Back
Avodah Zarah
Daf 31aהַשּׁוֹלֵחַ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּיַד כּוּתִי, וְשֶׁל צִיר וְשֶׁל מוֹרַיְיס בְּיַד גּוֹי, אִם מַכִּיר חוֹתָמוֹ וּסְתָמוֹ – מוּתָּר, אִם לָאו – אָסוּר!
from the following baraita : With regard to one who sends a barrel of wine in the hands of a Samaritan,
RASHI
חבית של יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים:
ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם. ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (עבודה זרה דף לד:) דנפיש שומניה:
מכיר חותמו וסתמו שלא זייף סתימתו:
TOSAFOT
השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים מדקדק ר"ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש"מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא"כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א"כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא"ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי"ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי"ת אבל חמפ"ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש"י פי' יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר"א משמע דאף לר"א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר"ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר"א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר"א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא"כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור"ת פי' דלר"א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ"ב (עבודה זרה דף סט:) והשתא דקיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר"ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל"א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ"ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר"ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר"א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר"ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע"ז (לקמן עבודה זרה דף עד: ד"ה רבא) כשנגיע שם אי"ה:
אֲמַר רַבִּי זֵירָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בָּעִיר, כָּאן בַּדֶּרֶךְ.
Rabbi Zeira said that this is not difficult. Here, the first baraita is referring to barrels located in a city; there, the second baraita is referring to barrels that the Samaritan carries on the road. Sealed barrels are permitted in a city because the Samaritan is careful to ensure that gentiles do not touch them in front of anyone, so that he does not forfeit the business of Jews. While traveling he is not concerned, as he assumes that no one will discover that the gentile came into contact with the wine.
RASHI
בעיר קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני:
מַתְקִיף לָהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִידֵי הָנָךְ דְּעִיר לָא בַּדֶּרֶךְ אָתוּ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בֵּין הַגִּיתּוֹת שָׁנִינוּ, כֵּיוָן דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָפְכִי, מִירְתַּת, אָמַר: הָשְׁתָּא אִי חָזֵי לִי מַפְסְדוּ לִי.
Rabbi Yirmeya objects to this: Didn’t these barrels located in the city come by the road as well?
RASHI
לא בדרך אתו וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:
בין הגיתות שנו הך דקתני סתומות מותרות:
דכ"ע אפכי מצויין בדרכים:
אִתְּמַר: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ שֵׁכָר שֶׁל גּוֹיִם? רָמִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשּׁוּם חֲתָנוּת, רַב נַחְמָן אָמַר: מִשּׁוּם גִּילּוּי.
It was stated: For what reason did the Sages prohibit the beer of gentiles?
RASHI
משום חתנות שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו:
TOSAFOT
מפני מה אסרו שכר כו' איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו:
רב נחמן אמר משום גילוי וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי"ל דרב נחמן לית ליה לקמן (עבודה זרה דף לה: ע"ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא"ת למ"ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה"נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה:
אַגִּילּוּי דְּמַאי? אִילֵימָא גִּילּוּי דְּנַזְיָיתָא – אֲנַן נַמִי מְגַלֵּינַן! וְאֶלָּא דְּחָבִיתָא – אֲנַן נַמִי מְגַלֵּינַן! לָא צְרִיכָא, בְּאַתְרָא דְּמַצְלוּ מַיָּא.
The Gemara asks: With regard to what form of exposure is there a concern? If we say that the concern is with regard to exposure of the vat, we too expose the vat,
RASHI
דנזייתא בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית:
אנן נמי מגלינן דקיי"ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה:
באתרא דמצלו מיא במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים ומים יש בהן משום גילוי:
TOSAFOT
באתרא דמצלו מיא וא"ת למ"ד לעיל (עבודה זרה דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי"ל דבשכר לא קפדי כ"כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:
אֶלָּא מֵעַתָּה, יָשָׁן תִּשְׁתְּרֵי, דְּאָמַר רַבִּי: יָשָׁן – מוּתָּר, אֵין מַנִּיחוֹ לְיַישֵּׁן; הֶחְמִיץ – מוּתָּר, אֵין מַנִּיחוֹ לְהַחְמִיץ! גְּזֵירָה יָשָׁן אַטּוּ חָדָשׁ.
The Gemara asks: If that is so, aged beer should be permitted, as Rabbi Yehuda HaNasi says: A substance that might contain exposed water but has aged is permitted, since the poison does not allow it to age, as it goes bad before it grows old. Similarly, if it soured it is permitted, because the poison impairs the taste but does not allow it to sour. Why, then, is all beer prohibited? The Gemara answers: The Sages issued a rabbinic decree with regard to aged beer due to the concern with regard to new beer.
RASHI
ישן מותר כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן מותר דאין מניחו ארס של נחש ליישן אם היה בתוכו:
החמיץ מותר יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ מותר בידוע שלא שתה בו נחש דאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ:
רַב פַּפָּא מַפִּיקִין לֵיהּ לְאַבָּבָא דְּחָנוּתָא וְשָׁתֵי, רַב אַחַאי מַיְיתוּ לֵיהּ לְבֵיתֵיהּ וְשָׁתֵי; וְתַרְוַיְיהוּ מִשּׁוּם חֲתָנוּת, רַב אַחַאי עָבֵיד הַרְחָקָה יְתֵירְתָּא.
§ The Gemara cites the opinions of various Sages with regard to beer. Rav Pappa had them bring out the beer belonging to gentiles from the store to the entrance of the store, and he would drink it outside the store. Rav Aḥai had them bring the beer to his house,
TOSAFOT
ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא ומ"מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע"ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס"ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ היא בטלה לענין איסור בישול:
רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא אִיקְלַע לְמַרְגּוּאָן, אַיְיתוּ לֵיהּ חַמְרָא וְלָא אִשְׁתֵּי, אַיְיתוּ לֵיהּ שִׁיכְרָא וְלָא אִשְׁתֵּי. בִּשְׁלָמָא חַמְרָא מִשּׁוּם שִׁימְצָא, שִׁיכְרָא מִשּׁוּם מַאי? מִשּׁוּם שִׁימְצָא דְּשִׁימְצָא.
The Gemara relates that Rav Shmuel bar Bisna happened to come to Marguan,
RASHI
למרגואן ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים:
משום שימצא חשד יין נסך:
שימצא דשימצא גזרה שיכרא אטו חמרא:
אָמַר רַב: הַאי שִׁיכְרָא דְּאַרְמָאָה שָׁרֵי, וְחִיָּיא בְּרִי לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ. מַה נַּפְשָׁךְ? אִי שָׁרֵי – לְכוּלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי, אִי אֲסִיר – לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר!
Rav says: This Aramean beer is permitted, but my son Ḥiyya does not drink from it. The Gemara asks: Whichever way you look at this matter, Rav’s statement is difficult: If the beer is permitted, then it is permitted to everyone, and there is no reason for his son to refrain from drinking it. And if it is prohibited, it is prohibited to everyone, and why would Rav say it is permitted?
אֶלָּא רַב סָבַר: מִשּׁוּם גִּילּוּיָא, וְאָזֵיל מְרוֹרָא דִּכְשׁוּתָא וְקָלֵי לֵיהּ זִיהֲרֵיהּ; וּדְלָקֵי מַלְקֵי לֵיהּ טְפֵי, וְחִיָּיא בְּרִי הוֹאִיל וְלָקֵי – לָא נִישְׁתֵי מִינֵּיהּ.
The Gemara explains: Rather, Rav holds that the prohibition is due to exposure, but the bitterness of the hops
RASHI
משום גילויא ומיהו לכו"ע שרי שאינן חולין והאי זיהרא לא מלקי להו:
משום דאזל מרורא דכשותא טעם מרירות של כשות וקלי ליה לזיהרא ואין בו כח להלקות אדם בריא:
ודלקי מלקי ליה אדם שהוא חולה קודם לכן ושותהו מזיקו ומכביד חליו:
מלקי מזיק:
אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן אֶרֶס, שֶׁל נָחָשׁ מֵמִית, שֶׁל שְׁרָצִים אֵינוֹ מֵמִית. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אַרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְיתָא דַּהֲוָה אֲמַר רַב אֲבוּךְ, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ: הָנֵי אַרְמַאי זוּקָאנֵי דְּהָווּ שָׁתוּ גִּילּוּיָא וְלָא מֵתוּ, אַיְּידֵי דְּאָכְלִי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ.
Shmuel says: All creeping animals possess venom;
RASHI
זוקאני נפוחים:
TOSAFOT
דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי"ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:
אָמַר רַב יוֹסֵף:
Rav Yosef says: