מֵעִיד הַקָּרוֹב עַל כְּתַב יְדֵי קְרוֹבוֹ. כֵּיצַד? שְׁטָר שֶׁעֵדָיו רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וּמֵתוּ אוֹ הָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָא בְּנוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְאָמַר: ‘זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִי‘, וּבָא בְּנוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן וְאָמַר: ‘הֲרֵי זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִי‘ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁאֵינָן קְרוֹבִים, וְאִם נִצְטָרֵף עִמָּהֶן שְׁלִישִׁי וְהֵעִיד עַל כְּתַב יְדֵי שְׁנֵיהֶן — הֲרֵי נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר.

וְאֵלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָנִין הַגְּדוֹלִים לְהָעִיד בְּגָדְלָן מַה שֶּׁרָאוּ בְּקָטְנָן: נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל: ‘זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא‘ וְ‘זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי‘ וְ‘זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי‘, ‘שֶׁהָיִיתִי מַכִּיר בִּכְתַב יָדָן כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן‘; וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִמּוֹ אַחֵר שֶׁמַּכִּיר כְּתַב יָדָן כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל.

שְׁטָר שֶׁעֵדָיו רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁזֶּה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן — נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר. אֲבָל אִם הֵעִיד זֶה עַל כְּתַב יְדֵי רְאוּבֵן, וְהַשֵּׁנִי הֵעִיד עַל כְּתַב יְדֵי שִׁמְעוֹן — לֹא נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים עַל כָּל כְּתַב יַד אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם. וְאִם יֵשׁ שָׁם שְׁלִישִׁי מֵעִיד עַל כְּתַב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן כְּאֶחָד — נִתְקַיֵּם.

אָמַר הָרִאשׁוֹן: ‘זֶה כְּתַב יָדִי‘, וְהֵעִיד הוּא וְאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַשֵּׁנִי — לֹא נִתְקַיֵּם, לְפִי שֶׁנִּמְצָא שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר תָּלוּי בְּעֵדוּת הָאֶחָד. וְכֵן אִם הֵעִיד אָחִיו אוֹ בְּנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן עִם אֶחָד עַל כְּתַב יְדֵי הַשֵּׁנִי — לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן תָּלוּי בְּעֵדוּת הַקְּרוֹבִים.

שְׁנַיִם הַחוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן — צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים לְהָעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ שֶׁל מֵת. וְאִם לֹא נִמְצָא אֶלָּא עֵד אֶחָד עִם זֶה הָעֵד הַחַי — הֲרֵי זֶה הַחַי כּוֹתֵב חַתְמוּת יָדוֹ בִּפְנֵי עֵדִים אֲפִלּוּ עַל הַחֶרֶשׂ, וּמַשְׁלִיכוֹ בְּבֵית דִּין, עַד שֶׁיֻּחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁ‘זֶּה כְּתַב יָדִי‘, וְיָעִיד הוּא וְהָאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַמֵּת, וְיִתְקַיֵּם כְּתַב יָדוֹ הוּא שֶׁלֹּא מִפִּיו.

שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, שְׁנַיִם מֵהֶן מַכִּירִין חַתְמוּת יְדֵי עֵדִים וְאֶחָד אֵינוֹ מַכִּיר: עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ — מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם, שֶׁהָעֵדִים נַעֲשִׂים דַּיָּנִים בְּדָבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; אֲבָל אַחַר שֶׁחָתְמוּ — אֵין מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם, שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁחָתְמוּ לֹא הָיוּ הַמַּכִּירִין אֶלָּא שְׁנַיִם, וְאֵין מְקַיְּמִין בִּשְׁנַיִם, אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן מַכִּירִין, אוֹ יָעִידוּ הָעֵדִים עַל הַכְּתָב בִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר וּמֵתוּ, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: ‘כְּתַב יָדָם הוּא זֶה, אֲבָל אֲנוּסִין הָיוּ‘, ‘קְטַנִּים הָיוּ‘, ‘פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיוּ‘, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים אֲחֵרִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָם, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהֻחְזָק בְּבֵית דִּין — הֲרֵי זֶה לֹא נִתְקַיֵּם, אֶלָּא מַעֲמִידִין הַשְּׁנַיִם שֶׁבַּשְּׁטָר כְּנֶגֶד הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן פְּסוּלִין, וְאֵין גּוֹבִין בּוֹ כְּלוּם.