Back
Avodah Zarah
Daf 44aמתני׳ שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי, אָמַר לֵיהּ, כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: ״לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״, מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי?
A wise gentile, Proclus
RASHI
מתני' פרוקלוס מין עובד כוכבים היה:
אפרודיטי שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה:
אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא, אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ, הִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי; אֵין אוֹמְרִים: ״נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטִי״, אֶלָּא אוֹמֵר: ״נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ״.
Rabban Gamliel said to him: One may not answer
RASHI
אין משיבין דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום:
היא באה בגבולי שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים:
ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר:
דָּבָר אַחֵר: אִם נוֹתְנִים לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוּם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ; זוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ, לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״אֱלֹהֵיהֶם״, אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ – אָסוּר, אֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ – מוּתָּר.
Rabban Gamliel continued: Alternatively,
RASHI
ביב חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה"ר:
לא נאמר בתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו':
גמ׳ וְהֵיכִי עֲבִיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכָל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר, חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא!
The mishna relates that Rabban Gamliel first told Proclus that he cannot answer a question related to Torah in a bathhouse. The Gemara asks: And how could he have acted in this manner? How could Rabban Gamliel have stated even this halakha in the bathhouse? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to contemplate matters of Torah everywhere
RASHI
גמ' והיכי עביד הכי דאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע"פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו:
וְכִי תֵּימָא, בִּלְשׁוֹן חוֹל אֲמַר לֵיהּ – וְהָאָמַר אַבַּיֵי: דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מוּתָּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, דְּבָרִים שֶׁל קֹדֶשׁ אָסוּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן חוֹל!
And if you would say that Rabban Gamliel stated this ruling to him in a secular language, and therefore it was permitted for him to do so, this would not be a satisfactory answer; but doesn’t Abaye say that it is permitted to say secular statements in a bathhouse or bathroom in the sacred tongue, Hebrew, but it is prohibited to say sacred, Torah-related, statements even in a secular language in a bathhouse or bathroom?
תָּנָא: כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ.
The Gemara answers that the mishna actually taught as follows: When he left the bathhouse, Rabban Gamliel said to him: One may not answer questions related to Torah in the bathhouse.
TOSAFOT
תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ פי' רשב"ם כשיצא א"ל לפי שאין משיבין במרחץ לא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ובהכי ניחא דלא תקשי מתני' וי"ס דגרסי בברייתא וכשיצא א"ל אין משיבין וכו' משמע דכשיצא לא השיבו אלא אין משיבין וקשה להר"ר אלחנן דבמתני' קתני וכשיצא השיבו ואור"י דג' בתים יש במרחץ כמו שמפרש בפ"ק דשבת (דף י.) פנימי אין שם שאילת שלום אמצעי יש בו שאילת שלום ואין שם דברי תורה חיצון מותר אף בד"ת והוא שאלו בבית הפנימי ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאילת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובות ממשנתנו שאף דברי תורה מותרים שם:
אָמַר רַב חָמָא בַּר יוֹסֵף בְּרַבִּי אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא: תְּשׁוּבָה גְּנוּבָה הֱשִׁיבוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ גְּנוּבָה.
§ Rav Ḥama bar Yosef the Distinguished says that Rabbi Oshaya says: Rabban Gamliel gave a deceptive response to that officer, Proclus. And I, Rav Ḥama, say that the response was not deceptive but truthful.
RASHI
גנובה כלומר דחהו בקש:
ואני אומר ר' חמא קאמר לה ופליגא אדר' הושעיא רביה:
TOSAFOT
תשובה גנובה פ"ה דחהו בקש מיהו אין לפרש כן לדברי אביי ולרבה בר עולא שאומרים שאפילו לא היה כדברי ר"ג לא היה אסור לכן נראה לפרש גנובה כלומר עלובה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני (בראשית ל״א:כ״ו):
מַה גְּנוּבְתֵּיהּ? דְּקָאֲמַר לוֹ: זוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל אָדָם מַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ; וְכִי מַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ מַאי הָוֵי? וְהָאָמַר רָבָא: פְּעוֹר יוֹכִיחַ, שֶׁמְּפָעֲרִין לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וְאֵינוֹ בָּטֵל;
The Gemara explains: What was its deception, according to Rabbi Oshaya? It was that Rabban Gamliel said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. In saying this, Rabban Gamliel meant that the statue has no idolatrous status as is evident from the demeaning conduct performed before it. And this claim is deceptive, as even if one urinates before it, what of it? Does that really negate its idolatrous status? But doesn’t Rava say that the idol of Peor proves the contrary, as its worshippers defecate before it daily, and its idolatrous status still is not revoked?
TOSAFOT
והאמר רבא פעור יוכיח לכאורה משמע דרבא אמר למילתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא:
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ גְּנוּבָה, זוֹ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ, וְזוֹ אֵין עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ.
Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. With regard to that idol, Peor, its standard manner of worship is in that manner;
אֲמַר אַבַּיֵי: גְּנוּבָתָהּ מֵהָכָא, דְּקָאֲמַר לֵיהּ: אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ וְהִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי; וְכִי בָּא בִּגְבוּלָהּ מַאי הָוֵי? וְהָתְנַן: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מֶרְחָץ אוֹ גִּינָּה – נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה;
Abaye said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: I did not come into its domain, but rather it came into my domain. He explains: And even if it, the bathhouse, had come into its domain, what of it? Even if the idol had preceded the bathhouse, it would still not render use of the bathhouse prohibited; but didn’t we learn in a mishna (51b): With regard to an object of idol worship that has a bathhouse or a garden in front of it, one may derive benefit from the bathhouse or garden without showing favor
RASHI
וכי בא בגבולה כלומר ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ מאי איכפת לן:
שלא בטובה שלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו בתקרובת:
TOSAFOT
נהנין ממנה שלא בטובה פירש רש"י כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) פ"ה בטובה בשכר וכן פר"ח ולא נהירא לר"ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ"ד לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יג.) מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) דאיכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר"ת כמו שפי' רש"י כאן ועוד נראה לר"ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והריחים בבית העבודת כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ"ק (עבודה זרה דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ"ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכי נמי אמרינן בסוף סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) אנן קאווקי ואמונקי היכי יהבינן אלא הנאת עצמן שאני וגרס לקמן פרק רבי ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן עושין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן לצורך עבודת כוכבים מותר גנאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם אם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהיא לצורך עבודת כוכבים מותר:
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ גְּנוּבָה, שֶׁלֹּא בְּטוֹבַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל כִּבְטוֹבַת אֲחֵרִים דָּמֵי.
Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer, as even though Rabban Gamliel visited the bathhouse without showing favor
RASHI
כבטובת אחרים שהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן הלכך אי לאו מרחץ קודם הוה אסור כל הני:
רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא אָמַר: גְּנוּבָתָהּ מֵהָכָא, דְּקָאֲמַר לוֹ: זוֹ עוֹמֶדֶת עַל הַבִּיב וְכָל אָדָם מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ; וְכִי מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ מַאי הָוֵי? וְהָתְנַן: רָק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּירְרָהּ וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה;
Rav Shimi bar Ḥiyya says: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. He explains: And if people urinate before it, what of it? That does not indicate a lack of idolatrous status; but didn’t we learn in a mishna (53a): If one spit in front of it, urinated in front of it, dragged it, or threw feces at it, its status as an object of idol worship is not revoked?
RASHI
גיררה בטיט ובצואה לא בטלה. לקמן (עבודה זרה דף נג.) נפקא לן מוהיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו:
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ גְּנוּבָה, הָתָם לְפִי שַׁעְתָּא הוּא רָתַח עֲלָהּ וַהֲדַר מְפַיֵּיס לָהּ, הָכָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא בְּזִלְזוּלָהּ קַיְימָא.
Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. There, the case of that mishna is of one who temporarily rages against the idol, and afterward he appeases it. Here, in the case of the Aphrodite statue erected on the sewage pipe, each and every hour the statue remains in a constant state of disparagement. This setup indicates a permanent lack of reverence and an absence of true idolatrous status.
RASHI
ואני אומר אינה גנובה מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי:
רַבָּה בַּר עוּלָּא אֲמַר: גְּנוּבְתָהּ מֵהָכָא, דְּקָאֲמַר לֵיהּ: אֵין אוֹמְרִין נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטִי אֶלָּא נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ; וְכִי אָמַר נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי מַאי הָוֵי? וְהָתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״בַּיִת זֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה״, ״כּוֹס זֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה;
Rabba bar Ulla said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him that people do not say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite; rather, they say: Let us make a statue of Aphrodite as an adornment for the bathhouse. He explains: And even if people say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite, what of it?
RASHI
שאין הקדש לעבודת כוכבים באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת:
TOSAFOT
וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הוי וקשה דהא לקמן (עבודה זרה דף נא:) אמרינן דנוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורין ועוד כי משני נוי מיהא איכא פירש רש"י ואם היה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אע"ג דלא מיתסר מרחץ בהנאה מיהא אסור לנו ליפותה ואינו נראה לר"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי אלא הכי פריך כי נמי עשאו לנוי ונתנו לעבודת כוכבים מאי הוי והתנן וכו' דודאי נוי ותכשיט לעבודת כוכבים לא הוי האי מרחץ ליאסר כדין נוי עבודת כוכבים ותכשיטיה אלא כדין בית הוא ומסיק נהי דאיתסורי לא מיתסר המרחץ מן התורה דהוי כאומר בית זה לעבודת כוכבים מכל מקום מדרבנן מיהא יש לו לאסור ליהנות משום איסור נוי ולכך אם היה מרחץ נעשה לשם אפרודיטי לא היה ר"ג נהנה ממנה:
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ גְּנוּבָה, נְהִי דְּאִיתַּסּוּרֵי לָא מִיתַּסְרָא, נוֹי מִיהָא אִיכָּא.
Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. Although the bathhouse would not be rendered forbidden as an object of idol worship due to a verbal designation, it would at least have the status of an adornment
RASHI
נוי מיהא איכא אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה: