כָּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תִרְצָח“ (שמות כ,יג; דברים ה,יז), וְאִם רָצַח בְּזָדוֹן בִּפְנֵי עֵדִים — מִיתָתוֹ בְּסַיִף, שֶׁנֶּאֱמַר: “נָקֹם יִנָּקֵם“ (שמות כא,כ) — מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִיתַת סַיִף; בֵּין שֶׁהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ בְּבַרְזֶל בֵּין שֶׁשְּׂרָפוֹ בָּאֵשׁ — מִיתָתוֹ בְּסַיִף.

מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ“ (במדבר לה,יט). וְכָל הָרָאוּי לַיְרֻשָּׁה הוּא גּוֹאֵל הַדָּם. לֹא רָצָה גּוֹאֵל הַדָּם, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל דָּם — בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ הָרוֹצֵחַ בְּסַיִף.

הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ: אִם הָיָה לַנִּרְצָח בֵּן — הֲרֵי זֶה הוֹרֵג אֲבִי אָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹאֵל; וְאִם אֵין לוֹ בֵּן — אֵין אֶחָד מִן הָאַחִין נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם לְהָמִית אֶת אָבִיו, אֶלָּא בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ. וְאֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה בִּגְאֻלַּת הַדָּם.

וּמֻזְהָרִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ, וַאֲפִלּוּ נָתַן כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ רָצָה גּוֹאֵל הַדָּם לְפָטְרוֹ, שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַנֶּהֱרָג קִנְיַן גּוֹאֵל הַדָּם, אֶלָּא קִנְיַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ“ (במדבר לה,לא). וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ... כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ“ (שם לה,לג).

רוֹצֵחַ שֶׁהָרַג בְּזָדוֹן — אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ הָעֵדִים וְלֹא הָרוֹאִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁיָּבֹא לְבֵית דִּין וִידִינוּהוּ לְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט“ (במדבר לה,יב). וְהוּא הַדִּין לְכָל מְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁעָבְרוּ וְעָשׂוּ, שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּגָּמֵר דִּינָם בְּבֵית דִּין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעָמַד וְעָשָׂה הֶעָוֹן שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה הָרוֹדֵף קָטָן — הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף מִיַּד הָרוֹדֵף, וַאֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף.

כֵּיצַד? הִזְהִירוּהוּ וַהֲרֵי הוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן הוּא רוֹדֵף — הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג. וְאִם יְכוֹלִים לְהַצִּילוֹ בְּאֵבֶר מֵאֵבְרֵי הָרוֹדֵף, כְּגוֹן שֶׁיַּכּוּ אוֹתוֹ בְּחֵץ אוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּסַיִף וְיִקְטְעוּ אֶת יָדוֹ אוֹ יִשְׁבְּרוּ אֶת רַגְלוֹ אוֹ יְסַמּוּ אֶת עֵינוֹ — עוֹשִׂין. וְאִם אֵינָן יְכוֹלִין לְכַוֵּן וְלֹא לְהַצִּילוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֲרָגוּהוּ לָרוֹדֵף — הֲרֵי אֵלּוּ הוֹרְגִין אוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָרַג, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ“ (דברים כה,יב).

אֶחָד מְבוּשָׁיו וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, אֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁאָחֲזָה אֶת הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִישׁ שֶׁאָחַז אֶת הָאִשָּׁה; עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁכָּל הַחוֹשֵׁב לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ הַכָּיָה הַמְּמִיתָה אוֹתוֹ — מַצִּילִין אֶת הַנִּרְדָּף בְּכַפּוֹ שֶׁל רוֹדֵף, וְאִם אֵין יְכוֹלִין — מַצִּילִין אוֹתוֹ אַף בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ“ (דברים כה,יב) -

הֲרֵי זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָחוּס עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף.

לְפִיכָךְ הוֹרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעֻבָּרָה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד — מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, בֵּין בְּסַם בֵּין בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם מִשֶּׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ — אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ, וְזֶה הוּא טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם.

אֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אוֹ רוֹדֵף אַחַר נַעֲרָה מְאֹרָסָה לְאָנְסָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה“ (דברים כב,כו), וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ“ (שם כב,כז); הָא יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ — מוֹשִׁיעָהּ בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹשִׁיעָהּ, וַאֲפִלּוּ בַּהֲרִיגַת הָרוֹדֵף.

וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת, חוּץ מִן הַבְּהֵמָה; אֲבָל הַזְּכוּר — מַצִּילִין אוֹתוֹ בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף כִּשְׁאָר עֲרָיוֹת. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה לְרִבְעָהּ, אוֹ שֶׁרָדַף לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁבָּת וַעֲבוֹדָה זָרָה עִקְּרֵי הַדָּת — אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה וִיבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וִידִינוּהוּ וְיָמוּת.

רָדַף אַחֲרֵי עֶרְוָה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב וְהֶעֱרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ — אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ עַד עָמְדוֹ בַּדִּין. רָדַף אַחֲרֵי עֶרְוָה, וְהָיוּ אֲחֵרִים רוֹדְפִין אַחֲרָיו לְהַצִּילָהּ, וְאָמְרָה לָהֶם: ‘הַנִּיחוּהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגֵנִי‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, אֶלָּא מַבְהִילִין אוֹתוֹ וּמוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלִּבְעֹל, בְּאֵבָרָיו; וְאִם אֵינָן יְכוֹלִין לְמָנְעוֹ בְּאֵבָרָיו — אֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

כָּל הַיָּכוֹל לְהַצִּיל בְּאֵבֶר מֵאֵבָרָיו וְלֹא טָרַח בְּכָךְ, אֶלָּא הִצִּיל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף וַהֲרָגוֹ — הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וְחַיָּב מִיתָה, אֲבָל אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ.

כָּל הַיָּכוֹל לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל — עוֹבֵר עַל “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ“ (ויקרא יט,טז). וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ טוֹבֵעַ בַּיָּם אוֹ לִיסְטִים בָּאִין עָלָיו אוֹ חַיָּה רָעָה בָּאָה עָלָיו, וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֲחֵרִים לְהַצִּילוֹ וְלֹא הִצִּיל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע גּוֹיִם אוֹ מוֹסְרִין מְחַשְּׁבִין עָלָיו רָעָה אוֹ טוֹמְנִין לוֹ פַּח וְלֹא גָּלָה אֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוֹדִיעוֹ, אוֹ שֶׁיָּדַע בְּגוֹי אוֹ בְּאַנָּס שֶׁהוּא קוֹבֵל עַל חֲבֵרוֹ, וְיָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִּגְלַל חֲבֵרוֹ וּלְהָסִיר מַה בְּלִבּוֹ וְלֹא פִּיְּסוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ — הָעוֹשֶׂה אוֹתָם עוֹבֵר עַל “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ“.

הָרוֹאֶה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אוֹ אַחַר עֶרְוָה לְבָעֳלָהּ, וְיָכוֹל לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל — הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא “וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ“ (דברים כה,יב), וְעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין: עַל “לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ“ (שם) וְעַל “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ“ (ויקרא יט,טז).

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאוִין אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם מַעֲשֶׂה — חֲמוּרִין הֵן, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אִבֵּד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.