Back
Avodah Zarah
Daf 30bמִכָּאן וְאֵילָךְ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ; וּנְהַרְדְּעֵי אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמֵי חָיְישִׁינַן מִשּׁוּם גִּילּוּי, מַאי טַעְמָא? זִימְנִין מִיקְרֵי שָׁתֵי.
From this point forward,
RASHI
מכאן ואילך נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי:
תָּנוּ רַבָּנַן: יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ? שְׁלֹֹשָׁה יָמִים. הַשַּׁחֲלַיִם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּילּוּי, וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בְּהוּ חַלָּא, אֲבָל אִית בְּהוּ חַלָּא – מִיגְרֵי בְּהוּ.
§ The Gemara discusses the halakha of exposure with regard to various foods and beverages. The Sages taught: Wine that is still fermenting is not subject to the halakha of exposure.
RASHI
יין תוסס יין חדש מגיתו. עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס:
השחלים קרשו"ן טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו:
חלא חומץ:
מיגרי בהו החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין בו ממנו:
TOSAFOT
השחלים אין בהם משום גילוי פ"ה קרשי"ן בלע"ז טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונים בו וקשיא דבסוף נדרים (דף צא:) דמשמע דיש בהם משום גילוי גבי ההוא נואף הוו תחלי א"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא ואין לפרש שחלים דהכא היינו מאכל של גריסין כי ההיא דפ"ב (לקמן עבודה זרה סז.) דקאמר וכן היו בצפורי עושין נותנים חומץ לתוך הגריסין וקורין אותו שחלים דהתם אינו קרוי שחלים עד לאחר נתינת החומץ והכא מיירי קודם נתינת החומץ כדאמרינן ולא אמרן אלא דלית בהו חלא וי"ל דהכא ודנדרים חד הוא ודאי לפעמים במקרה טועמם נחש כי ההוא עובדא דהתם ולכך נהגו בהן בני גולה איסור:
כּוּתָח הַבַּבְלִי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר. אֲמַר רַב מְנַשֵּׁי: אִי אִית בֵּיהּ נִקּוּרֵי חָיְישִׁינַן. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵי טִיף טִיף אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אֲמַר רַב אַשִׁי: וְהוּא דְּעָבֵיד טִיף לַהֲדֵי טִיף טִיף.
The Gemara continues: Babylonian kutaḥ ,
RASHI
כותח הבבלי חזק הוא כחומץ כדמפרש באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא מישג"א בלע"ז:
ניקורי כמין מקום נשיכת הנחש:
טיף טיף כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף:
טיף להדי טיף טיף שמטפטף תדיר והטיפים רודפות זו את זו ותכופות והנחש שומע ובורח:
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: פִּי תְאֵנָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא; דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכֵל אָדָם עֲנָבִים וּתְאֵנִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה׳״.
Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: The mouth of a fig
RASHI
פי תאנה כשתולשין אותה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה:
TOSAFOT
פי תאנה אין בו משום גילוי והא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ט.) ראה צפור מנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקר ואסור שאני התם דאיכא ריעותא דניקורא:
אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמָא, שְׁלֹֹשָׁה מִינֵי אֶרֶס הֵן: שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ, שֶׁל בֵּינוֹנִי מְפַעְפֵּעַ, וְשֶׁל זָקֵן צָף. לְמֵימְרָא, דְּכַמָּה דְּקָשִׁישׁ כָּחוּשׁ חֵילֵיהּ? וְהָתַנְיָא: שְׁלֹֹשָׁה כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין גְּבוּרָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן, אֵלּוּ הֵן: דָּג, נָחָשׁ, וַחֲזִיר! כֹּחַ אוֹסוּפֵי הוּא דְּקָא מוֹסִיף, זִיהֲרֵיהּ קָלֵישׁ.
Rav Safra says in the name of Rabbi Yehoshua Deroma: There are three kinds of snake venom:
RASHI
שוקע לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי:
מפעפע בינתיים:
זיהריה ארס שלו:
שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ, לְמַאי הִלְכְתָא? דְּתַנְיָא: חָבִית שֶׁנִּתְגַּלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ – לֹא יִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי. מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנּוּ תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ, וְשָׁתָה עֲשִׂירִי וּמֵת; אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
The Gemara asks: With regard to what halakha was it stated that the venom of a young snake sinks? The Gemara explains: As it is taught in a baraita : With regard to a barrel that was uncovered, even though nine people drank from it and did not die, the tenth should not drink from it, as the venom may have sunk to the bottom of the barrel. The Gemara relates that there was an incident in which nine people drank from an exposed barrel and did not die, and a tenth subsequently drank from it and died. Rabbi Yirmeya says: This is an example of venom that sinks.
RASHI
לא ישתה עשירי שהארס שוקע למטה וישתהו וימות:
וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם וְלֹא מֵתוּ – לֹא יֹאכַל מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי. מַעֲשֶׂה הָיָה וְאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ, וְאָכַל עֲשִׂירִי וּמֵת; אָמַר רַבִּי: זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
And similarly, with regard to a melon that was exposed, even though nine people ate from it and did not die, the tenth should not eat from it. Again, there was an incident in which nine people ate from a melon and did not die, and the tenth ate from it and died. Rabbi Yehuda HaNasi says: This is an example of venom that sinks.
RASHI
אבטיח מלפפון מלו"ן בלע"ז וגסה היא וכשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה והארס שוקע בה. הלכך שמעינן מרב ספרא טובא ראשון לא ישתה שמא נחש זקן שתה שם וצף הארס למעלה אמצעיים שמא נחש בינוני היה ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי שמא בחור היה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא יַרְבִּיץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת, וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט, וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ, וְלֹא יִרְחַץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו; אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סִירְטָא – אָסוּר, אֵין סִירְטָא – מוּתָּר.
The Sages taught: With regard to water that was exposed, one may not pour it
RASHI
לא ישפכם שמא יעבור אדם יחף ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה:
ולא ירבץ להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה:
סירטא סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר:
TOSAFOT
לא בהמתו ולא בהמת חבירו אין לדקדק השתא בהמתו אמרת בהמת חבירו מיבעיא דזו ואצ"ל זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד:
אֲחֵרִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל וְרוּמָנֵי דְּאַפֵּי.
The Gemara raises a difficulty: The opinion introduced with the phrase: Others say, is identical to the opinion of the first tanna of the baraita . Both hold that one may not wash his face, hands, and feet with exposed water, as these body parts have crevices in them. The Gemara explains: There is a difference between them with regard to the back of the hand and the back of the foot, and the upper part of the face, i.e., the area of the cheekbones. According to the opinion introduced with the phrase: Others say, it is permitted to wash those parts of the body, as they are free of crevices. According to the first tanna it is prohibited, as they are part of the face, hands, and feet.
RASHI
היינו ת"ק דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים:
רומני דאפי פומיל"א של פנים אשר אצל העין ואין שם סדק ולאחרים שרי:
אָמַר מָר: לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ. וְהָתַנְיָא: אֲבָל מַשְׁקֵהוּ לִבְהֵמַת עַצְמוֹ! כִּי תַּנְיָא הַהִיא – לְשׁוּנָרָא. אִי הָכִי, דְּחַבְרֵיהּ נַמִי! דְּחַבְרֵיהּ כְּחִישׁ. דִּידֵיהּ נַמִי כְּחִישׁ! הֲדַר בָּרִיא. דְּחַבְרֵיהּ נַמִי הֲדַר בָּרִיא! זִימְנִין דְּבָעֵי לְזַבּוּנָא וּמַפְסִיד לֵיהּ מִינֵּיהּ.
The Master said above concerning exposed water: Nor give it to drink to his animal or the animal of another. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : But one may give exposed water to his own animal to drink? The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a cat,
RASHI
בשונרא דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיב:):
אָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, שְׁלֹֹשָׁה יֵינוֹת הֵן: יֵין נֶסֶךְ – אָסוּר בַּהֲנָאָה וּמְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּכַזַּיִת,
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: There are three kinds of prohibited wines: It is prohibited to derive benefit from wine used for a libation,
RASHI
יין נסך שנתנסך לעבודת כוכבים:
טומאה חמורה משא ואהל כמת. איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת:
TOSAFOT
ומטמא טומאה חמורה בכזית ואפי' ב"ה דבעו רביעית פרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם) גבי נבלות דקא אמר אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית הכא מודו דסגי בכזית דהואיל ונאסר מטעם תקרובת מטמא בכזית כמו זבח: