כָּל כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא לְמֵת, חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה אוֹ אִשְׁתּוֹ, בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו“ (ויקרא כא,א). וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ הַמַּאֲהִיל אוֹ הַנּוֹשֵׂא, וְאֶחָד הַמֵּת אוֹ שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא“. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת כָּל הַדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין מִן הַמֵּת מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵיהֶם.

וְכֵן אִם נָגַע הַכֹּהֵן בַּקֶּבֶר — לוֹקֶה. אֲבָל נוֹגֵעַ הוּא בִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְטַמֵּא בָּהֶן טֻמְאַת שִׁבְעָה.

וְכֵן אִם נִכְנַס לְאֹהֶל טָמֵא שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ הַטֻּמְאָה — לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּבַיִת אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הָאֹהָלִים שֶׁתִּכָּנֵס לָהֶן הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵהֶן, וְדִין הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הַמְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְהַחוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, וְאֵי זֶה מֵהֶן דִּין תּוֹרָה וְאֵי זֶה מֵהֶן מִדִּבְרֵיהֶם — הַכֹּל בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת.

וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, וּלְפִיכָךְ קִבְרוֹתֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִכָּנֵס לְשָׁם וְלִדְרֹךְ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא שֶׁיִּגַּע בַּטֻּמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם.

כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בִּשְׁגָגָה, וְאַחַר שֶׁיָּדַע הִתְרוּ בּוֹ: אִם קָפַץ וְיָצָא — פָּטוּר; וְאִם יָשַׁב שָׁם כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. נִכְנַס וְיָצָא, וְחָזַר וְנִכְנַס וְיָצָא, אִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם — לוֹקֶה עַל כָּל כְּנִיסָה וּכְנִיסָה.

וְכֵן אִם נָגַע בַּמֵּת וְהִתְרוּ בּוֹ וּפֵרֵשׁ, וְחָזַר וְנָגַע וְהִתְרוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים — לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה נוֹגֵעַ וְלֹא פֵּרֵשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְנָגַע בְּמֵתִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרוּ בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים — אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל וְעוֹמֵד כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ.

הַמְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן: אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין — לוֹקֶה הַכֹּהֵן, וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ עוֹבֵר עַל “וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל“ (ויקרא יט,יד); הָיָה הַכֹּהֵן שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד — הֲרֵי זֶה שֶׁטִּמְּאוֹ לוֹקֶה.

כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא“ (ויקרא כא,יא), וְכֵן אֵינוֹ נִכְנָס עִם מֵת בָּאֹהֶל, אֲפִלּוּ קְרוֹבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא“ (שם); הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּ“לֹא יָבֹא“, וְחַיָּב בְּ“לֹא יִטַּמָּא“.

כֵּיצַד? נָגַע אוֹ נָשָׂא — לוֹקֶה אַחַת. נִכְנַס לָאֹהֶל וְיָשַׁב שָׁם עַד שֶׁמֵּת עָלָיו הַמֵּת, אוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע עָלָיו גַּג הַשִּׁדָּה, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאֶחָד — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם “לֹא יָבֹא“ וּמִשּׁוּם “לֹא יִטַּמָּא“.

נִטְמָא מִקֹּדֶם וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לָאֹהֶל — אִם הִתְרוּ בּוֹ, לוֹקֶה אַף עַל הַבִּיאָה.

כֹּהֵן שֶׁפָּגַע בְּמֵת מִצְוָה בַּדֶּרֶךְ — הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא לוֹ; אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל מְחֻיָּב לְהִתְטַמֵּא לוֹ וּלְקָבְרוֹ. וְאֵי זֶה הוּא מֵת מִצְוָה? זֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ קוֹבְרִים. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ אַחֵר, וַאֲפִלּוּ קָרָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ אֵין לוֹ עוֹנֶה. אֲבָל אִם כְּשֶׁיִּקְרָא אֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ — אֵין זֶה מֵת מִצְוָה, אֶלָּא קוֹרֵא לַאֲחֵרִים וְיָבֹאוּ וְיִתְעַסְּקוּ בּוֹ.

הָיָה כֹּהֵן וְנָזִיר מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה — יִתְעַסֵּק בּוֹ הַנָּזִיר, שֶׁהֲרֵי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמֵּא בּוֹ הַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן הֶדְיוֹט — יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַעֲלָה — מִתְאַחֵר בַּטֻּמְאָה. וּסְגָן עִם מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁפָּגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה — יִתְטַמֵּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְאַל יִתְטַמֵּא סְגָן.

נָשִׂיא שֶׁמֵּת — הַכֹּל מִתְטַמְּאִין לוֹ, וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים; עָשׂוּהוּ כְּמֵת מִצְוָה לַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. וְכֵן הַכֹּל אוֹנְנִים עָלָיו.

בְּנוֹת אַהֲרֹן לֹא הֻזְהֲרוּ עַל טֻמְאַת מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן“ (ויקרא כא,א) — וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. וְכֵן הַחֲלָלִים מֻתָּרִין לְהִתְטַמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן“ — עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם.

כֹּהֵן קָטָן — הֲרֵי הַגְּדוֹלִים מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ; וְאִם בָּא לְהִתְטַמֵּא מֵעַצְמוֹ — אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ, אֲבָל אָבִיו צָרִיךְ לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה.

מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לְטֻמְאָה, וְכָל כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן אִם נִכְנַס לְבֵית הַפְּרָס, אוֹ יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּדַם תְּבוּסָה אוֹ בְּגוֹלֵל וּבְדוֹפֵק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. אֲבָל אִם נִכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת — לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה.

מֻתָּר לְכֹהֵן לְהִתְטַמֵּא בְּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִדְבַר מִצְוָה, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ אֶלָּא הוּא, כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה; אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — לֹא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמֹד.

וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. כֵּיצַד? אָבֵל שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַפְּרָס — הַכֹּל הוֹלְכִין אַחֲרָיו לְנַחֲמוֹ שָׁם. וְכֵן מְדַלְּגִין עַל גַּבֵּי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים לִקְרַאת מְלָכִים, וַאֲפִלּוּ מַלְכֵי גּוֹיִם, כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּינָם לְבֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַּחֲזֹר כְּבוֹדָן לִמְקוֹמָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן מִטַּמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לָדוּן עִם הַגּוֹיִם וּלְעַרְעֵר עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַצִּיל מִיָּדָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.