בְּעֵת שֶׁיֵּשֵׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, כּוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ יָתֵר עַל הַסֵּפֶר שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו, וּמַגִּיהוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

אִם לֹא הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר, אוֹ שֶׁאָבַד — כּוֹתֵב שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, אֶחָד מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁהוּא מְצֻוֶּה בּוֹ כְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַשֵּׁנִי לֹא יָזוּז מִלְּפָנָיו אֶלָּא בְּעֵת שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לַמֶּרְחָץ אוֹ לְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לִקְרִיאָה; יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְהוּא עִמּוֹ, נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ, יוֹשֵׁב בַּדִּין וְהוּא עִמּוֹ, מֵסֵב וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו“ (דברים יז,יט).

“לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים“ (דברים יז,יז, ושם: וְלֹא) — מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשִׁים, בֵּין הַנָּשִׁים בֵּין הַפִּילַגְשִׁים הַכֹּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם הוֹסִיף אַחַת וּבְעָלָהּ — לוֹקֶה. וְיֵשׁ לוֹ לְגָרֵשׁ, וְלִשָּׂא אַחֶרֶת תַּחַת זוֹ שֶׁגֵּרֵשׁ.

“וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים“ (דברים יז,טז, ושם: לֹא) — אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. אֲפִלּוּ סוּס אֶחָד פָּנוּי לִהְיוֹת רָץ לְפָנָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין שְׁאָר הַמְּלָכִים — אָסוּר. וְאִם הוֹסִיף — לוֹקֶה.

וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לְהַנִּיחַ בִּגְנָזָיו וּלְהִתְגָּאוֹת בּוֹ אוֹ לְהִתְנָאוֹת בּוֹ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לַחֲיָלוֹת שֶׁלּוֹ וְלַעֲבָדָיו וּלְשַׁמָּשָׁיו. וְכָל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁיַּרְבֶּה לְאוֹצַר בֵּית יי, וְלִהְיוֹת שָׁם מוּכָן לְצָרְכֵי הַצִּבּוּר וּלְמִלְחֲמוֹתָם — הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְהַרְבּוֹתוֹ, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהַרְבּוֹת לְעַצְמוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יַרְבֶּה לּוֹ“ (דברים יז,יז). וְאִם הִרְבָּה — לוֹקֶה.

הַמֶּלֶךְ אָסוּר לִשְׁתּוֹת דֶּרֶךְ שִׁכְרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן“ (משלי לא,ד), אֶלָּא יִהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְצָרְכֵי יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו“ (דברים יז,יט).

וְכֵן לֹא יִהְיֶה שָׁטוּף בְּנָשִׁים. אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא אַחַת — לֹא יִהְיֶה מָצוּי אֶצְלָהּ תָּמִיד כִּשְׁאָר הַטִּפְּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ“ (משלי לא,ג). עַל הֲסָרַת לִבּוֹ הִקְפִּידָה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ“ (דברים יז,יז), שֶׁלִּבּוֹ הוּא לֵב כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וּלְפִיכָךְ דִּבְּקוֹ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה יָתֵר מִשְּׁאָר הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל יְמֵי חַיָּיו“ (שם יז,יט).

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמַּלְכֵי בֵּית דָּוִד דָּנִין, וְדָנִין אוֹתָן, וּמְעִידִין עֲלֵיהֶן. אֲבָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל — גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יָדִין וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, וְלֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין עָלָיו; מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהֶן, יָבֹא מִן הַדָּבָר תַּקָּלָה וְהֶפְסֵד עַל הַדָּת.

כָּל הַמּוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ — יֵשׁ לַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְהָרְגוֹ. אֲפִלּוּ גָּזַר עַל אֶחָד מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָלַךְ, אוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִבֵּיתוֹ וְיָצָא — חַיָּב מִיתָה, וְאִם רָצָה לְהָרְגוֹ — יַהֲרֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ“ וכו‘ (יהושע א,יח).

וְכֵן כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ הַמְחָרֵף אוֹתוֹ — יֵשׁ לַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְהָרְגוֹ, כְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. וְאֵין לַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לַהֲרֹג אֶלָּא בְּסַיִף בִּלְבַד. וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱסֹר וּלְהַכּוֹת בַּשּׁוֹטִים לִכְבוֹדוֹ, אֲבָל לֹא יַפְקִיר מָמוֹן, וְאִם הִפְקִיר — הֲרֵי זֶה גָּזֵל.

הַמְבַטֵּל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמִּצְווֹת, אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה — הֲרֵי זֶה פָּטוּר; דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הָעֶבֶד — דִּבְרֵי הָרַב קוֹדְמִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם גָּזַר הַמֶּלֶךְ לְבַטֵּל מִצְוָה, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

כָּל הַהוֹרְגִים נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה אוֹ בְּלֹא הַתְרָאָה, אֲפִלּוּ בְּעֵד אֶחָד, אוֹ שׂוֹנֵא שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה — יֵשׁ לַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לַהֲרֹג אוֹתָם, וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם כְּפִי מַה שֶּׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה. וְהוֹרֵג רַבִּים בְּיוֹם אֶחָד, וְתוֹלֶה, וּמַנִּיחָם תְּלוּיִין יָמִים רַבִּים, לְהַטִּיל אֵימָה וְלִשְׁבֹּר יַד רִשְׁעֵי הָעוֹלָם.