אֶחָד מִן הַדַּיָּנִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ, אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת“ (שמות כג,ב, ושם: וְלֹא); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן: ‘דַּיִּי שֶׁאֶהְיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי‘, אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁבְּפָנֶיךָ.

וּבִכְלַל לָאו זֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר הַמְלַמֵּד זְכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְלַמֵּד חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת“. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין, יֵשׁ לַמְלַמֵּד זְכוּת לַחֲזֹר וּלְהִמָּנוֹת עִם הַמְחַיְּבִין.

תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְזַכֶּה, וּמֵת — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְזַכֶּה בִּמְקוֹמוֹ.

אָמַר אֶחָד: ‘יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת‘, וְנִשְׁתַּתֵּק אוֹ מֵת קֹדֶם שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת וְיֹאמַר מֵאֵי זֶה טַעַם מְזַכֶּה — הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ.

שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד, אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת — אֵין נִמְנִין אֶלָּא בְּאֶחָד.

וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ, שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַגָּדוֹל, שֶׁמָּא יִסְמְכוּ הַשְּׁאָר עַל דַּעְתּוֹ, וְלֹא יִרְאוּ עַצְמָן כְּדַי לַחֲלֹק עָלָיו, וְלֹא יֹאמַר כָּל אֶחָד דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ.

וְכֵן אֵין פּוֹתְחִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחוֹבָה, אֶלָּא לִזְכוּת. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לָזֶה שֶׁחָטָא: ‘אִם לֹא עָשִׂיתָה דָּבָר זֶה שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ עָלֶיךָ, אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶן‘.

אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת: ‘יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה‘ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר: ‘יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת‘ — מַעֲלִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן לַסַּנְהֶדְרִין: אִם יֵשׁ בִּדְבָרָיו מַמָּשׁ — שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם; וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו — אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּדּוֹן עַצְמוֹ: ‘יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת‘ — שׁוֹמְעִין לוֹ וְעוֹלֶה לַמִּנְיָן, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.

בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וְחִיְּבוּ אֶת הַפָּטוּר וְגָמְרוּ דִּינוֹ לַהֲרִיגָה, וְנִרְאָה לָהֶם הַטַּעַם שֶׁיִּסְתְּרוּ בּוֹ אֶת דִּינוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ — סוֹתְרִין, וְחוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וּפָטְרוּ אֶת הַמְחֻיָּב הֲרִיגָה — אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁטָּעוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִים בּוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ בְּדָבָר שֶׁהַצְּדוֹקִין מוֹדִים בּוֹ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה.

כֵּיצַד? אָמְרוּ: ‘הַבָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ — פָּטוּר‘, וּפְטָרוּהוּ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם אָמְרוּ: ‘הַמְעָרֶה כְּדַרְכָּהּ — פָּטוּר‘, וּפְטָרוּהוּ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.