Back
Avodah Zarah
Daf 10aוְלֵימָא לֵיהּ מֵימַר [בְּהֶדְיָא]! אָמַר: שָׁמְעִי (בִּי) חֲשׁוּבֵי רוֹמִי וּמְצַעֲרוּ לֵיהּ. וְלֵימָא לֵיהּ בְּלַחַשׁ! מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל״.
The Gemara asks: But why not let him say his advice explicitly? Why did Rabbi Yehuda HaNasi answer in such a circumspect way, which could have been interpreted incorrectly? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi said to himself: If I answer openly, the important Romans might hear me and will cause me anguish. The Gemara asks: But why not let him say his advice quietly? The Gemara explains: Rabbi Yehuda HaNasi was still worried that they might hear what he had said, because it is written: “Curse not the king, no, not in your thought, and curse not the rich in your bedchamber, for a bird of the air shall carry the voice” (Ecclesiastes 10:20).
RASHI
ולימא ליה בפרהסיא:
דלמא מצערי ליה לרבי:
הֲוָה לֵיהּ הַהוּא בְּרַתָּא דִּשְׁמָהּ גִּירָא, קָעָבְדָה אִיסּוּרָא; שְׁדַר לֵיהּ גַּרְגִּירָא, שְׁדַר לֵיהּ כּוּסְבַּרְתָא; שְׁדַר לֵיהּ כַּרְתִּי, שְׁלַח לֵיהּ חָסָא.
The Gemara relates: Antoninus had a certain daughter whose name was Gira,
RASHI
עבדה איסורא זנתה:
שדר ליה אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק"א בלע"ז והבין רבי מה לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגרר' ונמשך לב גירא עם הנואפים יודע היה ללמוד אנטונינוס:
שדר ליה רבי כוסברתא בלע"ז אלוינאר"א. כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות:
הדר שדר ליה אנטונינוס כרתי בלע"ז פורי"ש. כלומר אם כן יכרת זרעי:
הדר שדר ליה חסא לייטוג"א בלע"ז. כלומר חוס עלה:
TOSAFOT
שדר ליה כוסברתא לפ"ה קשה מה עלה בדעתו של רבי מתחלה לומר שישחטנה ועוד קשה שלבסוף חזר בו רבי מעצמו לכך נראה כפירוש ר"ח והערוך שדר ליה גרגירא כלומר נאפה גירא הנואף והנואפת תרגום ירושלמי גיירא וגיירתא שדר ליה כוסברתא כסה על קלונה והוכיחנה בסתר ואנטונינוס לא הבין מה ששלח לו והיה סבור שאמר שחוט הבת ושדר ליה כרתי כלומר וכי תתן לי עצה שיכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר לא שלחתי לך אלא שתחוס עליה כלומר וכסה אותה אמרתי לך:
כָּל יוֹמָא הֲוָה שְׁדַר לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא בְּמַטְרָאתָא וְחִיטֵּי אַפּוּמַיְיהוּ, אֲמַר לְהוּ: אַמְטִיּוּ חִיטֵּי לְרַבִּי. אֲמַר [לֵיהּ רַבִּי]: לָא צְרִיכְנָא, אִית לִי טוּבָא. אֲמַר: לֶיהֱווּ לְמַאן דְּבַתְרָךְ דְּיָהֲבִי לְבַתְרָאֵי דְּאָתוּ בַּתְרָךְ, וּדְאָתֵי מִינַּיְיהוּ נֵיפּוֹק עֲלַיְיהוּ.
The Gemara relates: Every day Antoninus would send to Rabbi Yehuda HaNasi crushed gold in large sacks, with wheat in the opening of the sacks. He would say to his servants: Bring this wheat to Rabbi Yehuda HaNasi, and they did not realize that the bags actually contained gold. Rabbi Yehuda HaNasi said to Antoninus: I do not need gold, as I have plenty. Antoninus said: The gold should be for those who will come after you, who will give it to the last ones who come after you. And those who descend from them will bring forth the gold that I now give you, and will be able to pay taxes to the Romans from this money.
RASHI
מטראתא דיאסקאות של עור כמין שקים גדולים:
[וחיטי אפומייהו שאם יפתחו השקים רואים החטים ולא יבינו]:
ודאתו מינייהו ניפוק עלייהו היוצאין מבניך יוציאו הוצאות למלכי רומי העומדין אחרי על סמך הממון הלז:
הֲוָה לֵיהּ הַהִיא נְקַרְתָּא דַּהֲוָה עַיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי, כָּל יוֹמָא הֲוָה מַיְיתֵי תְּרֵי עַבְדֵי, חַד קְטָלֵיהּ אַבָּבָא דְּבֵי רַבִּי וְחַד קְטָלֵיהּ אַבָּבָא דְּבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נִשְׁכַּח גְּבַר קַמָּךְ.
The Gemara relates anther anecdote involving Antoninus. Antoninus had a certain underground cave from which there was a tunnel that went from his house to the house of Rabbi Yehuda HaNasi. Every day he would bring two servants to serve him. He would kill one at the entrance of the house of Rabbi Yehuda HaNasi,
RASHI
נקרתא מערה. לשון נקרת הצור (שמות לג):
לביתיה דרבי ללמוד תורה:
TOSAFOT
חד קטיל אבבא דבי רבי וא"ת והלא שפיכות דמים הוא משבע מצות ואפילו לישראל אסור דהא תניא (לקמן עבודה זרה כו.) העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא היו מעלין ולא מורידין וי"ל שהיה ירא פן יודיעו הדבר אל השרים והיו גורמין להרגו ואמרינן אם בא להרגך השכם להרגו עי"ל שהיה בורר המינים והמסורות דאע"ג דאין מינים באומות לענין קבלת קרבן מידם לענין הורדה איכא כדפריך בפ"ק דחולין (דף יג:) השתא דישראל היו מורידין דעובדי כוכבים מיבעיא:
יוֹמָא חַד אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא דַּהֲוָה יָתֵיב, אֲמַר: לָא אָמִינָא לָךְ בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נִשְׁכַּח גְּבַר קַמָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: לֵית דֵּין בַּר אִינִישׁ. אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לֵיהּ לְהַהוּא עַבְדָּא דְּגָנֵי אַבָּבָא דְּקָאֵים וְלֵיתֵי.
One day, Antoninus found that Rabbi Ḥanina bar Ḥama was sitting there. He said: Did I not tell you that when I come to visit, let no man be found before you? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This is not a human being; he is like an angel, and you have nothing to fear from him. Antoninus said to Rabbi Ḥanina bar Ḥama: Tell that servant who is sleeping at the entrance that he should rise and come.
TOSAFOT
אמר ליה א"כ לימא ליה להאי דקאי אבבא וכו' ר' אלחנן פירש דל"ג אם כן דאי א"ל היה לו לרבי חנינא להבין שהיה מת דאם היה ישן מה גבורה יש להקיץ אדם משנתו. אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרי' נמי בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו:
אֲזַל רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה קְטִיל, אֲמַר: הֵיכִי אַעֲבִיד? אִי אֵיזִיל וְאֵימָא לֵיהּ דִּקְטִיל – אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה, אֶשְׁבְּקֵיהּ וְאֵיזִיל – קָא מְזַלְזְלִינַן בְּמַלְכוּתָא! בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאַחֲיֵיהּ וּשְׁדַרֵיהּ. אֲמַר: יָדַעֲנָא, זוּטִי דְּאִית בְּכוּ מְחַיֵּה מֵתִים, מִיהוּ בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נִשְׁכַּח אִינִישׁ קַמָּךְ.
Rabbi Ḥanina bar Ḥama went and found that the servant Antoninus referred to had been killed. He said to himself: How shall I act? If I go and tell Antoninus that he was killed, this is problematic, as one should not report distressing news. If I leave him and go, then I would be treating the king with disrespect. He prayed for God to have mercy and revived the servant, and he sent him to Antoninus. Antoninus said: I know that even the least among you can revive the dead; but when I come to visit let no man be found before you, even one as great as Rabbi Ḥanina bar Ḥama.
כָּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לְרַבִּי, מַאֲכִיל לֵיהּ, מַשְׁקֵי לֵיהּ. כִּי הֲוָה בָּעֵי רַבִּי לְמֵיסַק לְפוּרְיָא הֲוָה גָּחֵין קַמֵּי פוּרְיָא, אֲמַר לֵיהּ: סַק עִילָּוַאי לְפוּרְיָיךְ. אֲמַר: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוּלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי. אֲמַר: מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא.
The Gemara relates: Every day Antoninus would minister to Rabbi Yehuda HaNasi; he would feed him and give him to drink. When Rabbi Yehuda HaNasi wanted to ascend to his bed, Antoninus would bend down in front of the bed and say to him: Ascend upon me to your bed. Rabbi Yehuda HaNasi said in response: It is not proper conduct to treat the king with this much disrespect. Antoninus said: Oh, that I were set as a mattress under you in the World-to-Come!
RASHI
משמש ליה משמש לפניו בסעודה:
אֲמַר לֵיהּ: אָתֵינָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ, וְהָכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו״! בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו.
On another occasion, Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: Will I enter the World-to-Come?
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו״ – יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְבֵית עֵשָׂו״, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו.
This is also taught in a baraita : From the verse: “And there shall not be any remaining of the house of Esau,” one might have thought that this applies to everyone descended from Esau, irrespective of an individual’s actions. Therefore, the verse states: “Of the house of Esau,” to indicate that the verse is stated only with regard to those who continue in the way of Esau, and perform actions similar to those of Esau.
אֲמַר לֵיהּ, וְהָכְתִיב: ״שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ״! אֲמַר לֵיהּ: ״מְלָכֶיהָ״ – וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ – וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ.
Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: But isn’t it written in the description of the netherworld: “There is Edom, her kings and all her leaders” (Ezekiel 32:29)? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: The verse states: “Her kings,” but not: All of her kings, and likewise it states: “All her leaders,” but not: All of her officers. Some of them will merit the World-to-Come.
RASHI
שמה אדום בגיהנם משתעי קרא:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״מְלָכֶיהָ״ – וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ – וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ; ״מְלָכֶיהָ״ וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ – פְּרָט לְאַנְטוֹנִינוֹס בֶּן אַסְוֵירוּס, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ – פְּרָט לִקְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם.
This is also taught in a baraita : The verse states: “Her kings,” but not: All of her kings, and: “All her leaders,” but not: All of her officers. The inference learned from the wording of the verse: “Her kings,” but not: All of her kings, serves to exclude Antoninus the son of Asveirus; and the inference from the wording: “All her leaders,” but not: All of her officers, serves to exclude the Roman officer Ketia, son of Shalom.
TOSAFOT
ה"ג כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעה וכו' ולא גרס שריה ולא כל שריה דקרא כתיב מלכיה וכל נשיאיה ואור"י דנשיא הוא הישיש שמפורש בספר יוסיפון שנשבעו רומיים שלא להמליך עליהם עוד מלך בשביל אחד שלקח אשה אחת בחזקה אלא שהיו ממנים ישיש אחד ולו שלש מאות יועצים ולסוף כמה שנים מלך עליהם אחד בחזקה שמתה אמו בלדתה ונבקעת בטנה ומצאוהו חי ומלך עליהם ונקרא קיסר בלשון רומי והוא לשון כרות בעברית ועל שמו נקראו כל המלכים שלאחריו קיסר:
קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מַאי הָוֵי? דְּהַהוּא קֵיסָרָא דַּהֲוָה סָנֵי לִיהוּדָאֵי, אֲמַר לְהוּ לַחֲשִׁיבִי דְּמַלְכוּתָא: מִי שֶׁעָלָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ, יִקְטְעֶנָּה וְיִחְיֶה אוֹ יַנִּיחֶנָּה וְיִצְטַעֵר? אָמְרוּ לוֹ: יִקְטְעֶנָּה וְיִחְיֶה.
The Gemara asks: What is it that occurred involving Ketia, son of Shalom? As there was a certain Roman emperor who hated the Jews. He said to the important members of the kingdom: If one had an ulcerous sore [ nima ]
RASHI
מי שיש לו נימא ברגלו בשר מת ומצערו:
ויחיה ויבריא:
אֲמַר לְהוּ קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם: חֲדָא, דְּלָא יָכְלַתְּ לְהוּ לְכוּלְּהוּ, דִּכְתִיב: ״כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם״; מַאי קָאָמַר? אִלֵימָא דִּבְדַרְתְּהוֹן בְּאַרְבַּע רוּחוֹת, הַאי ״כְּאַרְבַּע רוּחוֹת״ – ״לְאַרְבַּע רוּחוֹת״ מִבָּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד, קָרוּ לָךְ מַלְכוּתָא קְטִיעָה.
Ketia, son of Shalom, said to them: It is unwise to do so, for two reasons. One is that you cannot destroy all of them, as it is written: “For I have spread you abroad as the four winds of the heaven, says the Lord” (Zechariah 2:10). He clarified: What is it saying? Shall we say that the verse means that God has scattered them to the four winds of the world? If so, this phrase: “As the four winds,” is inaccurate, since it should have said: To the four winds. Rather, this is what the verse is saying: Just as the world cannot exist without winds, so too, the world cannot exist without the Jewish people, and they will never be destroyed. And furthermore, if you attempt to carry out the destruction of the Jews, they will call you the severed kingdom, as the Roman Empire would be devoid of Jews, but Jews would exist in other locations.
אֲמַר לֵיהּ: מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, מִיהוּ כָּל דְּזָכֵי מַלְכָּא שְׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא חֲלִילָא. כַּד הֲוָה נָקְטִין לֵיהּ וְאָזְלִין, אֲמַרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא: וַוי לֵיהּ לְאִילְפָא דְּאָזְלָא בְּלָא מִכְסָא! נְפַל עַל רֵישָׁא דְּעוֹרְלָתֵיהּ קְטַעָהּ, אֲמַר: יְהָבִית מִכְסִי חֲלַפִית וַעֲבַרִית. כִּי קָא שָׁדוּ לֵיהּ, אֲמַר: כָּל נִכְסַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: ״וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ – מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.
The emperor said to Ketia: You have spoken well and your statement is correct; but they throw anyone who defeats the king in argument into a house full of ashes [ lekamonya ḥalila ],
RASHI
כל דזכי מלכא נוצח את המלך בדברים בושת הוא למלך ומשפט האיש להשליכו:
לקמוניא חלילא בית מלא עפר:
מטרוניתא רומית:
אילפא ספינה:
בלא מיכסא כלומר אוי לך הואיל ועליהן אתה נהרג שלא מלתה את עצמך ותטול חלק עמהם:
והיתה לאהרן ולבניו בלחם הפנים כתיב וכהן נוטל מחצה כדאמרינן בסדר יומא (דף יז:) ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת וארבע או חמש ממעשה לחם הפנים והתם מפרש לה דפלגא היא. והכי נמי השוה אותי נגד כולן שהזכיר שמי לבד:
TOSAFOT
ווי לה לאילפא דאזלא בלא מכסא וא"ת והא אמרינן פרט לאנטונינוס אע"ג דאזל בלא מכסא ויש לומר שגם הוא נימול דגרסינן בירושלמי דמגילה (פ"א) א"ל אנטונינוס לרבי את מאכילני מן לויתן לעתיד לבא א"ל אין א"ל מן אימר פסחא לית את מאכילני ומן לויתן את מאכילני א"ל מה אעביד לך דהא כתיב וכל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר גרמיה הדא אמרה איגייר אנטונינוס:
יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.
The Gemara returns to the story of Ketia. A Divine Voice emerged and said: Ketia, son of Shalom, is destined for life in the World-to-Come. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he wept,
אַנְטוֹנִינוֹס שַׁמְּשֵׁיהּ לְרַבִּי, אַדְרַכָּן שַׁמְּשֵׁיהּ לְרַב. כִּי שְׁכִיב אַנְטוֹנִינוֹס, אֲמַר רַבִּי: נִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה; כִּי שְׁכִיב אַדְרַכָּן, אֲמַר רַב:
The Gemara relates: Antoninus would attend to Rabbi Yehuda HaNasi, and similarly the Persian king Adrakan
RASHI
אדרכן שר שבעובדי כוכבים היה: