Back
Avodah Zarah
Daf 13aיֵרָקְבוּ, מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח, וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר? נוֹעֵל דֶּלֶת בְּפָנֶיהָ וְהִיא מֵתָה מֵאֵילֶיהָ!
he should store them until they decompose.
RASHI
נועל דלת ואין לה מה תאכל ותמות:
TOSAFOT
ירקבו פי' ויניחם במקום שלא יהא נקל לבא לידי תקלה ושם ירקבו:
יוליכם לים המלח משום דשדי להו בעיניהו דבלא שחיקה צריך ים המלח ה"ה בשאר נהרות ע"י שחיקה כדמשמע פרק כל שעה (פסחים דף כח. ושם ד"ה עבודת כוכבים) וכעובדא שהבאתי גבי רב יהודה ואע"פ שלא האריך התלמוד להזכיר שחיקה אפ"ה ודאי צריך:
נועל דלת בפניה אין לתמוה על בכור בזמן הזה אמאי לא הצריכו לנעול דלת שלא יבא לידי תקלה ולא נצטרך להמתין עד שיפול בו מום דהאי דמצרכינן הכא משום קנסא הוא שהקדיש על חנם ועוד אי נפל ביה מומא הכא לא שרי אלא על ידי פדיון אבל בכור שהוא קדוש מאליו ולא על ידו באה הקדושה אין לקנסו אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכל במומו בלא שום פדיה ואף על פי שהוא יכול להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם ויפקיענו מקדושת בכור למזבח רק שיתננו לכהן ולא תארע בו עוד תקלה אם לא עשה אין לקנסו בכך ולהצריכו נעילת דלת:
אֲמַר אַבַּיֵי: שָׁאנֵי הָתָם, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים. וְנִשְׁחֲטֵיהּ מִישְׁחַט! אָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה.
Abaye said: There, in the case of a consecrated animal, the method employed is different, because cutting the animal’s hooves would cause the degradation of sacrificial animals.
RASHI
התם משום בזיון קדשים דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה נראה בזיונה לזמן מרובה:
ונשחטיה מישחט דאי משום שחוטי חוץ אבדק הבית לא מיחייב וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו':
לידי תקלה לאכלה:
TOSAFOT
ונשחטיה מישחט פ"ה ואי משום שחוטי חוץ אקדשי בדק הבית לא מיחייב כדתני' פרק [שני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני כו' משמע דלא איירי הכא אלא בקדשי בדק הבית וקשיא דא"כ כי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשי בדק הבית מאי מטיל מום איכא הא כי כתיב (ויקרא כ״ב:כ״א) כל מום לא יהיה בו בקדשי מזבח כתיב ועוד מדקמסיק הני מילי בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אלמא בקדשי מזבח איירי לכך פירש ר"י דבקדשי מזבח איירי ובזמן הזה אין חייב שוחט חוץ מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אהל מועד מידי דהוה אשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור למ"ד פרק שני שעירים (שם.) מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ועוד י"ל דלעולם בקדשי בדק הבית מיירי ורבא בא לפרש הטעם בקדשי מזבח וגזירה קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח כדאשכחן גבי גיזה ועבודה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה.) דגזרינן קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח והאי כי פריך ונשחטינהו מישחט אקדשי בדק הבית פריך והוה מצי לשנויי גזרה משום קדשי מזבח והתם אסור משום שחוטי חוץ אלא שפיר קא משני:
וְלִישְׁוֵיהּ גִּיסְטְרָא! אֲמַר אַבַּיֵי, אָמַר קְרָא: ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו׳ לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.
The Gemara asks: But why not let him render the animal a shard [ gistera ],
RASHI
גיסטרא יחתכנה לשנים הא ליכא בזיון קדשים דמתה מהר ותקלה ליכא דלא אכלי מינה:
רָבָא אֲמַר: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַטִּיל מוּם בְּקָדָשִׁים. נִרְאֶה? מוּם מְעַלְּיָא הוּא! הָנֵי מִילֵּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, דַּחֲזֵי לְהַקְרָבָה, הָשְׁתָּא דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה – לֵית לָן בָּהּ.
Rava said there is a different reason a consecrated animal may not be disposed of by cutting its hooves: It is because it appears as though he is inflicting a blemish on a sacrificial animal.
RASHI
ה"מ הוא דהוי מטיל מום גמור ואסור משום כל מום לא יהיה בו:
בזמן שבית המקדש קיים דקרינא ביה תמים יהיה לרצון (ויקרא כ״ב:כ״א) להקריב אבל השתא נראה בעל מום הוא ולא אסור מדאורייתא:
וְלֶיהֱוֵי כְּמַטִּיל מוּם בְּבַעַל מוּם, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה – אָסוּר! בַּעַל מוּם, נְהִי דְּלָא חֲזֵי לְגוּפֵיהּ – לִדְמֵי חֲזֵי, לְאַפּוּקֵי הָכָא, דְּלָא לִדְמֵי חֲזֵי וְלָא לְגוּפֵיהּ חֲזֵי.
The Gemara asks: But this should be considered equivalent to one who inflicts a blemish on an animal that is already blemished,
RASHI
וניהוי כמטיל מום בבעל מום לרבא פריך דאמר נראה כמטיל מום כלומר מדרבנן הוא דאסור אמאי לא עבר מדאוריית' משום דלא חזי להקרבה הרי מטיל מום בבעל מום דמעיקרא לא חזי להקרבה ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם ואיכא למ"ד אסור להקיז אפילו הוא מת משום לא יהיה בו מום וה"ל למיתני מפני שמטיל מום בבעל מום ואמאי תנא נראה:
לדמי חזי לחללו באחר ומקריב חלופיו וקרינא בו תמים יהיה לרצון משום חלופיו:
לאפוקי השתא כשאין בית המקדש קיים דשום בהמה לא חזיא לא לגופה ולא לדמי הלכך נראה בעלמא הוא ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן:
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹנָה לְרַבִּי עִילַּאי דְּקָאֵי אַפִּיתְחָא דְּצוֹר, אֲמַר לֵיהּ: קָתָנֵי ״בְּהֵמָה תֵּיעָקֵר״, עֶבֶד מַאי? עֶבֶד יִשְׂרָאֵל לָא קָא מִיבָּעֲיָא לִי, כִּי קָא מִיבָּעֲיָא לִי עֶבֶד גּוֹי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא מִיבָּעֲיָא לָךְ? תַּנְיָא: הַגּוֹיִם וְהָרוֹעֵי בְהֵמָה דַּקָּה – לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
§ Rabbi Yona found Rabbi Elai, who was standing at the entrance to the city of Tyre. Rabbi Yona said to him: The baraita cited above teaches that if one bought an animal at a pagan fair it should be destroyed. What should be done with a slave
RASHI
עבד מאי לקח שם עבד מאי לרבי נתן מה יעשה לו יעקרנו או לא:
ה"ג העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה הן ישראל והן גזלנים הרי הן כעובדי כוכבים:
ואין מעלין אותן מן הבור אם נפלו לתוכה אלא יניחם וימותו:
ואין מורידין אותן לבור להמית אותן בידים. אלמא עבד עובד כוכבים אסור להמיתו בידים:
TOSAFOT
והרועין בהמה דקה שלהן אבל של אחרים לא דאין אדם חוטא ולא לו כדאמר בפרק קמא דב"מ (דף ה:) גבי ההוא רעיא:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא, קָתָנֵי: לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת; עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אוֹ דִּלְמָא אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי? אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא עֶבֶד יִשְׂרָאֵל, דְּאִי עֶבֶד גּוֹי, לְמַאי מִיבָּעֵי לֵיהּ? כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: The second baraita cited above teaches that one may go to a pagan fair and buy from the gentiles animals, slaves, and maidservants. Does the baraita mean that one may buy a Jewish slave, or perhaps, is it teaching that one may buy even a gentile slave? Rabbi Zeira said to him: It stands to reason that the baraita means specifically a Jewish slave; as, if it is referring to a gentile slave, what is the reason that it is necessary for the Sages to permit this purchase? When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Shimon ben Lakish says: It is permitted to purchase even a gentile slave, because he brings him under the wings of the Divine Presence
RASHI
קתני לרבנן דפליגי עליה דר' נתן לוקחין מהן עבדים ושפחות:
למאי מיבעי ליה כלומר מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה:
TOSAFOT
עבד עובד כוכבים טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):
אֲמַר רַב אַשִׁי: אַטּוּ בְּהֵמָה מַאי מַכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אִיכָּא? אֶלָּא מִשּׁוּם מִעוּטַיְיהוּ, וְהָכָא נַמִי דְּמִמַּעֲטִי שָׁרֵי.
Rav Ashi said: But with regard to the permission to buy an animal, what is there about this purchase that one can be said to bring the animal under the wings of the Divine Presence? Rather, the reason it is permitted is because through this purchase the Jew reduces the possessions of the gentile.
RASHI
משום מעוטינהו שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן:
TOSAFOT
הכא נמי משום מיעוטן ואידך דמפרש מפני שמכניסו סבר דלא שייך בעבד מיעוטייהו דאדרבה הוי ממעט ישראל שאוכל משלו:
רַבִּי יַעֲקֹב זְבַן סַנְדְּלָא, רַבִּי יִרְמְיָה זְבַן פִּיתָּא. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: יָתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: יָתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? וְתַרְוַיְיהוּ מִבַּעַל הַבַּיִת זְבוּן, וְכָל חַד וְחַד סְבַר: חַבְרַאי מִתַּגָּר זְבַן, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ, אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּלָא שָׁקְלִי מִינֵּיהּ מִיכְסָא – מוּתָּר.
The Gemara relates: Rabbi Ya’akov bought sandals and Rabbi Yirmeya bought bread at a pagan fair. One said to the other: Orphan, i.e., one with no guide, would your teacher act in this manner? The other likewise said to him: Orphan, would your teacher act in this manner? The Gemara explains: Actually, both purchased these items from a homeowner, i.e., a private individual, and each one thought that the other had purchased his item from a merchant. As Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: The Sages taught that it is prohibited to buy from a gentile at a pagan fair only in the case of one who buys from a merchant, as a tax is taken from him and used for the benefit of idol worship. But with regard to one who buys from a homeowner, when a tax is not taken from him, it is permitted to make the purchase.
RASHI
זבן סנדלא ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים:
יתמא בלא דעת:
עבד רבך הכי לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים דשקלי מיניה מכסא ומהנה:
TOSAFOT
רבי ירמיה זבן פיתא וא"ת והלא פת עובדי כוכבים אסורה וי"ל דמיירי במקום שאין פלטר ישראל כדאמרינן לקמן פרק שני (עבודה זרה דף לה:) ועוד י"ל דמיירי הכא לצורך עבדו עובד כוכבים או לצורך בהמתו אכן בירושלמי גבי האי עובדא שנייא היא משום חיי נפש משמע דלצרכו קנאו והכי גרסינן בירושלמי ואתה לא לקחת גלוסקא מימיך אמר ליה שנייא היא משום חיי נפש ואם תאמר והלא פת דבר שאין מתקיים הוא ואמרינן לעיל (עבודה זרה דף ו:) דבר שאין מתקיים אין לוקחין מהם וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוה כדבר המתקיים:
אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אִילְמָלֵא הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן הָא זִימְנָא בְּאַתְרָא דְּקָא שָׁקְלִי מִיכְסָא, אֲפִילּוּ מִבַּעַל הַבַּיִת הֲוָה אָסַר. אֶלָּא אִינְהוּ הֵיכִי זְבוּן? מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ זְבוּן.
Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: If Rabbi Yoḥanan had been present
RASHI
אילמלא היה רבי יוחנן באתרא דשקלי מכסא מבעלי בתים הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית והשתא דר' ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים:
שאינו קבוע ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו דלא תגר ולאו בעה"ב קבוע:
מתני׳ אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לְגוֹי: אִצְטְרוּבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּפְטוֹטָרוֹת, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין; וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ – קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִים חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
These are the items that it is prohibited to sell
RASHI
מתני' איצטרובלין ובנות שוח מפרש בגמרא:
אסור למכור לעובד כוכבים דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה:
מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולים לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה מותר למכור ביניהם תרנגול לבן דכיון דשקיל מיניה אחריני לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו:
וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים – סְתָמָן מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן אָסוּר; רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טַב וְחָצָב וְנַקְלָב – אָסוּר לִמְכּוֹר לְגוֹיִם.
And with regard to all remaining items, without specification it is permitted to sell them, but with specification it is prohibited to sell them.
RASHI
סתמן ופירושן מפרש בגמרא:
דקל טב חצב ונקלב מפרש בגמ':