין צריכין התראה:
ולא ניתן להישבון ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה:
אמאי נהרג הא לא קניא להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא:
TOSAFOT
בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ובן נח מצווה על הגזל ואזהרתן זו מיתתן ולא ניתן להשבון ודוקא ישראל דבר מחילה הוא אבל עובד כוכבים לאו בר מחילה הוא ורש"י פי' דלא ניתן להשבון משום דקם ליה בדרבה מיניה ולא נראה דא"כ לא יתחייב עובד כוכבים לשלם גזלו בשום ענין:
ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג (פי') הא לא קניה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזילה להיות שלו ואפ"ה קנייה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה וי"ל דודאי. אי גזל שוה פרוטה דהוי ממונא לגבי ישראל וחיסרו אית לן למימר כדפי' אבל פחות משוה פרוטה שלא חיסר הישראל דלאו ממונא הוא וגם ממון העובד כוכבים לא נתרבה שהרי לא קנאה משום הכי פריך אמאי נהרג ומשני צערא דישראל [ועי' תוס' עירובין סב. ד"ה בן נח וכו' ביתר ביאור]:
מִשּׁוּם דְּצַעֲרֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל.
The Gemara answers: He is executed because he caused a Jew distress by stealing the item, even though by the halakhot of acquisition the thief did not acquire it.
RASHI
ומשני האי דנהרג משום צעריה דישראל