Back
Avodah Zarah
Daf 36a״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ״, אִי אִיכָּא גּוֹי כּוּלּוֹ – אִין, אִי לָא – לָא.
It is the verse: “You are cursed with the curse,
RASHI
במארה אתם נארים אתם מקבלים עליכם גזירה בארור ובקללה ונאסר עליכם ואח"כ אותי אתם קובעים גוזלים שאתם נהנים שוב מן הארורים:
TOSAFOT
אי איכא גוי כולו אין אי לא לא פי' אינה חלה כשאר גזירות ויכולה להתבטל אף בב"ד קטן מיהו חלה היא לענין שצריכה שום היתר שהרי שמן נהגו בו איסור עד שבא רבי יהודה והתירו:
גּוּפָא, אָמַר בָּאלֵי אָמַר אֲבִימִי נוֹתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן – כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן.
§ The Gemara discusses the matter itself: Balei says that Avimi of Nota says in the name of Rav: The prohibitions with regard to gentiles’ bread and their oil, their wine and their daughters, are all from the eighteen matters issued in a single day in the time of the students of Shammai and Hillel. The Gemara asks: With regard to their daughters, what is the decree? Rabbi Naḥman bar Yitzḥak says: They decreed upon their daughters that they should be classified as menstruating women from the time they are in their cradle, i.e., they decreed that from when they are young, gentile women are always considered to be menstruating.
RASHI
מעריסתן מקטנותן שהן שוכבות בעריסה שקורין בריי"ץ:
TOSAFOT
גזרו על בנותיהן שיהו נדות מעריסותן וגם על בנות כותים גזרו ושתי גזירות הוו ותרוייהו צריכי כמו שפי' בפ"ק דשבת (טז:):
וּגְנֵיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָּהֶן; דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן; מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת?
The Gemara presents another opinion. And Geneiva says in the name of Rav: Gentiles’ bread, oil, wine, and daughters were all decreed upon due to the concern that Jews might participate in idol worship with gentiles as a result of intermingling with them. As, when Rav Aḥa bar Adda came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yitzḥak says: They decreed a prohibition upon their bread due to their oil. The Gemara asks: In what way is the prohibition with regard to oil stronger than the prohibition with regard to bread? That is, why does the primary concern relate to the oil of gentiles rather than their bread?
אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.
The Gemara offers a different interpretation: Rather, they issued a decree prohibiting their bread and their oil due to their wine. And they issued the decree prohibiting their wine due to the fact that this leads to familiarity, and Jews will come to marry their daughters.
RASHI
משום יינן שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן:
ובנותיהן אסורין משום דבר אחר עבודת אלילים:
ועל דבר אחר שלא הוזכר כאן גזרו משום דבר אחר ולא משום עבודת אלילים. לקמן מפרש לה:
בְּנוֹתֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״! דְּאוֹרַיְיתָא – שִׁבְעָה גּוֹיִם, אֲבָל שְׁאָר אוּמּוֹת לָא, וַאֲתוּ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר אוּמּוֹת.
It was stated that the prohibition against marrying the daughters of gentiles was decreed on account of idolatry. The Gemara raises an objection: But the prohibition against marrying their daughters is prescribed by Torah law, as it is written: “Neither shall you make marriages with them” (Deuteronomy 7:3). The Gemara explains: By Torah law intermarriage is prohibited only with the seven Canaanite nations,
TOSAFOT
דכתיב לא תתחתן בם אסיפא דקרא סמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך דאילו לאו דלא תתחתן מיירי בגיורת כדאמרינן בהערל (יבמות עו.) וכי האי גוונא פי' הר"ר אלחנן בפרק הערל (יבמות עט.) גבי בני שאול שהוקעו דפריך והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ אסיפא דקרא סמיך דכתיב איש בחטאו יומתו אבל רישיה דקרא מוקמי ליה (בסנהדרין דף כז:) בעדות אב על הבן [וע"ע תוס' כתובות כט. סד"ה אלו]:
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ – לְרַבּוֹת כָּל הַמְּסִירוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא דְּאוֹרַיְיתָא אִישׁוּת דֶּרֶךְ חֲתָנוּת, וַאֲתוּ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Shimon bar Yoḥai, who says that the subsequent verse: “For he will turn away your son from following Me” (Deuteronomy 7:4) serves to include all who turn away
TOSAFOT
כי יסיר לרבות כל המסירין ע"כ הך דרשא לא קיימא אלא אבתו לא תקח לבנך דסליק מיניה דאילו שאר עובדי כוכבים בגירותן שרו ולר"ש דאסר פי' רשב"ם הך דר"ש ליתא בכולהו תנאי אלא משום דשמעינן ליה לר"ש דדריש טעמא דקרא אם כן כי יסיר קרא יתירא הוא דכי נמי לא כתיב דרשינן האי טעמא מנפשיה [ועי' תוס' קידושין סח: ד"ה הניחא וכו']:
זְנוּת נַמִי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף״!
The Gemara raises an objection: Licentious sexual intercourse was also prohibited earlier, as they decreed a prohibition in this regard in the court of Shem,
אֶלָּא, דְּאוֹרַיְיתָא גּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּמַשְׁכָה בַּתְרֵיהּ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה – לָא, וַאֲתוּ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה.
The Gemara explains: Rather, the prohibition prescribed by Torah law applies to the case of a gentile who engaged in intercourse
יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא, דְּאָמַר מָר: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית – קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ!
The Gemara rejects this: The prohibition concerning a Jew who engaged in intercourse with a gentile woman is a halakha transmitted to Moses from Sinai, not a rabbinic ordinance. As the Master said: With regard to one who engages in intercourse with an Aramean woman,
RASHI
קנאים בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו:
פוגעין בו בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי וכזבי:
אֲמַר לֵיהּ: דְּאוֹרַיְיתָא בְּפַרְהֶסְיָא וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַאֲתוּ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ בְּצִינְעָא. בְּצִינְעָא נַמִי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ,
He said to him:
[דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ,] יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה – חַיָּיב מִשּׁוּם נשג״א,
As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The court of the Hasmoneans decreed that a Jew who engaged in intercourse with a gentile woman bears liability for transgressing four prohibitions, represented by the mnemonic: Nun , shin , gimmel , alef .
RASHI
נשג"א גזרו עליהן משום נדה דרבנן ואע"ג דעובדת כוכבים אין דמה מטמאה מן התורה שהרי היא כבהמה חכמים גזרו עליה ומשום שפחה משום עובדת כוכבים כאילו מתחתן בה דרך אישות ומשום אשת איש דבעולת בעל יש להן לבני נח דכתיב והיא בעולת בעל וישראל הרגיל בכך הואיל ובא עליה בנדתה אתי למיבעל נמי נדה ישראלית ואתי למינסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש ואתי למנסבה לעובדת כוכבי' ועבר אלא תתחתן ואתי למיבעל אשת איש ישראל:
כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר: מִשּׁוּם נשׁג״ז!
And when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: He bears liability for four prohibitions represented by the mnemonic: Nun , shin , gimmel , zayin , which stands for: Menstruating woman [ nidda ], maidservant [ shifḥa ], gentile [ goya ], and prostitute [ zona ]. In any case, it is apparent that this decree was in force before the time of the students of Shammai and Hillel.
RASHI
משום נשג"ז נדה שפחה עובדת כוכבים זונה שאם כהן הוא יש כאן משום לאו דזונה ולא לאו ממש אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה:
TOSAFOT
משום נשג"ז פירוש כהן הבא עליה חייב משום זונה ומפ' בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פב.) ואידך דאמר משום נשג"א קסבר נשייהו לא מפקרי בזנות ומשום הכי לא מחייב משום זונה והקשה הרב רבי משה מפושטוי"ש דאמר הכא בבית דין של חשמונאי גזרו בעובדת כוכבים משום זונה ותנן בפרק הבא ביבמות (דף סא:) וחכ"א אין זונה אלא גיורת או משוחררת ושנבעלה בעילת זנות וזו היא זונה האמורה בתורה ומפרש טעמא לפי שבאין עליה בנכריותה אלמא בעובד' כוכבים שייך זנות ויש לדחות דהתם בגיורת שאני משום דהשתא היא בת קיחה וקיימא באיסור חללה וזונה לא יקח אבל בעובדת כוכבים דלית בה קיחה ליה בה משום זונה לא יקח ולא משום חילול זרעו שאינו מתייחס אחריהן אכן קשה דאמרינן פרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם ד"ה ורבא) אמר אביי כהן הבא על העובדת כוכבים (אפי' א"א) אינו לוקה ורבא אמר לוקה אלמא מדאורייתא הוא מלקי עלה משום זונה ואפילו בעובדת כוכבים ואמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עח.) דפליגי רבי אלעזר בר יעקב ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון בגיורת לכהן ואפילו ר' שמעון לא שרי אלא בנתגיירה פחותה מבת ג' שנזרעו בתוליה בישראל אבל בעובדת כוכבים ודאי שייך זונה וי"ל דההיא דרבא דתמורה וכן ההיא דפ' י' יוחסין וההיא דיבמות דמשמע דבעובדת כוכבים שייך זונה היינו ודאי ליאסר לכהן ואף הכהן לוקה עליה כבעולה ודאי ואביי דפליג ואמר אינו לוקה היינו משום דקסבר דהא דמתסרא עובדת כוכבים זונה לכהן מדאורייתא לאו משום זונה דכתיב בקרא מתסרא אלא מגזרת הכתוב דכתיב בתולה מעמיו ולא גיורת ולאו הבא מכלל עשה עשה ולהכי לא לקי והך גזירה דב"ד של חשמונאי הוי בסתם עובדת כוכבים שאין ידוע לנו שנבעלה דמספיקא לא לקי ואפי' לרבא ומיהו לרבין גזרו חכמים לחייבו משום זונה ולרב דימי נשייהו לא מפקרי הלכך משום זונה לא גזרו ומפ' נמי התם בפ' הנשרפין מ"ד נשג"ז לא אמר נשג"א דאישות ליה להו וק' דהא מצרכינן בפ"ק דקידושין (דף כא:) גבי יפת תואר אשת לרבות א"א אלמא איכא בהו אישות וי"ל דודאי עשה מיהא איכא ולכך הוצרך לרבות אשת איש והא דדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) אשר ינאף אשת רעהו פרט לאשת אחרים פי' עובד כוכבים אלמא לא שייך בהו אישות כלל היינו לענין חיוב מיתה והא דאמרינן (בריש) [בירושלמי בפ'] אין עומדין י' באו על הזונה ראשון קנאה ואחרים חייבים עליה משום אשת איש הדא אמר בעילה קונה בבני נח היינו דוקא גבי בני נח אבל בישראל אינו חייב בעשה אלא בעולת בעל ואשתו גמורה:
כִּי גָּזְרוּ בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי בִּיאָה, אֲבָל יִיחוּד – לָא, וַאֲתוּ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִיחוּד. יִיחוּד נַמִי, בֵּית דִּינוֹ שֶׁל דָּוִד גָּזְרוּ,
The Gemara answers: When the court of the Hasmoneans decreed, they prohibited only sexual intercourse, but with regard to seclusion with a gentile woman, no, they did not prohibit that. And the students of Shammai and Hillel came and decreed that even seclusion with a gentile woman is prohibited. The Gemara raises an objection: Seclusion was also prohibited earlier, as the court of King David decreed that with regard to this matter.
RASHI
דאורייתא דמייחדא בהדיה כו' לא גרסי' וה"ג כי גזור רבנן בית חשמונאי ביאה אבל ייחוד לא כו' ואתו אינהו תלמידי שמאי והלל:
דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִיחוּד! אָמְרִי: הָתָם יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יִיחוּד דְּגוֹיָה – לָא, וַאֲתוּ אִינְהוּ גָּזְרוּ אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה.
As Rav Yehuda says: At that time, after the incident involving Amnon and Tamar (see II Samuel 13:1–19), they decreed with regard to seclusion. The Sages said in response to the objection: There, in David’s court, seclusion with a Jewish woman was prohibited, but seclusion with a gentile woman was not prohibited. And the students of Shammai and Hillel came and decreed a prohibition even with regard to seclusion with a gentile woman.
RASHI
באותה שעה מעשה אמנון ותמר. והא דרב יהודה בסנהדרין בפ' כ"ג:
יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרַיְיתָא הִיא! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: רֶמֶז לְיִיחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״, וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית, בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית?
The Gemara raises yet another difficulty: Seclusion with a Jewish woman is prohibited by Torah law, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Where is there an allusion in the Torah to the prohibition against seclusion? As it is stated: “If your brother, the son of your mother, entices you” (Deuteronomy 13:7). And does only a half brother who is the son of a mother entice one to sin, whereas the son of a father does not entice?
אֶלָּא, בֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאֵין אַחֵר מִתְיַיחֵד עִם כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!
Rather, there is a greater concern that a maternal half brother might entice one to sin, as a son secludes himself with his mother,
יִיחוּד דְּאוֹרַיְיתָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲתָא דָּוִד וְגָזַר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דִּפְנוּיָה, וַאֲתוּ תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל גְּזוּר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה.
The Gemara explains: The prohibition against seclusion prescribed by Torah law applies specifically to a married woman, and David came and decreed a prohibition even with regard to seclusion with an unmarried woman.
מַאי ״עַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר״? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁיְּטַמֵּא בְּזִיבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זְכוּר;
§ It was stated above that they issued a decree prohibiting the daughters of gentiles due to something else, idolatry. And they further issued a decree on something else due to something else. The Gemara asks: What is the meaning of: And they further issued a decree on something else due to something else? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: They decreed upon a male gentile child
RASHI
שיטמא בזיבה אפי' לא ראה גזרו עליו להיות כזב:
דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי אַסִי, וְרַבִּי אַסִי אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֵצֶל רַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי אֵצֶל רַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם, וְרַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם אֵצֶל רַבִּי: תִּינוֹק גּוֹי מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה? וְאָמַר לִי: בֶּן יוֹמוֹ, וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי חִיָּיא, אָמַר לִי: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
As Rabbi Zeira says: I had great trouble
RASHI
צער גדול היה לי כו' כלומר טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו:
TOSAFOT
צער גדול היה לי לפני רבי אסי כו' מדאמרינן ופלוני אצל פלוני משמע שכולם היו בדור אחד וכולם בימי רבי:
וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לִי: הַנַּח דְּבָרַי וֶאֱחוֹז דִּבְרֵי רַבִּי חִיָּיא, דְּאָמַר: תִּינוֹק גּוֹי אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה – בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
And when I came back and relayed Rabbi Ḥiyya’s statement before Rabbi Yehuda HaNasi, he said to me: Discard my statement, and grasp the statement of Rabbi Ḥiyya, who says: From when does a gentile child impart ritual impurity as one who experiences ziva ? From when he is nine years and one day old.