אֵין מַעֲמִידִין בַּסַּנְהֶדְרִין, בֵּין בַּגְּדוֹלָה בֵּין בַּקְּטַנָּה, אֶלָּא אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, מֻפְלָאִין בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, בַּעֲלֵי דֵּעָה מְרֻבָּה, וְיוֹדְעִין קְצָת מִשְּׁאָר חָכְמוֹת, כְּגוֹן רְפוּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאִצְטַגְנִינוּת, וְדַרְכֵי הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וְהַמְכַשְּׁפִים, וְהַבְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִין לָדוּן אוֹתָם.

וְאֵין מַעֲמִידִין בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים הַמְיֻחָסִין הָרְאוּיִין לְהַשִּׂיא לִכְהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ“ (במדבר יא,טז) — בְּדוֹמִין לְךָ בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה וּבְיִחוּס.

וּמִצְוָה לִהְיוֹת בְּסַנֶדְרִי גְּדוֹלָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם“ (דברים יז,ט). וְאִם לֹא מָצְאוּ, אֲפִלּוּ כֻּלָּם יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

אֵין מַעֲמִידִין בְּכָל סַנְהֶדְרִין לֹא זָקֵן מֻפְלָג בְּשָׁנִים וְלֹא סָרִיס, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַכְזָרִיּוּת, וְלֹא מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רַחֲמָן.

וְאֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּסַּנְהֶדְרִין, שֶׁאָסוּר לַחֲלֹק עָלָיו וְלַמְרוֹת דְּבָרוֹ, אֲבָל מוֹשִׁיבִין כֹּהֵן גָּדוֹל אִם הָיָה רָאוּי בְּחָכְמָה.

מַלְכֵי בֵּית דָּוִד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן בַּסַּנְהֶדְרִין — דָּנִין הֵם אֶת הָעָם, וְדָנִין אוֹתָן אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן דִּין. אֲבָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל — אֵין דָּנִין וְאֵין דָּנִין אוֹתָן, לְפִי שֶׁאֵינָן נִכְנָעִין לְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁמָּא תָּבֹא מֵהֶן תַּקָּלָה.

כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנֻקִּין בְּצֶדֶק, כָּךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מְנֻקִּין מִכָּל מוּמֵי הַגּוּף. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי שֵׂיבָה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, נְבוֹנֵי לַחַשׁ, וְשֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִין בְּרֹב הַלְּשׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן.

בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בָּהֶן בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל אֶחָד מֵהֶן שִׁבְעָה דְּבָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: חָכְמָה, וְיִרְאָה, וַעֲנָוָה, וְשִׂנְאַת מָמוֹן, וְאַהֲבַת הָאֱמֶת, וְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת לָהֶן, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב.

וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁין הֵם בַּתּוֹרָה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים“ (דברים א,יג) — הֲרֵי בַּעֲלֵי חָכְמָה אָמוּר. “וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם“ (שם) — אֵלּוּ שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה מֵהֶן. וּבַמֶּה יִהְיוּ אֲהוּבִין לַבְּרִיּוֹת? בִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי עַיִן טוֹבָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, וְחֶבְרָתָן טוֹבָה, וּמַשָּׂאָן וְדִבּוּרָן בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת.

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: “אַנְשֵׁי חַיִל“ (שמות יח,כא; יח,כה) — אֵלּוּ שֶׁהֵן גִּבּוֹרִים בַּמִּצְווֹת, וּמְדַקְדְּקִין עַל עַצְמָן, וְכוֹבְשִׁין אֶת יִצְרָן, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן שׁוּם גְּנַאי וְלֹא שֵׁם רַע, וְיִהְיֶה פִּרְקָן נָאֶה.

וּבִכְלַל אַנְשֵׁי חַיִל — שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן לֵב אַמִּיץ לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד גּוֹזֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן“ (שמות ב,יז). וּמַה מֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָנָו, אַף כָּל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָו.

“יִרְאֵי אֱלֹהִים“ (שמות יח,כא) — כְּמַשְׁמָעוֹ. “שֹׂנְאֵי בָצַע“ (שם) — אֲפִלּוּ מָמוֹן שֶׁלָּהֶן אֵינָן נִבְהָלִין עָלָיו, וְלֹא רוֹדְפִין לְקַבֵּץ הַמָּמוֹן, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא “נִבְהָל לַהוֹן... חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ“ (משלי כח,כב).

“אַנְשֵׁי אֱמֶת“ (שמות יח,כא) — שֶׁיִּהְיוּ רוֹדְפִין אַחַר הַצֶּדֶק מֵחֲמַת עַצְמָן בְּדַעְתָּן, אוֹהֲבִים אֶת הָאֱמֶת, וְשׂוֹנְאִין אֶת הֶחָמָס, וּבוֹרְחִין מִכָּל מִינֵי הָעָוֶל.

אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁמִּבֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָיוּ שׁוֹלְחִין בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבוֹדְקִין: כָּל מִי שֶׁיִּמְצָאוּהוּ חָכָם וִירֵא חֵטְא, עָנָו וְשָׁפוּי, וּפִרְקוֹ נָאֶה, וְרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ — עוֹשִׂין אוֹתוֹ דַּיָּן בְּעִירוֹ, וּמִשָּׁם מַעֲלִין אוֹתוֹ לְפֶתַח הַר הַבַּיִת, וּמִשָּׁם מַעֲלִין אוֹתוֹ לְפֶתַח הָעֲזָרָה, וּמִשָּׁם מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל.

בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר — הֲרֵי זֶה פָּסוּל, עַד שֶׁתִּהְיֶה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מַמְזֵר, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן מַמְזֵרִים — הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים לָדוּן. וְכֵן אִם הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶן סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו — כָּשֵׁר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסַּנְהֶדְרִין. אֲבָל הַסּוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו — פָּסוּל לַכֹּל.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — מֻתָּר לְאֶחָד לָדוּן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ“ (ויקרא יט,טו). וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה, וּשְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ — אֵין דִּינֵיהֶן דִּין.

אֶחָד שֶׁהָיָה מֻמְחֶה לָרַבִּים אוֹ נוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹ לָדוּן יְחִידִי, אֲבָל אֵינוֹ חָשׁוּב בֵּית דִּין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיּוֹשִׁיב עִמּוֹ אֲחֵרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.

יֵשׁ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת דִּין לְעַצְמוֹ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ; הוֹאִיל וְכַדָּת וְכַהֲלָכָה הוּא עוֹשֶׂה, אֵינוֹ חַיָּב לִטְרֹחַ וְלָבֹא לְבֵית דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם הֶפְסֵד בִּנְכָסָיו אִלּוּ נִתְאַחֵר וּבָא לְבֵית דִּין. לְפִיכָךְ, אִם קָבַל עָלָיו בַּעַל דִּינוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵית דִּין, וְדָרְשׁוּ וּמָצְאוּ שֶׁעָשָׂה כַּהֲלָכָה, וְדִין אֱמֶת דָּן לְעַצְמוֹ — אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ.

אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה בֵּית דִּין שָׁלֵם הוּא, כָּל זְמַן שֶׁהֵם רַבִּים — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וּמוּטָב שֶׁיֵּחָתֵךְ הַדִּין בְּאַחַד עָשָׂר יָתֵר מֵעֲשָׂרָה. וּצְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַיּוֹשְׁבִין כֻּלָּן שָׁם בְּבֵית דִּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּרְאוּיִין.

וְאָסוּר לְאָדָם חָכָם שֶׁיֵּשֵׁב בַּדִּין עַד שֶׁיֵּדַע עִם מִי יֵשֵׁב, שֶׁמָּא יִצְטָרֵף עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנִין, וְנִמְצָא בִּכְלַל קֶשֶׁר בּוֹגְדִים, לֹא בִּכְלַל בֵּית דִּין.