Back
Avodah Zarah
Daf 38aוּמְגִיסָה עַד שֶׁתָּבֹא מִבֵּית הַמֶּרְחָץ אוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
and stir it until she comes back from the bathhouse or from the synagogue, and she need not be concerned.
RASHI
מגיסה מהפכת בכף:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: הִנִּיחַ גּוֹי וְהָפַךְ יִשְׂרָאֵל, מַהוּ? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: קַל וָחוֹמֶר, גְּמָרוֹ בְּיַד גּוֹי מוּתָּר, גְּמָרוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל לֹא כָּל שֶׁכֵּן?
A dilemma was raised before the Sages: If a gentile placed meat on a fire and a Jew turned it over, what is the halakha ? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The halakha can be derived by an a fortiori inference:
אִיתְּמַר נַמִי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּין שֶׁהִנִּיחַ גּוֹי וְהָפַךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁהִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל וְהָפַךְ גּוֹי – מוּתָּר, וְאֵינוֹ אָסוּר עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתוֹ וּגְמָרוֹ בְּיַד גּוֹי.
Along these lines, it was also stated: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says, and some say Rav Aḥa bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Whether the gentile placed
אָמַר רָבִינָא, הִלְכְתָא: הָא רִיפְתָּא דִּשְׁגַר גּוֹי וְאָפָה יִשְׂרָאֵל, אִי נַמִי שְׁגַר יִשְׂרָאֵל וְאָפָה גּוֹי, אִי נַמִי שְׁגַר גּוֹי וְאָפָה גּוֹי וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל וְחָתָה בָּהּ חַתּוּיֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי.
Ravina says: The halakha is that this bread baked in an oven that a gentile lit
RASHI
דשגר עובד כוכבים הסיק בתנור:
חתיית גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים:
TOSAFOT
ואתא ישראל וחתי חתוי בגחלים מכולה שמעתין משמע דבעינן שיהא הישראל מקרב הבישול קצת ומה שנהגו להשליך קיסם לתנור סומכין על מה שיש בדברים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל דקאמר בני בבל משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ואנו נמשכין אחר בני בבל ותלמודם:
דָּג מָלִיחַ – חִזְקִיָּה שָׁרֵי, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲסַר. בֵּיצָה צְלוּיָה – בַּר קַפָּרָא שָׁרֵי, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲסַר. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: אֶחָד דָּג מָלִיחַ וְאֶחָד בֵּיצָה צְלוּיָה – חִזְקִיָּה וּבַר קַפָּרָא שָׁרוּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲסַר.
The Gemara continues: With regard to fish salted by a gentile,
RASHI
דג מליח שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול:
חזקיה שרי דלאו הוא בישול:
ור' יוחנן אסר דזהו בישולו:
ביצה צלויה שצלאה עובד כוכבים:
בר קפרא שרי הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע עובד כוכבים באוכלא:
רַבִּי חִיָּיא פַּרְוָואָה אִיקְלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: בֵּיצָה צְלוּיָה מַאי? אֲמַר לְהוּ: חִזְקִיָּה וּבַר קַפָּרָא שָׁרוּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲסַר, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. אֲמַר לְהוּ רַב זְבִיד: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, הָכִי אֲמַר אַבַּיֵי: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁקְיוּהוּ נְגוֹטָא דְּחַלָּא וְנָח נַפְשֵׁיהּ.
The Gemara relates a relevant incident. Rabbi Ḥiyya of Parva arrived at the home of the Exilarch, whose attendants said to him: With regard to an egg roasted
RASHI
אשקיה אשקיוהו לרב זביד:
נגוטא דחלא הנך דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַקַּפְרִיסִין, וְהַקַּפְלוֹטוֹת, וְהַמַּטְלִיָּא, וְהַחַמִּין, וְהַקְּלָיוֹת שֶׁלָּהֶן – מוּתָּרִין, בֵּיצָה צְלוּיָה – אֲסוּרָה; שֶׁמֶן – רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ.
§ The Gemara continues to discuss the halakhic status of various foods with regard to the prohibition against eating the cooking of gentiles. The Sages taught in a baraita : Caper buds [ kafrisin ],
RASHI
הקפריסין שומר לפרי הן ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן ואם בישלן עובד כוכבים מותרין:
והקפלוטות כרתי נאכלין כמות שהן חיין:
והמטליא לקמן מפרש:
והחמין מים חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור:
וקליות נמי לא נשתנו:
TOSAFOT
תנו רבנן הקפריסין וביצה צלויה אין להקשות מהך ברייתא לחזקיה ובר קפרא דשרו דתנאי נינהו וקשישי מר' יהודה הנשיא הנזכר בזאת הבריית':
תַּנְיָא: הִיא הַמַּטְלִיָּא הִיא פָּשַׁלְיָא הִיא שִׁיעֲתָא. מַאי שִׁיעֲתָא? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא אַרְבְּעִין שְׁנִין דְּנָפֵיק הַאי עוֹבָדָא מִמִּצְרַיִם, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה דִּידֵיהּ אֲמַר: הָא שִׁתִּין שְׁנִין דְּנָפֵיק הַאי עוֹבָדָא מִמִּצְרַיִם; וְלָא פְּלִיגִי, מָר בִּשְׁנֵיהּ וּמָר בִּשְׁנֵיהּ.
It is taught in a baraita : Matalya is the same as the black-eyed pea [ pashalya ],
מַיְיתוּ בִּיזְרָא דְּכַרְפָּסָא וּבִיזְרָא דְּכִיתָּנָא וּבִיזְרָא דְּשַׁבְלִילְתָא, וְתָרוּ לְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בִּפְשׁוּרֵי וְשָׁבְקוּ לֵיהּ עַד דִּמְקַבֵּל. וּמַיְיתֵי חַצְבֵי חֲדַתֵּי וּמָלוּ לְהוּ מַיָּא, וְתָרוּ בְּהוּ גַּרְגִּישְׁתָּא וּמְדַבְּקִין בֵּיהּ, וְעָיְילִין לְבֵי בָּנֵי, אַדְּנָפְקוּ מְלַבְלְבִי, וְאָכְלִי מִינַּיְיהוּ, וְקָיְירִי מִבִּינְתָא דְּרֵישַׁיְיהוּ עַד טוּפְרָא דְּכַרְעַיְיהוּ. אֲמַר רַב אַשִׁי, אָמַר לִי רַבִּי חֲנִינָא: מִילִּין, וְאָמְרִי לָהּ: בְּמִילִּין.
The Gemara describes the preparation of shiata . They take parsley seeds and flax root and fenugreek
RASHI
שיעתא ביזרא דכרפסא זרע של כרפס:
שבלילתא פנגריי"א והוא תלתן:
ותרו להו שורין אותן במים:
דמקבל שצומחין:
גרגישתא ארזיל"א:
ומדבקין הנך ביזרא:
מבינתא דרישייהו שיער ראשן. וקמ"ל ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי שרי:
מילין דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא:
במילין על ידי דברי לחש של כשפים הן עושין:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַכּוּסְפָּן שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהוּחֲמוּ חַמִּין, בְּיוֹרָה גְּדוֹלָה – אָסוּר, בְּיוֹרָה קְטַנָּה – מוּתָּר. וְאֵיזוֹ הִיא יוֹרָה קְטַנָּה? אָמַר רַבִּי יַנַּאי: כָּל שֶׁאֵין צִפּוֹר דְּרוֹר יָכוֹל לִיכָּנֵס בְּתוֹכָהּ.
§ The Sages taught in a baraita : The halakha with regard to date husks [ kuspan ]
RASHI
הכוספן פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן:
כל שאין צפור דרור כו' שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים:
וְדִלְמָא אַדַּמוּיֵי אַדַּמוּהּ וְעַיְילוּהּ! אֶלָּא, כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁ צִפּוֹר דְּרוֹר יָכוֹל לִיכָּנֵס בְּתוֹכָהּ.
The Gemara challenges: But even if non-kosher foods are not generally cooked in pots of this size, perhaps they sliced the food into smaller pieces and inserted them into the small pot. Since large non-kosher foods can be cooked in small pots once they have been sliced, the concern should apply to these pots as well. The Gemara accepts this point and amends Rabbi Yannai’s definition: Rather, a small pot is any pot that is so small that a swallow’s head cannot enter into it. Such small pots would not be used to cook even sliced non-kosher foods.
RASHI
ודלמא אדמויי אדמוה נתחוה לאברים והכניסוה ונתבשלה בו ועכשיו פלט הטעם בחמין הללו:
אלא כל שאין ראש צפור דרור כו' ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו:
וְהָתַנְיָא: אַחַת יוֹרָה גְּדוֹלָה וְאַחַת יוֹרָה קְטַנָּה – מוּתָּר! לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם אָסוּר, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר.
The Gemara raises a difficulty: But in any case, isn’t it taught in a baraita that food cooked in both a large pot and a small pot is permitted? This directly contradicts the baraita cited here, which permits only food cooked in a small pot. The Gemara answers: It is not difficult; this first baraita cited above is written in accordance with the one who says: A prohibited substance that imparts flavor to the detriment of the mixture
RASHI
נותן טעם לפגם פלוגתא היא בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה סז:) וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקדירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור:
אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: הַאי מִישְׁחָא שְׁלִיקָא דְּאַרְמָאֵי – אָסוּר. אֲמַר רַב סָפְרָא: לְמַאי נֵיחוּשׁ לָהּ? אִי מִשּׁוּם אִיעֲרוּבֵי – מִיסְרָא סָרֵי, אִי מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם – נֶאֱכָל הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי, אִי מִשּׁוּם גֵּיעוּלֵי גוֹיִם – נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא וּמוּתָּר!
Rav Sheshet said: This oil that was cooked
RASHI
איערובי שמא נתערב בו יין:
סרי מסריח:
TOSAFOT
אי משום גיעולי עובדי כוכבים נטל"פ מותר משמע דהכי הלכתא וגם רבי יהודה הנשיא התיר השמן ואפילו ב"ש וב"ה שגזרו עליו הכי סבירי להו כדפירשתי לעיל מיהו מדבש דאמרינן לקמן (עבודה זרה דף לט:) נותן טעם לפגם מותר אין ראיה דשאני התם דפוגם אפילו בעין אבל שמן כשהוא בעין ה"ל לשבח ואפ"ה לפגם מותר וגם מרבא דאמר בפרק בתרא (לקמן עבודה זרה סח:) הלכתא נותן טעם לפגם מותר אין ראיה דהתם פוגם מעיקרו אפילו בעין דומיא דעכבר בשיכרא דאיירי התם וקי"ל נמי דסתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן מדשרינן מישחא שליקא ושמן וחילתית נמי שרי אי לאו דחורפיה מחליא ליה וכן פוסקים רש"י ור"ת והר"י דסתם כליהם אינן בני יומן והיינו טעמא לפי שהוא ספק ספיקא ספק נשתמשו בו היום או אתמול ואפי' נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו דבר שהוא פוגם בעין או דבר שאין נותן טעם [וע"ע תוס' חולין ח: ד"ה השוחט]:
בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אַסִי: הָנֵי אֲהִינֵי שְׁלִיקִי דְּאַרְמָאֵי מַאי? חוּלְיֵי לָא תִּיבָּעֵי לָךְ – דְּוַדַּאי שָׁרוּ, מְרִירֵי לָא תִּיבָּעֵי לָךְ – דְּוַדַּאי אֲסִירִי, כִּי תִּיבָּעֵי לָךְ – מְצִיעָאֵי מַאי? אֲמַר לְהוּ: מַאי תִּיבָּעֵי לְהוּ? דְּרַבִּי אָסַר, וּמַנּוּ? לֵוִי.
The Sages raised a dilemma before Rabbi Asi: With regard to these boiled dates [ ahinei ]
RASHI
אהיני תמרים:
חוליי לא תיבעי לך מתוקים ודאי שרו דאי משום בישולי עובדי כוכבים הרי נאכלין חיין:
מרירין אינן נאכלין ובישולן ממתקן:
מציעאי נאכלין חיין ע"י הדחק:
שְׁתִיתָאָה – רַב שָׁרֵי, אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי אָסְרִי. בְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשָׁרֵי, בְּטַלְפְּחֵי דְּחַלָּא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר, כִּי פְּלִיגִי – בְּטַלְפְּחֵי דְּמַיָּא, מָר סָבַר: גָּזְרִינַן הָא אַטּוּ הָא, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
§ With regard to shetita’a ,
RASHI
שתיתאה תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור ויש שעושין אותו מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן שם חומץ:
בחיטי או שערי אין דרך לתת שם חומץ:
טלופחי עדשים:
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּטַלְפְּחֵי דְּמַיָּא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר, כִּי פְּלִיגִי – בְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי, מָר סָבַר: גָּזְרִינַן הָא אַטּוּ הָא, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
The Gemara notes: And some say that with regard to lentils made only with water, everyone agrees that the shetita’a is prohibited on account of lentils made with vinegar. When they disagree, it is with regard to shetita’a made of wheat and barley: One Sage, Levi, holds that we decree a prohibition with regard to this porridge prepared with wheat and barley due to that porridge made with lentils. And one Sage, Rav, holds that we do not decree for this reason.
RASHI
ואית דאמרי בטלופחי ומיא כ"ע לא פליגי דאסור דמיחלף בטלופחי וחלא:
אֲמַר רַב: תְּרֵי מִינֵי שְׁתִיתָאָה שְׁדַר בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי לְדָוִד, דִּכְתִיב: ״מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי״. וְהָשְׁתָּא הוּא דְּקָא מַפְּקִי צַנֵּי צַנֵּי לְשׁוּקֵי דִּנְהַרְדְּעָא, וְלֵית דְּחָיֵישׁ לְהָא דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי.
Apropos the mention of shetita’a , the Gemara relates that Rav said: Barzillai the Gileadite sent two kinds of shetita’a to David, as it is written: “And Barzillai the Gileadite of Rogelim brought beds, and basins, and earthen vessels, and wheat, and barley, and meal, and parched grain, and beans, and lentils, and parched pulse” (II Samuel 17:28). Barzillai brought two kinds of parched foods: Grain and pulse. The Gemara concludes: And now shetita’a is taken out in baskets upon baskets to the markets of Neharde’a, and there is no one who is concerned about that stringent ruling of Shmuel’s father and Levi.
RASHI
וספות כלים להשתמש כמו שומרי הסף (אסתר ב): תרי זימני כתיב קלי בקרא והיינו תרי מיני שתיתא:
״וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת בְּתוֹכָן יַיִן״. אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן, אֲבָל בְּיָדוּעַ – אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה. וּמַאי שְׁנָא מִמּוֹרַיְיס דְּשָׁרוּ רַבָּנַן בַּהֲנָאָה? הָתָם לְעַבּוּרֵי זוּהֲמָא, הָכָא לְמַתּוּקֵי טַעְמָא.
§ The mishna teaches: And boiled and pickled vegetables of gentiles, whose usual manner of preparation involves adding wine and vinegar to them, may not be consumed, but one may derive benefit from them. Ḥizkiyya says: They taught that this prohibition applies solely to consumption only where their usual manner of preparation involves adding wine and vinegar, though there is no information about how these particular vegetable were prepared. But where it is known
RASHI
ומאי שנא ממורייס דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי בידוע:
התם חמרא לעבורי זוהמא דדגים והוי כמאן דאזיל לאיבוד:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בְּיָדוּעַ נַמִי מוּתָּר. וּמַאי שְׁנָא מִמּוֹרַיְיס לְרַבִּי מֵאִיר דַּאֲסִיר בַּהֲנָאָה?
The Gemara cites a dissenting opinion. And Rabbi Yoḥanan says: Even where it is known that wine or vinegar was added to the vegetables, it is also permitted to derive benefit from them. The Gemara asks: And in what way is this case different from fish stew, according to the opinion of Rabbi Meir, who prohibited deriving benefit from the fish stew? Why does Rabbi Meir permit one to derive benefit from vegetables pickled in gentiles’ wine but prohibit deriving benefit from fish stew that contains wine or vinegar?