Back
Avodah Zarah
Daf 70aהַהִיא רְבִיתָא דְּאִישְׁתַּכַּח דַּהֲוַת בֵּי דַנֵּי וַהֲוַת נְקִיטָא אוּפְיָא בִּידָהּ. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שָׁרֵי, אֵימַר מִגַּבָּהּ דְּחָבִיתָא שְׁקַלְתֵּיהּ; וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא תּוּ, אֵימַר אִתְרְמוּיֵי אִתְרְמֵי לָהּ.
The Gemara relates: There was an incident involving a certain gentile girl who was found
RASHI
רביתא תינוקת עובדת כוכבים:
אופיא אשקומא של יין:
אימר מגבה דחביתא שקלתה ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא:
אע"ג דליכא תו שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה:
אימר איתרמי דהך אופיא הוא דהואי התם:
TOSAFOT
ההיא רביתא דהות נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי פ"ה דוקא תינוקת שאינה יודעת בטיב ניסוך ולא טרחה ליגע אבל נערה גדולה לא תלינן לקולא מיהו לא מצינו חלוק זה בשום מקום לכן נראה דלאו דוקא רביתא ה"ה גדולה אלא דעובדא הכי הוה ומיהו לפ"ה לא נפקא מניה מידי עכשיו דגם הגדולים אינם בקיאים בטיב ניסוך:
אימר מגבה דחביתא קלטתה ולא נגעה ביין אלא מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה מעל גבי היין יאסר מטעם נצוק מיהו יש בספרים ישנים שקלתה ואפילו הכי שרי משום דאינה בקיאה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא למיחש:
הַהוּא פּוּלְמוּסָא דִּסְלֵיק לִנְהַרְדְּעָא, פְּתַחוּ חָבִיתָא טוּבָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: עוּבְדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וּשְׁרָא. וְלָא יָדַעְנָא, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר לָהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: סְפֵק בִּיאָה – טָהוֹר, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר: רוּבָּא דְּאָזְלִי בַּהֲדֵי פּוּלְמוּסָא – יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ.
The Gemara relates: There was an incident involving a certain army [ pulmusa ]
RASHI
פולמוסא ראש הגייס שר צבא:
ולא ידענא אי שרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א דאמר ספק ביאה טהור. ולקמיה פריך הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי כוכבים היו:
ישראל נינהו ואזלינן בתר רובא דליכא ספיקא:
TOSAFOT
ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתחו חביתא טובא א"ר חייא בר אבא עובדא הוה קמיה דר' יוחנן ושרא ולא ידענא אי משום דקסבר כר"א כו' ופריך ספק ביאה ספק מגע הוא דודאי עובדי כוכבים נינהו ואע"ג דגבי גנבי דלעיל אמרינן דהוי ספק ביאה ספק אם הם עובדי כוכבים או אם הם ישראלים ה"מ גנבים דיש מהם שהם ישראל אבל פולמוסא סתם עובדי כוכבים הם דאי הוה ישראל היה הדבר ניכר ונודע ומדלא נודע ש"מ שהם עובדי כוכבים וא"כ ספק מגע הוא וע"כ לא מטהר ר"א אלא בספק ביאה אבל ספק מגע טמא ומשני כיון דפתחי טובא ספק אדעתא דממונא ספק אדעתא דשתיה פתחו ופ"ה דפתחו יותר מכדי שתיה מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי כפ"ה לפי שיטתו דלעיל ופירושו דחוק ועוד קשה דמ"ש גבי גנבי דאמר ספק ישראל נינהו וגבי פולמוסא אמר ודאי עובדי כוכבים נינהו א"כ ה"ל לתלמודא לפרש לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל שפיר דר"א מטהר משום ספק ספיקא והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא הם עובדי כוכבים או ישראל כמו בגנבים מ"מ אם הם עובדי כוכבים ודאי נגעי וליכא רק חדא ספיקא דלא דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן דהוי ספק מגע אם נגעו אם לאו היינו משום דסתם גנבים אדעתא דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים לאכול ולשתות כדאמר פרק שני דביצה (דף כא.) ושחטנו להם עגל והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא ובחדא ספיקא לא אמר ר"א ומשני כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתיה אימור אדעתא דממונא פתחו וא"כ הוי ספק ספיקא ספק עובדי כוכבים או ישראל ואת"ל שהם עובדי כוכבים שמא פתחו לשם ממונא ולא אדעתא דשתיה כיון דאיכא טובא:
אִי הָכִי, הַאי סְפֵק בִּיאָה, סְפֵק מַגָּע הוּא! כֵּיוָן דִּמְפַתְּחִי טוּבָא, אֵימָא אַדַּעְתָּא דְּמָמוֹנָא פְּתַחוּ, וְכִסְפֵק בִּיאָה דָּמֵי.
The Gemara asks: If that is so, if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, why did he permit the wine? Is this a case of uncertainty with regard to entry? It is clear that the ancillaries came and opened the barrels, so it is a case of uncertainty with regard to contact, i.e., whether they touched the wine or not, and Rabbi Eliezer agrees that such a case is treated stringently. The Gemara answers: Since they opened many barrels, it is reasonable to say that they opened the barrels only with the intention of finding money and had no interest in the wine itself. And therefore it is similar to a case of uncertainty with regard to entry.
RASHI
כיון דמפתחי טובא הרבה יותר מכדי צורך שתייתן מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה דקתני מתניתין אלו ואלו מותרות הלכך אע"ג דספק מגע הוא כיון דמוכחא מילתא לקולא כספק ביאה דמי:
הַהִיא מָסוֹבִיתָא דְּמָסְרָה לָהּ אִיקְלִידָא מַפְתְּחָהּ לְגוֹיָה. אֲמַר רַבִּי יִצְחָק אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוּבְדָא הֲוָה בֵּי מִדְרָשָׁא, וְאָמְרוּ: לֹא מָסְרָה לָהּ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבַד.
The Gemara relates: There was an incident involving a certain female owner of a wine shop who transferred the key [ iklida ]
RASHI
מסוביתא מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא (דברים כא) סבאך מהול במים (ישעיה א):
אקלידא מפתח שמירת מפתחות ולא סמכא דעתה ליכנס ונתפסה כגנב:
אֲמַר אַבַּיֵי, אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא: הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹת לְעַם הָאָרֶץ – טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבַד; הָשְׁתָּא טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, יֵין נֶסֶךְ מִיבָּעֲיָא?
Abaye said: We learn this halakha in a mishna as well ( Teharot 7:1): In the case of one who transferred keys to one who is unreliable with regard to ritual impurity [ am ha’aretz ],
RASHI
יין נסך מיבעיא בניחותא ומסייע לרב דימי:
TOSAFOT
לא מסרה לה אלא שמירת מפתח ולא סמכא אדעתא ליכנס דנתפסת כגנב מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עובדי כוכבים בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים ושותים ממה שבבית הישראל היין מותר ואם אוכלים בבית אסור ואמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים ואמרינן עלה וכן ביין נסך ואולי כשמחפשין אותו בכל מקום ובקרקע ובכתלים את מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך חביות הכניסו קנה ארוך לחפש בו אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מירתתי מישראל כלל:
לְמֵימְרָא, דְּטָהֳרוֹת אַלִּימִי מִיֵּין נֶסֶךְ? אִין, דְּאִיתְּמַר: חָצֵר שֶׁחִלְּקָהּ בִּמְסֵיפָס – אָמַר רַב: טָהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת, וּבְגוֹי אֵינוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ; וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת.
The Gemara asks with regard to Abaye’s reasoning: Is this to say that the halakhot of ritually pure items are more stringent than those concerning wine used for a libation? The Gemara answers: Indeed, that is so. As it was stated that there was a dispute with regard to a courtyard whose owners divided it among themselves with a low partition [ meseifas ].
RASHI
למימרא דטהרות אלימי מיין נסך מדנקט לה בלשון ק"ו:
שחלקה במסיפס מחיצה נמוכה עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה:
אינו עושה יין נסך דנתפס עליו כגנב. אלמא טהרות אלימי:
מֵיתִיבֵי: הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם; קַשְׁיָא לְרַב!
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita : If the inner courtyard belongs to a ḥaver ,
RASHI
מיתיבי שתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית של חבר:
וחיצונה הפתוחה לרה"ר של עם הארץ דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית:
שוטח שם בפנימית אבל אי הוי איפכא דחיצונה של חבר כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה אין חבר שוטח שם פירותיו. מ"מ קשיא לרב דקתני אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם:
אָמַר לָךְ רַב: שָׁאנֵי הָתָם, שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב.
The Gemara answers that Rav could have said to you: It is different there, as were the am ha’aretz to tamper with the produce, he could be caught and accused as a thief, as he has no business being in the inner courtyard. Therefore, there is no concern that he will tamper with it.
RASHI
התם משום דנתפס עליו כגנב דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחד דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב:
תָּא שְׁמַע, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא יָדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם; קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן!
The Gemara suggests: Come and hear support for Rav’s opinion from a baraita ( Tosefta , Teharot 9:11): Rabban Shimon ben Gamliel says: If the roof of a ḥaver is above
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ לְאִישְׁתַּמּוּטֵי, מֵימַר אֲמַר: אִימְצוּרֵי קָא מַמְצְרָא.
The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could have said to you: It is different there, as were the am ha’aretz to be discovered reaching up to the upper roof, he has a way to excuse his behavior by saying: I merely stretched myself;
RASHI
אמצרי דגג קמצרנא אני מכוין למדת בנין שאני רוצה למדוד לכך הושטתי את ידי. לשון אחר מתשובת הגאונים מתמוגג אני אשטנדלינ"ר בלע"ז וגרסי' אימצודי קא ממצדנא:
תָּא שְׁמַע: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר בְּצַד גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם; קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לָךְ רַב: לָאו אִיכָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָאֵי כְּוָותִי? אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Come and hear that which is taught in that same baraita : If the roof of a ḥaver is beside the roof of an am ha’aretz ,
RASHI
בצד גגו שאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו שם:
אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם ולרב לא שאני ליה בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו:
מתני׳ בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לְעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם – חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת; בִּשְׁעַת מִלְחָמָה – אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ.
In the case of a military unit [ boleshet ]
RASHI
מתני' בולשת חיל. על שם שמחפשין וחותרין קרי להו בולשת כדמתרגמינן ויחפש ובלש:
גמ'
TOSAFOT
פתוחות אסורות משמע אפילו טובא ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום דפולמוסא באים לגבות מס המלך וארנונא ולכך איכא למימר דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות: