אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁאָמַר: ‘פְּלוֹנִי יָדוּן לִי‘, וְאָמַר בַּעַל דִּינוֹ: ‘פְּלוֹנִי יָדוּן לִי‘ — הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי הַדַּיָּנִין שֶׁבָּרַר זֶה אֶחָד וְזֶה אֶחָד בּוֹרְרִין לָהֶן דַּיָּן שְׁלִישִׁי, וּשְׁלָשְׁתָּן דָּנִין לִשְׁנֵיהֶם, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד שֶׁבְּרָרוֹ בַּעַל הַדִּין חָכָם גָּדוֹל וְסָמוּךְ — אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּדוּן אֵצֶל זֶה, אֶלָּא גַּם הוּא בּוֹרֵר מִי שֶׁיִּרְצֶה.

מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, בֵּין לִהְיוֹתוֹ דַּיָּן בֵּין לִהְיוֹתוֹ עָלָיו עֵד, אֲפִלּוּ קִבֵּל אֶחָד מִן הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה כִּשְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים לְהָעִיד עָלָיו, אוֹ כִּשְׁלֹשָׁה בֵּית דִּין מֻמְחִין לָדוּן לוֹ, בֵּין שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לְאַבֵּד זְכֻיּוֹתָיו וְלִמְחֹל מַה שֶּׁהוּא טוֹעֵן עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁקִּבֵּל שֶׁיִּתֵּן כָּל מַה שֶּׁיִּטְעֹן עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּעֵדוּת זֶה הַפָּסוּל אוֹ בְּדִינָיו: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ עַל זֶה — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ — יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. נִגְמַר הַדִּין, וְהוֹצִיא הַמָּמוֹן בְּדִין זֶה הַפָּסוּל אוֹ בְּעֵדוּתוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

וְכֵן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין, וְאָמַר לוֹ: ‘הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ וְהִפָּטֵר‘ אוֹ ‘הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כָּל מַה שֶּׁתִּטְעֹן‘: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ — יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. נִגְמַר הַדִּין וְנִשְׁבַּע כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם.

וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת וַהֲפָכָהּ: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ אוֹ אִם נִשְׁבַּע זֶה שֶׁנֶּהֶפְכָה עָלָיו — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב שְׁבוּעָה, וְאָמַר: ‘אֲנִי אֶשָּׁבַע לְךָ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה‘: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל בְּבֵית דִּין — חוֹזֵר, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְיִשָּׁבַע.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וְהֵבִיא עֵדִים אוֹ רְאָיָה לִזְכוּתוֹ — סוֹתֵר אֶת הַדִּין, וְחוֹזֵר הַדִּין; אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִגְמַר הַדִּין, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא רְאָיָה — סוֹתֵר.

אָמְרוּ לוֹ הַדַּיָּנִין: ‘כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם‘, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — סוֹתֵר אֶת הַדִּין; מַה יַּעֲשֶׂה? לֹא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

אֲבָל אִם סָתַם אֶת טַעֲנוֹתָיו — אֵינוֹ סוֹתֵר. כֵּיצַד? אָמְרוּ לוֹ: ‘יֵשׁ לְךָ עֵדִים?‘, אָמַר: ‘אֵין לִי עֵדִים‘, ‘יֵשׁ לְךָ רְאָיָה?‘, אָמַר: ‘אֵין לִי רְאָיָה‘, וְדָנוּ אוֹתוֹ וְחִיְּבוּהוּ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְחַיֵּב, אָמַר: ‘קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וַהֲעִידוּנִי‘, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ — אֵין זֶה כְּלוּם, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֵדָיו וְלֹא עַל רְאָיָתוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הָרְאָיָה אֶצְלוֹ, וְהָעֵדִים עִמּוֹ בַּמְּדִינָה. אֲבָל אִם אָמַר: ‘אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה‘, וּלְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ לוֹ עֵדִים מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַחֵמֶת שֶׁל אָבִיו שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשְּׁטָרוֹת מֻפְקֶדֶת בְּיַד אֲחֵרִים, וּבָא זֶה שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ וְהוֹצִיא לוֹ רְאָיָתוֹ — הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְסוֹתֵר. וּמִפְּנֵי מָה סוֹתֵר? מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר: ‘זֶה שֶׁאָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְלֹא רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְצוּיִין אֶצְלִי‘. וְכָל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר: ‘מִפְּנֵי כָּךְ וְכָךְ אָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה‘, וְהָיָה מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו — הֲרֵי זֶה לֹא סָתַם טַעֲנוֹתָיו, וְסוֹתֵר.

לְפִיכָךְ, אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר: ‘אֵין לִי עֵדִים כְּלָל, לֹא הֵנָּה וְלֹא בִּמְדִינַת הַיָּם‘, וְ‘לֹא רְאָיָה כְּלָל, לֹא בְּיָדִי וְלֹא בְּיַד אֲחֵרִים‘ — אֵינוֹ יָכוֹל לִסְתֹּר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל שֶׁנִּתְחַיֵּב, וְהֵבִיא רְאָיוֹת וְעֵדִים אַחַר שֶׁסָּתַם טַעֲנוֹתָיו. אֲבָל יוֹרֵשׁ שֶׁהָיָה קָטָן כְּשֶׁמֵּת מוֹרִישׁוֹ, וּבָאוּ עָלָיו טְעָנוֹת מֵחֲמַת מוֹרִישׁוֹ אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, וְאָמַר: ‘אֵין לִי עֵדִים‘ וְ‘אֵין לִי רְאָיָה‘, וְאַחַר שֶׁיָּצָא חַיָּב מִבֵּית דִּין אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים: ‘אָנוּ יוֹדְעִין לְאָבִיךָ עֵדוּת שֶׁתִּסְתֹּר בָּהּ דִּין זֶה‘, אוֹ אָמַר לוֹ אַחֵר: ‘מוֹרִישְׁךָ הִפְקִיד אֶצְלִי רְאָיָה זוֹ‘ — הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִיָּד וְסוֹתֵר, שֶׁאֵין הַיּוֹרֵשׁ הַקָּטָן יוֹדֵעַ כָּל רְאָיוֹת מוֹרִישׁוֹ.

מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁאִם לֹא יָבֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְיִשָּׁבַע, יִהְיֶה חֲבֵרוֹ נֶאֱמָן בְּטַעֲנוֹתָיו וְיִטֹּל כָּל מַה שֶּׁיִּטְעֹן בְּלֹא שְׁבוּעָה, אוֹ שֶׁאִם לֹא יָבֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְיִשָּׁבַע וְיִטֹּל, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ וְאֵין לוֹ כְּלוּם וְיִפָּטֵר חֲבֵרוֹ, וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא בָּא — נִתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִין וְאָבְדָה זְכוּתוֹ. וְאִם הֵבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה אֹנֶס בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם — הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקִּנְיָן זֶה, וְיִשָּׁבַע כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.